הלל צייטלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלל צייטלין
הלל צייטלין
הלל צייטלין
לידה 1871
פלך מוהילב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 11 בספטמבר 1942 (בגיל 71 בערך)
גטו ורשה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, עיתונאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית, עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלל צייטלין (תרל"א, 1871כ"ט באלול תש"ב, 11 בספטמבר 1942) היה הוגה דעות, מיסטיקן, סופר ופובליציסט יהודי, שכתב בעברית וביידיש. נרצח בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייטלין נולד בעיירה קורמה שבפלך מוהילב למשפחה חב"דית מזרם חסידות קאפוסט. עוד בילדותו התבלט כעילוי. בגיל 15 התייתם מאביו והחל לשמש כמורה לעברית. צייטלין הצעיר קרא ספרות מגוונת: פילוסופים יהודים כגון הרמב"ם, רומנים של סופרי דורו כגון לב טולסטוי, דוסטויבסקי, מבקר הספרות לב שסטוב (שצייטלין כתב עליו רבות), ספרי ביקורת המקרא, פילוסופיה קלאסית, מזרחית (בודהיזם) ומודרנית, בפרט שפינוזה וניטשה. היחשפותו לספרות זו הביאה אותו לספקות קשים באמונה, גם אם מעולם לא נטש את הזיקה לדת.

בתחילה תמך צייטלין בציונות המדינית ההרצליינית ואף שימש כציר של ציוני הומל בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. בעקבות "קונגרס אוגנדה" בשנת 1903, שבו נדחתה תוכנית אוגנדה, עזב צייטלין בתסכול את הציונות והצטרף לתנועה הטריטוריאליסטית של ישראל זנגוויל שגרסה "ארץ כלשהי" ולאו דווקא ארץ ישראל. צייטלין טען שהציונות מתעלמת מחומרת מצבם וסבלם של המוני היהודים במזרח אירופה. פרעות קישינב ופרעות הומל שפרצו באותה תקופה חיזקו אותו בעמדתו. עמדותיו כלפי הציוניות היו תנודתיות. משנות השלושים הציע חזון לאומי-מיסטי שכלל בתוכו ניסיון של תחיית מה שכינה "חסידות הבעש"ט".

צייטלין כתב מונוגרפיות על ניטשה, שפינוזה[1] ורבי נחמן מברסלב. בין השאר פרסם מאמר מקיף בכתב העת 'השילוח' על הטוב והרע על-פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים, שנדפסה לימים כמונוגרפיה בפני עצמה.

כתיבתו הפובליציסטית מאופיינת בחיפוש רוחני מתמיד וניכרת בה מעורבותו הרגשית של צייטלין בסבל של בני עמו. לאחר מלחמת העולם הראשונה (שאותה ראה כביטוי אפוקליפטי של עקבי המשיח) החל צייטלין לחזור לאמונה. תהליך זה בא לידי ביטוי במאמרים שפרסם כמו "ביקורת האדם" ובו הוא מבקר את תפיסתו של ניטשה בדבר האדם העליון והחל להציג תאולוגיה רליגיוזית-משיחית מורכבת משלו. צייטלין פרסם מאמרים רבים על החסידות (ובייחוד על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות חב"ד) והמשיך להציג הגות עצמאית. בשנת 1921 פרסם מאמר שבו הספיד את חברו יוסף חיים ברנר שנרצח עם חבריו בפרעות תרפ"א. ב-1922 הזכיר בספרו "אלף-בית של יהדות" את גדולי הרפורמים, הרבנים גייגר ושמואל הולדהיים, כמי שהיו "אישים גדולים באמת, שהחדשנים בימינו אפילו שיחת חולין שלהם לא יבינו". בשנת 1924 ביקר בארץ, ובין השאר נפגש עם רבנים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה. במכתב מ-1940 כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: "כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו, שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה".[2]

צייטלין נרצח על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה תש"ג. על פי האגדה אחז בספר הזוהר והיה עטור בטלית ותפילין. כל משפחתו הקרובה נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, נותר בחיים, מאחר שבאותה תקופה היה מצוי בארצות הברית.

צייטלין פרסם אלפי מאמרים בעיתונות היידיש, כתב עשרות מאמרים עבריים ופרסם קרוב לשלושים ספרים. רק מעט ממכלול זה קובץ אחרי מותו. על שמו קרוי התיכון הדתי צייטלין והרחוב בו שוכן בית הספר בתל אביב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו, אסתר, נפטרה מהתקף לב באומשלגפלץ.[3]

בניו, אהרן צייטלין (1898–1973) ואלחנן צייטלין (1902–1942), היו אף הם סופרים. לצייטלין הייתה בת נוספת, שנפטרה לפני השואה.[3]

מספריו בהוצאות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. על גבול שני עולמות, תל אביב הוצאת יבנה, (בעריכת אהרן צייטלין)
  2. בפרדס החסידות והקבלה, תל אביב, הוצאת יבנה (בעריכת אהרן צייטלין)
  3. אל"ף בי"ת של יהדות, ירושלים, מוסד הרב קוק
  4. ספרן של יחידים, מסות וכתבים מקובצים, ירושלים: מוסד הרב קוק
  5. רבי נחמן מברסלב: צער העולם וכסופי משיח – שתי מסות מאת הלל צייטלין, הקדמה וההדרה: יונתן מאיר, יריעות, ה, הוצאת אורנה הס ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ו (מהדורה מדעית)
  6. הטוב והרע על פי השקפת חכמי ישראל וחכמי העמים, הולצר, ירושלים תשע"ז (הדפסה מחודשת של נוסח 1911)
  7. מבוא לחסידות ולדרכה של חב"ד, הוצאת ספרים מעיינותיך, מכתביו בעריכת לוי הולצמן, תשע"ח (מהדורה חב"דית מצונזרת)
  8. בעקבות צדיק הדורות, על דמותו וקורות חייו של רבי נחמן מברסלב, מאמרים שלו בתרגום לעברית, בעריכת לוי הולצמן, הוצאת ספרים מעיינותיך תש"פ (מהדורה חב"דית מצונזרת)[דרוש מקור]
  9. הלל צייטלין, געגועים ליופי: שלוש מסות, בעריכת יונתן מאיר ולי ברטוב, ירושלים וברלין: ספרי בלימה, תש"פ (מהדורה מדעית)
  10. הלל צייטלין, בחביון הנשמה: שלוש מסות, בעריכת יונתן מאיר וסאם גלובר-זמרה, ירושלים וברלין: ספרי בלימה, תש"פ (מהדורה מדעית)

ספרות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]