גילה גמליאל
 | |||||||||
| לידה |
24 בפברואר 1974 (בת 45) ב' באדר ה'תשל"ד גדרה, ישראל  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת בר-אילן | ||||||||
| עיסוק |
פוליטיקאית, חברת איגוד מקצועי | ||||||||
| מפלגה | הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
גילה גמליאל דִּמְרִי[1] (נולדה ב-24 בפברואר 1974) היא השרה לשוויון חברתי, וחברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילה גמליאל נולדה בגדרה לעליזה שעלתה מלוב, וליוסף גמליאל שעלה מתימן. שירתה בצה"ל כראש צוות חוקרות עבודה בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובפילוסופיה ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנוסף, גמליאל בעלת תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן[2].
בשנת 2014 השתתפה בסדרת הדוקו-ריאליטי "6 אימהות", אשר שודרה בשידורי רשת, ערוץ 2[3].
גמליאל נשואה[4] ואם לשתי בנות, אותן ילדה במהלך הכנסת ה-18[5].
גמליאל מתגוררת בתל אביב. יש לה חמישה אחים, אחד מהם הוא ראש מועצת גדרה, יואל גמליאל.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1998 נבחרה ליושבת ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכיהנה בתפקיד בעת אחת משביתות הסטודנטים למען הורדת שכר הלימוד. בדצמבר 1998 הודחה מתפקידה באגודה לאחר ששני משרדי רואי חשבון גילו אי-סדרים כספיים לכאורה בהתנהלות הגוף הכלכלי של אגודת הסטודנטים בבאר שבע בזמן כהונתה[6].
היא שובצה במקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת ה-15, אך לא נכנסה לכנסת מכיוון שהליכוד זכה ל-19 מנדטים בלבד.
בשנת 2000 נבחרה ליו"ר ועדת הבחירות למועצת הסטודנטים. בתחילת 2001 נבחרה בשנית ליו"ר אגודת הסטודנטים. כעבור כשנה התמודדה גמליאל על המשך כהונתה לתפקיד יו"ר האגודה ונבחרה מחדש ברוב קטן.
באוגוסט 2002 נבחרה גמליאל ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל, והייתה בכך לאישה היחידה עד היום למלא תפקיד זה. לתפקיד ממלא מקום יו"ר האגודה מונה בן זוגה של גמליאל אז, ומאוחר יותר יו"ר מועצת הסטודנטים, שגיב אסולין[7].
בנוסף לתפקידיה באגודת הסטודנטים, גמליאל הייתה יושבת ראש הדירקטוריון של החברה הכלכלית באוניברסיטת בן-גוריון וחברת דירקטוריון בחברות איסת"א, מאסטרביט, שעל וקמפושובע. כמו כן, הייתה חברה במועצת דור ההמשך של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת ה-16 קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר במרכז הליכוד לנשים חדשות ברשימה, ושובצה במקום ה-11 ששוריין לשם כך. עם היבחרה לכנסת פרשה מתפקידה בהתאחדות הסטודנטים. השופט יהודה זפט ביטל את החלטתה שהמחליף הנבחר, שגיב אסולין, יכהן למשך שנה תמימה, בניגוד לתקנון[8].
פעילותה בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
לאחר ניצחונו של ראש הממשלה, אריאל שרון, ביקשה בעקבות מיקומה הגבוה ברשימה להתמנות לסגנית שר. לבסוף מונתה לתפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד בו כיהנה עד אוגוסט 2004. בנוסף שימשה כנציגת הליכוד בוועדות הכלכלה, החינוך והתרבות, המדע והטכנולוגיה, והוועדה לפניות הציבור של הכנסת.
גמליאל יזמה 58 הצעות חוק פרטיות, 5 מהן התקבלו בקריאה שלישית[9].
בתחילה, חברת הכנסת גמליאל הצביעה נגד תוכנית ההתנתקות[10] ותמכה בחוק יסוד משאל עם[11], הקורא להעברת ההחלטה בדבר עצם ההתנתקות לידי הציבור. כמו כן תקפה בתקשורת את המהלך ואת רה"מ שרון. אולם, בינואר 2005, לפני ביצוע ההתנתקות, החלה לפעול למען תוכניתו של שרון ועזרה לו לגייס תמיכה להקמת ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה - מהלך שאפשר את ביצוע התוכנית[12]. בעקבות המפנה הדרסטי בפעולותיה עלו טענות כי היא עושה זאת בשל תפקיד שהציע לה שרון[12], ואכן ב-30 במרץ 2005 מונתה בידי שרון לתפקיד סגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר תחת השר ישראל כץ[13] וכיהנה בתפקידה עד פרישת סיעת הליכוד מהממשלה בינואר 2006, כולל בעת יישום תוכנית ההתנתקות. בהתחלה הייתה אמורה להתמנות לסגנית שר האוצר, אולם שר האוצר בנימין נתניהו התנגד למינויה כי העדיף סגן שר עם ידע וניסיון כלכלי.
בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-17, נדחקה גמליאל למקום ה-38 ולא כיהנה כחברת כנסת.
ביולי 2006 שימשה גמליאל בתפקיד יו"ר מכללת "ג'יג'י אקדמי" למקצועות הקוסמטיקה במשך כחודשיים, במסגרת תפקידה, אמורה הייתה גמליאל להשיג הכרה אקדמית למכללה זו.
במאי 2008 התמודדה גמליאל על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד מול ח"כ משה כחלון. גמליאל קיבלה כ-40% מהקולות במרכז המפלגה אך לא הצליחה לזכות בתפקיד[14]. בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18 הגיעה למקום ה-19 ברשימת המפלגה ולאחר הבחירות נכנסה לכהונה שנייה בכנסת.
באפריל 2009 מונתה גמליאל לתפקיד סגנית שר במשרד ראש הממשלה, כממונה על קידום צעירים, סטודנטים ונשים[15]. בתפקיד זה פעלה למען יישום של שתי הבטחות של הליכוד ליוצאי צבא לפני הבחירות[16]. אחת מהן עוסקת בהענקת שנת לימודים אקדמית חינם לבוגרי שירות צבאי, אזרחי ולאומי שילמדו במוסדות באזורי עדיפות לאומית. כמו כן הוקצה תקציב למימון פיילוט בן חמש שנים שבו תיבדק תוכנית להענקת רבע דונם לבוגרי שירות צבאי קרבי שיעברו להתגורר ביישובים קהילתיים בנגב או בגליל[17][18]. ב-2011 אישרה הממשלה תוכנית אותה יזמה גמליאל, להקמתם של 15 מרכזי צעירים ברחבי הארץ ב-15 מיליון ש"ח[19].
ב-3 במרץ 2010 נבחרה גמליאל להנהגה הצעירה של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס (YGL - Young Global Leaders) ובכך הייתה לפוליטיקאית הראשונה בישראל שנבחרה לתפקיד זה[20].
עם תחילת הכנסת ה-19 מונתה גמליאל לסגנית יו"ר הכנסת, ולרכזת הקואליציה בוועדת הכספים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-20, שובצה גמליאל במקום ה-14 ברשימת הליכוד ונבחרה לכנסת. עם השבעת הממשלה ה-34 מונתה לשרה לאזרחים ותיקים, הרחיבה את תחומי עיסוקי המשרד ושינתה את שמו למשרד לשוויון חברתי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילה גמליאל, ברשת החברתית פייסבוק
גילה גמליאל, ברשת החברתית טוויטר
גילה גמליאל, סרטונים בערוץ היוטיוב
גילה גמליאל, באתר הכנסת - גילה גמליאל, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור - גילה גמליאל, בערוץ הכנסת באתר יוטיוב- תחנת גל"צ חושפת: אי-סדרים כספיים בפעילותה של המועמדת גילה גמליאל, באתר "מחלקה ראשונה", 2002
- צחר רותם, שנת לימודים סוערת, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
- חוה ברק, גילה גמליאל, באתר יופי
- ענת ג'ורג'י, צבי זרחיה, ראיון // "ראש הממשלה הבטיח לי שתוך שנה אהיה שרה", באתר TheMarker, 28 ביוני 2013
- דורון חלוץ וינאי יחיאל, גילה גמליאל, "הארץ", 5 ביולי 2013
- ליאת רון, "חוץ מלהיות היחצ"ן של האוצר, יאיר לפיד לא עושה כלום", באתר גלובס, 6 באוגוסט 2013
- מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)השרה גמליאל: אצמצם את הפער בין נשים ערביות ליהודיות, באתר אל-מוניטור, 27 באוגוסט 2015
- לי-אור אברבך, "כמעט הכול בטלוויזיה ובפרסום צבוע בסטיגמות ואפילו בגזענות", באתר גלובס, 10 באוקטובר 2015
- ערוץ 20, המהפכה ההיסטורית של גילה גמליאל, באתר ynet, 30 בנובמבר 2015
- נעמה לנסקי, "למדתי לא להתלכלך ולתקוף, עבדתי על זה שנים", באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2016
- ירדן בן גל הירשהורן, סלפי ושיחה עם גילה גמליאל, באתר onlife, 8 במרץ 2017
- נמרוד דביר, גילה גמליאל מפחדת מהיום בו "סיפורה של שפחה" תהיה המציאות בישראל, באתר את, 7 בנובמבר 2017
- טליה לוין, גילה גמליאל: "בעזרת השם, בקדנציה הבאה אהיה שרת החינוך", באתר מעריב השבוע, 15 בספטמבר 2018
- טלי חרותי-סובר, השרה לשוויון חברתי בשחקים: מדוע טסה גמליאל לחו"ל 24 פעמים בשלוש שנים?, באתר דהמרקר, 29 בנובמבר 2018
.svg){kind=icon}
- מכתביה
- קידום נשים בהיי-טק: משימה לאומית וכלכלית, באתר TheMarker, 28 בדצמבר 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ילקוט הפרסומים 6524, רשומות.
- ^ מגזין יופי! - גילה גמליאל
- ^ ערן סויסה, להיות אמא וחברת כנסת, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2014
- ^ ורד לוי, גילה גמליאל נישאה לחובב דמרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 13 באוקטובר 2008
- ^ מיקי לוין, ילדה, ראש הממשלה על הקו, באתר nrg, 14 בדצמבר 2009
עידן יוסף, חברת הכנסת גילה גמליאל ילדה בת, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 בנובמבר 2011 - ^ "המשטרה בודקת חשדות נגד גילה גמליאל - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
- ^ ראלי סער, גילה גמליאל – יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית החדשה, באתר וואלה! NEWS, 23 באוגוסט 2002.
- ^ אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נגד התאחדות הסטודנטים בישראל, הפ 000484/03, 8 במאי 2003
- ^ סיכום סטטיסטי לכנסת ה-16
- ^ הצבעות במליאה
- ^ http://www.knesset.gov.il/Tql/knesset/Knesset16/html/20050328@03998105@021.html
- ^ 12.0 12.1 מרסיאנו, אילן (1 במרץ 2005). "הזיגזג של גמליאל: התנתקות תמורת כסא". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.
- ^ מרסיאנו, אילן (30 במרץ 2005). "שרון התקפל ומשך את ההצבעה על מינויי השרים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018.
- ^ אטילה שומפלבי, ח"כ משה כחלון נבחר לראש מרכז הליכוד, באתר ynet, 14.05.08
- ^ גילה גמליאל, באתר הכנסת, 5 בינואר 2011
- ^ אמנון מרנדה, צעירי הליכוד מבטיחים: שנה חינם באוניברסיטה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2008
- ^ מערכת גלי צה"ל, קרבי? קבל רבע דונם חינם, באתר גלי צה"ל, 25 בינואר 2010
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, מתנת השחרור לחייל הקרבי: שטח של רבע דונם בגליל או בנגב, באתר גלובס, 25 בינואר 2010
- ^ תומר אביטל, המדינה תייסד 15 מרכזי צעירים ב-15 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 3 ביולי 2011
- ^ http://www.weforum.org/docs/YGL/YGL_Honorees_2010.pdf
| השרים לשוויון חברתי בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| השרים לענייני גמלאים (2010-2007) | רפי איתן • בנימין נתניהו | 
|
| השרים לאזרחים ותיקים (2010-2015) | בנימין נתניהו • אורי אורבך • גילה גמליאל | |
| השרים לשוויון חברתי (2015 ואילך) | גילה גמליאל | |
| יושבי ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת | |
|---|---|
|
| חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים | ||
|---|---|---|
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים וארבע (61 חברי הכנסת) (חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים) | ||
| הליכוד (30) | נתניהו • ארדן • אדלשטיין • ישראל כ"ץ • רגב • אלקין • לוין • בגין • הנגבי • שטייניץ • גמליאל • אקוניס • ביטן • חיים כץ • קיש • חוטובלי • אמסלם • זוהר • ברקו • קרא • בוקר • דיכטר • נגוסה • קורן • מזוז • חזן • השכל • אוחנה • גליק • מארק | |
| כולנו (10) | (כחלון)1 • אלאלוף • אורן • עזריה • פלוסקוב • שאשא-ביטון • אלי כהן • פולקמן • בן-ארי • אכרם חסון • סיום | |
| ש"ס (7) | (יצחק כהן)1 • נהרי • מרגי • בן צור • וקנין • מלכיאלי • סיידה • אזולאי | |
| הבית היהודי (5) | אריאל • בן דהן • סלומינסקי • יוגב • סמוטריץ' | |
| אגודת ישראל (3) | ליצמן • (פרוש)1 • מוזס • אייכלר | |
| דגל התורה (3) | גפני • מקלב • אשר | |
| הימין החדש3 (3) | בנט • שקד • מועלם-רפאלי | |
| סיעות האופוזיציה (59 חברי הכנסת) | ||
| העבודה (18) | יחימוביץ' • שפיר • שמולי • בר-לב • בר • מיכאלי • כבל • רוזנטל • סויד • ברושי • בירן • שי • נחמיאס-ורבין • יונה • סעד • פדידה • טיבייב • מזרחי | |
| הרשימה המשותפת (12) | עודה • גנאים • זחאלקה • תומא סלימאן • חאג' יחיא • זועבי • חנין • אבו עראר • ג'בארין • אזברגה • אלחרומי • אבו רחמון | |
| יש עתיד (11) | לפיד • גרמן • מאיר כהן • שלח • ילין • אלהרר • רזבוזוב • לביא • מיקי לוי • שטרן • תמנו-שטה | |
| התנועה (6) | לבני • פרץ • יואל חסון • סבטלובה • בן ראובן • כהן-פארן | |
| ישראל ביתנו (5)2 | ליברמן • לנדבר • עמאר • אילטוב • פורר | |
| מרצ (5) | גילאון • פריג' • רוזין • זנדברג • רז | |
| תע"ל (1) | טיבי | |
| ללא סיעה (1) | לוי-אבקסיס | |
הערות 1 שרים וסגני שרים שהפסיקו את חברותם בכנסת העשרים, במסגרת תיקון מספר 42 לחוק יסוד: הכנסת ("החוק הנורווגי הקטן") 2 ישראל ביתנו קיבלה שישה מנדטים בבחירות, אך לאחר שאורלי לוי-אבקסיס הוכרזה כפורשת נותרו בסיעה חמישה חברים 3 סיעת הימין החדש התפלגה מתוך סיעת הבית היהודי | ||
