נחום ורלינסקי
נחום ורלינסקי (13 באוקטובר 1895 - 27 באוקטובר 1973) היה מנכ"ל תנובה (1937–1970).
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורלינסקי נולד במחוז יליזבטגרד באוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית), למשפחת סוחרים ציונים. בנעוריו קיבל חינוך מסורתי ועברי, בהמשך למד במכון הנוירולוגי בסנקט פטרבורג, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת אודסה (הוסמך ב-1920), בפקולטה לכלכלה באוניברסיטה הפוליטכנית באודסה. היה פעיל בצעירי ציון.
בהיותו סטודנט בסנקט פטרבורג ב-1916 נעצר על ידי הבולשת הממשלתית במהלך השתתפות בוועידה ציונית באודסה ונכלא למשך 4 חודשים. לאחר מהפכת פברואר ב-1917, כשבוטלו האיסורים על פעילות ציונית, היה יושב ראש צעירי ציון ביליזבטגרד ופעיל במוסדות עירוניים וקואופרטיביים, וב-1918 נבחר כחבר הלשכה המרכזית של צעירי ציון באוקראינה. החל מ-1920 נאסרה שוב פעילות ציונית, ותנועת צעירי ציון הפכה למחתרתית. באפריל 1922 השתתף בוועידה השלישית של צעירי ציון, שנערכה בחשאי, אך קיומה נודע לרשויות, והוא נאסר באוגוסט 1922 ונשפט עם עשרה מחבריו לשנתיים מאסר ועבודות כפייה. במשך שנה נאסר בקייב ולאחר מכן הוגלה לולדימיר בהמתנה למדינה שתסכים לקלוט אותו. ב-1924 הגיע לברלין, המשיך שם בפעילותו במרכז צעירי ציון כשנה.
נישא לדינה רדומיסלסקי, אחותו של גריגורי זינובייב, ממייסדי ומנהיגי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, שהוצא להורג ב-1936 במסגרת הטיהורים הגדולים של יוסיף סטלין.
ב-1925[1] עלה לארץ ישראל. אשתו עבדה כרופאת משפחה בקופת חולים כללית. בנם היחיד מיכאל, שנולד ב-1923, נפטר בינקותו ב-1925 (י"ג אייר תרפ"ה)[2], נקבר בבית הקברות טרומפלדור[3].
ורלינסקי היה מזכיר המשק בנהלל[4] עד 1930, אז עבר לנהל את מטה תנובה בחיפה על פי בקשת אליעזר יפה, מנכ"ל תנובה ואיש נהלל. לאור התנגדות ועד נהלל לעזיבתו הועברה הסוגיה להכרעת ברל כצנלסון שקבע כי ורלינסקי יעבור לתנובה[5].
ב-1937 התמנה למנכ"ל תנובה במקום אליעזר יפה, שפרש בשל מחלה. ורלינסקי ניהל את תנובה 33 שנה, במהלך תקופה זו הצטרפו אליה מעל 400 יישובים של ההתיישבות העובדת וחקלאים פרטיים. תנובה, שהוקמה כאגודה שיתופית לשיווק משותף של תוצרת חקלאית, הפכה תחת ניהולו למונופול ששלט בשוק הישראלי, הן על רוב אספקת המזון לצרכנים והן על אמצעי השיווק ליצרנים[6][7]. ורלינסקי פעל לקביעת מכסות ייצור, והכללת תנובה במועצות הייצור השונות[8], ולחינוך לצריכת חלב באמצעות תוכנית חלוקת חלב בבתי הספר[9]. הוא החשיב את עקרון השיווק המאורגן השיתופי כזהה בחשיבותו לעקרונות אחרים של תנועת העבודה - עבודה עצמית ועזרה הדדית[10]. בשל תפקידו המרכזי במשק הישראלי, בכתבות וראיונות רבים בעיתונות הובאה התייחסותו של ורלינסקי לסוגיות בייצור ושיווק[11][12], לגבי תוצרת החלב[9][13][14], הירקות[15][16][17], הפירות[18][19], הביצים[20] ועוד, כמו גם בנושאים כלליים של המשק ההסתדרותי[21].
ב-1970 פרש מתפקידו כמנכ"ל[8] אך מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של תנובה[22]. בשנת 1971 זכה בפרס העבודה "למפעל חיים" מטעם ההסתדרות הכללית[5][23][22].
ורלינסקי עסק כל השנים גם בפעילות ציבורית. בשנות ה-30 נבחר כחבר הנהלת הדר הכרמל וחבר ועד לשכת המסחר בחיפה. היה ציר מטעם מפא"י בקונגרסים הציוניים ה-14, ה-15, ה-16 וה-20 ונבחר לחבר הוועד הפועל הציוני. היה חבר מועצת ההסתדרות, מונה ב-1955 לחבר מועצת המנהלים של בנק לאומי[24][25], חבר המרכז החקלאי, חבר המחלקה להתיישבות[22]. במלחמת העצמאות מונה על ידי בן-גוריון כאחראי להספקת המזון לירושלים הנצורה[5]. היה חבר בוועדה הכלכלית המייעצת לראש הממשלה (בתקופת דוד בן-גוריון ומשה שרת). הוצע לו תפקיד שר החקלאות אך העדיף להמשיך בתפקידו כמנכ"ל תנובה[26]. היה חבר הנהלת בנק הדואר וב-1962 מונה ליושב ראש[27].
לאחר פרישתו כתב את הספר "בלבטי התנובה" המתאר את התפתחות תנובה בתקופתו, שיצא לאור ב-1973, מספר חודשים לפני מותו של ורלינסקי[28].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום ורלינסקי, בלבטי התנובה, הוצאת מרכז תנובה, 1973
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "נחום ורלינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1710
- נחום ורלינסקי, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברכה לבבית, הפועל הצעיר, 1 במאי 1925
- ^ מודעות אבל, הפועל הצעיר, 11 במאי 1925
- ^ צילום קבר הבן מיכאל, בדף פייסבוק "חיים של אחרים"
- ^ על מותו של נחום ורלינסקי ז"ל, דבר, 31 באוקטובר 1973
- ^ 1 2 3 יהושע משולח, מפעל חייו של נחום ורלינסקי, דבר, 31 במרץ 1971
- ^ זאב גלילי, תנובה - האוטו כבר לא שלנו וגם לא ירוק, בבלוג "היגיון בשגעון"
- ^ נ. ורלינסקי:עובדי תנובה נדרשים להגדיל את פריון עבודתם, דבר, 15 ביולי 1956
- ^ 1 2 מנהל תנובה, נחום ורלינסקי פורש לאחר 41 שנות עבודה, למרחב, 21 בדצמבר 1970
- ^ 1 2 ורלינסקי: בעוד שנים אחדות תגיע הרווחה למשק החלב בארץ, למרחב, 6 ביולי 1959
- ^ ננעלה ישיבת המרכז החקלאי שהוקדשה לדיון על "תנובה", דבר, 8 בפברואר 1963
- ^ נחום ורלינסקי: הסיכוי הגדול - יצוא חקלאי , למרחב, 13 במרץ 1966
- ^ נחום ורלינסקי, מה נאכל וכיצד נקנה בעשור הבא, דבר, 18 ביוני 1969
- ^ חמאת יבוא או לא?, הארץ, 21 בדצמבר 1958
- ^ צוואר הבקבוק בשקיק החלב, על המשמר, 3 במרץ 1967
- ^ כשלון בתכנון ייצור הירקות, הארץ, 8 במאי 1962
- ^ 10 טון עגבניות מושמדות מדי יום, קול העם, 11 ביוני 1954
- ^ סיכום העונה במפעל הסוכר, הארץ, 29 ביולי 1956
- ^ יצוא ההדרים יעלה ב־ 100%, הארץ, 20 בספטמבר 1959
- ^ מגדלי הפירות דורשים הפסקת מטע כרמים ועצי נשירים, הארץ, 7 במאי 1962
- ^ ורלינסקי על הסכנות ליצוא החקלאי, הארץ, 4 במרץ 1962
- ^ חילוקי דעות לגבי ההצעה לבטל את צו הריבית, מעריב, 1 בדצמבר 1969
- ^ 1 2 3 הערכה לשיווק שיתופי, דבר, 2 באפריל 1971
- ^ הזוכים בפרס העבודה תשל"א, מעריב, 11 במרץ 1971
- ^ נ. ורלינסקי ומ. ה. זקס למועצת מנהלי בל"ל, חרות, 30 בינואר 1955
- ^ מועצות המנהלים לדורותיהם, באתר "הבנק"
- ^ נחום ורלינסקי, באתר מוזיאון תנובה
- ^ נ. ורלינסקי יושב ראש בנק הדואר, מעריב, 27 ביוני 1962
- ^ מת נחום ורלינסקי, דבר, 29 באוקטובר 1973
