נייטוויש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Nightwish
נייטוויש בהופעה בנובמבר 2015

נייטוויש בהופעה בנובמבר 2015. מימין לשמאל: ארנו וואורינן, פלור יאנסן, מרקו היטאלה, תואומס הולופאינן.
מידע כללי
מוקד פעילות פינלנדפינלנד  פינלנד
שנות פעילות 1996–היום
סוגה פאוור מטאל/מטאל סימפוני
חברת תקליטים Spinefarm, Nuclear Blast, Roadrunner, Century Media, Drakkar Entertainment
Allmusic mn0000868628
http://www.nightwish.com
חברים
תואומס הולופאינן

ארנו וואורינן
יוקה נבאלאינן
מרקו היטאלה
טרוי דונוקלי
פלור יאנסן

חברים לשעבר
סאמי ואנסקה

טאריה טורונן
אנט אולזון

נייטוויש (Nightwish – "משאלת לילה") היא להקת מטאל סימפוני פינית שהוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20. נייטוויש, שנחשבת לאחת הלהקות המובילות בסצנת המטאל הפופולרי באירופה, נמצאת במקום השלישי במדרג המוזיקאים הפופולריים והמרוויחים ביותר בפינלנד, עם מכירת קרוב ל-900,000 עותקים רק בפינלנד עצמה. כמו כן זוהי הלהקה הפינית המצליחה ביותר בעולם, עם מכירת למעלה משמונה מיליון עותקים ועם זכייה ביותר מ-60 פרסי זהב ופלטינה. חמישה מתוך שמונה אלבומים ששחררה הגיעו למקום הראשון במצעדים וכן שלושה עשר סינגלים. הלהקה חתומה בלייבל Nuclear Blast Records היוקרתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאריה טורונן - סולנית הלהקה מאז הקמתה ועד 2005

ימיה הראשונים של הלהקה (אלבום ראשון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניגן כקלידן במספר להקות הבי מטאל בשנות ה-90, הגה תואומס הולופאינן רעיון בעת שישב עם חבריו מסביב למדורה בשנת 1996: להקים בעצמו פרויקט מוזיקלי ניסיוני של מוזיקה אקוסטית בסגנון המוזיקה הפולקית ששרים מסביב למדורה, אך עם תוספת של קלידים שיעניקו נופך וייחודיות. במהרה הולופאינן הזמין לפרויקט את מכריו מלימודיו המוזיקליים – הגיטריסט ארנו "אמפו" וואורינן, שינגן בגיטרה אקוסטית והזמרת טאריה טורונן. במהרה השלושה הקליטו אלבום דמו, שכלל את השירים "Etiäinen", "The Forever Moments" ו-"Nightwish". השיר האחרון הכריע את שמה של הלהקה.

בתחילת שנת 1997, זמן קצר לאחר הקלטת הדמואים, הצטרף ללהקה המתופף יוקה "יוליוס" נבאלאינן, והגיטרה האקוסטית התחלפה בגיטרה חשמלית לאחר שהולופאינן נחשף לקולה הייחודי של טורונן. צעד זה, אשר כלל הוספת יסודות הבי מטאל לסאונד של הלהקה, ביסס את סגנון המוזיקה שלה.

באפריל 1997, הקליטה הלהקה שבעה שירים לאלבום הדמו השני שלה, "Angels Fall First". האלבום הגיע לחברת ההקלטות Spinefarm Records, שחתמה לאחר מכן על חוזה עם הלהקה להקלטת שני אלבומים. מיד לאחר מכן שבה הלהקה לאולפן ההקלטות כדי להשלים את האלבום. "Angels Fall First" היה לאלבום הבכורה של הלהקה ושוחרר בנובמבר 1997. האלבום קיבל ביקורות מעורבות והגיע למקום ה-31 במצעד האלבומים הפיניים, כאשר הסינגל "The Carpenter" הגיע למקום השלישי במצעד הסינגלים הפיניים ועבורו צולם גם הקליפ הראשון של הלהקה.

בתקופה זו הלהקה הופיעה רק שבע פעמים עקב מחויבויות אחרות של חברי הלהקה. מכיוון שלא היה באסיסט קבוע, בכל הופעה צורפו לסירוגין באסיסטים שונים. בשנת 1998 הצטרף ללהקה הבאסיסט סאמי ואנסקה, שאותו הכיר הולופאינן מבעוד מועד.

הצלחה בינלאומית (אלבום שני ואלבום שלישי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1998 חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות כדי להקליט את אלבומה השני, "Oceanborn". חודש לאחר מכן, שחררה הלהקה את אלבומה השני בפינלנד בלבד. הלהקה באלבום זה אימצה סגנון מטאל מתקדם וטכני יותר, ולצד זה זנחה את האופי הפולקי מהקלטותיה הראשונות. לצדה של הסולנית, טורונן, כלל האלבום גם את שירת הגראולינג של טאפיו וילסקה, שהיה חבר קרוב של הלהקה וסייע להצלחתה בימיה הראשונים, וזאת משום שהולופאינן החליט שהוא לא רוצה לשיר שוב.

האלבום קיבל ביקורות טובות באופן מיידי לאחר שחרורו, ובמהרה התברג במקום החמישי במצעד האלבומים הפיניים. הסינגל מהאלבום "Sacrament Of Wilderness" הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הפיניים ונשאר במקום זה מספר שבועות. הצלחה זו גררה את חברת ההקלטות לשחרר את האלבום בשאר העולם. במאי 1999, הקליטה הלהקה את הסינגל "Sleeping Sun" ועוד שלושה שירים שנלוו אליו. בחודש אחד נמכרו 15,000 עותקים של הסינגל רק בגרמניה עצמה – הצלחה שבזכותה נייטוויש התלוותה כלהקת חימום ללהקת ההבי-מטאל הגרמנית הפופולרית, Rage. הן האלבום "Oceanborn" והן הסינגלים "Walking in the Air" ו-"Sacrament of Wilderness" קיבלו מעמד של אלבום זהב בפינלנד באוגוסט 1999.

בתחילת שנת 2000, במהלך העבודה על האלבום השלישי, ניסתה הלהקה לייצג את פינלנד באירוויזיון עם השיר "Sleepwalker", אך לצערה, הגיעה למקום השני בשלבי המוקדמות עקב החלטת השופטים ולמרות קבלת מספר קולות גבוה מהקהל. במאי אותה השנה, שחררה הלהקה את אלבומה השלישי, "Wishmaster", שהגיע במהרה למקום הראשון במצעד האלבומים הפיניים וקיבל מעמד של אלבום זהב תוך שלושה שבועות. האלבום, למרות הביקורות המעורבות, נבחר כאלבום החודש של מגזין רוק גרמני פופולרי, לאחר שהתחרה באלבומים אחרים של הלהקות Iron Maiden ו-Bon Jovi. מועדון המעריצים של נייטוויש גדל, והלהקה הופיעה כמעט בכל פסטיבלי הרוק היוקרתיים באירופה, לצד מסע הופעות עולמי שאליו יצאה בפעם הראשונה.

שינויים בלהקה (אלבום רביעי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, שחררה הלהקה מיני-אלבום שכלל בתוכו גרסת כיסוי לשיר "Over The Hills and Far Away" של גארי מור יחד עם שלושה שירים

נוספים, שבו לקחו חלק הזמר הפיני טוני קאקו (סולן להקת סונטה ארקטיקה) והזמר טאפיו וילסקה. בקרב מעריצי הלהקה, לא הייתה התלהבות מהשירים החדשים שבאלבום, למרות העובדה שהשיר "Over The Hills and Far Away" התקבל באהדה והפך לפופולרי, שכן הלהקה מבצעת אותו בהופעותיה פעמים רבות. בנוסף, שחררה הלהקה דיסק DVD של הופעה שצולמה בטמפרה – "From Wishes To Eternity".

זמן קצר לאחר שחרור המיני-אלבום, הגיעה הלהקה לאחת הנקודות הקשות ביותר שחוותה. עיקר הבעיות היו סביב הבאסיסט, סאמי ואנסקה, שלדבריו של הולופאינן, החל לזלזל ביחסו הן כלפי הלהקה והן כלפי ההופעות. למרות שחברי הלהקה שוחחו עמו מספר פעמים, לא חל שינוי בהתנהגותו, וחלה מתיחות בין חברי הלהקה, כמו גם אדישות למצב. במקביל, החל הגיטריסט, וואורינן, להתלונן על כך שלא זוכה למספיק להערכה מצד החברים האחרים של הלהקה, אך תלונה זו דעכה ולא הופיעה שוב. הולופאינן החליט על פירוקה של הלהקה. לאחר הופעה ברוסיה, שלח הודעה לחברו המוזיקאי, טוני קאקו (סונטה ארקטיקה), שבה סיפר לו על כך שהוא מתכוון לפרק את הלהקה, ושאל אותו על תוכניותיו בשנה הבאה. לאחר סיבוב ההופעות באירופה שהסתיים ב-2001, התקשר הולופאינן לחברות ההקלטות והודיע להן על פירוקה של הלהקה, שלא תוציא יותר אלבומים חדשים, ואותה הודעה נכתבה באתרה הרשמי של הלהקה. זמן קצר לאחר מכן יצא הולופאינן לטיול בלפלנד עם טוני קאקו, שבמהלכו השניים שוחחו על ההחלטה לפירוק הלהקה, והולופאינן הבין שהוא לא יכול לוותר על הלהקה בקלות שכזו. כשחזר מהטיול, החליט לבצע שני צעדים מרכזיים: תחילה, בחר במנהל חדש ללהקה שיסייע לה בעניינים הארגוניים. הצעד השני היה פיטוריו של הבאסיסט סאמי ואנסקה, ובמקומו הצטרף הבאסיסט והזמר מארקו היטאלה (Sinergy, Tarot).

בשנת 2002, שחררה נייטוויש את אלבומה הרביעי, "Century Child", יחד עם הסינגלים "Ever Dream" ו-"Bless The Child". ההבדל העיקרי בין אלבום זה לבין האלבומים הקודמים הוא שבאלבום זה לראשונה יש ליווי של תזמורת לחלק מהשירים. אלבום זה כולל גרסת כיסוי לשיר "Phantom Of The Opera" של אנדרו לויד, הנחשבת לאחד השירים הפופולריים ביותר שביצעה הלהקה. האלבום קיבל מעמד אלבום זהב שעתיים בלבד לאחר צאתו, ומעמד אלבום פלטינה שבועיים לאחר מכן. הגעתו של האלבום למקום הראשון במצעד האלבומים הפיניים שברה שיא – מעולם לא היה פער כה גדול שבין המקום השני לבין המקום הראשון עד אלבום זה. בנוסף, שחררה הלהקה שני קליפים לשירים "Bless The Child" ו-"End of All Hope". 

בשנת 2003 שחררה הלהקה את דיסק ה-DVD השני שלה, "End Of Innocence", הכולל ראיונות עם הולופאינן, נבאלאינן ווילסקה וכן קטעים מהופעות חיות. באותה השנה התחתנה הסולנית טורונן, ומשום כך החלו להגיע שמועות שהלהקה עומדת להתפרק, שהיו שקריות כל הזמן הזה. נישואיה של טורונן שיחקו תפקיד מרכזי בגורמים לפיטוריה בשנת 2005.

האלבום החמישי האחרון עם טורונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "Once" שוחרר ביוני 2004, יחד עם הסינגל הראשון – "Nemo". האלבום הגיע לפסגת המצעדים בפינלנד, בהונגריה ובשש מדינות נוספות. "Nemo" עדיין נשאר הסינגל המצליח ביותר של הלהקה עד היום. באלבום זה יש דגש גדול על שימוש בתזמורת, בתשעה מתוך אחד עשר שירים. בהקלטת השירים השתתפה התזמורת הפילהרמונית של לונדון. בנוסף, אלבום זה כולל שיר מלא בפינית. האלבום קיבל מעמד אלבום פלטינה משולשת בפינלנד, פלטינה בגרמניה וזהב בשש מדינות נוספות, הגיע למקום הראשון במצעדים ביוון, בנורווגיה ובגרמניה, וכן הגיע למצעד עשרת הטובים בצרפת, בהונגריה ובשוודיה. הצלחה מסחררת זו אפשרה ללהקה לצאת למסע הופעות עולמי שהוביל אותה למדינות שלעולם לא ביקרה בהן בסיבובי ההופעות הקודמים. הלהקה הופיעה באליפות האתלטיקה העולמית בשנת 2005 בפינלנד. בזכות הצלחה זו, הלהקה הוציאה אלבום הכולל בתוכו את מיטב שיריה מכל השנים לצד גרסאות חדשות לשירים ישנים ופופולריים.

לאחר הקלטת הופעה חיה בהלסינקי ב-21 באוקטובר 2005 ששוחררה ב-DVD  תחת השם "End of an Era" (סופו של עידן), החליטו ארבעה חברים מהלהקה שמוטב שנייטוויש תמשיך להתקיים ללא טורונן כסולנית, תחושה שאותה ביטאו דרך מכתב פתוח שנתן לה הולופאינן לאחר ההופעה ופורסם לאחר מכן גם באתר הלהקה. המכתב נכתב על ידי הולופאינן, אך נחתם גם על ידי שאר חברי הלהקה. לפי המכתב, בעלה של טורונן ושאיפותיה הכלכליות שינו את יחסה כלפי הלהקה ובשל כך היא פוטרה. טורונן הגיבה לפיטורים ולמכתב בשתי מסיבות עיתונאים שנערכו בפינלנד ובגרמניה, וטענה שפוטרה בהפתעה וללא התראה מוקדמת. טורונן החליטה גם היא לפרסם מכתב פתוח בעיתונים, באינטרנט ובטלוויזיה, ובו ציינה שהיא רואה במהלך שבוצע על ידי הלהקה כאכזרי, הכולל בין היותר, לטענותיה, השתלחויות לא מוצדקות נגד בעלה מצד חברי הלהקה.

אנט אולזון, סולנית הלהקה בשנים 2007–2012.

סולנית חדשה (אלבום שישי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2006, החלה הלהקה להקליט את אלבומה השישי, "Dark Passion Play". במטרה למצוא מחליפה לטורונן לתפקיד הסולנית, אפשרה הלהקה לשלוח לה הקלטות שישמשו אודישן כחלק מתהליך בחירת הסולנית. במאי 2007, נחשפה זהותה של הסולנית החדשה – אנט אולזון השוודית, סולנית להקת Alyson Avenue לשעבר. הולופאינן ציין שזהותה נשמרה בסוד כדי שהמעריצים לא ישפטו אותה לפי המראה שלה או לפי עבודותיה כזמרת בלהקות אחרות בעבר. באותו חודש, שוחרר הסינגל החדש של הלהקה, "Eva", להורדה חופשית ברשת, כדוגמה מהאלבום החדש. הסינגל תוכנן להתפרסם מאוחר יותר, אך הלהקה נאלצה להקדים את שחרורו עקב הדלפה של אתר הורדות בריטי. זמן קצר לאחר מכן חשפה הלהקה את שמו של האלבום, ושחררה באוגוסט אותה השנה את הסינגל השני מהאלבום, "Amaranth", שזינק למקום הראשון במצעדים תוך פחות מיומיים משחרורו.

האלבום "Dark Passion Play" שוחרר באירופה ובאמריקה בספטמבר ובאוקטובר 2007, וקיבל מעמד של אלבום פלטינה כפול בפינלנד יומיים אחרי שחרורו והגיע למקום הראשון במצעדים בגרמניה, בפינלנד, בשווייץ, בהונגריה ובקרואטיה, והגיע לרשימת "מאה הטובים" ב-16 מדינות נוספות, כולל ארצות הברית. באלבום זה מארקו היטאלה הגביר את נוכחותו כסולן גברי בלהקה ושר כסולן מוביל במספר שירים באלבום. באוקטובר 2007 החלה הלהקה את סיבוב ההופעות העולמי לקידום אלבומה החדש, כאשר הופעתה הרשמית הראשונה הייתה בהאנגר 11 בנמל תל אביב, אל מול קהל של כ-3,500 צופים ולראשונה בישראל. השירים "Bye Bye Beautiful" ו-"Master Passion Greed" מדברים על יחסה של הלהקה לטורונן, הסולנית הקודמת. בשירים אלה, חברי הלהקה אומרים לה כי הם לא מאשימים אותה, אלא חושבים שהיא הלכה עיוורת אחרי בעלה, ואותו הם מאשימים. סיבוב ההופעות של הלהקה לקידום אלבום זה, נכון להיום, נחשב סיבוב ההופעות הארוך ביותר שלה, שנמשך שנתיים.

פוסטר הסרט Imaginaerum, המבוסס על האלבום השביעי בעל אותו שם.

האלבום השביעי ועזיבתה של אולזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2009, חשף מגזין מוזיקה פיני שנייטוויש החלה לעבוד על אלבומה החדש. במשך כמעט כשנתיים הלהקה שמרה בסוד את המידע על האלבום החדש, ולא חשפה פרטים נוספים עליו. בפברואר 2011 הכריזה הלהקה על שמו של האלבום החדש – "Imaginaerum". בנוסף, נחשף כי הלהקה מפיקה סרט בעל אותו שם המבוסס על שירי האלבום, שישוחרר בסוף 2012. בספטמבר 2011, חשפה הלהקה שהסינגל הראשון מהאלבום נקרא "Storytime" והוא ישוחרר חודש לאחר מכן. האלבום יצא לאור בסוף חודש נובמבר, ובינואר 2012 שוחרר הסינגל השני מהאלבום, "The Crow, The Owl and The Dove".

ב-1 באוקטובר 2012, הודיעה הלהקה באתרה הרשמי ובעמוד הפייסבוק שלה, כי אנט אולזון עזבה את הלהקה עקב עימות בין שני הצדדים. כמה לילות קודם לכן, כשעה לפני הופעה בקולורדו, אולזון חלתה ולא התאפשר לה להופיע, ובמקום ביטול של ההופעה החליטה הלהקה לבצע אותה עם הזמרות המלוות של להקת קמלוט ללא ידיעתה. צעד זה היה אחד הגורמים המרכזיים לעזיבתה. הלהקה הודיעה כי אין כוונה לבטל את המשך מסע ההופעות העולמי לקידום האלבום, ושהסולנית פלור יאנסן (סולנית להקת After Forever לשעבר) תמלא את מקומה של אולזון בהופעות. אולזון, מצדה, הביעה תסכול ואכזבה מהחלטתה של הלהקה שלטענתה שיקפה חוסר נאמנות. 

בינואר 2013, חשפה אולזון באתרה הרשמי שבזמן ההופעות הייתה בהיריון, דבר ששיחק כגורם מרכזי לפיטוריה מהלהקה, לטענתה. הלהקה, מנגד, פרסמה הצהרה באתרה שהסיבה שאולזון מסרה לפיטוריה מעוותת ולא נכונה, ושאולזון בעצמה הסכימה שהלהקה תביא סולנית מחליפה בזמן שתהיה בחופשת לידה. לטענת הלהקה, אולזון פוטרה כי אופיה והתנהגותה לא התאימו ללהקה. מאוחר יותר, מסרה אולזון במספר ראיונות שהמידע שמסרה הלהקה שקרי, ושהציעה אפילו לדחות את המשך מסע ההופעות במספר חודשים עד שתתאושש. היא ציינה גם שהתנגדה ליאנסן באופן אישי עקב ההבדלים הגדולים בין סגנונות השירה שלהן.

חברים חדשים ללהקה, יציאה לפגרה ואלבום שמיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרוי דונוקלי, חבר רשמי בלהקה החל משנת 2013.

ב-9 באוקטובר 2013, הודיעה הלהקה באתרה הרשמי על הצטרפותה הרשמית של פלור יאנסן ללהקה לתפקיד הסולנית. עוד הודיעה הלהקה, כי המוזיקאי האנגלי טרוי דונוקלי, שעד אז היה נגן וזמר אורח בסיבוב ההופעות ובשני האלבומים האחרונים של הלהקה החל משנת 2007, הצטרף גם הוא כחבר רשמי ללהקה, וישמש זמר קולות רקע ונגן על כלי מוזיקה שונים, כך שהלהקה הייתה לראשונה בת שישה חברים.

בנובמבר אותה השנה שוחרר אלבום DVD בשם "Showtime, Storytime", שכלל הופעה חיה מפסטיבל וואקן 2013 וסרט דוקומנטרי על סיבוב ההופעות של הלהקה בשנים 2012–2013. כמו כן חשפה הלהקה באתרה פרטים רשמיים על אלבומה החדש. העבודות על האלבום החדש החלו בקיץ 2014 לאחר שחברי הלהקה היו בהפסקה לצורך עיסוקים שונים. החל מיולי 2014, הלהקה התחילה לשחרר ב-YouTube סרטונים שבכל אחד מהם מוצג תהליך הפקת האלבום לפי שלבים וכן ראיונות עם חברי הלהקה ועם אנשים הלוקחים חלק בהפקת האלבום.

באוגוסט 2014, חשפה הלהקה כי המתופף של הלהקה החל מהקמתה, יוקה נבאלאינן, לא ישתתף באלבום השמיני ובמסע ההופעות הנלווה לו, עקב העובדה שהוא סובל מאינסומניה קשה. בעקבות כך, המתופף קאי האטו (Wintersun) הוכרז כמחליף.

בסוף שנת 2014, חשפה הלהקה כי הביולוג והאתולוג ריצ'רד דוקינס ייקח חלק באלבום וישתתף בו כקריין. עוד חשפה הלהקה, כי האלבום החדש, אשר ייצא לאור בסוף מרץ 2015, ייקרא "Endless Forms Most Beautiful", ושהסינגל הראשון הקרוי "Élan" ישוחרר בפברואר 2015. הסינגל השני, שנקרא על שם האלבום, שוחרר במאי 2015. עיקר האלבום עוסק בנושאי האבולוציה והברירה הטבעית. האלבום כולל את השיר הארוך ביותר של הלהקה, באורך 24 דקות. האלבום מכר ביומו הראשון כ-18,342 עותקים בארצות הברית, וכן האלבום השלישי ברציפות של הלהקה שהגיע למקום ה-34 במצעד הבילבורד. בצ'כיה האלבום קיבל מעמד אלבום זהב רק יומיים לאחר שחרורו, וכן הגיע למצעד עשרת הטובים בפינלנד, בהולנד, בפולין, באוסטריה ובמקסיקו.

בדצמבר 2015, נייטוויש הייתה ללהקה הפינית הראשונה שהובילה הופעת סולד-אאוט (הופעה שבה כל הכרטיסים נמכרו) בארנה של ומבלי בלונדון. הלהקה אירחה על הבמה בסוף ההופעה את דוקינס, שהקריא ציטוטים מתוך ספריו ומאלבומם האחרון. ההופעה בלונדון צולמה ותצא לאור יחד עם ההופעה בטמפרה באלבום DVD תחת השם "Vehicle of Spirit". ב-20 באוגוסט 2016 הופיעה הלהקה בפינלנד לכבוד 20 שנה להקמתה, ובהופעה לקחו חלק הבאסיסט סאמי ואנסקה בשיר "Stargazers" והמתופף יוקה נבאלאינן בשיר "Last Ride of the Day". ההופעה לוותה בפירוטכניקה מתקדמת וכן בזיקוקים רבים.

סיבוב ההופעות של הלהקה התחיל באפריל 2015 והסתיים באוקטובר 2016. הלהקה יצאה לפגרה עד תחילת 2018.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה החלה כלהקת פאוור מטאל אך מהר מאוד נהפכה ללהקת מטאל סימפוני ששמה דגש על שירת סופרן נשית. המוזיקה של הלהקה בומבסטית, תיאטרלית וסימפונית, מה שיוצר לה אופי של פסקולי סרטים. המוזיקה מלווה בקלידים וכלי מיתר המשרים אווירה גותית ואפית. עם השנים, החלה טורונן לרכך את קולה ולהמעיט השימוש בקול אופראי (ניתן להבחין בכך בשני אלבומיה האחרונים עם הלהקה), למרות שהמשיכה להשתמש בו בהופעות החיות של הלהקה.

במשך שנים, קול הסופרן האופראי של טאריה הפך לסימן ההיכר שלהם, עד עזיבתה ב-2005. מנגד, בסוף המאה ה-20 והמאה ה-21 נוסדו להקות מטאל רבות שבהן יש זמרת: בעיקר להקות מטאל סימפוני כמו אפיקה, Within Temptation ו-Leaves' Eyes ולהקות מטאל גותי כמו טריסטניה וסירניה, דבר שעמעם במקצת את הייחודיות של נייטוויש. עם זאת, הלהקה, לעומת אחרות, משתמשת בתזמורת להקלטת חלקים רבים משיריה באלבומיה האחרונים, דבר ששומר על ייחודיותה. בנוסף לכך, השפעתם של פסקולי סרטים על מלחין וכותב השירים, תואומס הולופאינן, גם היא מייחדת את נייטוויש לעומת להקות אחרות.

פלור יאנסן, סולנית הלהקה הנוכחית

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה הנוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

EPs[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Over the Hills and Far Away (2001)
  • Made in Hong Kong (and Various Other Places) (2009)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wishmastour 2000 (2000 )
  • Tales from the Elvenpath (2004 )
  • Bestwishes (2005)
  • Highest Hopes (2005)
  • The Sound of Nightwish Reborn (2008)

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Carpenter (1997)
  • Sacrament of Wilderness (1998)
  • Passion and the Opera (1998)
  • Walking in the Air (1999)
  • Sleeping Sun (Four Ballads of the Eclipse) (1999)
  • The Kinslayer (2000)
  • Deep Silent Complete (2000)
  • Ever Dream (2002)
  • Bless the Child (2002)
  • Nemo (2004)
  • Wish I Had an Angel (2004)
  • Kuolema tekee taiteilijan (2004)
  • The Siren (2005)
  • Sleeping Sun (2005) (הוצאה מחודשת)
  • Eva (2007)
  • Amaranth (2007)
  • Erämaan viimeinen (2007)
  • Bye Bye Beautiful (2008)
  • The Islander (2008)
  • Storytime (2011)
  • The Crow, the Owl and the Dove (2012)
  • Élan (2015)
  • Endless Forms Most Beautiful (2015)

די-וי-די/אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • From Wishes to Eternity (2001)
  • End Of Innocence (2003)
  • End of an Era (2006)
  • Made in Hong Kong (and Various Other Places) (2009)
  • Imaginaerum - the movie (23/11/2012)
  • Showtime, Storytime (2013)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]