תינוק שנשבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תינוק שנשבה (קיצור של 'תינוק שנשבה בין הגויים') הוא מונח הלכתי המגדיר יהודי שמסיבות שאינן תלויות בו לא למד, ואינו יודע מה נכון ואת שעליו לעשות על פי ההלכה והאמונה היהודית, ומשום כך אין מחייבים אותו מבחינה הלכתית על מעשיו. החל מן המאה ה-19 עשו פוסקי ההלכה שימוש במושג כדי להתמודד עם מעמדם ההלכתי של החילונים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניינים רבים ההלכה מבדילה בין יהודים לגויים. כמו כן ההלכה קובעת לגבי יהודים מסוימים, כמו מומר, שהם נידונים כגויים בגלל התנהגותם או דעותיהם. עניינים אלו כוללים בין השאר:

  • שחיטה של גוי פסולה גם אם יהודי ראה שהשחיטה נעשתה כראוי
  • אי יכולת להצטרף למניין
  • נגיעה של גוי הופכת יין לסתם יינם
  • באופן כללי, חייב יהודי לעזור ליהודי אחר "בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה"[1], אולם לגבי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אומר הרמב"ם שהוא אינו בכלל ישראל ואין מצווה להצילו[2].

ישנם דיונים רבים בהלכה בשאלת התנאים לכך שיהודי ייחשב כ"מומר" ויתייחסו אליו כגוי. דעות רבות סוברות שאדם שאינו שומר מצוות נחשב כגוי, לפחות בעניינים מסוימים. לעומת זאת, "תינוק שנשבה", למרות שאינו שומר מצוות, אינו נחשב כמומר ויש להתייחס אליו כיהודי ולא כגוי, לפחות בחלק מהעניינים. על היקף התחולה של דין "תינוק שנשבה" התקיימו דיונים רבים בין פוסקי ההלכה.

דין תינוק שנשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:

"כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת" (משנה, שבת, ז,א) – כיצד? תינוק שנשבה לבין הגויים, וגר שנתגייר בין הגויים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – אינו חייב אלא חטאת אחת.

מסכת שבת דף ס"ח ע"ב.

הסוגיה עוסקת בילד קטן (תינוק, בלשון חז"ל) שנחטף או נשבה על ידי נוכרים, ובעקבות כך גדל כגוי לכל דבר ולא התוודע לדיני השבת. המחלוקת בין האמוראים שם היא האם אדם שגדל כך הינו פטור מכל עונש כדינו של אנוס, או מחויב בקרבן חטאת כדינו של שוגג.

המשמעות הבסיסית של המושג "תינוק שנשבה" הוא יהודי שמעולם לא נחשף לידיעה שיש חובה לקיים את המצוות. כך למשל, הרב לאזאר, רבה של רוסיה, מדבר על יהודים "...תינוקות שנשבו והם פונים אלינו בבקשה לאגדם בקהילה ולסייע להם בהדרכה"[3].

הרמב"ם השתמש במושג תינוק שנשבה לגבי יהודים ששייכים לזרמים ביהדות שלא קיבלו את ההלכה הפרושיתרבנית (כנראה דבריו נאמרו ביחס לקראים):

במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות ליבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה, וכן כל הטועים אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו – הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם – הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו.

משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג' פסקה 3.

רבי יעקב עטלינגר שהיה ככל הנראה מהראשונים בעת החדשה לדון בהיקף תחולת תינוק שנשבה כתב בתשובה משנת 1860 שלמרות שראוי להחמיר שלא לשתות יין שנגע בו יהודי שמחלל שבת בפרהסיא, מי שמקל יש לו על מה לסמוך ובלבד ש"לא מבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור". על הסיבה שיש מקום להקל כתב[4]:

אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר ... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה על ידי תפילה וקדוש. ומה גם בבניהן אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין ... והם כתינוק שנשבה"

בניין ציון החדשות, סימן כג

.

בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הגורסים שהחילונים בימינו נחשבים לתינוק שנשבה. המייצג המרכזי של גישה זאת הוא החזון איש, שכתב[5] על סמך דברי הרמב"ם שבימינו כל החילונים הם אנוסים משום שבימינו אין רואים ניסים והשגחת ה´ מאד נסתרת ו"אין מי שיודע להוכיח" כלומר אין מי שיודע להציג בפניהם את חובתם לשמור את המצוות באופן שאם לא יקשיבו הם ייחשבו כרשעים[6]. בעמדה זאת החזיקו גם הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, הרב גרשון אדלשטיין, הרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים קניבסקי, רבי מנחם מנדל שניאורסון והרב מרדכי אליהו[7]. גם הרב עובדיה יוסף תמך בעמדה זאת והזכיר במיוחד את בתי הספר החילוניים או קרובים להם, שאינם נותנים דעת תורה ויראת ה' כראוי. הרב בן ציון לִכטמן כתב בשו"ת "בנין ציון", שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבת אוסר את היין במגעו. מכל מקום נראה, שאלה מישראל שבזמנינו, שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ועושים קידוש, ואחר כך הולכים ומחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, אין הם אוסרים את היין במגעם משום שהם תינוקות שנשבו. שהרי כל הטעם שמי שמחלל שבת נחשב כגוי, הוא מטעם שעל ידי חילול שבת נראה עליו שהוא כופר במעשה בראשית, ולכן הוא נחשב כמי שאינו מקיים את כל התורה כולה, אבל זה שאומר בפירוש בפיו "ויכולו השמים והארץ" וכו', אי אפשר להחשיבו ככופר, ואינו אוסר יין במגעו. והסכימו לדבריו פוסקים רבים.[דרוש מקור] ויש חולקים בדבר.

באחת מאגרותיו בענייני שידוכים כתב[8] הרב יעקב ישראל קניבסקי שיש לברר אולי נתקלקל אחיה של הכלה טרם נתחנך בתורה ויראת שמים ונטמע בין הגויים מבלי דעת ענייני התורה הקדושה, אשר הוא בגדר תינוק שנשבה, שאולי על כיוצא בזה לא כוונו חז"ל, מאחר שלא ברצונו בחר ברע. הרב גרשון אדלשטיין מחזיק בעמדה זו שבשל רוח שטות גם החוזרים בשאלה מוגדרים כתינוק שנשבה[9].

היו שכתבו, למשל הרב קוק, שאפילו מי שגדל בסביבה דתית ולאחר מכן חזר בשאלה נחשב תינוק שנשבה, בגלל שרוח הזמן מלא בכפירה הרווחות בדור (אגרות הראי"ה חלק א עמוד ק"ע–קע"א).

לעומת זאת, אחרים כתבו שמי שיצא בשאלה אינו תינוק שנשבה. למשל, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שיהודים ההולכים לבית כנסת קונסרבטיבי יש להם דין תינוק שנשבה, אבל הרב הקונסרבטיבי שמנהיג את הקהילה נחשב מומר ואינו תינוק שנשבה שכן הוא למד בישיבה ופרש[10]. גם לפי רוב הדעות שגורסים שלחילונים יש דין תינוק שנשבה, דין תינוק שנשבה חל גם על חילוניים שמחללים שבת בפרהסיה. אולם, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שלדעת התוספות והרשב"א יש הבדל בין סתם תינוק שנשבה לבין תינוק שנשבה שהוא גם מחלל שבת בפרהסיא ושמחלל שבת בפרהסיא, אפילו הוא תינוק שנשבה, נידון כמומר[10].

לעומת זאת, היו שסירבו להחיל את הגדרת "תינוק שנשבה" על החילוניים וטענו שמכיוון שיש מסביבם דתיים והם רואים את מעשיהם לא ניתן לטעון שהם תינוקות שנשבו. בעמדה זאת החזיקו, למשל, הרב עובדיה הדאיה[11] לפחות לגבי מחללי שבת בפרהסיה, הרב ישראל דוד הארפענעס[12] והרב יוסף קאפח[13].

הרב יצחק הרצוג כתב שספק אם חילוני כשר לעדות מכיוון שהוא מודע למחאות הדתיים על חילול שבת[14] ונראה שגם הוא סבר שאין לחילוני דין תינוק שנשבה.

אחד מגדולי תלמידיו של החזון איש, הרב שמואל הלוי ואזנר הסתייג מהקביעה הגורפת שחילונים בני ימינו נחשבים כתינוק שנשבה, ולכן פסק בניגוד לעמדת החזון איש במגוון סוגיות שנגזרות מהגדרה זו[15].

גם הרב יוסף שלום אלישיב אמר שהחילונים של היום אינם נחשבים תינוקות שנשבו, מפני שהם נחשפים לקיומן של המצוות ומקיימיהן. הרב אלישיב אמר שרק לגבי חובות מוסריות אנושיות שיש להתייחס אל החילונים כאל תינוקות שנשבו. ושאולי אפשר להחיל דין "תינוק שנשבה" על יהודים שעלו לאחרונה ממזרח אירופה[16][17][18].

הרב יואל בן נון טוען שרבים האומרים שיש לדון על החילונים כתינוקות שנשבו אינם מתכוונים לזה ולקרוביהם הם אומרים שיש לדונם כגויים או מומרים[19].

הלכות בהם יש דין תינוק שנשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין תינוק שנשבה נוגע למגוון נושאים. למשל:

  • החזון איש כתב את הסברה שתינוק שנשבה מחייב בייבום וחליצה, בניגוד למומר שאינו מחייב את אלמנת אחיו בייבום וחליצה[6].
  • רבי יעקב עטלינגר כתב שתינוק שנשבה אינו פוסל את היין שהוא נוגע בו להיות "סתם יינם"[4]
  • הרב אהרון סולובייצ'יק כתב סברה שתינוקות שנשבו כשרים לעדות, עניין שנוגע במיוחד להלכות קידושין, שכן אם אין עדים כשרים לקידושין הם אינם תופסים והאשה אינה צריכה גט כדי להתחתן עם אחר[20]
  • מותר להלוות לגוי בריבית, בניגוד ליהודי שאסור להלוות לו בריבית. החכמת אדם מחלק לשלוש רמות: מומר שראוי להחמיר לא להלוות לו בריבית בגלל שהוא נחשב כגוי, הרשעים דשבקי היתירא ואכיל איסורא שעוד יותר יש להחמיר לנהוג בהם כיהודים, ותינוק שנשבה ואינו יודע מתורת ישראל כלל שמעיקר הדין אסור להלוות לו בריבית[21].
  • הרב ישראל דוד הארפענעס[12] כתב שיש לחלל שבת כדי להציל תינוק שנשבה, בניגוד למומר שאין להצילו אם הדבר כרוך בחילול שבת.

היו שחלקו וסייגו את תחולת דין תינוק שנשבה להלכות מסוימות בלבד. למשל, למרות שהרב יוסף שלום אלישיב סובר שחילונים אינם נחשבים בדין "תינוק שנשבה", לגבי חובות מוסריות אנושיות הוא אומר שיש להתייחס אליהם כאל תינוקות שנשבו[22][23].

יחס חילונים למושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל החילונים נשמע לעיתים ביקורת על הגדרתם כתינוקות שנשבו, הן משום שלטענתם היא איננה עומדת במבחן המציאות, והן משום שהיא נתפסת כהתנשאות של הדתיים[24]. בתשובה לטענות אלו הוצגה תפיסה מורכבת יותר של המושג "תינוק שנשבה", שלפיה לא מדובר בשלילת הבחירה החופשית של האדם אלא בתיחום הבחירה החופשית שלו למרחב התרבותי והערכי שלתוכו הוא נולד, ובהקשר הספציפי – לעולמה של היהדות החילונית; באותה מידה שבחירתו החופשית של האדם הדתי מתוחמת לעולמו שלו. תפיסה מורכבת זו מנוגדת להשקפות החילוניים, מכיוון שבבסיסה נמצאת התפיסה לפיה תיחום הבחירה החופשית של האדם הדתי עולה על זו של החילוני [דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביעזר רביצקי, חירות על הלוחות, תל אביב 1999, עמ' 128–133 ועמ' 229–232, ושם ביבליוגרפיה נוספת
  • אדם פרזיגר, "זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר", בתוך: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים), אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים, ירושלים תשס"ו
  • תמר אלאור"תינוקות שנשבו": תפיסת החילוניות בקהילה החרדית, בתוך: מגמות לד, 1 (תשנב), עמ' 104–121.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, י"ג, יג
  2. ^ רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א, ב
  3. ^ הנעשה והנשמע, אלול תשרי תשס"ח–תשס"ט, עמוד 16
  4. ^ 4.0 4.1 יעקב אטלינגר, בנין ציון החדשות, סימן כג
  5. ^ "יורה דעה" (סימן ב' אות כח)
  6. ^ 6.0 6.1 חזון איש, יו"ד סימן ב ס"ק כח
  7. ^ בספר דרכי הלכה
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרי חובה [ מו"ל ] חסרים
    מבקשי תורה כ"ג עמוד נ"ט,
  9. ^ דעת הרב גרשון אדלשטיין על חוזרים בשאלה כתינוקות שנשבו
  10. ^ 10.0 10.1 הרב אהרן סולובייציק, בתוך הפרדס, נובמבר 1986, עמודים 10–14
  11. ^ שו"ת ישכיל עבדי, חלק ח', סימן י"ט
  12. ^ 12.0 12.1 בספרו נשמת שבת ח"ה, הלכות פיקוח נפש, סימן ת"ק, אות ה
  13. ^ שו"ת הריב"ד (ירושלים תשס"ט) עמ' ע"ג:"הם (החילונים) יודעים שיש יהדות, ושיש יהודים דתיים, ויש תורה, אלא שנוח להם באיולתם או עושים להכעיס, ואינם בגדר תינוק שנשבה" ... "ילדי הקיבוצים של השומר הצעיר אינם בגדר זה (של תינוק שנשבה), כיון שמסבירים להם מה זה שבת, אלא שאומרים כי זה שייך למנהגי השבטים הפרימיטיבים, ואין לזה כל עניין היום."
  14. ^ היכל יצחק, אבן העזר, סימן כו, אות ו
  15. ^ יצחק הרשקוביץ, 'תינוק שנשבה' ומעמד החילוני בימינו במשנת הרב שמואל ווזנר, דיני ישראל כח (תשע"א), עמ' 223–250.
  16. ^ כעדות חתנו הרב יצחק זילברשטיין (עלינו לשבח, במדבר, עמ' תעז): "כאשר ציינתי בפני מרן שליט"א את דברי החזו"א על 'תינוקות שנשבו', אמר מו"ח [- מורי חמי] שכיום קשה לומר זאת, משום שאדם המתגורר בארץ ישראל ורואה את שומרי השבת ואת המלחמות, אולי אינו בגדר תינוק שנשבה".
    אבישי בן חיים, קיץ. חם. אין מה לעשות, באתר nrg‏, 14 ביוני 2009
    בספר טיב הפרשה (הרב מיכאל אביטן, דברים עמ' 29) כתוב: "הגר"א דינר שאל את מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אם אפשר להקל בבישולי יהודים מחללי שבת, משום שהם בגדר תינוק שנשבה, ואמר מרן הגרי"ש אלישיב שבזמנינו אין מושג של תינוק שנשבה, כי כולם שומעים ויודעים על היהדות, ואולי יש להקל ביהודים שעלו לאחרונה ממזרח אירופה שלא שמעו על יהדות".
    ישורון (יב עמ' תקסו)
    בספר כיבוד הורים כהלכתו (הרב אברהם ברויאר, ביתר תשס"ג, סוף עמ' לט)
    בשו"ת ברכת ראובן שלמה (הרב ברוך ראובן שלמה שלנזיגר, חלק ד, סימן סג, עמ' רכג)
    בעלון קול התורה (חוברת מז – תשרי תש"ס, עמ' קמ) כותב הרב יהודה אריה הלוי דינר: "ושמעתי מהנ"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א שאין זה הוראה כללית, אלא דצריך לדון בזה בכל מקרה בפנים אם הנידון הוא תינוק שנשבה או לא, כגון: שנה ופירש או מומר לתיאבון וכדומה"
    ע"ע עלינו לשבח (ויקרא עמ' שח).
  17. ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה. מאידך, ר' – עידן יוסף, ידיעת ה'שבעה' על ישראל סגל – ברווז עיתונאי
  18. ^ אולם ראו אמיר משיח, הלעיטהו לרשע וימות: עמתו של הרב יוסף שלום אלישיב כלפי היהודי המומר, מורשת ישראל 9 (תשע"ב), עמ' 131–148, הכותב שיש עדויות סותרות לגבי עמדתו של הרב אלישיב.
  19. ^ הרב יואל בן נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, אקדמות י', עמוד חמישי
  20. ^ הרב אהרן סולובייציק, בתוך הפרדס, נובמבר 1986, עמודים 10–14
  21. ^ חכמת אדם, קל, ז
  22. ^ הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם, ירושלים תשס"ה, עמ' שסה) כותב: "וכ"כ הגרי'"ש אלישיב הובא בספר ישיב משה טורצקי (עמ' מו) דסתם מחלל שבת מותר להצילו דמסתמא כתינוק שנשבה הוא זולת אם הוא רשע המסית ומדיח בזדון לבב שהוא גרוע מאד ואסור להצילו ע"ש". בדומה לזה, מובא בספר השבת אבידה כהלכתה (הרב יחזקאל פיינהנדלר, עמ' לו) בשם הרב אלישיב שלעניין השבת אבידה יש לדון את החילוניים כתינוקות שנשבו.
  23. ^ אך ייתכן שכלל אין כאן כוונה להחיל את דין תינוק שנשבה אלא רק לאמר שגם אל חילוני וגוי יש להתייחס באופן מוסרי, וצריך לראות מה הם הנימוקים של פסק ההלכה
  24. ^ הרב יואל בן נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, אקדמות י', עמוד 1