אקדמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרוכת עם השורה האחרונה של אקדמות רקומה עליה

אַקְדָמוּת הוא פיוט בשפה הארמית, הנאמר בקהילות אשכנז בחג השבועות לפני קריאת התורה.

בפיוט יש 45 בתים שבכל אחד שתי שורות. תחילה עוסק הפיוט בתיאור גדולתו של הקב"ה, שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים המלאכים המשרתים את האל, ולבסוף מתואר דו-שיח בין עם ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, ועם ישראל משיב בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.

מקור הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט חובר על ידי רבי מאיר ברבי יצחק ש"ץ נהוראי, פייטן אשכנזי שחי בוורמס (וורמייזא) בזמנו של רש"י (המאה ה-11). הוא מהווה שריד למנהג קדום‏[1]: בזמן המשנה נהגו לתרגם במהלך קריאת התורה כל פסוק לארמית עבור פשוטי העם שלא שלטו בלשון הקודש, כאשר התרגומים לוו בהקדמות ובפיוטים. בתקופת חיבור הפיוט אקדמות כבר פסק מנהג התרגום, אך חכמי אשכנז וצרפת שימרו אותו פעמיים בשנה - בשביעי של פסח ובשבועות. בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש"ץ פיוט זה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוהים ולעם ישראל.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיבות חיבור הפיוט נכרכו באגדה עממית במסורת היהודית. האגדה מספרת על כומר בארצות אשכנז "בימי הקיסר אנדיס מרטין די לאנצי", בשנת 311, שהיה הורג בכישופיו יהודים רבים, ונתגלה לחכמים בחלום כי קיים יהודי מעשרת שבטי ישראל ששוהה מעבר לנהר הסמבטיון שביכולתו להילחם בכומר. רבי מאיר בר רבי יצחק נבחר להישלח, יחד עם קבוצת מלווים, אל מעבר לסמבטיון כדי לקרוא ליהודי זה. המאבק התקיים בנוכחות המלך, ובסיומו ניצח היהודי את הכומר וניצלו היהודים: "הקיסר ושריו הודו כי ה' האלוקים הוא מלך ישראל וגואלו וחזרו היהודים בשמחה לבתיהם". היה זה ערב חג השבועות, והזקן מעשרת השבטים כתב את פיוט האקדמות כשבראשי בתיו רמז לשליח שנטל עליו את המשימה: "רבי מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן חזק ואמץ". לפי האגדה ניתן לחצות את הנהר רק בשבת שבמהלכה הוא נח מזעפו, אך הוא נמצא מחוץ לתחום שבת, ולכן לרבי מאיר אסור היה, מבחינה הלכתית, לחזור לאשכנז דרך הנהר. בדרכו הראשונה ניתנה לו היתר מיוחד משום שפיקוח נפש דוחה שבת.

לפי גרסה אחרת, הסיפור התרחש בשנת ד'קכ"א (360–361), והפיוט חובר על ידי רבי מאיר עצמו בעת שליווה את היהודי מעשרת השבטים לקראת יציאתו, כיוון שידע שלא יוכל לשוב יחד עמו לאשכנז. בגרסה זו מכונה האיש על שום צבע שערו, "היהודי האדמוני", ורבי מאיר נשא לאישה את בתו, ואילו היהודי נשא באשכנז לאישה את בתו של רבי מאיר.

חוקר המסורה הגרמני רבי וולף היידנהיים, במחזור שלו לשבועות, פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות שונות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר באירופה או בארץ ישראל, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. העותק הקדום ביותר של סיפור זה ששרד והתגלה רק לאחרונה הודפס בעברית בשנת ה'ש"ץ (1629–1630), ונכתב בעצמו על בסיס כתב יד קדום יותר ביידיש.‏[2] בשנת ה'תנ"ד (1693) הופיע בפיורדא בגרמניה הסיפור המלא בספר ביידיש בשם "מגילת רבי מאיר". בספר "מעשה נסים" (אמסטרדם, ה'תנ"ו-1696), המתעד ביידיש אגדות יהודיות בוורמס שבה חי רבי מאיר, מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף.[3] הסיפור לא הוזכר בספרות התורנית המרכזית, למעט אזכורים קצרים כגון בספר אליה רבה בתחילת המאה-18ׂ,[4] וכן אצל רבי אברהם יגל, מחכמי איטליה (1553–1624).[5] תרגום נוסף לעברית של האגדה הופיע בפולין בשנת 1916 בספר "מעשה גבורות", ומוצגת בו גרסה שונה על בסיס כתב יד שהיה לפניו.‏[6]

בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרוא אקדמות, בשל סיפור על שליח ציבור שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו.‏[7]

אגדה נוספת מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשון זו הם לא שלטו וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בקשת רשות פותח הפייטן בתיאור גדולתו של הקב"ה, שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים המלאכים המשרתים את האל. הפייטן עובר לשבח את עם ישראל העובד את הקב"ה. הוא מתאר דו-שיח בין כנסת ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, וכנסת ישראל משיבה בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.

הפיוט כתוב כולו בשפה הארמית עם חרוז אחיד - "תָא" בסופי השורות. הבתים של הפיוט ערוכים באקרוסטיכון בחלקו הראשון של הפיוט לפי סדר האלפבית ולאחר מכן לפי שמו של הפייטן, "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ", אות לכל שורה. הפיוט נקרא אקדמות על שם פתיחתו, "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים ופתיחת השיחה). יש בפיוט 45 בתים שבכל אחד שתי שורות.

זמן אמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר נהגו לומר את הפיוט לאחר קריאת הפסוק הראשון של סדר הקריאה בתורה לחג השבועות או בין ברכות התורה לקריאת התורה. אולם לאחר מכן התעורר פולמוס סביב אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה, משום שחלק מהפוסקים (למשל, הרב דוד הלוי סגל, בטורי זהב על שו"ע או"ח תצ"ד) ראו באמירתו הפסק ואחרים ראו חשיבות במסורת הקדומה של אמירתו באמצע קריאת התורה דווקא. היום נהוג שהעולה מברך רק אחרי אמירת הפיוט. החזן והציבור קוראים את הפיוט ביחד, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור. יש נוהגים שהרב הוא שקורא את הפיוט.

לחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט מושר בנעימה מיוחדת על ידי שליח הציבור והקהל לסירוגין.‏[8]. המנגינה המקובלת נחשבת לעתיקה (ימי הביניים)‏[9], אך מקורה אינו ידוע, והיא נכללת לעתים כחלק מסדרת נעימות מסורתיות עממיות שזכו לכינוי "ניגונים מסיני". בקהילות של יוצאי יהדות רוסיה מושרת המנגינה גם בברכת הקידוש בשלוש רגלים, ובשמחת תורה בעת עלייתו לתורה של "חתן התורה".

חוקר המוזיקה היהודית מאיר שמעון גשורי תיאר את חשיבות הנעימה בשירת בתי הכנסת:

שלוש נעימות הן בסידור התפילות והפיוטים המרעישות את הנפש והמתסיסות את הרגש: "כל נדרי", "טל-גשם-נעילה", וזו של "אקדמות"... לפי מנהג שנתקבל בעם היו קורין "אקדמות" בלחן מתוק המשתפך בכל האיברים ומשרה חגיגיות גדולה והניגון מרומם את הנשמה ומחייה נפשות.‏[10]

מנגינה נוספת משמשת בבתי כנסת של יהדות גרמניה, ומושרת בשבועות גם בחלקים של תפילת ערבית, קריאת ההלל וברכת כהנים. ישנה השערה כי מקור מנגינה זו בשיר פולק גרמני.‏[11] בחצרות חסידות גור וחסידות אלכסנדר נהגו לשיר את הפיוט בניגון מיוחד שהחסידים מלחינים מדי שנה.‏[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים נחמיה שובין, מבוא לספר סדר אקדמות עם פירוש שני המאורות, וילנה, תרס"ב 1901.
  • נפתלי נתן סג"ל (אנדור) ברגר, תפילות ופיוטים בארמית בסדר התפילה: ובמיוחד תולדותיה ומקורותיה של שירת אקדמות, מהונגרית: י"צ מושקוביץ, י. שורצברט. דיסרטציה לקבלת תואר דוקטור. בני ברק, תשל"ג (בשפת המקור: בודפשט, 1946).
  • אמנון שפירא, אקדמות: מתורגם לעברית ומפורש, תשמ"?.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' וולף היידנהיים, ‏מודע לבינה חלק הבנת המקרא, סוף שמות, תקע"ה; הובא גם אצל דב דוד ריפמן, ‏שלחן הקריאה סימן י"ז; וראה גם דברי ר' ראובן מרגליות, ‏נפש חיה סימן תצ"ד
  2. ^ נחום זאב רוזנשטיין, אמירת אקדמות בחג השבועות והמעשה המופלא שנקשר בו
  3. ^ מעשה נסים, סיפור כ"ב
  4. ^ סימן תצד
  5. ^ אברהם יגל, בית יער הלבנון, פורסם בקובץ על יד, 37–44
  6. ^ שואל מאנדער, מעשה גבורות ד', לבוב. "בו יבואר מה שקרה להיהודים בארץ אשכנז לפני תשע מאות שנה על ידי גוי אחד רשע, ובעזרת השם ניצולו על ידי ר' מאיר שץ בעל אקדמות, והוא יקר המציאות"
  7. ^ מנהגות וורמייזא לרבי יודא ליווא קירכהיים, מפעל תורת חכמי אשכנז, מכון ירושלים. תשמ״ז
  8. ^ לחני הפיוט "אקדמות", באתר פיוט
  9. ^ אקדמות, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
  10. ^ על ניגון "אקדמות", סיני מא, תשיז
  11. ^ Beer Bernard, "Liturgical and Musical Aspects of Shavuot", Shavuot-to-Go 5769 (2009, NY, Yeshiva Univ. Center for the Jewish Future) page 5.
  12. ^ אברהם מאיר הברמן, הפיוט: מהותו והתפתחותו, 1969