נילי דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נילי דגן
אין תמונה חופשית
לידה 1953 (בת 65 בערך)
כפר סבא, ישראל
עיסוק משוררת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
www.nillydagan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נילי דגן (נולדה ב-1953) היא משוררת ישראלית ויזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם יוצרים, משוררים, מוזיקאים, שחקנים, צלמים ואמנים פלסטיים.

דגן היא עורכת ה"אנתולוגיה המקוונת לשירה עברית", מיזם המאגד מאות משוררים וותיקים וצעירים, המייצגים מבחר מגוון של שירה עברית עכשווית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן נולדה וגדלה בכפר סבא. אמהּ רינה רונן, ילידת נהלל, בת דודו של האלוף אסף שמחוני, הייתה מוזיקאית ומורה לפסנתר. אביה, נחום עזגד, שהיה איש צבא, עלה ארצה מליטא לקיבוץ דגניה א', והיה בן משפחתו של א.ד. גורדון (דוד-אימו). לאחר נישואיה הראשונים, בשנות ה-70, עברה לאילת. ב-1986 נישאה בשנית ובמשך כ-25 שנה עבדה לצד בעלה לואיס דגן, בעסקי המשפחה. משפחתם המורחבת מונה ששה ילדים ואחד עשר נכדים.

דגן החלה לכתוב בשנת 2005, לאחר שהושתל בגופה, קוצב לב. שיריה פורסמו במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות", במוסף גלריה של עיתון "הארץ", בעיתון ישראל היום ובכתבי העת "מאזנים", "שבו", "גג", "משיב הרוח", "עתון 77" ו"ביטאון שירה".

למדה ספרות בשלוחת אוניברסיטת בן-גוריון באילת וקורסים לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. חברה באיגוד כללי של סופרים בישראל באקו"ם, ובאגודת הסופרים. חברה במועצת מערכת כתב העת מאזנים, דו ירחון של אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל.

בשנת 2009, כחברת מערכת בכתב העת המקוון "עיין ערך שירה", הגישה מדור סיקורת על משוררים ושירתם.

יוזמות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2011 יזמה תחרות שירה, פרס פסח מילין, למשוררים בראשית דרכם, בחסות איגוד כללי של סופרים בישראל.
  • בפסטיבל המשוררים במטולה ה-12, יזמה הפקה אינטרנטית של הפסטיבל בשיתוף עם המנהל האומנותי רפי וייכרט, המשורר והעורך של הוצאת "קשב לשירה". היה זה ניסיון ראשון מסוגו לתעד פסטיבל שירה שלם, חגיגת שירה וצליל בהשתתפות כ-60 משוררים ויוצרים, בגיליון של כתב עת מקוון "עיין ערך שירה".[1]
  • במאי 2012 יזמה את סופ"ש שירה, במת שירה מרכזית באתר של נילי דגן, המהווה אנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, עשירה ומגוונת, המונה עד כה כ-450 משוררים בני זמננו וכ-3000 משיריהם.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2008 יצא לאור ספר שיריה הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים" - יצירה בארבעה רבדים: שירה, תרגום, מוזיקה וקריאה המשולבת ביצירת אמנות. שירי הספר תורגמו לאנגלית על ידי סוזן ואד קודיש, לערבית בידי פרופ' נעים עריידי ולספרדית על ידי קלאודיה אסא. לספרים מצורפים תקליטורים בהפקת דודו אלהרר. הספר ראה אור גם במהדורה ביבליופילית מצומצמת בת 54 עותקים בהוצאת "אבן חושן", עם מגזרת המתכת "רביעייה" של דוד גרשטיין בעיצוב עידו אגסי ובצירוף התקליטורים.[2] היצירה נבחרה להיות מוצגת בין ספרי האמן המיוחדים בשדרת מעצבי הספרים הביבליופיליים של יריד הספרים ה-60 בפרנקפורט, אוקטובר 2008.
    הפרויקט המוזיקלי קונצרט שירה בארבעה קולות כולל ארבעה תקליטורים עם שמונה קטעים מקוריים אינסטרומנטליים שהלחין והפיק דודו אלהרר ועיבד קן ברג'ס, המשלבים בתוכם קריאה אמנותית של טקסטים מהספר "בכל אדם יש ארבעה בנים", בביצוע ארבע שחקניות ובארבע שפות.
  • בשנת 2010 ראה אור הספר "מאחורי המלחמה רואים את הים", בליווי צילומים של הצלם אמן גדי דגון.[3]
  • בשנת 2013 ראה אור הספר "לא מתקרבת לתחנה המרכזית".[4]
  • בנובמבר 2013 יצא לאור הספר "ילדה של פעם" – ספר שירי ילדים מלווה בתמונות מאלבומי משפחתה. שירים מתוך הספר הולחנו ועובדו על ידי המוזיקאי רמי שולר, זוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים 2012.
  • בשנת 2018 ראה אור ספר שיריה החמישי "עד שאלמד לעוף".

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בכל אדם יש ארבעה בנים", אבן חושן 2008
"מאחורי המלחמה רואים את הים", אבן חושן 2010
"לא מתקרבת לתחנה המרכזית", אבן חושן, 2013

"ילדה של פעם", ספר ילדים לגדולים ולקטנים גם, אבן חושן 2013

"עד שאלמד לעוף", סדרת 'כתוב' בעריכת אמיר אור, פרדס הוצאה לאור, 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסטיבל מטולה ה-12 לשירה, באתר האינטרנט של נילי דגן
  2. ^ הממלכה – מקום למלאכת הספר, באתר האינטרנט של נילי דגן
  3. ^ גדי דגון, באתר האינטרנט של נילי דגן
  4. ^ לא מתקרבת לתחנה המרכזית, באתר האינטרנט של נילי דגן
  5. ^ אירוע הוקרה - נשים למען היצירה העברית, באתר האינטרנט של נילי דגן
  6. ^ סרטונים פרס הוקרה לנילי דגן על פועלה למען היצירה והשירה העברית, סרטון באתר יוטיוב