נחמה פוחצ'בסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמה פוחצ'בסקי
נחמה פוחצ'בסקי
נחמה פוחצ'בסקי

נחמה פיינשטיין-פוחצ'בסקי (נֶפֶ"ש) (ט"ו בניסן ה'תרכ"ט, 27 במרץ 1869, בריסטז' בסיוון ה'תרצ"ד, 21 במאי 1934, ראשון לציון), הייתה איכרה, סופרת, שופטת וסופרז'יסטית, מחלוצות ראשון לציון.

תולדותיה ומפעליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1869 בבריסק שבאימפריה הרוסית. בהיותה בת תשע עברה המשפחה לעיר צריצין שבדרום רוסיה. בגימנסיה התאהב בה בן אצילים רוסי. אביה חשש מכך וגם הסתייג מהשפעת התרבות הרוסית, ולכן הוציאה מהגימנסיה ושכר עבורה מורה פרטי יהודי – ר' ברל'ה. בנעוריה התכתבה עם יל"ג, שכתביו השפיעו עליה עמוקות. היא שלחה לו משיריה, והוא עודדה:

שלום לך בתי תמתי נחמה באשר את שמה. לבבתיני במכתבך הנחמד אשר נוראות נפלאתי עליו, האמת אגיד כי כמעט לא אאמין לדבריך כי נערה בת 16 שנה את וכי בשנתיים ימים למדת את שפתינו הקשה עד כדי לכתוב בה מכתב ארוך ערוך בטוב טעם ודעת כזה. אשרי הוריך כי נתן להם ה' בת משכלת כזאת ואשרי האיש אשר תיפול היא לו חבל בנעימים. כי נכון לבי בטוח, כי ככשרונותייך כן מידותייך וכשם שהיית תלמידה ותיקה כן הנך בת טובה וכך תהיי, בהגיע תורך, גם אשה טובה ואם טובה ואז תהיינה חכמתך ודעתך כענקים לגרגרותייך והיית תפארת הבנות ובך יתפאר ישראל.

בגיל 17 חזרה לבריסק והצטרפה לתנועת חיבת ציון. בשנת 1889 נישאה ליחיאל מיכל פוחצ'בסקי, מפעילי חיבת ציון ומבני בריסק. הוא היה אחד מששת המדריכים החקלאיים הראשונים ששלח ארצה הברון רוטשילד, והיא עלתה עמו. עמו עבדה במשק ובכרם בראשון לציון.

ביתה היה הבית השני בראשון לציון (אחרי ביתו של דוד יודילוביץ) בו דברו עברית. הוא היווה מקום מפגש תרבותי לצעירי המושבה ולסופרים עברים. שני ילדיה הראשונים נפטרו בצעירותם. בשנת 1896 נסעה לרוסיה עם עשהאל בנה, ואילו יחיאל מיכל נשאר בארץ. היא שבה לאחר שנה וחצי.

היא הקימה את "חברת לינת-צדק" שיועדה להלנה של עוברי אורח ופועלים עניים. חברה זו התפתחה לחברת סעד לנצרכים ולחולים. הקימה את אגודת דבורה ללימודי עברית לנשים. הקימה את האגודה הראשונה בארץ ישראל לשוויון זכויות לאשה.

בשנת 1909, כאשר הגיעו משפחות תימניות לראשון לציון, סייעה להן פוחצ'בסקי להתאקלם. היא סייעה בעיקר לנשים, אותן לימדה עברית. בסמוך לבית הכנסת הגדול, במקום הייתה בעבר שכונת התימנים, מצוי רחוב הנקרא על שמה.

בשנת 1919 באספה כללית של המושבה שהתקיימה, הוחלט לתת זכות בחירה לתימנים (הפועלים) ולנשים. בהחלטה שוריין מקום לשתי הנשים הראשונות שתקבלנה את מספר הקולות הרב ביותר מבין הנשים ולהכניסן לוועד ללא קשר למספר הקולות שיקבלו הגברים. התוצאה הייתה מפתיעה ונחמה פוחצ'בסקי זכתה במספר הקולות הרב ביותר. על פי התקנון, חבר הוועד שזוכה במספר הקולות הרב ביותר מוכתר כיושב ראש הוועד, ולפיכך הייתה נפ"ש צריכה להיות האשה הראשונה שתעמוד בראש ועד של מושבה. היא ויתרה על תפקיד זה, והסתפקה בתפקיד חברת ועד מן המנין. הנימוק הרשמי היה שמדובר בשעת חרום, תחילת התבססות השלטון הבריטי בארץ, והצורך לנהל משא ומתן עם השלטונות. התפטרותה הייתה בתנאי שהיא תקבע מי יבוא במקומה ולתפקיד נבחר על פי המלצתה מועמד שלא היה זה שהיה שלישי ברשימה אחריה ואחרי עדינה כהנסקי (שזכתה במקום השני).

בבחירות לאספת הנבחרים שנערכו ב-19 באפריל 1920 נבחרה כאחת מחמש הצירות של אגודת נשים. בסך הכול באותן בחירות נבחרו 14 נשים מתוך 314 צירים.

ייצוגיה בספרות

סיפורה של חמדה בן-יהודה אותן הציפורים, העוסק בביקורים אצל איכרה בשם נחמה, מדבר על פוחצ'בסקי, שהייתה ידידתה.

יצירתה וכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה מאופיינת במחאה על מצב הנשים ביישוב. היא מאופקת ומכילה בדרך כלל דיאלוג פנימי נואש. היא עוסקת בדרך כלל בנשים מדוכאות, אך גם בגברים חלשים ומנוצלים.

  • ביהודה החדשה (יפו תרע"א 1911), בהוצאה עצמית - אוסף של עשרה סיפורים אשר שם דגש על האשה המזרחית, ובפרט התימניה, המוצגת כקרבן וכאובייקט של הגבר ושל הקהילה התימנית.
  • בכפר ובעבודה (1930), בהוצאת הדים - אוסף סיפורים המתמקד בנשים אשכנזיות משכילות, המדוכאות אף הן על ידי גברים - באופן פרטי וכציבור. עורכי ההוצאה, אשר ברש ויעקב רבינוביץ, היו מנותני הטון הספרותי של התקופה.
  • פרסמה אצל אליעזר בן-יהודה ב"האור" ובגיליון השלישי של "עולם קטֹן" - העיתון העברי הראשון לילדים (יצא לאור ב-1893–1894).
  • פרסמה ב"הפועל הצעיר".
  • פרסמה ב"המליץ": ב-1889 מאמר הקורא לחינוך והשכלה לבנות. ב-1890 וב-1893 מאמרים המתארים את חייה בארץ ישראל ואת מסעה הראשון לירושלים.
  • פרסמה סיפור ב"התקופה" ב-1923.
  • פרסמה את הסיפור "פלורה ספורטו" ב"החרות" בפברואר 1914, תחת שם העט "בת צבי".
ראו אור לאחר מותה
  • בעריכת יוסף אורן, בוסתן הראשונים (1989) - אנתולוגיה של סופרי ראשון לציון.
  • במדרון: רומן ארצישראלי (2004) - נכתב ככל הנראה בשנים 1925–1930, העריכה וההוצאה לאור בוצעה על ידי ניניה, ד"ר אורה נחמה עשהאל ועצמון יניב פוחצ'בסקי, נכדי בנה עשהאל.
  • כתבי נחמה פוחצ'בסקי בפרויקט בן-יהודה
  • סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה בחרה והתקינה יפה ברלוביץ.
  • שאני אדמה ואדם סיפורי נשים עד קום המדינה בחרה, ההדירה והוסיפה אחרית דבר יפה ברלוביץ.
  • אעברה נא בארץ מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה אספה וערכה יפה ברלוביץ ההדיר רחבעם זאבי.
  • הרומן "במדרון" וזיקתו לברנר יוסף אורן מעוף ומעשה כתב עת לעיון ולמחקר אחוה המכללה האקדמית לחינוך, תשס"ה 2004 ,233
  • קול עלמה עבריה כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה, בעריכת טובה כהן ושמואל פיינר, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • סיפור קצר שפרסמה אסונה של אפייה בנוגע ליחסים האשכנזיים-מזרחים בארץ אחרי העלייה יצא בתוך אוסף של סיפורים קצרים שלה ושל סופרים אחרים שנקרא .קול אחר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יפה ברלוביץ, קול המלנכוליה כקול המחאה: עיון ביצירתה של נחמה פוחצ'בסקי מהמספרות הראשונות בארץ ישראל, אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, עורכת יעל עצמון, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 1995, עמ' 325–336.
  • יפה ברלוביץ, בית משפט של אישה אחת: סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון 1934-1889), חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, עורכים: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין קדרי, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א 2010, עמ' 325–371.
  • יפה ברלוביץ, להמציא ארץ, להמציא עם תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • נורית גוברין, נפ"ש מראשון לציון הומיה, מלאת, א' (תשמ"ג), עמ' 285
  • נורית גוברין, נפ"ש מראשון לציון הומיה, דבש מסלע, מחקרים בספרות ארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989 עמ' 114–171.
  • נורית גוברין, נחמה פוחצ'בסקי, בתוך: קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה, כרך ג', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח/2008, עמ' 317 - 322. תוספות ועדכונים למחקר: "נפ"ש מראשון לציון הומיה".
  • מירה כהן, "נפ"ש ראשונית", הוצאת חממה ספרותית/סטימצקי, 2013.
  • אורלי לובין, 2001: "נחמה פוחצ'בסקי: האליבי של המקרי". בתוך: שילה, מרגלית, רות קרק, גלית חזן רוקם (עורכות). העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר. ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי. עמ' 333–346.
  • אורלי לובין, אשה קוראת אשה, הוצאת אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן.
  • גרשון שקד, הסיפורת העברית 1880–1980 [ב] בארץ ובתפוצה, הוצאת הקיבוץ המאוחד-בית הוצאה כתר, תשמ"ג, עמ' 44.
  • דוד יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון לציון 1941, עמ' 522.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחמה פוחצ'בסקי בוויקישיתוף