נח פרילוצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נח פרילוצקי

נח פרילוצקי, בפולנית: Noach Pryłucki;‏ 1882, ברדיצ'ב, אוקראינה1941, וילנה) היה עורך דין, בלשן, עיתונאי ומנהיג פוליטי של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם.

חייו, והקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של צבי פרילוצקי. נולד בברדיצ'ב למשפחת סוחרים אמידה. אביו צבי היה פעיל בתנועת חיבת ציון. למד עברית אצל הירש הירשפלד תלמידו של ריב"ל. בגיל 8 התחיל לכתוב ובהיותו בן 10 כתב מאמר בעברית על ההתיישבות היהודית בארגנטינה. ב- 1898 סיים את הפרו-גימנסיה והתחיל את השנה החמישית בגימנסיה בוורשה. הוא סיים את הגימנסיה עם מדלית זהב‏[1] והתחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת ורשה. ב- 1902 השתתף באסיפה הראשונה של יידישן חברים פארבאנד (מטרת הארגון הייתה להגן על סטודנטים יהודים מפולין שלומדים באוניברסיטאות בחו"ל. בעקבות כך נאסר וישב חודשיים בכלא‏[2]. בשנים 1904-1905 היה פעיל בתנועה הציונית כחבר בארגון הסטודנטים "קדימה" ובוועדת "ציוני ציון" שניהלה מאבק נגד הצעת אוגנדה. ב- 1905 גורש מאוניברסיטת ורשה משום שהשתתף באסיפת סטודנטים שהחליטה לדרוש שהמדינה תממן חינוך יהודי. ב- 1907 נכנס לאוניברסיטת פטרבורג וב- 1909 סיים שם את לימודי המשפטים. בסוף 1909 עבר לורשה ופתח שם משרד לעריכת דין.

ב- 1916 נבחר פרילוצקי למועצת העיר ורשה שהייתה אז גוף פוליטי חשוב בפולין. בתפקיד זה פעל למען האינטרסים היהודיים ולמען לשון יידיש. הוא דרש שיידיש תהיה שפת הלימוד הרשמית בבתי ספר יהודים וכן אוטונומיה לאומית אישית ליהודים. הוא נשא כ- 80 נאומים במועצת העיר שהקנו לו פופולריות גדולה מאוד בקרב היהודים בפולין‏[3]. את הנאומים פרסם כספר בשנת 1922 בשם רעדעס אין ווארשאווער שטאט-ראט. (נאומים במועצת העיר ורשה). באותה שנה היה בין מקימי המפלגה הפולקיסטית)‏[4] יידישע פאלקס-פארטיי (מפלגת העם היהודית). הוא היה אחד המייסדים של איגוד בתי הספר וההשכלה העממית (יידישן שול און פאלקסבילדונג-פאראיין). באותו זמן ארגן את הסוחרים הזעירים ועובדי הכפיים שהיוו בסיס כוחה של המפלגה הפולקיסטית. ב- 1918 נכנס כציר לסיים הפולני העצמאי הראשון כנציג המפלגה הפולקיסטית היהודית. ב- 1920 בזמן הפלישה הבולשביקית לפולין הוא נלחם נגד גירוש של קהילות יהודיות שלמות. על ידי התערבות אישית הציל יהודים רבים שנשפטו למוות‏[5].

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט פרילוצקי מורשה לליטא שהייתה עדיין מדינה עצמאית (סופחה לברית המועצות ביוני 1940). הוא התמנה אז לראש הקתדרה הראשון ללשון יידיש ותרבותה באוניברסיטת וילנה. ב- 1941 החליף את מקס ויינרייך שנמלט לארצות הברית כמנהל ייווא בוילנה.

פרילוצקי נאסר על ידי הגסטפו זמן קצר אחרי כיבוש העיר ואולץ על ידם לכתוב רשימה של אינקונבולים שהיו בספריית שטראשון. הוא נרצח על ידי שוביו ב- 18 באוגוסט 1941‏[6].

פעילות ספרותית ומחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1905 התחיל לעבוד בעיתון וועג שעורכו היה אביו צבי פרילוצקי. תוך זמן קצר נעשה העורך וכותב המאמרים הראשי של העיתון‏[7]. הוא חזר ללימודים אחרי שהעיתון נסגר ב- 1907. עוד בהיותו סטודנט השתתף בועידת צ'רנוביץ שהתקיימה ב- 1908 וטען כי יידיש צריכה להיות השפה הלאומית של העם היהודי. בשלב זה כבר נטש את דעותיו הציוניות והיה בעד לאומיות יהודית בגולה‏[8].

פרילוצקי עסק באופן אינטנסיבי במחקר יידיש והפולקלור שלה‏[9]. ספר השירה הראשון שפרסם היה פארן מזבח (לפני המזבח) – אוסף שירים ארוטיים שהוקדש לרעייתו המשוררת פאולה רוזנטל, 1908‏[10]. באותה תקופה ערך מאסף ספרותי בשם גאלדענע פונקען (ניצוצות מוזהבים) שהחל לצאת ב- 1909. במאסף הזה התעמת עם יוסף קלויזנר על גישתו של האחרון לספרות יידיש.

ב- 1910 ייסד את היומון דער מאמענט והיה אחד הכותבים החשובים בו עד סגירתו בספטמבר 1939. עיתון זה היה אחד משני העיתונים הנפוצים ביותר בקרב היהודים במזרח אירופה‏[11]. פרילוצקי גייס לשורות העיתון כותבים חשובים כמו הלל צייטלין, מרדכי ספקטור, ב. יאושזון ויוסף טונקל שמשכו קהל קוראים רב ואפשרו לו להתחרות בהצלחה עם העיתון היינט[12].

ב- 1917 פרסם את ספרו בארג ארויף (במעלה ההר) – מאמרים בנושאים יהודיים. באותה שנה פרסם מחקר על דיאלקטים של יידיש: יידישע דיאלעקטולוגישע פורשונגען : מאטעריאלן פאר א וויסענשאפטליכער גראמאטיק און פאר אנ’ עטימולוגיש ווערטערבוך פון דער יידישער שפראך (מחקרי דיאלקטולוגיה של יידיש: חומרים לדקדוק מדעי ולמילון אטימולוגי של שפת יידיש) המהווה בסיס לחלוקה הדיאלקטים של יידיש עד היום‏[13]

ב- 1921 יצא למסע התרמת כספים למען קרבנות הפוגרומים וכשחזר נבחר שוב לסיים ב- 1922. ב- 1926 היה פילוג במפלגתו והוא צמצם את פעילותו הפוליטית‏[14] והקדיש זמן רב יותר לפעילות מחקרית. הוא השתתף בפעילות של ייווא לאסוף חומרים פולקלוריסטיים ולמחקר על הדיאלקטים של יידיש. הוא יסד יחד עם מקס ויינרייך וזלמן רייזן את כתב העת יידישע פילאלאגיע: צוויי-חודשדיקע בלעטער פאר שפראכוויסנשאפט, ליטעראטור-פארשונג און עטנאלאגיע (פילולוגיה יהודית: דו-ירחון למחקר הלשון, מחקר הספרות ואטנולוגיה) שיצא בין 1926 ל- 1933.

פרילוצקי עסק רבות פולקלור. הוא אסף שירי עם ביידיש וכבר ב- 1911 פרסם את ספרו יידישע פאלקסלידער (שירי עם ביידיש). כמו כן פרסם מחקרים בנושא פולקלור במאסף שפרסם: זאמעלביכער פאר יידישען פאלקלאר, פילאלאגיע און קולטור ‬ (מאספים לפולקלור, פילולוגיה ותרבות).

תחום נוסף אותו חקר היה לשון יידיש ודקדוקה. בנוסף לספרו הנזכר על דיאלקטולוגיה של יידיש פרסם ספר על פונטיקה: צום יידישען וואקאליזם :עטיודען, (1920) (אטיודים על הצליל ביידיש) וכן ספר לימוד: יידישע פאנעטיק : עלעמענטארער קורס פאר לערער אונ אליינלערנער, 1940. (פונטיקה של יידיש: קורס בסיסי למורים וללומדים באופן עצמאי) פרילוצקי פרסם ביקורות על תיאטרון בעיתונים בהם עבד שיצאו כספר בשם יידיש טעאטער שיצא ב- 1921. כמו כן כתב שירה, בנוסף לספרו הראשון שהוקדש לאשתו. ב- 1917 הוציא את ספרו דורך גלאנץ און נעבעל: ליעדער זאמלונג (דרך זוהר וערפל: אוסף שירים).

היו שלושה סלונים ספרותיים יהודיים בורשה של תחילת המאה ה-20 שהייתה אז מרכז ספרותי חשוב ביידיש: של י"ל פרץ, הלל צייטלין ושל פרילוצקי‏[15]. אצל פרילוצקי התרכזו הצעירים שהתענינו בנוסף לספרות גם בתיאטרון ובפולקלור. כך הוא עזר ופרסם את יצירותיהם של יהושע פרלה, יצחק מאיר וייסנברג, יואל מסטבוים ואחרים‏[16].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב. חילינאוויטש, נח פרילוצקי - ביאגראפיע. בתוך ספרו של פרילוצקי: אין פוילען: כמעט א פובליציסטיש טאגבוך 1911-1905. ווארשע, 1921.
  • לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7.
  • לאו פינקלשטיין, יהושע פערלע. הקדמה לספר יידן פון א גאנץ יאר. תל אביב: י"ל פרץ פארלאג, 1990. (ביידיש)
  • נתן כהן, ספר, סופר ועיתון: מרכז התרבות היהודית בוורשה, 1918-‏1942. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2003.
  • David G. Roskies, Introduction to Everyday Jews: scenes from a vanished life. Yale University Press, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב. חילינוביץ, עמ' VIII
  2. ^ ב. חילינוביץ, עמ' VIII
  3. ^ ב. חילינוביץ, עמ' XV
  4. ^ "התנועה הפולקיסטית - תנועה פוליטית לא-ציונית, של המעמד הבינוני, שנוסדה בשנת 1916, ודגלה באוטונומיה יהודית בפולין, וביידיש כשפתה", בתוך: ורשה היהודית לפני השואה.
  5. ^ לעקסיקאן, עמ' 219.
  6. ^ אנציקלופדיה ייווא
  7. ^ ב. חילינוביץ, עמ' IX
  8. ^ Noah נח פרילוצקי, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
  9. ^ לעקסיקאן, עמ' 218
  10. ^ אנציקלופדיה ייווא
  11. ^ נתן כהן, עמ' 10
  12. ^ דער מאמענט, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
  13. ^ אנציקלופדיה ייווא
  14. ^ לעקסיקאן, עמ' 220
  15. ^ לאו פינקלשטיין, עמ' IV-III
  16. ^ אנציקלופדיה ייווא