נאום השפנים והחזירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאום השפנים והחזירים או נאום השפנים הוא כינויו של נאום שנשא הרב אלעזר מנחם שך, מנהיג החרדים הליטאים, בא' בניסן התש"ן - 26 במרץ 1990 בכנס תנועת דגל התורה בהיכל יד אליהו בתל אביב. בנאום זה הביע הרב שך את ביקורתו על המערך והקיבוצים, "מגדלי השפנים והחזירים"[1] בלשונו. הרב שך פרס בנאומו את עיקרי אמונתו בנוגע לציבור היהודי חילוני.

העניין הרב שעורר הנאום, ששודר בשידור חי בטלוויזיה, נבע מהעובדה שנישא בעיצומו של משבר "התרגיל המסריח", כאשר לא היה ברור האם מפלגת ש"ס תצטרף לממשלה בראשות שמעון פרס. המשמעות הפוליטית של הנאום התבררה יותר מאוחר, כאשר ש"ס סירבה להצטרף לממשלה בראשות פרס, ובמקום זאת קמה ממשלה צרה בראשות יצחק שמיר.

הרב שך

הרקע לנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרגיל המסריח

שבוע וחצי לפני הנאום הגיעה מפלגת ש"ס להסכם עם שמעון פרס על הפלת ממשלת האחדות של שמיר. הרב עובדיה יוסף אישר את המהלך, אולם לש"ס היה אז מנהיג רוחני נוסף - הרב שך. עמדתו, ששללה חיבור עם השמאל, הייתה ידועה, אולם לא היה ברור עד כמה הוא יתערב בענייני ש"ס, והאם יאפשר לחברי הכנסת של ש"ס, שנדרשו לצורך השגת קואליציה של 61 חברי כנסת, להצטרף לממשלתו של פרס. פרס קיווה שעמדתו של הרב שך, שתמכה בהחזרת שטחים, תטה את הכף ותאפשר לש"ס, ואולי אף לדגל התורה, להצטרף לקואליציה שלו[2].

בתקשורת פורסם שבנאום צפויה התנגדות הרב שך להחזקה ב"שטחים". פתק בכתב ידו בעניין היה תלוי בישיבת "תפארת נתניה" וקבע שאין שום עניין להחזיק ב"שטחים" אם הם מביאים יהודים לידי סכנה, ושאין "לבטל תורה" (כלומר לבזבז זמן, במקום לימוד התורה) בעניין זה.

צוותי תקשורת מישראל ומרחבי העולם הצטופפו בהיכל הספורט יד אליהו, מקום הכינוס המפלגתי שתוכנן זמן רב לפני המשבר הקואליציוני, כדי לשמוע את מוצא פיו של הרב שך. הכניסה הותרה לעיתונאים גברים בלבד, מה שעורר את חמתן של עיתונאיות. פאר לי שחר מעיתון "על המשמר" אפילו התחפשה לגבר, אך נתפסה. פובליציסטים הביעו תרעומת על כך שהמדינה מצטיירת כ"חומייניסטית" ו"בשליטת אייתולות". הנאום הועבר בשידור חי בתקשורת הישראלית, לאור החשיבות הפוליטית שציפו שתהיה לו.

הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גידול שפנים בקיבוץ שפיים - בתערוכה פתוחה על תולדות שפיים, במרכז הקיבוץ

בנאום עצמו לא דיבר הרב שך ישירות על המצב הפוליטי והעדיף להתמקד במסר רוחני, אך מסר חריף ותקיף כלפי הציבור החילוני. העיתונאי אבישי בן חיים תיאר אותו כ"טקסט הפומבי הכי פשוט ואולי לכן הכי עמוק, הכי אותנטי, והכי נוגע בשורש המחלוקת של החרדים מול הזהות היהודית החילונית האלטרנטיבית".[דרוש מקור]

הרב שך תקף את הסברה שהציונות והכוח הביטחוני הם שמבטיחים את עתיד העם:

אלפיים שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק. איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו - אנחנו עומדים וקיימים. מה הסוד בזה?... המופת היא: אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו בחיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי... אני אלך בדרך האבא, בדרך הסבא ובדרך הסבתא... אני אלמד את חוכמתי שלי, את הקולטורא (התרבות) שלי.

ובאוזני היהודי החילוני קרא:

אתה גם יהודי, אתה נימול, אבל אתה יודע את הקולטורא (התרבות) שלך? מה הקולטורא שלך? אנגלית? זה הקולטורא שלך?... אתה פותח את החומש אתה יודע פירוש המילות?

מכאן עבר להתקפה על הקיבוצים ועל השמאל:

אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם?... מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?

בסיום אמר:

יש כאלה שיאמרו שהדברים שאני אומר הם דברים של פאנאטיקער (קיצוני, "פאנט"), דברים אלטע זאכן (דברים ישנים, שעבר זמנם). אבל התורה הקדושה אומרת: 'כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים' ומעידה שהתורה היא חוכמת היהודים בעיני האומות.

התגובה לנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקשורת התאכזבה מתוכן הנאום, אשר לא נתן תשובה חד-משמעית לנושא הפוליטי שעמד על הפרק. היו בשמאל שניסו להיאחז בעובדה שהרב שך לא שלל במפורש את ההצטרפות לממשלת מערך. אולם משמעות הנאום התבררה לאחר מספר ימים: הרב שך כפה את רצונו על הרב עובדיה יוסף, ש"ס סירבה להצטרף לממשלת פרס, וסיכוייו של פרס להקים ממשלה בראשותו קטנו ביותר.

בקיבוצים עוררה המתקפה של הרב שך זעם. גינו אותה דמויות מחוגי שמאל, אך גם אנשי ימין כמו אריאל שרון ורפאל איתן השמיעו דברים בזכות אנשי הקיבוץ. שמעון פרס, הנפגע העיקרי מהנאום, סירב להגיב[3]. עיתון החרדים הליטאים, "יתד נאמן", קרא לאנשי הקיבוץ להתמודד עם טענותיו של הרב שך לגופן.

למרכיב הרוחני בנאומו של הרב שך הייתה השפעה מועטה. לא התפתח דיאלוג של ממש בין אנשי הקיבוצים והשמאל לבין החרדים, ושני הציבורים נותרו בריחוקם. על האופן שבו קיוו החרדים[דרוש מקור] שיחדרו דבריו של הרב שך לליבות הציבור החילוני שאליו פנה, מעידה אנקדוטה שפורסמה בעיתון הליטאים "יתד נאמן" (בערב פסח תשס"ה) על חוזר בתשובה צעיר, שלפי הנכתב חזר בתשובה בעקבות חריפות נאום זה, וביקש לקבל מאוחר יותר ברכה מהרב שך:

"...לא נתנו לו להיכנס, ביקש ביקש ולא נענה. אולם לא החתן הנרגש יוותר על ברכתו של מרן, והוא שולף את הנשק האחרון שיש לו: 'אמרו למרן שאני כאן בגלל נאום השפנים והחזירים', אך יצאו הדברים מפיו ודלתות הבית נפתחו. החתן הוכנס אחר כבוד לחדרו של מרן, ובני הבית הנרגשים כיתרו אותו בכבוד מלכים. לאוזנו של מרן ראש הישיבה לחשו שהלה הגיע לאן שהגיע בגלל נאום השפנים והחזירים. למותר לציין את ההתרגשות הגדולה שאחזה בכולם. באותו מעמד, שעות ספורות לפני חופתו, סיפר החתן כי הנאום שבר אותו. הוא היה שדרן בגלי צה"ל, שמאלי מובהק שהבין היטב היטב למה התכוון מרן בדבריו. 'מי שכעס, כעס כיוון שהדברים היו נכונים כמות שהם, בלי לנסות לטייח', הוא אמר, 'אבל אני שמעתי, קיבלתי שוק, והנה אני כאן'".

הרב מנחם מנדל שניאורסון, בר פלוגתא של הרב שך במשך שנים רבות, הגיב לנאום בנאום משלו, שאותו נשא בשבת שלאחר מכן בבית מדרשו. הרבי אמר כי אין כל רשות לאף אדם לדבר נגד העם היהודי. התפיסה היהודית היא ש"ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", בני ישראל הינם "בנו יחידו" של אלוהים וכל המדבר בגנותם כמדבר בגנותו של האל. יש לסייע לכל יהודי לקיים את כל מצוות הדת, אך בשום אופן לא לתקוף אותו. הרבי הגדיר את בני דורו כ"אודים מוצלים מאש", וכ"תינוקות שנשבו", שאין הם אשמים בידיעותיהם וביחסם ליהדות.

הרב מרדכי אליהו, התייחס לנאום ואמר שגם אוכלי חזיר ושפנים הם יהודים, ואפילו אם כל הרבנים יחליטו כמו הרב שך, הם לא יכולים להפקיע את השם "יהודי" מאף אדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורה ופוליטיקה: על דברי הרב שך ומשמעותם הציבורית ירושלים : מעלה - המרכז לציונות דתית, תש"ן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוברים חרדים שנתבקשו להגיב לדבריו בתקשורת, העריכו שהרב שך ייחס לקיבוצים גידול "שפנים וחזירים" (ובסדר הזה), משום שאחד ממרכזי גידול החזירים בארץ הוא קיבוץ מזרע, ומשום שכאשר חשב הרב שך בעת נאומו על גידול החזירים בקיבוצים - התעוררה בו האסוציאציה לפסוקי התורה, שבהם הפסוק האוסר לאכול חזירים - בא אחרי הפסוק האוסר לאכול שפנים (ספר דברים, פרק י"ד, פסוקים ז'-ח')[דרוש מקור].
  2. ^ Israel at the Crossroads: The Challenge of Peace By Efraim Karsh, Gregory S. Mahler, עמודים 100-101
  3. ^ ירון דרוקמן, נאום השפנים והחזירים נגד הקיבוצניקים, באתר ynet, 28 במרץ 2015