נחם אילן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחם אילן
נחם אילן.JPG
לידה 1954 (בן 68 בערך)
ישראלישראל ישראל
ענף מדעי היסטוריה, ספרות
עיסוק מרצה, עורך מדעי
מקום לימודים האוניברסיטה העברית
מנחה לדוקטורט חגי בן שמאי
מוסדות אוניברסיטת תל אביב, יד יצחק בן-צבי, אוניברסיטת חיפה, מכון לנדר, מרכז יעקב הרצוג, טורו קולג', מכללת גבעת וושינגטון, אוניבסיטת בר-אילן, האקדמית חמדת.

נחם אילן (נולד ב-1954) הוא פרופסור מן המניין במכללה האקדמית חמדת, חוקר היצירה היהודית בערבית יהודית בימי הביניים ובעת החדשה, מחברם של מספר ספרים ועשרות מאמרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחם אילן נולד ב-1954 ולמד במכון "כרם" - מכון לחינוך הומינסטי-יהודי, בשנים 19801999 למד לתואר ראשון, שני, ושלישי, באוניברסיטה העברית במסגרת החוג לשפה וספרות ערבית. את עבודת הגמר ועבודות הדוקטור שלו כתב בהנחיית פרופסור חגי בן-שמאי, נושא עבודת הדוקטור הוא: "רדיפת האמת' ו'דרך לרבים' – עיונים במשנת ר' ישראל ישראלי מטולדו".

בשנים 19781997 שירת כקצין בחיל המודיעין ביחידה 8200 ופרש בדרגת סגן אלוף.

הוראה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן החל בקריירה אקדמית כמורה מן החוץ בחוג לערבית באוניברסיטת תל אביב (1998-2001), לאחר מכן שימש כמורה מן החוץ בחוג המשולב למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן (2002-2004), כמורה מן החוץ בחוג לערבית באוניברסיטת חיפה (2002-2003), כמרצה בטורו קולג' (2004), כמרצה במכון לנדר (2005-2014), כמרצה במכון שכטר (2009-2010), מאז 2019 מלמד במכללה האקדמית חמדת.

בהוראה לא אקדמית שימש כמורה במכון כרם (1997-2001), כמורה במכון מרכז הרצוג (1998), וכיועץ לתורה והדרכה במשטרת ישראל (2004-2005).

מנהל אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן שימש כמנהל אקדמי במספר מקומות כך בין השנים 1998–2001 במכון בן-צבי, החל מ-2006, במועצה האקדמית של מכון לנדר, והחל מ-2009 כחבר במועצה האקדמית של מכללת גבעת וושינגטון.

אילן הוא דיקן הפקולטה למדעי הרוח וראש תוכנית לתואר שני בתרבות יהודית המכללה האקדמית חמדת.

אילן עומד מאז 2008 בראש הקרן להנצחת קדושי קהיר.

כיווני מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחם אילן חוקר את היצירה היהודית בערבית-יהודית בימי הביניים ובעת החדשה, בתחום הלשוני, הספרותי, ההיסטורי וההגותי.

כך חקר את הספרות הערבית-יהודית, הפרשנית והדרשנית, בהקשר היהודי פנימי ובהקשר הכללי המוסלמי, את צורת העיבוד של ספרות זו אשר מיוסדת בעיקרה על דרשות בעל פה ולא בדרשות כתובות.

אילן גם חקר את הספרות הצופית היהודית, את תולדות יהודי מצרים וסודאן, וסוגיות שונות בתולדות הספרות היהודית במזרח.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס על שם נחמיה אלוני מכון בן צבי, 1997.
  • פרס עמינח למחקר מורשת קהילות ישראל (2003).
  • פרס הצטיינות על שם ש"ד גויטיין מטעם המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית (1992).

אילן זכה במספר מלגות ממכונים שונים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שפיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירוש מצח אהרן לר' אהרן גריש, מכון בן צבי, ירושלים תשנ"ו.
  • פנקס הקהילה של יהודי סודאן, מכון בן צבי ירושלים תשס"ז.
  • בלב ובנפש יחד עם אליהו סמואל, הוצאת כרמל ירושלים תשע"ט.
  • נוה שלום : פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון / מאת הרב עמרם קרח ; הקדים מבוא, ההדיר והעיר נחם אילן. ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשפ"ב.

ספרים שפיטים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עין טובה – דו-שיח ופולמוס בתרבות ישראל, ספר יובל למלאת עי"ן שנים לטובה אילן,[1] הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ט, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
  • תרבות יהודית בעין הסערה: ספר יובל לכבוד יוסף אחיטוב, הקיבוץ המאוחד ומרכז יעקב הרצוג תשס"ב, (יחד עם אבי שגיא).
  • האסלאם ועולמות השזורים בו: ספר זיכרון לפרופ' חוה לצרוס יפה ז"ל, האוניברסיטה העברית בירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ב.
  • יהודה רצהבי, מוטיבים שאולים בספרות ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ז.
  • 'מצרים' (בסדרת קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים) הוצאת מכון בן צבי, והאוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ח.
  • מנחם בן ששון וירחמיאל ברודי, כתאב אלשהאדאת ואלותאיק: והוא ספר העדויות והשטרות לרבי סעדיה גאון, הוצאת האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, ירושלים תשע"ב.
  • דורש טוב לעמו הדרשן, הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, יחד עם קימי קפלן וכרמי הורוביץ, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשע"ג, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
  • כרמי שלי: מחקרים באגדה ובפרשנותה מוגשים לפרופסור כרמי הורוביץ, יחד עם מספר עורכים, טורו קולג', ניו יורק, 2012.
  • צרור החיים לרבי אברהם סבע: פירוש לפרקי אבות, יד בן צבי והאוניברסיטה העברית, ירושלים 2015.

ספרים לא שפיטים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה אריאל, דרכי אבות, ירושלים נהריה תשנ"ה.
  • יהודה אריאל, עוד סיפורי סבא, בית אל תשנ"ה.
  • יהודה אריאל, מלחמת ששת הימים: מיומנו של עיתונאי דתי, ירושלים תשנ"ט.
  • וזאת ליהודה, לביא תש"ס.
  • יהודה אריאל, סיפורי סבא נוספים, בית אל תש"ס.
  • יהודה אריאל, הסיפורי סבא מהגליל, בית אל תשס"א.
  • יהודה אריאל, מיטב סיפורי סבא, בית אל תשס"ב.

כמו כן אילן פרסם למעלה משבעים מאמרים בבמות שפיטות דוגמת קריית ספר, ספונות, פעמים, תעודה, בית מקרא, תימא, אקדמות, קתדרה, ובבמות לא שפיטת דוגמת שדמות, מקור ראשון, ידיעות אחרונות, ביטאון שבת שלום ועוד רבים.

אילן השתתף בעשרות כנסי מחקר ונשא בהם את הרצאותיו, אילן כתב מספר ערכים אינצקלופדיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דודתו של נחם