לדלג לתוכן

קישה קול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

קישה קול
Keyshia Cole
קישה קול בשנת 2017
קישה קול בשנת 2017
לידה 15 באוקטובר 1981 (בת 42)
אוקלנד, קליפורניהקליפורניה קליפורניה, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
שם לידה Keyshia Myeshia Johnson
שם במה קישה קול
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2005
מקום לימודים תיכון טרייסי, בעיר טרייסי קליפורניה
עיסוק
  • זמרת
  • שחקנית
  • מנחה
  • משוררת
מעסיק עצמאית
סוגה היפ הופ
סוג קול סופרן לירי
שפה מועדפת אנגלית
כלי נגינה שירה
חברת תקליטים
  • A&M רקורדס
  • אינטרסקופ רקורדס
  • גפן רקורדס
שיתופי פעולה בולטים
  • אם סי האמר
  • טופאק שאקור
  • נלי
  • קניה וסט
  • אר. קלי
  • ליל וויין
בן זוג
  • דניאל גיבסון
  • ניקו קייל
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה
  • 2006 Soul Train Music Awards
  • Vibe Award
  • Billboard Music Awards
  • ASCAP
  • BMI Urban Award
  • Early Entertainment Awards
  • Mp3 Music Awards
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קישה קול ( לבית ג'ונסון; נולדה ב-15 באוקטובר 1981) היא זמרת, משוררת, אשת טלוויזיה ושחקנית אמריקאית. היא נולדה וגדלה באוקלנד, קליפורניה. קישה החלה את הקריירה שלה כזמרת ליווי של אם סי האמר. ב-2005 היא חתמה על חוזה עם חברת התקליטים A&M רקורדס להפקת אלבום האולפן הראשון שלה, The Way It Is (2005). היא קיבלה בעבורו תעודת פלטינה על המכירות, מטעם איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA). היא נכנסה למצעד הפזמונים האמריקאי בילבורד הוט 100, לרשימת הטופ 20 עם הסינגל " Love ", וזכתה לשתי מועמדויות והוקרה ב - 2006 Soul Train Music Awards. לאור הצלחת האלבום, קול השתתפה בסדרת ריאליטי בערוץ הכבלים BET (אנ') שתיעדה את הקריירה, המשפחה והחיים האישיים שלה בשם, Keyshia Cole: The Way It Is; הסדרה שודרה במשך שלוש עונות, והפכה לאחת התוכניות הנצפות ביותר בתולדות הערוץ.

אלבומה השני של קול, Just Like You (2007) נתמך על ידי סינגל בילבורד הוט 100 שהתברג בין עשרת הגדולים בשם " Let It Go " (בהשתתפות מיסי אליוט וליל קים), כמו גם 40 הסינגלים שהמובילים ביניהם "I Remember" ו" Heaven Sent". האלבום קיבל ארבע מועמדויות לפרס גראמי, הגיע למקום השני ב- Billboard 200, וקיבל תעודת פלטינה על המכירות על ידי ה-RIAA. אלבומה השלישי, A Different Me (2008), זכה להצלחה מתמשכת, גם הוא הגיע למקום השני ב־Billboard 200 וקיבל תעודת פלטינה על המכירות. האלבומים הרביעי והחמישי של קול, Calling All Hearts (2010) ו־Wman to Woman (2012) הגיעו שניהם לשיא בעשירייה הראשונה של המצעד הפזמונים וקבלו שבחים במשך תקופה ארוכה; את האלבום הוביל הסינגל " Enough of No Love " (בהשתתפות ליל ויין ) והיה השיר היחיד מבין האלבומים שנכנס ל־Billboard Hot 100. האלבומים, השישי והשביעי, Point of No Return (2014) ו - 11:11 Reset (2017) הופקו ויצאו לאור על ידי חברות התקליטים Interscope ו- Epic Records, בהתאמה, ושניהם נתקלו בביקורות ומכירות בלתי מתלהבות.

קול, כונתה על ידי מבקרי המוזיקה בשם "נסיכת הנשמה של ההיפ-הופ", בעיקר בזכות קול הנשמה שלה. עבודתה זיכתה אותה במספר פרסים ותשבחות, כולל פרס האגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור ASCAP ופרס המוזיקה של בילבורד. לאחר יציאת אלבומה "אישה לאישה ( Wman to Woman )", היא השתתפה בסדרת הריאליטי Keyshia & Daniel: Family First בתקופה שבין שנת 2019 ועד 2020. בנוסף היא הנחתה את תוכנית הטלוויזיה ב־Fox Soul שנקראה, One on One with Keyshia Cole.

נעוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישה נולדה בשם Keyshia Myeshia Johnson, באוקלנד, קליפורניה ב-15 באוקטובר 1981.[1] היא בתם של פרנסין "פרנקי" לונס (1960–2021) ושל מאמן האגרוף וירג'יל האנטר. [2][3] אמה הייתה מכורה לאלכוהול ולקראק קוקאין.[4] [5] קישה אומצה בגיל שנתיים על ידי חברי המשפחה ליאון ואיבון קול, ושינתה את שם משפחתה לקול. [6][7] קול גדלה במשפחה בת 5 ילדים, שני אחים שון וסם, אחות צעירה ממנה, עלית נואל ואחות גדולה ממנה, נפטריה פו. [8] בגיל 12, אחיה שון (הידוע גם בשם Nutt-So) הפגיש אותה עם הזמר MC Hammer והם הקליטו ביחד.[9]

מאוחר יותר היא התיידדה עם טופאק שאקור, שהבטיח לעזור לה להתחיל את קריירת השירה שלה, אך באותו הלילה הוא נורה מרכב חולף באופן בלתי צפוי, שגרם למות שאקור שישה ימים מאוחר יותר. [10][11] בגיל 16 היא השתתפה בפרויקט מטעם המרכז לפיתוח הנוער של מזרח אוקלנד (EOYDC), שהיה ארגון נוער מקומי. [12] קול למדה בתיכון פרמונט באוקלנד וסיימה את לימודיה בתיכון טרייסי בעיר טרייסי, קליפורניה . [13][14] בגיל 18 קול עברה ללוס אנג'לס כדי להמשיך בקריירה מוזיקלית. [15] במהלך התקופה, היא שיתפה פעולה עם אמנים מאזור מפרץ סן פרננסיסקו שהיה אזור הולדתה. בין האמנים שהיא שתפה אתם פעולה היה ד'וויין וויגינס מלהקת טוני טוני טון ומסי מרב. [16] בשנת 2002, היא הוצגה בפני רון פייר (אנ') מחברת הוצאת התקליטים A&M Records, שהחתים אותה על חוזה עם החברה והחל להדריך אותה לאחר שהאזין לגרסה לא גמורה של אחד משיריה, השיר Love.[17][18]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004–2006: The Way It Is[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2004, קול הוציאה את סינגל הבכורה שלה, בשם " Never ", תוך שיתוף פעולה עם הראפרית איב. הוא יצא לאור כסינגל שני מהפסקול לסרט הקומדיה של קווין רודני סאליבן (אנ') Barbershop 2: Back in Business (2004).[9][19] בפברואר 2005 לקראת אלבומה הבא, קול ודי ג'יי גרין לנטרן, הוציאו אוסף אישי של שירים (מיקסטייפ-mixtape) בשם, Team Invasion Presents Keyshia Cole, הכולל רמיקסים של היפ הופ אינסטרומנטלי וקטעים מהאלבום בלונד רדהד (אנ'). [20][21] קול הוציאה לאור את אלבום הבכורה שלה, The Way It Is (אנ'), ב-21 ביוני 2005, באמצעות חברת התקליטים A&M Records, האלבום הופיע לראשונה במקום השישי בבילבורד 200 ונמכר בכמות של 89,000 עותקים בשבוע הראשון שלו.[22] האלבום כולל הופעות אורח של ג'יידאקיס, Chink Santana, Metro City ו-Eve; האלבום הופק על ידי קול, רון פייר, שון גארט, האחים קרי ג'וניור, ג'ון לג'נד, צ'ינק סנטנה וקניה וסט. [23] אלבום זה נוצר מהסינגלים " I Changed My Mind ", " (I Just Want It) To Be Over ", " I Should Have Cheating " ו-" Love ". כולם הופיעו במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ החמים והמגזין בילבורד. כאשר "I Should Have Cheated (אנ')" ו-"Love (אנ')" הגיעו לעשירייה הראשונה. עם שחרורו האלבום, The Way It Is קיבל ביקורות חיוביות ממבקרי מוזיקה, ששיבחו את השירה והנושאים המוזיקליים של קול. [24] האלבום קיבל תעודת פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA) וזיכה את קישה קול במספר שבחים, כולל מועמדות לפרס NAACP Image ושתי מועמדויות לפרס Soul Train Music בשני הטקסים שהתקיימו ב-2006.[25] כדי לקדם את האלבום, קול השתתפה כאורחת מוזמנת בסיבוב ההופעות Touch the Sky (אנ') של קניה ווסט, שהתקיים מאוקטובר עד דצמבר 2005.

ביוני 2006, קול הופיעה עם השיר " (When You Gonna) Give It Up to Me " בפסקול הסרט מאת שון פול שהיה סרט הריקוד הרומנטי שנקרא Step Up (2006).[26] [27] השיר Give It Up to Me בביצועה של קול הגיע למקום השלישי ב־Billboard Hot 100 והפך ללהיט מבין 20 המובילים גם במספר מדינות, כולל קנדה, שווייץ ופינלנד.[26] ב-9 ביולי 2006, דווח שקול חתמה על חוזה בערוץ הטלוויזיה BET להופעה בסדרת ריאליטי בשם, Keyshia Cole: The Way It Is.[28] בסדרה היא מתארת את חייה האישיים, הדינמיקה המשפחתית והקריירה המקצועית שלה.[28] [29]

2007–2009: Just like You ו־A Different Me[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול בטקס פרסי ההיפ הופ של BET ב-2007

לאחר ש- A&M רקורדס התמזגה עם Octone Records בתחילת 2007, קול גויסה על ידי קבוצת יוניברסל מיוזיק והבוס של חברת התקליטים אינטרסקופ רקורדס, ג'ימי איובין (אנ'), לחברת הבת של אינטרסקופ רקורדס בשם, גפן רקורדס.[1] במרץ 2007, קול הופיעה [30] בסינגל של שון קומבס בשם " Last Night (אנ')", שהיה באלבומו הרביעי Press Play (2006). [31] השיר זכה להצלחה בינלאומית, והגיע לעשירייה הראשונה בפינלנד, אירלנד וארצות הברית. [32][33] ב-25 בספטמבר 2007, הפיקה קול את אלבומה השני Just like You (אנ'), שזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. [34][35] להפקת האלבום היא עבדה עם מפיקים שונים, ביניהם סקוט סטורץ', רודני ג'רקינס, בריאן-מייקל קוקס, קאינון לאמב והראנרס.[36] האלבום זכה להצלחה מסחרית, הוא הגיע למקום השני במצעד בילבורד 200 האמריקאי ובמקום הראשון במצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ המובילים בארצות הברית, נמכרו ממנו 281,000 עותקים בשבוע הראשון והוא קבל גם תעודת פלטינה בארצות הברית ממכירות של מיליון עותקים.[37][38] הסינגל המוביל באלבום היה, " Let It Go (אנ')" (בהשתתפות הראפרית מיסי אליוט והשחקנית ליל קים), הוא היה הלהיט הראשון של קול ב־Billboard Hot 100 בארצות הברית וסימן אותה כאמנית מובילה. כמוכן הוא היה הלהיט הראשון שלה ב־Billboard Hot R&B/ שירי היפ הופ. בהמשך הסינגל קיבל תעודת פלטינה על מכירות בארצות הברית.[25] שיר נוסף מהאלבום " Shoulda Let You Go (אנ')" (בהשתתפות Amina Harris ), הגיע לעשירייה הראשונה של מצעד שירי ה-R&B/Hip-Hop החמים ובשיא הגיע למקום השישי. הסינגלים השלישי והרביעי, " I Remember (אנ') " ו-" Heaven Sent (אנ')", הגיעו שניהם למקום הראשון במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ החמים, ונשארו שבעה ותשעה שבועות רצופים בפסגה, בהתאמה. קול קיבלה שבחים על האלבום, כולל ארבע מועמדויות לפרס גראמי ושלוש מועמדויות לפרס BET . [39][40]

מלבד הופעותיה בשירה, קול התנסתה במשחק. הופעת הבכורה שלה הייתה בהופעת קמע, בסרט בבימויו של איאן איקבל ראשיד בשם, How She Move, שיצא למסכים בינואר 2008 והכניס כ- 8.6 מיליון דולר ברחבי העולם. [41][42] באמצע 2008, ערכה קול מספר הופעות אורח עם השירים, " I Got a Thang for You " (עם הראפרית טרינה ), " Boyfriend/Girlfriend " (עם רביעיית ההיפ הופ C-Side ), ו-" Games Pain " ( עם הראפר דה גיים ).[1] בנוסף, קול הייתה אמורה להופיעה בהופעת קמע באלבומה של מיסי אליוט בשם, Block Party, שהיה מיועד במקור לצאת באותה שנה. באוגוסט 2008, קול ועוד שורה של זמרות הקליטו את סינגל הצדקה " Just Stand Up! ", שיר הנושא לקמפיין נגד הסרטן בשם Stand Up to Cancer.[43] העונה השלישית של Keyshia Cole: The Way It Is הוקרנה באמצעות BET ב-11 בנובמבר 2008, וסימנה שהסדרה תכבוש את הבכורה של העונה עם הדירוג הגבוה ביותר ברשת, שעמד על סך של 1.94 מיליון צופים. [44]

אלבומה השלישי של קול , A Different Me (אנ') יצא ב-16 בדצמבר 2008. [45] האלבום הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200 האמריקאי, עם 322,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון למכירות שלו, וקיבל תעודת פלטינה מטעם RIAA על מכירת למעלה ממיליון עותקים.[25] הסינגלים, " Playa Cardz Right " (בהשתתפות טופאק שאקור), " You Complete Me " ו-" Trust " (עם מוניקה), הגיעו כולם למחצי התחתונה של בילבורד הוט 100 ולעשירייה הראשונה של ה-R&B/Hip. כדי לקדם את האלבום, קול שימשה כזמרת משנה בסיבוב ההופעות I Am Music של ליל ויין, שהתקיים מ-14 בדצמבר 2008 ועד 10 באפריל 2009. [46] זמן קצר לאחר סיום הסבב עם ליל ויין, יצאה קול למסע ההופעות הראשון שלה שנקרא, A Different Me Tour, שהחל ב-13 במאי והסתיים ב-21 ביוני 2009. [47] לאורך כל סבב ההופעות הזה, קול הוצגה כאמנית השער במספר מגזינים כגון גיליונות ינואר של המגזין Jet ו-WordUp!, גיליון מרץ 2009 של מגזין Vibe (אנ'), והגיליון הכפול האחרון של קיץ 2009 של מגזין הגברים King (אנ'). [48]

2010–2013: Calling All Hearts and Woman to Woman[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2010, שלושה חודשים לאחר לידת בנה הבכור, חזרה קול להופיע ומילאה את מקומה של היילי ויליאמס בפזמון ל-" Airplanes (Part II) " של B.o.B בהשתתפות הראפר אמינם במהלך טקס פרסי BET לשנת 2010. [49] ב-16 באוקטובר 2010, הופיעה קול בטקס השנתי החמישי של Black Girls Rock!. הטקס, נערך בתיאטרון פרדייז (אנ') בברונקס, ניו יורק. [50] ב-21 בדצמבר 2010, קול הוציאה את אלבום האולפן הרביעי שלה, Calling All Hearts (אנ'), ובו הופעות אורח של ניקי מינאז', טנק, פיית' אוונס, טימבלנד ואמה המאמצת איבון קול. [51][52] לאחר יציאת האלבום, בינואר 2011, הודיעה קול באמצעות טוויטר כי פיטרה את המנהל שלה מני האלי ונפרדה מחברת הפרסום והבידור שלו בשם, Imani Entertainment . בספטמבר 2011, החלה קול לעבוד על אלבומה החמישי, שבמקור היה צפוי לצאת חמישה חודשים לאחר מכן. [53]

אלבומה החמישי, Woman to Woman (אנ'), הושק ב-19 בנובמבר 2012, [54] שהפך לפרויקט הראשון שלה, שלא הפך ללהיט ב־A&R. [55] האלבום הופיע לראשונה במקום ה-10 ב־Billboard 200 ונמכר ב-96,000 עותקים בשבוע הראשון שלו בארצות הברית. בשבוע השני עלה האלבום למקום השלישי, באותו שבוע מכר 37,100 עותקים. [56] בשבוע השלישי, האלבום ירד שני מקומות למקום החמישי, ומכר 28,600 עותקים. האלבום מכר למעלה מ-246,300 עותקים נכון לינואר 2013.[57]

הסינגל המוביל באלבום מאישה לאישה, בשם " Enough of No Love ", בהשתתפות ליל וויין נשלח לרדיו [58] ושוחרר להורדה דיגיטלית ב-3 ביולי 2012. [59] השיר נכתב על ידי Redd Stylez וקול, הוא הופק על ידי Harmony בסוגת R&B עכשווי. הוא הגיע למקום השביעי במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ של בילבורד . ב-9 באוגוסט, הסינגל הופיע לראשונה במקום ה-94 ב־Billboard Hot 100, שם הגיע בסופו של דבר לשיא במקום ה-84.

בספטמבר 2013, לאחר שחברת התקליטים גפן נסגרה, קול חתמה חוזה, עם חברת האם של גפן, אינטרסקופ רקורדס ובהמשך קול החלה להקליט את האלבום השישי שלה. [60] ב-2 באוקטובר 2013, לאחר שנפתרו המחלוקות של קול עם חברת הניהול והשיווק שלה היא חתמה על חוזה חדש עם מני האלי. [61]

2014–2017: Point of No Return and 11:11 Reset[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2014, קול חשפה את הכותרת של אלבום האולפן השישי שלה היא קראה לו להיות Point of No Return (אלבום באותו שם הוציא פרנק סינטרה בחודש ספטמבר 1961). [62][63] הסינגל המוביל באלבום נקרא, "Next Time (Won't Give My Heart Away)" והוא שוחרר כהורדה דיגיטלית, ב-31 במרץ 2014. [64][65] הסינגל "Rick James", בהשתתפות הראפר Juicy J, שוחרר יחד עם הסינגל "Next Time (Won't Give My Heart Away)" כהורדה דיגיטלית במרץ 2014, בעוד שהשיר "She" יצא כסינגל השלישי מהאלבום ב-8 ביולי 2014. האלבום Point of No Return שהושק ב-7 באוקטובר 2014, נמכר ביותר מ-100,000 עותקים.

בפברואר 2015, קול גילתה למגזין Rap-Up TV כי בעקבות הפקתו הכושלת של האלבום Point of No Return, שנמכר בצורה גרועה, היא הייתה חופשית חוזית מחברת התקליטים אינטרסקופ ועל כן היא התכוונה להתקדם כאמנית הקלטות עצמאית. באותה הזדמנות, קול גם אישרה שהיא עובדת על אלבום האולפן השביעי שלה. [66] בדצמבר 2016, הוכרז שקול חתמה על חוזה תקליטים חדש עם חברת התקליטים אפיק רקורדס של סוני. [67][68]

ב-27 בינואר 2017, הוציאה קול את הסינגל המוביל " You (אנ')" (בהשתתפות רמי מא ופרנץ' מונטנה ) מתוך אלבום האולפן השביעי שלה. [69] בראיון למגזין Rap-Up, היא הכריזה על שם האלבום, 11:11 Reset (אנ'). [70] ב-25 באוגוסט 2017, היא הוציאה את הסינגל השני " Incapable ". האלבום יצא ב-20 באוקטובר 2017. הוא מכר 15,000 עותקים במהלך השבוע הראשון, מה שסימן את השבוע הראשון הנמוך ביותר של הזמרת אי פעם. בהמשך, האלבום נמכר בכ-100,000 עותקים.

2024-2018: אלבום האולפן השמיני והפקה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019, קול הופיעה עם הסינגל " All Me (אנ')" מאת קלאני. הסינגל הושק ב-23 דצמבר 2019 על ידי חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס. בחודש מאי 2024 הוא הועלה לערוץ היוטיוב של קול וזכה במהלך אותו חודש ל-14 מיליון צפיות. במקביל, בספוטיפיי הוא הושמע 90.7 מיליון פעמים. בנוסף, בשנת 2019 קול החלה להנחות תוכנית אירוח משלה בשם, One on One with Keyshia Cole, ששודרה בערוץ Fox Soul (אנ'). ביוני 2020, דווח שקישה קול חתמה על הסכם ניהול עם חברת ניהול הכישרונות Primary Wave. במהלך מגפת הקורונה, קול הוציאה סינגל ללא אלבום בשם " I Don't Wanna Be in Love ", באמצעות חברת התקליטים העצמאית שלה ואת הסינגל, Hearts and Stars, היא הפיקה בתמיכת חברת התקליטים ברטלסמן מיוזיק גרופ. [71]

ב-23 ביוני 2023, הוציאה קול את הסינגל הראשון שלה מאז "I Don't Wanna Be in Love", בשם "Forever is a Thing", כדי לתמוך בסרט הטלוויזיה הביוגרפי שלה שנקרא, Keyshia Cole: This Is My Story. הסרט הוצג לראשונה ב-24 ביוני. הסינגל והסרט נוצרו על רקע מות אמה של קול ובנוסף הוא מתייחס לאירועים מרכזיים אחרים בחייה ובקריירה שלה. [72] הסרט זכה לשלושה מיליון צופים במהלך סוף שבוע הבכורה שלו והיה השידור מספר 1 בטלוויזיה בכבלים בערב הבכורה שלו. בדצמבר 2023 הופיע קול בסינגל " Love Me Enough " לצד ניקי מינאז' ומוניקה בגרסת הדלוקס "Gag City" של האלבום Pink Friday 2 של Minaj. [73][74][75]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2009, קול החלה להיפגש עם שחקן ה-NBA לשעבר דניאל גיבסון. בני הזוג התארסו ב-1 בינואר 2010. קול ילדה את בנם הבכור, דניאל גיבסון ג'וניור, ב-2 במרץ 2010. קישה קול ודניאל גיבסון התחתנו רק ב-21 במאי 2011, [76] טקס הנישואין התקיים בהוואי בספטמבר 2011. [77] בו אמרה קול "בעלי רצה שאקיים את חתונת החלומות שלי, לכן הוא הטיס את כל בני המשפחה שלנו לכאן". באוקטובר 2012 כל סוף השבוע של החתונה שצולם, שודר בסדרת ריאליטי בערוץ BET. [78] ב-21 במרץ 2014, קול הודיעה במהלך ראיון שהיא וגיבסון עומדים להתגרש, אך הם עדיין לא הגישו את הבקשה לגירושין. [79] במאי 2016, היא הכירה את אביה הביולוגי, וירג'יל האנטר, לאחר שבדיקת אבהות אישרה את הקשר ביניהם. [80][81][82] ב-3 במאי 2019, קול הודיעה שהיא מצפה ללדת את בנה השני. הוא נולד ב-1 באוגוסט 2019, לקול והחבר שלה ניקו קייל. [83][84][85] ב-3 בספטמבר 2020, קול הודיעה באינסטגרם שהיא וגיבסון התגרשו רשמית [86] וכעבור חודש, באוקטובר 2020, קול וקייל אבי בנה השני, סיימו את מערכת היחסים שלהם.[87][88] אמה של קול, פרנקי לונס נפטרה ב-18 ביולי 2021. סיבת המוות התגלתה כמנת יתר של סמים. [89]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו רשימה חלקית הרשימה המלאה נמצאת כאן (אנ').

  • The Way It Is (2005)
  • Just like You (2007)
  • A Different Me (2008)
  • Calling All Hearts (2010)
  • Woman to Woman (2012)
  • Point of No Return (2014)
  • 11:11 Reset (2017)

סבבי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבבי הופעות לפרסום האלבומים שבדרך

  • A Different Me Tour (2009)
  • Woman to Woman Tour (2013)
  • Point of No Return Tour (2014)
  • Love Hard Tour (2024)[90]

סבבי הופעות לתמיכה בזמרים, חברים שלה

  • Sweatsuit Tour (תומכת בנלי ) (2005)
  • Touch the Sky Tour (תומכת ב- קניה וסט ) (2005)
  • Double Up Tour (תומכת ב- אר. קלי ) (2007)
  • I Am Music Tour (תומכת בליל וויין ) (2008)
  • Love Letter Tour (תומכת באר. קלי) (2011)

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה כותרת תפקיד הערות
2007 איך היא זזה

How She Move

עצמה
2008 שושנה בגטו

A Ghetto Rose

עצמה סרט דוקומנטרי
2018 מקסים [91]
Charming 		סינדרלה # 2 מדבבת ושרה, קישה קול
2023 קישה קול: זה הסיפור שלי

Keyshia Cole: This is My Story

עצמה סרט טלוויזיה ביוגרפי על חיי מפיקה בפועל

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה כותרת תפקיד הערות
2005 כולנו

All of Us

עצמה פרק: "Hollywood Swinging"
2006–2008 קישה קול: זה הסיפור שלי

Keyshia Cole: The Way It Is

33 פרקים
2007 הוד האבא של סנופ דוג

Snoop Dogg's Father Hood

פרק: "Snow in da Hood"
2008 ה-BFF החדש של פריס הילטון

Paris Hilton's My New BFF

2008 מה אדון פרזסז

What Perez Sez

פרק: "אודות דיוות"
2012 קישה ודניאל: המשפחה תחילה

Keyshia & Daniel: Family First

8 פרקים; גם מפיק
2015 Keyshia Cole: All In 8 פרקים
2017 Lip Sync Battle פרק: "ספיישל רכבת הנשמה"
2017 אהבה והיפ הופ: הוליווד

Love & Hip Hop: Hollywood

16 פרקים
2017 נִלעָגוּת

Ridiculousness

פרק: "קיישיה קול"
2018 הפסיד

Tanked

פרק: "טנק החלומות של Keyshia Cole"
2019 קישה קול: החיים החדשים שלי

Keyshia Cole: My New Life

סרט תיעודי ביוגרפי על BET
2019–2020 אחד על אחד עם קישה קול

One on One with Keyshia Cole

מנחה; עצמה תוכנית אירוח ב־Fox Soul [92]
2023 הזמר במסכה

The Masked Singer

עצמה

בדמות קנדלברה (פמוט ל-3 נרות)

מתמודדת בעונה 10

מועמדויות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2005–2017 לקישה קול היו 32 מועמדויות לפרסים על הביצועים והמכירות שלה, מתוכם היא זכתה ב-6 פרסים. [93]

רשימת הפרסים בהן זכתה קישה קול בין השנים 2005–2017
שנה מעניק הפרס קטגוריה סינגל/טלוויזיה
2005 Vibe Award קול השנה

R&B Voice of the Year

Billboard Music Awards אלבום הרגאיי הנמכר ביותר של השנה (אמנית בולטת)

Top Selling Reggae Album of the Year (as featured artist)

2007 ASCAP R&B/Hip Hop Song Love
2008 BMI Urban Award [94] פרס לשירים ההמנצחים

Award Winning Songs

Let It Go
Early Entertainment Awards הווידאו של השבוע

Video of The Week

Heaven Sent
2011 Mp3 Music Awards [95] פרסי JSB

The JSB Award

Take Me Away

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קישה קול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Kellman, Andy; Birchmeier, Jason. "Keyshia Cole > Biography, Discography and Credits". AllMusic. אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2015. נבדק ב-30 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Eustice, Kyle (2 באוקטובר 2021). "Keyshia Cole's Mother's Cause Of Death Confirmed". HipHopDX. נבדק ב-6 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Keyshia Cole on Instagram: "Ok my @23andme kit came back!!! And just as I suspected! Wow! Is all I will say. So happy I found this out. What are you guys thoughts????? So regardless of who my father is, I kno where I come from. #Gang 😎"". Instagram. 8 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ About the drug addiction of Frankie Lons, the mother of Keyshia Cole on the SINGERSROOM website
  5. ^ Ho, Rodney (29 בנובמבר 2010). "Frankie Lons on VH1's 'Celebrity Rehab With Dr. Drew'". The Atlanta Journal-Constitution. נבדק ב-28 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Keyshia Cole Meets Her Biological Father After 34 Years". Rap-Up. 13 במאי 2016. ארכיון מ-14 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Williams, Ashley (13 במאי 2016). "Meet Virgil Hunter ... Keyshia Cole's Biological Father". HipHollywood. ארכיון מ-16 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Bain, Ellissa (20 ביולי 2021). "How many siblings does Keyshia Cole have? Meet her brothers and sisters". HITC. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2021. נבדק ב-6 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Brown, Preezy (19 ביוני 2015). "10 Years Later: Keyshia Cole's Debut Album 'The Way It Is' Speaks to a Generation of Women Looking for Loyalty and Love". The Boombox. אורכב מ-המקור ב-20 ביוני 2015. נבדק ב-9 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Jim Farber (7 באפריל 2006). "Keyshia Cole Doesn't Play Nice". New York Daily News. נבדק ב-12 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "R&B singer Keyshia Cole tries to show different side". Contra Costa Times. 31 בדצמבר 2008. אורכב מהמקור ב-8 בספטמבר 2012. נבדק ב-12 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  12. ^ "EOYDC: A Beacon for Oakland Youth - Oakland Magazine - July-August 2009 - Oakland, California". oaklandmagazine.com (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2016. נבדק ב-26 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Young, Susan (13 ביולי 2006). "Keyshia Cole comes home". East Bay Times. ארכיון מ-25 ביולי 2020. נבדק ב-23 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Keyshia Cole - Class of 2000". Tracy High School. נבדק ב-26 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ A Sale BET, Keyshia Cole Scores a Reality Hit. Vol. 120. Nielsen Business Media, Inc. 15 בנובמבר 2008. p. 24. נבדק ב-23 באוגוסט 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ Watkins, Greg (14 בדצמבר 2004). "Keyshia Cole: It's Like That". AllHipHop. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Liam Gowing (20 באפריל 2006). "A bitter life, sweet success". Los Angeles Times. נבדק ב-26 בספטמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ George, Nelson; Carr, Daphne (20 באוקטובר 2008). Best Music Writing 2008 (1st ed.). Hachette Books. p. 43. ISBN 978-0-306-81734-2. נבדק ב-23 באוגוסט 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ קישה קול, באתר AllMusic
  20. ^ "Keyshia Cole - Team Invasion Presents Keyshia Cole". Album of the Year. ארכיון מ-18 בפברואר 2023. נבדק ב-16 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Love, Gale (14 במרץ 2023). "Keyshia Cole's Best Collaborations". HotNewHipHop. ארכיון מ-14 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Kellman, Andy. "The Way It Is – Keyshia Cole > Overview". AllMusic. נבדק ב-26 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ The Way It Is (booklet). A&M. 2005.
  24. ^ "Reviews for The Way It Is by Keyshia Cole". Metacritic. ארכיון מ-2 בפברואר 2015. נבדק ב-26 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 3 "Searchable Database". Recording Industry Association of America (RIAA). Search: Keyshia Cole. ארכיון מ-3 במרץ 2017. נבדק ב-19 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 "Sean Paul feat. Keyshia Cole – (When You Gonna) Give It Up To Me". Swiss Hitparade. Hung Medien. ארכיון מ-25 בספטמבר 2017. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "FMQB: CHR". FMQB. אורכב מ-המקור ב-2 ביוני 2013. נבדק ב-21 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 "BET To Televise Reality Series Keyshia Cole: The Way It Is". Singersroom. 9 ביולי 2006. אורכב מ-המקור ב-8 באוגוסט 2020. נבדק ב-19 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "BET's Top Reality Show Stars". BET. אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2023. נבדק ב-19 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Steffen Hung, P. Diddy feat. Keyshia Cole - Last Night, austriancharts.at
  31. ^ Saney, Daniel (28 בפברואר 2007). "P Diddy: 'Last Night'". Digital Spy. נבדק ב-21 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "P. Diddy feat. Keyshia Cole – Last Night". Musiikkituottajat (בפינית). Hung Medien. ארכיון מ-19 באוקטובר 2012. נבדק ב-2 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "The Irish Charts – Search Results – Last Night". Irish Singles Chart. נבדק ב-4 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Just Like You: Music: Keyshia Cole". Amazon. ארכיון מ-5 בדצמבר 2009. נבדק ב-16 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Reviews for Just Like You by Keyshia Cole". Metacritic. ארכיון מ-13 באוקטובר 2014. נבדק ב-24 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Kellman, Andy. "Just like You – Keyshia Cole > Overview". AllMusic. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Patryk, Robb. "Flashback Soul: Keyshia Cole Has Got To Get (Her) Heart Back". SoulTracks. אורכב מ-המקור ב-25 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Zisook, Brian (12 בדצמבר 2007). "Keyshia Cole's Just Like You Reaches Platinum". DJBooth. ארכיון מ-22 בפברואר 2018. נבדק ב-21 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "All GRAMMY Awards and Nominations for Keyshia Cole". Grammy.com. ארכיון מ-29 במאי 2022. נבדק ב-21 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Press, Associated (15 במאי 2008). "T-Pain nabs five BET Award noms". Variety. נבדק ב-6 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "First Look: How She Move". Blackfilm.com. בנובמבר 2007. ארכיון מ-25 ביולי 2008. נבדק ב-10 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "How She Move". IMDb. 2008. ארכיון מ-6 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Kaufman, Gil (19 באוגוסט 2008). "Mariah Carey, Beyoncé, Rihanna, Fergie, Miley Cyrus, More Collaborate on Cancer Benefit Single". MTV News. אורכב מ-המקור ב-16 באוגוסט 2015. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ "BET Wins Big with the Record-Breaking Return of Keyshia Cole: The Way It Is and the Powerful Sneak Peek of New Series Brothers to Brutha". The Futon Critic. 13 בנובמבר 2008. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "A Different Me: Music: Keyshia Cole". Amazon. ארכיון מ-1 בדצמבר 2014. נבדק ב-16 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Kaufman, Gil (25 בנובמבר 2008). "Lil Wayne Announces Dates For I Am Music Tour". MTV News. אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2022. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Barker, Micheal (3 במאי 2009). "Keyshia Cole and The-Dream Preps A Different Me Tour". Mxdwn. ארכיון מ-19 בספטמבר 2021. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Magazine covers in 2009:
  49. ^ Crosley, Hillary (27 ביוני 2010). "Eminem Joins B.o.B At BET Awards For 'Airplanes'/ 'Not Afraid' Medley". MTV News. נבדק ב-23 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Gary, Dustin (19 באוקטובר 2010). "Ciara, Keri Hilson, Keyshia Cole and More at the 5th Annual Black Girls Rock! Awards". Gossip On This. ארכיון מ-23 בדצמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ "Calling All Hearts New CD from R&B Sensation Keyshia Cole Set for December 21st Release" (Press release). 7 בדצמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-23 בדצמבר 2010. נבדק ב-28 בדצמבר 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  52. ^ Lazerine, Devin (23 בנובמבר 2010). "Keyshia Cole - 'I Ain't Thru' f/ Nicki Minaj + 'Long Way Down'". Rap-Up. ארכיון מ-27 בנובמבר 2010. נבדק ב-28 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Keyshia Cole Readies New Album for February". Rap-Up. 20 בספטמבר 2011. ארכיון מ-15 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Twitter / B_quiet84: @KeyshiaCole #Woman2WomanNov19th". Twitter.com. נבדק ב-21 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "Guess who's Back with a fire single? Keyshia Cole!". SandraRose.com. 25 ביוני 2012. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Langhone, Cyrus (5 בדצמבר 2012). "Alicia Keys Lights A Fire At No. 1, Kendrick Lamar Returns To Top 20, Sheek Louch & Ghostface Killah Tear Down The Block". Sohh.com. אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2012. נבדק ב-5 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Bruno Mars Strikes Gold, T.I. Gets Dethroned From Top 10, Frank Ocean, 2 Chainz & Pitbull Return To The Chart". SOHH.com. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2013. נבדק ב-9 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Playlist". K97. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2014. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "Enough of No Love (Feat. Lil Wayne) [Explicit]: Keyshia Cole: MP3 Downloads". Amazon. נבדק ב-3 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "News: Keyshia Cole Recording Next Album, Themed Around the "Fight For A Good Man" - Singersroom". Singersroom. 7 בספטמבר 2013. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Keyshia Cole Zone". Keyshiacolezone.tumblr.com. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Keyshia Cole "Point Of No Return" Release Date, Cover Art, Tracklist & Stream". HipHopDX. 7 באוקטובר 2014. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Keyshia Cole Announces Album Title". BET.com. 27 במרץ 2014. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "Top 40 Rhythmic Future Releases - R&B Song and Hip-Hop Music Release Dates - ..." All Access. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "iTunes - Music - Next Time (Won't Give My Heart Away) - Single by Keyshia Cole". iTunes. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Rap-Up TV (12 בפברואר 2015). "Keyshia Cole Goes Independent — Prince Told Me to Do It". Rap-Up. United States: Townsquare Music. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2015. נבדק ב-24 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Keyshia Cole Signs New Record Deal with Epic Records!
  68. ^ Keyshia Cole Signs With Epic Records
  69. ^ "You (feat. Remy Ma & French Montana) - Single by Keisha Cole". iTunes Store. Apple Music Inc. נבדק ב-27 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ "Exclusive: Keyshia Cole Pushes 'Reset' with New Album". Rap-Up. נבדק ב-31 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Mahadevan, Tara (5 בפברואר 2021). "Listen to Keyshia Cole's New Song I Don't Wanna Be in Love". Complex. ארכיון מ-2 במרץ 2021. נבדק ב-23 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Folk, Antwane (23 ביוני 2023). "Keyshia Cole Grieves on New Song 'Forever Is a Thing'". ratedrnb.com. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Samuels, Keithan (15 בדצמבר 2023). "Monica and Keyshia Cole Join Nicki Minaj on New Song 'Love Me Enough'". Rated R&B. נבדק ב-31 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Horvath, Zachary (13 בדצמבר 2023). "Nicki Minaj Preaches Self-Worth On "Love Me Enough" With Monica And Keyshia Cole". Hot New Hip Hop. נבדק ב-31 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Nicki Minaj - Pink Friday 2 (Gag City Deluxe)". Spotify. 15 בדצמבר 2023. נבדק ב-31 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "Keyshia Cole And Daniel Gibson Reveal Wedding Pics". RapFix. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2014. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Keyshia Cole weds again in Hawaii". S2SMagazine.com. אורכב מ-המקור ב-21 בינואר 2013. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "BET Networks Presents Fall 2012 Preview". Equities.com. 7 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-22 בינואר 2013. נבדק ב-18 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "Keyshia Cole Breaks Her Silence On Daniel Gibson, Divorce Rumors (VIDEO)". The Huffington Post. 21 במרץ 2014. נבדק ב-13 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ Augustin, Camille (13 במאי 2016). "Keyshia Cole Locates Her Biological Father After 34 Years". Vibe. נבדק ב-13 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Tietjen, Alexa (13 במאי 2016). "Keyshia Cole's Real Father Is Virgil Hunter - VH1". VH1. Viacom Media Networks. ארכיון מ-25 באפריל 2023. נבדק ב-13 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ "Keyshia Cole meets with biological father". Theybf.com. 14 במאי 2016. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2019. נבדק ב-16 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ "Keyshia Cole Expecting 2nd Child with Niko Khale, 23". 6 במאי 2019. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ Kellee Terrell (2 באוגוסט 2019). "He's Here! Keyshia Just Welcomed Her New Baby Boy". Essence (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-10 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ "Congrats Mama! Keyshia Cole Gives Birth To Second Son". HelloBeautiful (באנגלית). 2 באוגוסט 2019. נבדק ב-10 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ "Keyshia Cole on Ex-Husband Trying to Keep Marriage Alive: 'You Can't Keep Using God'". 26 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ "EXCLUSIVE: KEYSHIA COLE TAPS TUPAC, YOUNG THUG FOR '11:11 RESET'". Rap-Up. נבדק ב-23 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "'My Heart is Broken': Niko Khale Confirms He and Keyshia Cole Are over". 3 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Henderson, Cydney. "Keyshia Cole opens up about her mother Frankie Lons' death: 'I love you so much!'". USA TODAY (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-1 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ "Keyshia Cole to Headline 'Love Hard' National Tour". Billboard. 15 בדצמבר 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  91. ^ "Keyshia Cole - Actress Filmography". Video Detective. נבדק ב-27 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ ""One On One With Keyshia Cole": Singer Announces New Talk Show On Fox Soul". madamenoire. 15 בנובמבר 2019. נבדק ב-24 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ You searched for Keyshia Cole, Rated R&B (באנגלית אמריקאית)
  94. ^ Search Results for “Keyshia Cole”, UrbanBridgez.com | R&B, Interviews, TV, Films (באנגלית אמריקאית)
  95. ^ MMA 2011 Winners, web.archive.org, ‏2012-04-19
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קישה_קול&oldid=38924428"