תינוק שנשבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תינוק שנשבה לבין הגויים
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח, עמוד א'–עמוד ב
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ג'
מקורות נוספים חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח

בהלכה, תינוק שנשבה (קיצור של תינוק שנשבה לבין הגויים) הוא יהודי אשר – מסיבות שאינן תלויות בו – לא למד, ואינו יודע את שעליו לעשות על פי ההלכה והאמונה היהודית, ומשום כך אין מחייבים אותו מבחינה הלכתית על מעשיו. החל מן המאה ה-19 עשו פוסקי ההלכה שימוש במושג כדי להתמודד עם מעמדם ההלכתי של החילונים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניינים רבים ההלכה מבדילה בין יהודים לגויים. כמו כן ההלכה קובעת לגבי יהודים מסוימים, כמו מומר, שהם נידונים כגויים בגלל התנהגותם או דעותיהם. עניינים אלו כוללים בין השאר:

  • שחיטה של גוי פסולה גם אם יהודי ראה שהשחיטה נעשתה כראוי.
  • גוי אינו יכול להצטרף למניין.
  • מגע של גוי ביין הופכת אותו לסתם יינם.
  • באופן כללי, חייב יהודי לעזור ליהודי אחר, "בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר 'אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה'"[1], אולם לגבי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אמר הרמב"ם שהוא אינו בכלל ישראל ואין מצווה להצילו[2].

ישנם דיונים רבים בהלכה בשאלת התנאים לכך שיהודי ייחשב כ"מומר" ויתייחסו אליו כגוי. דעות רבות סוברות שאדם שאינו שומר מצוות נחשב כגוי, לפחות בעניינים מסוימים. לעומת זאת, "תינוק שנשבה", על אף שאינו שומר מצוות, אינו נחשב כמומר ויש להתייחס אליו כיהודי ולא כגוי, לפחות בחלק מהעניינים. על היקף התחולה של דין "תינוק שנשבה" התקיימו דיונים רבים בין פוסקי ההלכה.

דין תינוק שנשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:

"כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת" (משנה, שבת, ז,א) – כיצד? תינוק שנשבה לבין הגויים, וגר שנתגייר בין הגויים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – אינו חייב אלא חטאת אחת.

הסוגיה עוסקת בילד קטן (תינוק, בלשון חז"ל) שנחטף או נשבה על ידי נוכרים, ובעקבות כך גדל כגוי לכל דבר ולא התוודע לדיני השבת. המחלוקת בין האמוראים שם היא האם אדם שגדל כך פטור מכל עונש, כדינו של אנוס, או מחויב בקרבן חטאת כדינו של שוגג.

במשמעותו הבסיסית, המושג מתאר יהודי שמעולם לא נחשף לידיעה שיש חובה לקיים את המצוות. הרמב"ם השתמש במושג "תינוק שנשבה" לגבי יהודים ששייכים לזרמים ביהדות שלא קיבלו את ההלכה הפרושיתרבנית:

במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות ליבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה, וכן כל הטועים אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו – הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם – הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו.

הרב יעקב אטלינגר היה ככל הנראה מהראשונים בעת החדשה לדון בהיקף תחולת תינוק שנשבה. בתשובה משנת 1860, כתב הרב אטלינגר שאמנם ראוי להחמיר שלא לשתות יין שנגע בו יהודי שמחלל שבת בפרהסיא, אך מי שמקל יש לו על מה לסמוך, ובלבד ש"לא מבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור". על הסיבה שיש מקום להקל כתב[3]:

אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר [...] ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה על ידי תפילה וקדוש. ומה גם בבניהן אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין [...] והם כתינוק שנשבה"

.

דין חילונים בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הגורסים שהחילונים בימינו נחשבים לתינוק שנשבה. המייצג המרכזי של גישה זאת הוא החזון איש, שכתב על סמך דברי הרמב"ם[4], שבימינו כל החילונים הם אנוסים, משום שבימינו אין רואים ניסים והשגחת ה´ מאד נסתרת ו"אין מי שיודע להוכיח" כלומר אין מי שיודע להציג בפניהם את חובתם לשמור את המצוות באופן שאם לא יקשיבו הם ייחשבו כרשעים[4]. בעמדה זאת החזיקו גם הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב אהרן יהודה לייב שטינמן, הרב גרשון אדלשטיין, הרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים קניבסקי, רבי מנחם מנדל שניאורסון והרב מרדכי אליהו[5]. גם הרב עובדיה יוסף תמך בעמדה זאת, והזכיר במיוחד את בתי הספר החילוניים או קרובים להם, שאינם נותנים דעת תורה ויראת ה' כראוי. הרב בן ציון לִכטמן כתב בשו"ת "בנין ציון", שאמנם מעיקר הדין מומר לחלל שבת אוסר את היין במגעו, אך מכל מקום נראה, שאלה מישראל שבזמננו, שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ועושים קידוש, ואחר כך הולכים ומחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, אין הם אוסרים את היין במגעם משום שהם תינוקות שנשבו. שהרי כל הטעם שמי שמחלל שבת נחשב כגוי, הוא מטעם שעל ידי חילול שבת נראה עליו שהוא כופר במעשה בראשית, ולכן הוא נחשב כמי שאינו מקיים את כל התורה כולה, אבל זה שאומר בפירוש בפיו "ויכולו השמים והארץ" וכו', אי אפשר להחשיבו ככופר, ואינו אוסר יין במגעו. והסכימו לדבריו פוסקים רבים.[דרוש מקור]

לעומת זאת, היו שסירבו להחיל את הגדרת "תינוק שנשבה" על חילונים, וטענו שמכיוון שיש מסביבם דתיים והם רואים את מעשיהם, לא ניתן לטעון שהם תינוקות שנשבו. בעמדה זאת החזיקו, למשל, הרב עובדיה הדאיה[6] לפחות לגבי מחללי שבת בפרהסיה, הרב ישראל דוד הארפענעס[7] והרב יוסף קאפח[8].

הרב יצחק הרצוג כתב שספק אם חילוני כשר לעדות מכיוון שהוא מודע למחאות הדתיים על חילול שבת[9] ונראה שגם הוא סבר שאין לחילוני דין תינוק שנשבה.

אחד מגדולי תלמידיו של החזון איש, הרב שמואל הלוי ואזנר הסתייג מהקביעה הגורפת שחילונים בני ימינו נחשבים כתינוק שנשבה, ולכן פסק בניגוד לעמדת רבו במגוון סוגיות שנגזרות מהגדרה זו[10].

גם הרב יוסף שלום אלישיב סבר שהחילונים של היום אינם נחשבים תינוקות שנשבו, מפני שהם נחשפים לקיומן של המצוות ומקיימיהן, וכי רק לגבי חובות מוסריות אנושיות, יש להתייחס אל החילונים כאל תינוקות שנשבו. הוא טען שאולי ניתן להחיל דין "תינוק שנשבה" על יהודים שעלו לאחרונה ממזרח אירופה[11][12][13].

הרב יואל בן נון טען שרבים האומרים שיש לדון על החילונים כתינוקות שנשבו אינם מתכוונים לכך, ולקרוביהם הם אומרים שיש לדונם כגויים או מומרים[14].

לגבי יוצאים בשאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחת מאגרותיו בענייני שידוכים[15], כתב הרב יעקב ישראל קניבסקי שיש לברר אולי נתקלקל אחיה של הכלה טרם נתחנך בתורה ויראת שמים ונטמע בין הגויים מבלי דעת ענייני התורה הקדושה, אשר הוא בגדר תינוק שנשבה, שאולי על כיוצא בזה לא כוונו חז"ל, מאחר שלא ברצונו בחר ברע. הרב גרשון אדלשטיין מחזיק בעמדה זו שבשל רוח שטות גם החוזרים בשאלה מוגדרים כתינוק שנשבה[16].

הרב קוק (ואחרים כמותו) כתב שאפילו מי שגדל בסביבה דתית ולאחר מכן חזר בשאלה נחשב תינוק שנשבה, מכיוון שרוח הזמן מלא בכפירה הרווחות בדור[17].

לעומת זאת, אחרים כתבו שמי שיצא בשאלה אינו תינוק שנשבה. למשל, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שיהודים ההולכים לבית כנסת קונסרבטיבי יש להם דין תינוק שנשבה, אבל הרב הקונסרבטיבי שמנהיג את הקהילה נחשב מומר ואינו תינוק שנשבה שכן הוא למד בישיבה ופרש[18]. גם לפי רוב מי שגורסים שלחילונים יש דין תינוק שנשבה, דין תינוק שנשבה חל גם על חילוניים שמחללים שבת בפרהסיה. אולם, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שלדעת התוספות והרשב"א יש הבדל בין סתם תינוק שנשבה לבין תינוק שנשבה שהוא גם מחלל שבת בפרהסיא, וכי מחלל שבת בפרהסיא, אפילו הוא תינוק שנשבה, נידון כמומר[18].

הלכות הנוגעות לדין תינוק שנשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין תינוק שנשבה נוגע למגוון נושאים. למשל:

  • החזון איש כתב את הסברה שתינוק שנשבה מחייב בייבום וחליצה, בניגוד למומר שאינו מחייב את אלמנת אחיו בייבום וחליצה[4].
  • רבי יעקב אטלינגר כתב שתינוק שנשבה אינו פוסל את היין שהוא נוגע בו להיות "סתם יינם"[3]
  • הרב אהרן סולובייצ'יק כתב סברה שתינוקות שנשבו כשרים לעדות, עניין שנוגע במיוחד להלכות קידושין, שכן אם אין עדים כשרים לקידושין הם אינם תופסים והאשה אינה צריכה גט כדי להתחתן עם אחר[18]
  • מותר להלוות לגוי בריבית, בניגוד ליהודי שאסור להלוות לו בריבית. החכמת אדם מחלק לשלוש רמות: מומר שראוי להחמיר לא להלוות לו בריבית הואיל והוא נחשב כגוי, הרשעים דשבקי היתירא ואכיל איסורא שעוד יותר יש להחמיר לנהוג בהם כיהודים, ותינוק שנשבה ואינו יודע מתורת ישראל כלל שמעיקר הדין אסור להלוות לו בריבית[19].
  • הרב ישראל דוד הארפענעס[7] כתב שיש לחלל שבת כדי להציל תינוק שנשבה, בניגוד למומר שאין להצילו אם הדבר כרוך בחילול שבת.

היו שחלקו וסייגו את תחולת דין תינוק שנשבה להלכות מסוימות בלבד. למשל, על אף שהרב יוסף שלום אלישיב סבר שחילונים אינם נחשבים בדין "תינוק שנשבה", לגבי חובות מוסריות אנושיות הוא אמר שיש להתייחס אליהם כאל תינוקות שנשבו[20][21].

ביקורת חוץ-הלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מבין החילונים המביעים ביקורת על הגדרתם כתינוקות שנשבו, הן משום שלטענתם היא איננה עומדת במבחן המציאות, והן משום שהיא נתפסת כהתנשאות של דתיים על חילונים[22]. בתשובה לטענות אלו הוצגה תפיסה מורכבת יותר של המושג "תינוק שנשבה", שלפיה לא מדובר בשלילת הבחירה החופשית של האדם אלא בתיחום הבחירה החופשית שלו למרחב התרבותי והערכי שלתוכו הוא נולד, ובהקשר הספציפי – לעולמה של היהדות החילונית; באותה מידה שבחירתו החופשית של האדם הדתי מתוחמת לעולמו שלו. תפיסה מורכבת זו מנוגדת להשקפות החילוניים, מכיוון שבבסיסה נמצאת התפיסה לפיה תיחום הבחירה החופשית של האדם הדתי עולה על זו של החילוני [דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביעזר רביצקי, חירות על הלוחות, תל אביב: 1999, עמ' 128–133 ועמ' 229–232, ושם ביבליוגרפיה נוספת
  • אדם פרזיגר, "זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר", בתוך: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים), אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים, ירושלים: תשס"ו
  • תמר אלאור, "תינוקות שנשבו": תפיסת החילוניות בקהילה החרדית, מגמות, לד, 1, תשנ"ב, עמ' 104–121

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ג, הלכה י"ג
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ב'
  3. ^ 3.0 3.1 יעקב אטלינגר, ‏שו"ת בנין ציון החדשות, סימן כ"ג, ניו יורק: תרל"ח, באתר HebrewBooks
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח, באתר HebrewBooks
  5. ^ בספר קיצור שולחן ערוך עם הערותיו[דרוש מקור: קיצור שולחן ערוך סימן ר"א הערה ג' עמוד 700]
  6. ^ שו"ת ישכיל עבדי, חלק ח', סימן י"ט
  7. ^ 7.0 7.1 ישראל דוד הארפענעס, ‏נשמת שבת, חלק ה', סימן ת"ק, אות ה, באתר HebrewBooks
  8. ^ שו"ת הריב"ד (ירושלים תשס"ט) עמ' ע"ג: "הם (=החילונים) יודעים שיש יהדות, ושיש יהודים דתיים, ויש תורה, אלא שנוח להם באיולתם או עושים להכעיס, ואינם בגדר תינוק שנשבה" ... "ילדי הקיבוצים של השומר הצעיר אינם בגדר זה (של תינוק שנשבה), כיון שמסבירים להם מה זה שבת, אלא שאומרים כי זה שייך למנהגי השבטים הפרימיטיבים, ואין לזה כל עניין היום."
  9. ^ רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ‏היכל יצחק, אבן העזר ב', סימן כ"ו, אות ו', באתר HebrewBooks
  10. ^ יצחק הרשקוביץ, 'תינוק שנשבה' ומעמד החילוני בימינו במשנת הרב שמואל ווזנר, דיני ישראל, כח, תשע"א, עמ' 223–250
  11. ^ כעדות חתנו, הרב יצחק זילברשטיין (עלינו לשבח, במדבר, עמ' תעז): "כאשר ציינתי בפני מרן שליט"א את דברי החזו"א על 'תינוקות שנשבו', אמר מו"ח [= מורי חמי] שכיום קשה לומר זאת, משום שאדם המתגורר בארץ ישראל ורואה את שומרי השבת ואת המלחמות, אולי אינו בגדר תינוק שנשבה".
    אבישי בן חיים, קיץ. חם. אין מה לעשות, באתר nrg‏, 14 ביוני 2009
    בספר טיב הפרשה (הרב מיכאל אביטן, דברים עמ' 29) כתוב: "הגר"א דינר שאל את מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אם אפשר להקל בבישולי יהודים מחללי שבת, משום שהם בגדר תינוק שנשבה, ואמר מרן הגרי"ש אלישיב שבזמנינו אין מושג של תינוק שנשבה, כי כולם שומעים ויודעים על היהדות, ואולי יש להקל ביהודים שעלו לאחרונה ממזרח אירופה שלא שמעו על יהדות".
    ישורון (יב עמ' תקסו)
    בספר כיבוד הורים כהלכתו (הרב אברהם ברויאר, ביתר: תשס"ג, סוף עמ' לט)
    בשו"ת ברכת ראובן שלמה (הרב ברוך ראובן שלמה שלנזיגר, חלק ד, סימן סג, עמ' רכג)
    בעלון קול התורה (חוברת מז – תשרי תש"ס, עמ' קמ) כתב הרב יהודה אריה הלוי דינר: "ושמעתי מהנ"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א שאין זה הוראה כללית, אלא דצריך לדון בזה בכל מקרה בפנים אם הנידון הוא תינוק שנשבה או לא, כגון: שנה ופירש או מומר לתיאבון וכדומה"
    ע"ע עלינו לשבח (ויקרא עמ' שח).
  12. ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007.
    מאידך, ראו: עידן יוסף, "ידיעת ה'שבעה' על ישראל סגל - ברווז עיתונאי", באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 30 בספטמבר 2007
  13. ^ אולם ראו: אמיר משיח, 'הלעיטהו לרשע וימות': עמדתו של הרב יוסף שלום אלישיב כלפי היהודי המומר, מורשת ישראל, 9, תשע"ב, עמ' 131–148, הכותב שיש עדויות סותרות לגבי עמדתו של הרב אלישיב.
  14. ^ הרב יואל בן נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, עמ' 230–231
  15. ^ מבקשי תורה כ"ג, עמוד נ"ט
  16. ^ סרטונים הרב גרשון אדלשטיין מדבר על יוצאים ויציאה בשאלה, סרטון באתר יוטיוב
  17. ^ אגרות הראי"ה, חלק א, עמ' ק"ע–קע"א
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 הרב אהרן סולובייציק, "בעניין קידושי שומרונים", הפרדס, שנה ס"א, חוברת ב', נובמבר 1986, עמ' 8–19 (ובפרט, מעמ' 14 והלאה)
  19. ^ הרב אברהם דנציג, ‏חכמת אדם, כלל ק"ל, סעיף ז', באתר HebrewBooks
  20. ^ הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם, ירושלים תשס"ה, עמ' שסה) כותב: "וכ"כ הגרי'"ש אלישיב הובא בספר ישיב משה טורצקי (עמ' מו) דסתם מחלל שבת מותר להצילו דמסתמא כתינוק שנשבה הוא זולת אם הוא רשע המסית ומדיח בזדון לבב שהוא גרוע מאד ואסור להצילו ע"ש". בדומה לזה, מובא בספר השבת אבידה כהלכתה (הרב יחזקאל פיינהנדלר, עמ' לו) בשם הרב אלישיב שלעניין השבת אבידה יש לדון את החילוניים כתינוקות שנשבו.
  21. ^ אך ייתכן שכלל אין כאן כוונה להחיל את דין תינוק שנשבה אלא רק לאמר שגם אל חילוני וגוי יש להתייחס באופן מוסרי, וצריך לראות מה הם הנימוקים של פסק ההלכה
  22. ^ הרב יואל בן נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, עמוד 225