ויסות רגשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויסות רגשי הוא היכולת של אדם לכוון ולאזן את רגשותיו בהתאם למצב נתון.

הוויסות הרגשי הוא מנגנון השליטה על המערכת הרגשית של האדם, המאפשר לו לשאת רגשות קשים, להתאפק ולא לפעול באופן מיידי על פי הרגשות, לבחון את הרגשות מבחוץ ועל ידי כך ליצור יציבות רגשית[1].

באמצעות ויסות רגשי יכולים אנשים להציב מטרות בצורה נכונה ולייעל את תפקודם.

התפתחות הוויסות הרגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסות רגשי הוא תהליך המתפתח מגיל הינקות ולאורך שנות הילדות. תינוקות לומדים כבר מגיל צעיר לווסת את רגשותיהם בסיטואציות כגון: פרידה מהוריהם, דחיית סיפוקים ורגישות למצבים מאיימים. כאשר התינוק טרם הספיק לפתח כישורים של ויסות רגשי, יש חשיבות ליכולת ההורה להרגיע את הילד ולהעניק לו ביטחון בזמן התמודדות עם מצוקה רגשית. ליכולת זו חשיבות גבוהה בגיל הינקות ובתפקוד נוירופיזיולוגי: בליעה ונשימה. בהתאם לכך, בתחילה סומכים התינוקות על הוריהם כעזר לוויסות רגשי, עד שהם מצליחים לבצע פעולה זו בעצמם, לכן נחוצה תמיכת ההורים וסיועם, אף על פי שקיים קו עדין בין רצון ההורה לשמש כעזר לבין דחיפת הילד לוויסות עצמאי, דבר שישפיע עליו בפיתוח הכישורים הנדרשים.

התפתחות זו מושפעת ממספר תהליכים:

  1. תהליכים חיצוניים כלומר חברתיים, סביבתיים הקשורים בהורים
  2. תהליכים פנימיים כלומר קוגניטיביים, נוירופיזיולוגיים ומאפיינים אישיותיים[2].

ליקוי ויסות רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסות רגשי הוא היכולת של אדם לכוון ולאזן את רגשותיו בהתאם לסיטואציה מסוימת, אך כשיכולת הוויסות הרגשית לקויה יכול האדם להגיב בצורה מוגזמת לדבר קטן וחסר משמעות - ובאדישות כלפי דבר רב משמעות. ילדים הסובלים מכשל בוויסות רגשי יגיבו בשעת מצוקה בבכי רב ובהתקפי זעם. לעומת זאת בסיטואציה מעוררת התרגשות יגיבו בהתלהבות בלתי נשלטת. במצב רגיש הסיכויים לבטא תחושות מסוימות גבוהים, ולכן חוסר יכולת להשיג ויסות רגשי מבטא סיכון בתחום החברתי והרגשי. כתוצאה מכך, ילדים ומבוגרים הסובלים בכשל בוויסות רגשי ירבו בעימותים[2][3].

הגורמים ללקות בוויסות רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות בוויסות רגשי עלולות להיווצר כתוצאה ממספר סיבות:

  1. בעיות תקשורת מסוימות עם ההורה המטפל
  2. חוסר יכולת ההורים לשמש מודל לחיקוי עבור הילד בפתרון בעיות
  3. חוויית כישלונות בהתמודדות עם מצבים רגשיים לילדים שהוריהם סובלים מוויסות רגשי לא תקין
  4. שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות מביאים סיטואציות רבות של קושי.
  5. הצבת המתבגר בדילמה מוסרית חברתית ואישית הצופנת בתוכה טלטלה רגשית בעלת השפעה גדולה על הנפש.
  6. קושי ברכישת שפה
  7. קושי בקשב ושינויים במצבי רוח
  8. למידה וחינוך[3]

בנוסף, לעיתים קרובות קשיים בוויסות רגשי נוטים להתלוות להפרעת קשב[4]. בהתאם לכך, מבוגרים עם הפרעת קשב מדווחים לעיתים קרובות על אי-יציבות רגשית emotional lability[5].

תוצאות בהיעדר ויסות רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעדר ויסות רגשי יכול להוביל למצבים של אי-שליטה המתאפיינים בחוסר יכולת להתמודד עם קשיים או בשליטת יתר המאופיינת בשליטה עצמית מוגברת. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי במספר דרכים:

  • בכי והתקפי זעם - ילדים הסובלים מכשל בוויסות רגשי יגיבו בשעת מצוקה בבכי רב ובהתקפי זעם, לעומת זאת בסיטואציה מעוררת התרגשות יגיבו בהתלהבות בלתי נשלטת.
  • אלימות בעקבות איחור ברכישת שפה - בקרב ילדים שהחלו לדבר בגיל מאוחר ישנו קושי בוויסות רגשי ולכן חוסר היכולת בוויסות מילולי מביא אותם לתגובה אלימה.
  • ריחוק חברתי - ילדים הסובלים מכשל בוויסות רגשי מביאים עצמם למצבי כעס ורוגז הגורמים לריחוק חברתי.
  • הפרעות אכילה - גם הפרעות אכילה נמצאות אצל ילדים שהשתמשו במזון כאמצעי נחמה והרגעה.
  • פגיעה עצמית - לעיתים מצבים של פגיעה עצמית נגרמים מחוסר יכולת שליטה בוויסות, החמורה יותר מקושי בוויסות, הפרעה מורכבת הנובעת ממקורות שונים ודורשת אבחון.
  • מצבי רוח משתנים - ילדים בעלי הפרעות קשות רגישים לגירויים שליליים, מצב רוחם משתנה בקלות והם נשארים עצובים אם חשו תסכול.

באופן יחסי הם מתקשים לקרוא רגשות של אחרים לפי הבעות פנים, נוטים לחוסר אונים ולכן חווים התפרצויות רבות[3].

אצל ילדים, במצבים של אי-שליטה מתפתחת תלות בהורה שממנו הם מצפים לעזרה בסיטואציות הנלוות עם קושי בתפקוד רגשי[3][2].

שיטות לוויסות רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוגרים רבים יכולים לסבול מקושי בוויסות רגשי. על אף שתהליכים של ויסות רגשי מוטמעים בילדות, היכולת לרכוש כלים לוויסות רגשי קיימת גם בבגרות. המודל התהליכי לוויסות רגשות מתבסס על המודל להיווצרות רגשות. מודל להיווצרות הרגש בסדר כרונולוגי מסוים וקבוע ברצף הבא:

1. מצב- הרצף מתחיל עם "מצב" אמיתי או מדומיין הרלוונטי מבחינה רגשית.

2. מיקוד קשב - הקשב מכוון כלפי המצב הרגשי.

3. הערכה - המצב הרגשי מוערך על ידי האינדיבידואל ומקבל פרשנות.

4. תגובה - הפרשנות יוצרת תגובה רגשית המלווה בשינויים מתואמים מבחינה פיזיולוגית, חוויתית והתנהגותית (קצב לב, הזעה, שרירי פנים, דיווח על חוויה). תהליך היווצרות הרגש הוא תהליך שחוזר על עצמו, מתמשך ודינאמי.

ויסות רגשי רלוונטי לשלב ה-"הערכה" שכוללת מספר שיטות למיתון רגשות שליליים. בין השיטות הקיימות למיתון רגשות שליליות ניתן למנות תרגול קשיבות (מיינדפולנס), הערכה מחודשת (reappraisal) וריחוק עצמי (self-distancing).

מיינדפולנס משמעותה מתן תשומת לב באופן מודע לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות וללא היצמדות לרגע. בוויסות רגשי יש שימוש במיידנפולנס כדי להגביר את היכולת למקד את הקשב, לשפר את היכולת להתנתק ממחשבות, דמיונות, ותחושות. השיטה מאפשרת לחוות את המציאות ללא פרשנות. מיינדפולנס מגבירה את המודעות למה שקורה מסביבנו ובתוכנו.

הערכה מחדש מכוונת להסתכלות סמלית ומופשטת יותר על האירוע. השיטה כוללת שיפוט אקטיבי וחיובי כלפיי אירוע או אובייקט חיצוני. ישנן כמה טקטיקות להערכה מחדש (למשל, להסתכל על התמונה הגדולה או להסתכל על האירוע כמו בעל מקצוע). לדוגמה, כאשר אתה יושב מפוחד במקלט בזמן הפצצה, אתה יכול לחשוב באופן פעיל על כך שאינך בסכנה ממשית, שההסתברות שרקטה אכן תחדור את המקלט היא נמוכה מאוד, ושהקרובים לך גם הם בטוחים. פרשנות שונה כלפיי האירוע, תמתן בתורה את התגובה הפיזיולוגית לאירוע או אובייקט חיצוני.

במסגרת ריחוק עצמי היחיד יכול לעבד את הרגשות והחוויות השליליים מנקודות מבט שונות. הוא יכול לאמץ נקודת מבט אגוצנטרית באירועים המתרחשים בזמן אמת ובזמן חשיבה על זכרונות העבר. לחלופין, הוא יכול לאמץ נקודת מבט "המנותקת מן האגו"- כלומר, להתבונן על הסיטואציה מגוף שלישי, ומבט חיצוני.

כלים לסיוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הינקות, כאשר התינוק טרם הספיק לפתח כישורים של ויסות רגשי, יש חשיבות ליכולת ההורה להרגיע אותו ולהעניק לו ביטחון בזמן התמודדות במצוקה רגשית.

בתקופת הילדות יש חשיבות לזמינות ההורים. תמיכה זו מלמדת ומעניקה כלים חשובים בבוא הזמן להתמודד עם בעיות רגשיות, הבעת אמפתיה ואישור התחושות הרגשיות.

אין לבטל את התחושות הרגשיות של הילד ויש להימנע ממשפטים כגון: "מה אתה מתבכיין?", "מדוע אתה עושה מזה עניין?".

בשעה שהילד נעלב, יש לתת מקום לבטא את תחושותיו בצורה חופשית ולהימנע מתגובות שליליות. יש להביע הזדהות: חיבוק, הבנה ואוזן קשבת ישפרו את יכולת הילד לווסת את רגשותיו.

כמו כן משוב חיובי מצד ההורים בעת בה הצליח הילד להתגבר על קושי רגשי, תשרה את החיבור הקוגניטיבי-רגשי ותפתח את ביטחונו העצמי של הילד.

גם באמצעות דמיון מודרך ניתן ללמוד כיצד להירגע בשעה בה קיימת סיטואציה רגשית מורכבת.

בגילאים צעירים, טיפולים דיאדיים במקביל לטיפול רגשי עשויים לשפר משמעותית את יכולתו של הילד להתחבר לרגשותיו ולהשתלט עליהם.

גם להצבת גבולות יש אחריות גדולה ביכולת הילד והמתבגר לווסת את עצמו.

בנוסף, פינוק והתעלמות במצבים של התנהגות שלילית מאשרים להם את הדרך שבה בחרו לנקוט. הבעת רגש היא דבר חיובי אבל כאשר נלווית אליה תגובה אלימה, היא אינה מקובלת. לכן, אם אדם מציג התנהגות אלימה, יש להעביר מסר שדרך זו אינה נכונה[3][2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ 1 2 3 4 תמיר גארי, ויסות רגשי, תמיר גארי, ‏17.01.2015
  3. ^ 1 2 3 4 5 ד"ר ז'אק אייזנברג, ויסות רגשי, הארץ, ‏20.06.2010
  4. ^ Corbisiero, S., Mörstedt, B., Bitto, H., & Stieglitz, R. D. (2017). Emotional Dysregulation in Adults With Attention‐Deficit/Hyperactivity Disorder–Validity, Predictability, Severity, and Comorbidity. Journal of clinical psychology, 73(1), 99-112.
  5. ^ Skirrow, C., & Asherson, P. (2013). Emotional lability, comorbidity and impairment in adults with attention-deficit hyperactivity disorder. Journal of affective disorders, 147(1-3), 80-86.