הלל צייטלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלל צייטלין
הלל צייטלין
הלל צייטלין
לידה 1871
פלך מוהילב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 11 בספטמבר 1942 (בגיל 71 בערך)
גטו ורשה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית, עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 11 בספטמבר 1942 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אהרן צייטלין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלל צייטלין (תרל"א, 1871כ"ט באלול תש"ב, 11 בספטמבר 1942) היה הוגה דעות, מיסטיקן, סופר ופובליציסט יהודי, שכתב בעברית וביידיש. נרצח בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייטלין נולד בעיירה קורמה שבפלך מוהילב למשפחה חב"דית מזרם חסידות קאפוסט. עוד בילדותו התבלט כעילוי. בגיל 15 התייתם מאביו והחל לשמש כמורה לעברית. צייטלין הצעיר קרא ספרות מגוונת: פילוסופים יהודים כגון הרמב"ם, רומנים של סופרי דורו כגון לב טולסטוי, דוסטויבסקי, מבקר הספרות לב שסטוב (שצייטלין כתב עליו רבות), ספרי ביקורת המקרא, פילוסופיה קלאסית, מזרחית (בודהיזם) ומודרנית, בפרט שפינוזה וניטשה. היחשפותו לספרות זו הביאה אותו לספקות קשים באמונה, גם אם מעולם לא נטש את הזיקה לדת.

בתחילה תמך צייטלין בציונות המדינית ההרצליינית ואף שימש כציר של ציוני הומל בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. בקונגרס ניהל יומן (שפרסם לאחר מכן) שם הוא מותח ביקורת חריפה על 'ציוני ציון' כלשונו, שלא הסכימו להתיישבות בארץ אחרת פרט לארץ ישראל.[1] בעקבות "קונגרס אוגנדה" בשנת 1903, שבו נדחתה תוכנית אוגנדה, עזב צייטלין בתסכול את הציונות והצטרף לתנועה הטריטוריאליסטית של ישראל זנגוויל שגרסה "ארץ כלשהי" ולאו דווקא ארץ ישראל. אחרי הקונגרס פורסם בירחון הזמן בשנת 1905 מעין עוד יומן על שהותו בקונגרס. גם שם טען נגד המתנגדים לתוכנית. צייטלין סבר שהציונות מתעלמת מחומרת מצבם וסבלם של המוני היהודים במזרח אירופה. פרעות קישינב ופרעות הומל שפרצו באותה תקופה חיזקו אותו בעמדתו. עמדותיו כלפי הציוניות היו תנודתיות. משנות השלושים הציע חזון לאומי-מיסטי שכלל בתוכו ניסיון של תחיית מה שכינה "חסידות הבעש"ט".

צייטלין כתב מונוגרפיות על ניטשה, שפינוזה[2] ורבי נחמן מברסלב. בין השאר פרסם מאמר מקיף בכתב העת 'השילוח' על הטוב והרע על-פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים, שנדפסה לימים כמונוגרפיה בפני עצמה.

כתיבתו הפובליציסטית מאופיינת בחיפוש רוחני מתמיד וניכרת בה מעורבותו הרגשית של צייטלין בסבל של בני עמו. לאחר מלחמת העולם הראשונה (שאותה ראה כביטוי אפוקליפטי של עקבי המשיח) החל צייטלין לחזור לאמונה. תהליך זה בא לידי ביטוי במאמרים שפרסם כמו "ביקורת האדם" ובו הוא מבקר את תפיסתו של ניטשה בדבר האדם העליון והחל להציג תאולוגיה רליגיוזית-משיחית מורכבת משלו. צייטלין פרסם מאמרים רבים על החסידות (ובייחוד על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות חב"ד), המשיך להציג הגות עצמאית, ואף פרסם תפילות וקטעים ספרותיים שונים פרי עטו. בשנת 1921 פרסם מאמר שבו הספיד את חברו יוסף חיים ברנר שנרצח עם חבריו בפרעות תרפ"א. ב-1922 הזכיר בספרו "אלף-בית של יהדות" את גדולי הרפורמים, הרבנים גייגר ושמואל הולדהיים, כמי שהיו "אישים גדולים באמת, שהחדשנים בימינו אפילו שיחת חולין שלהם לא יבינו". בשנת 1924 ביקר בארץ, ובין השאר נפגש עם רבנים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה. במכתב מ-1940 כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: "כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו, שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה".[3]

צייטלין נשלח לטרבלינקה על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה תש"ג. על פי האגדה אחז בספר הזוהר והיה עטור בטלית ותפילין, כשהעלו אותו לקרון. כל משפחתו הקרובה נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, נותר בחיים, מאחר שבאותה תקופה היה מצוי בארצות הברית.

צייטלין פרסם אלפי מאמרים בעיתונות היידיש, כתב עשרות מאמרים עבריים ופרסם קרוב לשלושים ספרים. רק מעט ממכלול זה קובץ אחרי מותו. על שמו קרוי התיכון הדתי צייטלין והרחוב בו שוכן בית הספר בתל אביב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו, אסתר, נפטרה מהתקף לב באומשלגפלץ.[4]

בניו, אהרן צייטלין (1898–1973); ואלחנן צייטלין (1902–1942) שנספה בשואה, היו אף הם סופרים. לצייטלין הייתה בת נוספת, שנפטרה לפני השואה.[4]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלל צייטלין, ברוך שפינוזה, יצא במקור בתר"ס. סריקה של מהדורת תרפ"ח (מאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין)
  • הלל צייטלין, החסידות לשיטותיה וזרמיה, ורשה תר"ע (מאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין)
  • הלל צייטלין, כתבים נבחרים, כרך ראשון: הטוב והרע, ורשה: הוצאת תושיה, תר"ע; כרך שני (חלק ראשון): מחשבה ושירה, ורשה: הוצאת תושיה, תרע"א; כרך שני (חלק שני), מחשבה ושירה, ורשה: הוצאת תושיה, תרע"ב
  • הלל צייטלין, ספרן של יחידים, ורשה תרפ"ח (מאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין)
  • הלל צייטלין, דבר לעמים, ורשה תרפ"ח (מאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין)
  • הלל צייטלין, דממה וקול, ורשה תרצ"ו (מאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין)
  • הלל צייטלין, אורו של משיח בתורת הברסלבי, ורשה, ה'תרצ"ו (סרוק בספרייה הלאומית)

מספריו בהוצאות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלל צייטלין, בפרדס החסידות והקבלה, תל אביב: הוצאת יבנה,תש"ך (מהדורה מעובדת ומצונזרת בעריכת אהרן צייטלין)
  • הלל צייטלין, על גבול שני עולמות, תל אביב: הוצאת יבנה, תשכ"ה (מהדורה מעובדת ומצונזרת בעריכת אהרן צייטלין)
  • הלל צייטלין, ספרן של יחידים: כתבים מקובצים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ם
  • הלל צייטלין, אל"ף בי"ת של יהדות, ירושלים מוסד הרב קוק, תשמ"ג
  • רבי נחמן מברסלב: צער העולם וכסופי משיח – שתי מסות מאת הלל צייטלין, הקדמה וההדרה: יונתן מאיר, יריעות, ה, הוצאת אורנה הס ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ו (מהדורה מדעית)
  • הלל צייטלין, הטוב והרע על פי השקפת חכמי ישראל וחכמי העמים, ירושלים: הוצאת הולצר, תשע"ז (הדפסה מחודשת של נוסח ורשה תר"ע)
  • הלל צייטלן, כוונות וייחודים (מחשבה ושירה), ירושלים: הוצאת הולצר, תשע"ח (הדפסה מחודשת של נוסח ורשה תרע"א-תרע"ב)
  • הלל צייטלין, מבוא לחסידות ולדרכה של חב"ד, בעריכת לוי יצחק הולצמן, ירושלים, תשע"ח (כולל 3 חיבורים, מתורגם בחלקו לראשונה מיידיש)
  • הלל, צייטלין, בפרדס הקבלה, בעריכת לוי יצחק הולצמן, ירושלים, תשע"ט (ההדרה מחודשת עם נספח על תרגום הקדמת הזוהר)
  • הלל צייטלין, בפרדס החסידות, בעריכת לוי יצחק הולצמן, ירושלים, תשע"ט (אסופת מאמרים מהעיתונות ומספריו, מתורגם בחלקו לראשונה מיידיש)
  • הלל צייטלין, בעקבות צדיק הדורות: חייו ותורתו של רבי נחמן מברסלב, בעריכת לוי יצחק הולצמן, ירושלים, תש"פ (כולל 3 חיבורים, מתורגם בחלקו לראשונה מיידיש)
  • הלל צייטלין, געגועים ליופי: שלוש מסות, בעריכת יונתן מאיר ולי ברטוב, ירושלים וברלין: ספרי בלימה, תש"פ; הדפסה שנייה: תשפ"ב (מהדורה מדעית)
  • הלל צייטלין, בחביון הנשמה: שלוש מסות, בעריכת יונתן מאיר וסאם גלובר-זמרה, ירושלים וברלין: ספרי בלימה, תש"פ; הדפסה שנייה: תשפ"ב (מהדורה מדעית)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלל צייטלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היומן התפרסם בספר כוונות ויחודים - מחשבה ושירה עמ' 189–266 בהוצאת הולצר ספרים
  2. ^ ברוך שפינוֹזה: חייו, ספריו ושיטתו הפילוסופית, הוצאת תושיה: ווארשא1914
  3. ^ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק יב, עמ' ב
  4. ^ 1 2 מכתב מהלל צייטלין ביידיש