ב. יאושזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ב. יאושזון

ב. יֵאוּשְזוֹןכתיב יידי: יאושזאָהן – 'בן ייאוש') הוא שם העט של משה יוּסטמַן (יוסטמאן) (188919 בפברואר 1942), שהיה סופר, עיתונאי ופובליציסט יהודי פולני שנודע בשנינותו, אחד הסופרים והעיתונאים הפופולריים ביותר בוורשה שלפני השואה, פובליציסט. כתב בעיקר בשני עיתונים יהודיים מרכזיים של התקופה: "דער מאמענט" ("דֶר מוֹמֵנְט"; יידיש: 'הרגע') ו"היינט" ('היום'). נודע גם בשם העט איטשעלע (אִיצֶ'לֶה).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה בּוּנֶם יוסטמן נולד בוורשה בשנת 1889. עם פלישת הנאצים לפולין ב-1939 נמלט לווילנה, ומשם עלה לארץ ישראל.

מספר קוראיו הגיע לרבבות, והוא הצטיין בסגנון בהיר, בלשון שנונה וביכולת פולמוס מרשימה. על כישרונו וסגולותיו העיד הסופר י"ל פרץ, שכינה אותו "שלום עליכם של הפליטון".

יאושזון היה איש אשכולות ובן תורה. בכתיבתו נגע בנושאים רבים ומגוונים הקשורים בענייני העולם ובבעיות העם היהודי. בשנת תר"ץ (1930) הנהיג בעיתון הוורשאי "היינט" פינה לתורה בגיליונות ערב שבת ומועדים בשם "פון אונזער אלטן אוצר" (ביידיש: "מאוצרנו הישן"). זה היה חידוש גדול בעיתונות היהודית החילונית של אותה תקופה. דבריו עוררו הד רב לא רק בקרב הציבור הכללי הגדול של קוראי עיתונים, אלא גם בקרב העולם הלמדני שהסתייג מהאופי החילוני של העיתונות היהודית.[1]

כתיבתו, שהייתה כאילו דרשנות על פרשת השבוע, הייתה למעשה מכשיר להבעת עמדותיו בענייני היום. היא הצטיינה בידע עצום במקורות, שאפשר לו לבחור בטעם רב ובידע עמוק את החומר ולסגנן את סיפוריו בדרך מושכת לב.

יאושזון השקיע מאמצים רבים בטור המיוחד הזה, שלכאורה היה ספיח של עבודתו העיתונאית והספרותית. דווקא יצירה זו היא ששרדה עד ימינו, ודבריו, על כל פרשיות התורה, ראו אור בתרגום עברי, שנעשה תחילה חלקית בידי שמשון מלצר, ולבסוף בידי בנו העיתונאי ה. יוסטוס (יהושע ה. יוסטמן) בהוצאת "ספרית מעריב", 1978.

העורך הראשון של "מעריב", ד"ר עזריאל קרליבך, כתב:

"ממקור אחד ומיוחד שאב כל ימיו. אמנם בענייני היום דרש אבל את כולם הכניס לתוך מסגרת יותר רחבה. לא כעיתונאי הנגרר אחרי המקרים ומתפעל מהם עד כדי ביטול היש הגמור, אלא כחכם עתיק שכל החדשות אינן באות לידו אלא כדי לאשר אמיתות ישנות, כללים והשקפות הקבועים מראש. על ידי זה לימדנו לראות את העולם כולו, את עולם המעשה, מתוך אספקלריה יהודית מקורית. על ידי זה לימדנו לינוק משורשי עברנו גם בשיפוט ההווה. מרגליות אוצרנו הישן והכנסתן לתוך עיתון יומי זהו המעשה המסמל את פעולת יוסטמן-יאושזון. משמעותו היא: פרושי אבן עזרא לפרשת השבוע אקטואליים ומקומם בעיתון ממש כמו מברקי אתמול".

כבר בפולין עמדו על הערך של יצירתו זו, שהיא מעבר לתחומי הזמן והמקום. בשנים תרצ"ב-תרצ"ט (1932- 1939) הופיעו בפולין קבצים מתוך "מאוצרנו הישן" בשמונה כרכים מחולקים לארבעה אוספים. כל שני כרכים כללו חמישה חומשי תורה, חגים ומועדים, חמש מגילות ופרקי אבות.

בשנת 1958 הופיעה בארצות הברית מהדורה חדשה ביידיש של חמישה כרכים ובה חוברו כל האוספים הקודמים. על פי מהדורה זו נערך התרגום העברי שנעשה כאמור בידי בנו של יאושזון. התרגום העברי של יצירת יאושזון מצטיין בנאמנות רבה למקור היידי ולסגנונו, אך תוך התאמה לרוח הלשון העברית המתחדשת ותוך הקפדה על הנוסח המדויק של המקורות העבריים מהם שאב יאושזון.

יאושזון נפטר בתל אביב בשנת 1942, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ב. יאושזון בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעקבות זאת הורה רבי אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת" מגור לרב אלכסנדר זושא פרידמן לכתוב פינה דומה בעיתון תנועת אגודת ישראל, "דרכנו". לימים הודפסו דברי התורה בספר "מעיינה של תורה".
  2. ^ דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א יפו והמחוז. שמריהו גורליק, שנפטר מאוחר יותר באותה שנה, נקבר לידו. בקרבתם קבור גם יעקב יערי-פולסקין.