גילה גמליאל

גילה גמליאל
לידה	24 בפברואר 1974 (בת 46); ב' באדר ה'תשל"ד; אור יהודה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; הקריה האקדמית אונו ;
עיסוק	פוליטיקאית, חברת איגוד מקצועי
מפלגה	הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
	17 במאי 2020–מכהנת; (36 שבועות ו־3 ימים)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ זאב אלקין
	בממשלה ה־34
	14 במאי 2015–17 במאי 2020; (5 שנים)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ נפתלי בנט מירב כהן ←
	17 בפברואר 2003–17 באפריל 2006; (3 שנים ו־8 שבועות)
	17 בפברואר 2003–17 באפריל 2006; (3 שנים ו־8 שבועות)
	24 בפברואר 2009–מכהנת; (12 שנים)
כנסות	ה־16, ה־18–23
	סגנית שר במשרד ראש הממשלה לקידום צעירים, סטודנטים ונשים; סגנית שר החקלאות; יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה; סגנית יושב ראש הכנסת;
	סגנית שר במשרד ראש הממשלה לקידום צעירים, סטודנטים ונשים; סגנית שר החקלאות; יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה; סגנית יושב ראש הכנסת;

גילה גמליאל-דִּמְרִי^[1] (נולדה ב-24 בפברואר 1974) היא השרה להגנת הסביבה וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר שימשה כשרה לשוויון חברתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה גמליאל נולדה בגדרה לעליזה שעלתה מלוב, וליוסף גמליאל שעלה מתימן. שירתה בצה"ל כראש צוות חוקרות עבודה בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובפילוסופיה ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנוסף, גמליאל בעלת תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן^[2].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה גמליאל בכנס שדרות לחברה, 2015

בתחילת 1998 נבחרה ליושבת ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכיהנה בתפקיד בעת אחת משביתות הסטודנטים למען הורדת שכר הלימוד. בדצמבר 1998 הודחה מתפקידה באגודה, לאחר טענות על אי-סדרים כספיים לכאורה בהתנהלות הגוף הכלכלי של אגודת הסטודנטים בבאר שבע בזמן כהונתה^[3].

היא שובצה במקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת ה-15, אך לא נכנסה לכנסת מכיוון שהליכוד זכה ל-19 מנדטים בלבד.

בשנת 2000 נבחרה ליו"ר ועדת הבחירות למועצת הסטודנטים. בתחילת 2001 נבחרה בשנית ליו"ר אגודת הסטודנטים. כעבור כשנה התמודדה גמליאל על המשך כהונתה לתפקיד יו"ר האגודה ונבחרה שוב. באוגוסט 2002 היא נבחרה ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל, והייתה בכך לאישה היחידה עד היום למלא תפקיד זה^[4].

בנוסף לתפקידיה באגודת הסטודנטים, גמליאל הייתה יושבת ראש הדירקטוריון של החברה הכלכלית באוניברסיטת בן-גוריון וחברת דירקטוריון בחברות איסת"א, מאסטרביט, שעל וקמפושובע. כמו כן, הייתה חברה במועצת דור ההמשך של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פעילותה בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה גמליאל עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בטקס הוקרה ל-90 הלוחמים בני העדה הדרוזית שלחמו בקרבות על עצמאותה של ישראל, דליית אל-כרמל, אוקטובר 2017

בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת ה-16 שובצה במקום ה-11 ששוריין לנשים חדשות^[5]. בכנסת ה-16 מונתה לתפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד בו כיהנה עד אוגוסט 2004. נוסף לכך, שימשה כנציגת הליכוד בוועדות הכלכלה, החינוך והתרבות, המדע והטכנולוגיה, והוועדה לפניות הציבור של הכנסת. היא יזמה 58 הצעות חוק פרטיות, 5 מהן התקבלו בקריאה שלישית^[6].

חברת הכנסת גמליאל הצביעה נגד תוכנית ההתנתקות^[7] ותמכה בחוק יסוד משאל עם^[8], הקורא להעברת ההחלטה בדבר עצם ההתנתקות לידי הציבור. היא תקפה בתקשורת את המהלך ואת ראש הממשלה שרון. עם זאת, בינואר 2005, כחצי שנה לפני ביצוע ההתנתקות, החלה לפעול למען התוכנית. ב-30 במרץ 2005 מונתה בידי שרון לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר^[9]. בתקשורת עלו טענות כי היא שינתה את עמדתה ביחס להתנתקות כדי להתמנות לתפקיד^[10]^[10]. גמליאל כיהנה בתפקיד עד פרישת סיעת הליכוד מהממשלה בינואר 2006, כולל בעת יישום תוכנית ההתנתקות.

בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-17, נדחקה גמליאל למקום ה-38 ולא כיהנה כחברת כנסת.

ביולי 2006 שימשה גמליאל בתפקיד יו"ר מכללת "ג'יג'י אקדמי" למקצועות הקוסמטיקה במשך כחודשיים, במסגרת תפקידה, אמורה הייתה גמליאל להשיג הכרה אקדמית למכללה זו.

במאי 2008 התמודדה גמליאל על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד מול ח"כ משה כחלון. גמליאל קיבלה כ-40% מהקולות במרכז המפלגה אך לא הצליחה לזכות בתפקיד^[11]. בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18 הגיעה למקום ה-19 ברשימת המפלגה ולאחר הבחירות נכנסה לכהונה שנייה בכנסת.

גמליאל עם ח"כ איימן עודה והשר אריה דרעי בנצרת

באפריל 2009 מונתה גמליאל לתפקיד סגנית שר במשרד ראש הממשלה, כממונה על קידום צעירים, סטודנטים ונשים^[12]. בתפקיד זה פעלה למען יישום של שתי הבטחות של הליכוד ליוצאי צבא לפני הבחירות^[13]. אחת מהן עוסקת בהענקת שנת לימודים אקדמית חינם לבוגרי שירות צבאי, אזרחי ולאומי שילמדו במוסדות באזורי עדיפות לאומית. כמו כן הוקצה תקציב למימון פיילוט בן חמש שנים שבו תיבדק תוכנית להענקת רבע דונם לבוגרי שירות צבאי קרבי שיעברו להתגורר ביישובים קהילתיים בנגב או בגליל^[14]^[15]. ב-2011 אישרה הממשלה תוכנית אותה יזמה גמליאל, להקמתם של 15 מרכזי צעירים ברחבי הארץ ב-15 מיליון ש"ח^[16].

ב-3 במרץ 2010 נבחרה להנהגה הצעירה של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס (YGL - Young Global Leaders) ובכך הייתה לפוליטיקאית הראשונה בישראל שנבחרה לתפקיד זה^[17]. כיום חברה בהנהגה הבוגרת של הפורום (YGL - Young Global Leaders Alumni). עם תחילת הכנסת ה-19 מונתה לסגנית יו"ר הכנסת, ולרכזת הקואליציה בוועדת הכספים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20 שובצה במקום ה-14 ברשימת הליכוד ונבחרה לכנסת. עם השבעת הממשלה ה-34 מונתה לשרה לאזרחים ותיקים, הרחיבה את תחומי עיסוקי המשרד ושינתה את שמו למשרד לשוויון חברתי. במהלך כהונתה הייתה מושא לביקורת על שהיא שולחת את ילדיה למוסדות חינוך פרטיים^[18]^[19].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 שובצה גמליאל במקום ה-10 ברשימת הליכוד לכנסת. עם פרישתן של ציפי ליבני וסופה לנדבר מהחיים הציבוריים הפכה גמליאל לוותיקת חברות הכנסת של הכנסת ה-21.

השרה להגנת הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במאי 2020 מונתה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשרה להגנת הסביבה. באוקטובר 2020 הודיע המשרד על הרחבת חוק הפיקדון למיכלי משקה גדולים בתוך שנה^[20].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגילה גמליאל חמישה אחים, מהם ראש מועצת גדרה - יואל גמליאל.

נשואה לחובב דמרי - עורך דין ובורר^[21]. לזוג לשתי בנות, שילדה במהלך הכנסת ה-18^[22], והם מתגוררים בתל אביב. בשנת 2014 השתתפה המשפחה בסדרת הדוקו-ריאליטי "6 אימהות" אשר שודרה בשידורי רשת, ערוץ 2^[23].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה גמליאל, באתר הכנסת
גילה גמליאל, ברשת החברתית פייסבוק
גילה גמליאל, ברשת החברתית טוויטר
גילה גמליאל, סרטונים בערוץ היוטיוב
גילה גמליאל, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – גילה גמליאל, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
גילה גמליאל, באתר ערוץ כנסת
תחנת גל"צ חושפת: אי-סדרים כספיים בפעילותה של המועמדת גילה גמליאל Archived 2020-06-24 at the Wayback Machine, באתר "מחלקה ראשונה", 2002
צחר רותם, שנת לימודים סוערת, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
דורון חלוץ וינאי יחיאל, גילה גמליאל, "הארץ", 5 ביולי 2013
ערוץ 20, המהפכה ההיסטורית של גילה גמליאל, באתר ynet, 30 בנובמבר 2015
עפרה לקס, אמא בישיבת ממשלה, באתר ערוץ 7, 10 באוגוסט 2016
יהודה שלזינגר, ‏גילה גמליאל: "בעלי הון ניסו לעשות לי חיסול ממוקד", באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2020

מכתביה

קידום נשים בהיי-טק: משימה לאומית וכלכלית, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ילקוט הפרסומים 6524, ברשומות
^ מגזין יופי! - גילה גמליאל
^ "המשטרה בודקת חשדות נגד גילה גמליאל - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
^ ראלי סער‏, גילה גמליאל – יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית החדשה, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2002.
^ אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נגד התאחדות הסטודנטים בישראל, הפ 000484/03, 8 במאי 2003
^ סיכום סטטיסטי לכנסת ה-16
^ הצבעות במליאה
^ הישיבה המאתיים-ושלושים-ותשע של הכנסת השש-עשרה - צעת חוק-יסוד: משאל עם (קריאה ראשונה), www.knesset.gov.il
^ מרסיאנו, אילן (30 במרץ 2005). "שרון התקפל ומשך את ההצבעה על מינויי השרים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.
^ ¹ ² מרסיאנו, אילן (1 במרץ 2005). "הזיגזג של גמליאל: התנתקות תמורת כסא". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.
^ אטילה שומפלבי, ח"כ משה כחלון נבחר לראש מרכז הליכוד, באתר ynet, 14.05.08
^ גילה גמליאל, באתר הכנסת, 5 בינואר 2011
^ אמנון מרנדה, צעירי הליכוד מבטיחים: שנה חינם באוניברסיטה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2008
^ מערכת גלי צה"ל, קרבי? קבל רבע דונם חינם, באתר גלי צה"ל, 25 בינואר 2010
^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏מתנת השחרור לחייל הקרבי: שטח של רבע דונם בגליל או בנגב, באתר גלובס, 25 בינואר 2010
^ תומר אביטל, המדינה תייסד 15 מרכזי צעירים ב-15 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 3 ביולי 2011
^ אתר הפורום
^ שחיתות מוסרית: שרה ששולחת ילדיה לחינוך פרטי מביעה אי אמון במערכת הציבורית, www.maariv.co.il
^ גונטז', ניר (2 במרץ 2017). "למה השרה לשוויון חברתי שולחת את הבת שלה לבית ספר פרטי שעלותו 4,000 שקל בחודש?". הארץ. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2019.
^ נורית קדוש, גמליאל משאירה את יישום חוק הפיקדון לשר הבא, באתר כלכליסט, 18 באוקטובר 2020
^ ורד לוי, גילה גמליאל נישאה לחובב דמרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 13 באוקטובר 2008
שרון שפורר, הקשרים ההדוקים של גילה גמליאל ובעלה חובב דמרי עם בכירי לשכת עורכי הדין, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 18 ביוני 2019
בעלה של גילה גמליאל פרש מהמפלגה של רון קובי, באתר "סרוגים", 2 באוגוסט 2019
^ מיקי לוין, ילדה, ראש הממשלה על הקו, באתר nrg‏, 14 בדצמבר 2009
עידן יוסף, חברת הכנסת גילה גמליאל ילדה בת, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 20 בנובמבר 2011
^ חובב דמרי באתר אישים
ערן סויסה, ‏להיות אמא וחברת כנסת, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2014

[1] ילקוט הפרסומים 6524, ברשומות

[2] מגזין יופי! - גילה גמליאל

[3] "המשטרה בודקת חשדות נגד גילה גמליאל - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.

[4] ראלי סער‏, גילה גמליאל – יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית החדשה, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2002.

[5] אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נגד התאחדות הסטודנטים בישראל, הפ 000484/03, 8 במאי 2003

[6] סיכום סטטיסטי לכנסת ה-16

[7] הצבעות במליאה

[8] הישיבה המאתיים-ושלושים-ותשע של הכנסת השש-עשרה - צעת חוק-יסוד: משאל עם (קריאה ראשונה), www.knesset.gov.il

[9] מרסיאנו, אילן (30 במרץ 2005). "שרון התקפל ומשך את ההצבעה על מינויי השרים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.

[הערה_מספר_20180721220509:0-10] ¹ ² מרסיאנו, אילן (1 במרץ 2005). "הזיגזג של גמליאל: התנתקות תמורת כסא". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.

[11] אטילה שומפלבי, ח"כ משה כחלון נבחר לראש מרכז הליכוד, באתר ynet, 14.05.08

[12] גילה גמליאל, באתר הכנסת, 5 בינואר 2011

[13] אמנון מרנדה, צעירי הליכוד מבטיחים: שנה חינם באוניברסיטה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2008

[14] מערכת גלי צה"ל, קרבי? קבל רבע דונם חינם, באתר גלי צה"ל, 25 בינואר 2010

[15] אתר חדשות ערוץ 2, ‏מתנת השחרור לחייל הקרבי: שטח של רבע דונם בגליל או בנגב, באתר גלובס, 25 בינואר 2010

[16] תומר אביטל, המדינה תייסד 15 מרכזי צעירים ב-15 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 3 ביולי 2011

[17] אתר הפורום

[18] שחיתות מוסרית: שרה ששולחת ילדיה לחינוך פרטי מביעה אי אמון במערכת הציבורית, www.maariv.co.il

[19] גונטז', ניר (2 במרץ 2017). "למה השרה לשוויון חברתי שולחת את הבת שלה לבית ספר פרטי שעלותו 4,000 שקל בחודש?". הארץ. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2019.

[20] נורית קדוש, גמליאל משאירה את יישום חוק הפיקדון לשר הבא, באתר כלכליסט, 18 באוקטובר 2020

[21] ורד לוי, גילה גמליאל נישאה לחובב דמרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 13 באוקטובר 2008
שרון שפורר, הקשרים ההדוקים של גילה גמליאל ובעלה חובב דמרי עם בכירי לשכת עורכי הדין, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 18 ביוני 2019
בעלה של גילה גמליאל פרש מהמפלגה של רון קובי, באתר "סרוגים", 2 באוגוסט 2019

[22] מיקי לוין, ילדה, ראש הממשלה על הקו, באתר nrg‏, 14 בדצמבר 2009
עידן יוסף, חברת הכנסת גילה גמליאל ילדה בת, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 20 בנובמבר 2011

[23] חובב דמרי באתר אישים
ערן סויסה, ‏להיות אמא וחברת כנסת, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

השרים לשוויון חברתי בממשלות ישראל
השרים לענייני גמלאים (2007–2010) ולאזרחים ותיקים (2010–2015)	רפי איתן • בנימין נתניהו • אורי אורבך
השרים לשוויון חברתי (2015 ואילך)	גילה גמליאל • מירב כהן • איציק שמולי

חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושלוש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת ישראל השלושים וחמש)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים וחמש (70 חברי הכנסת)
הליכוד (36)	נתניהו • אדלשטיין • ישראל כ"ץ • רגב • לוין • גלנט • ברקת • גמליאל • דיכטר • חיים כץ • אלי כהן • הנגבי • אקוניס • שטייניץ • אמסלם • יברקן • אופיר כץ • עטייה • קיש • ביטן • ברק • קרעי • זוהר • שאשא-ביטון • שטרית • מולא • מאי גולן • פלוסקוב • דיין • קלנר • מארק • הלוי • ואטורי • שבח שטרן • קרא • יוגב
כחול לבן (13)	גנץ • אשכנזי • חיימוביץ' • זמיר • שי • ינקלביץ' • תמנו-שטה • שפע • גינזבורג • קוטלר-וונש • פרידמן • שי-וזאן • רון בן משה
ש"ס (9)	יצחק כהן • נהרי • מרגי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב
יהדות התורה (7)	ליצמן • גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • ברוכי
העבודה (3)	עמיר פרץ • שמולי • מיכאלי
גשר (1)	לוי-אבקסיס
הבית היהודי (1)	רפי פרץ
סיעות האופוזיציה (50 חברי הכנסת)
יש עתיד – תל"ם (18)	לפיד • יעלון • מאיר כהן • ברביבאי • אלהרר • רזבוזוב • אלעזר שטרן • לוי • מריח • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • פרומן • קוז'ינוב • רול • להב-הרצנו • בליאק • טור-פז
הרשימה המשותפת (15)	עודה • שחאדה • טיבי • עבאס • תומא סלימאן • טאהא • כסיף • יזבק • סעדי • ג'בארין • אלחרומי • עסאקלה • אבו שחאדה • סאלח • ח'טיב-יאסין
ישראל ביתנו (7)	ליברמן • פורר • סובה • אבידר • מלינובסקי • עמאר • קושניר
ימינה (5)	בנט • שקד • סמוטריץ' • כהנא • סופר
מרצ (3)	הורוביץ • זנדברג • יאיר גולן
דרך ארץ (2)	הנדל • האוזר

חיפוש

תפריט ניווט