ניקוס קאזאנצאקיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקוס קאזאנצאקיס
Νίκος Καζαντζάκης
Nikos Kazantzakis.jpg
לידה 18 בפברואר 1883 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באוקטובר 1957 (בגיל 74)
פרייבורג, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Νίκος Καζαντζάκης עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, פילוסוף, מחזאי, סופר, מחבר רומנים, משורר, מתרגם, עיתונאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Galateia Kazantzakē (19101926)
Heleni Kazantzaki (11 בנובמבר 1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יוונים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אתונה, Ursulines School of Naxos עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות זורבה היווני עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Greek state literary awards (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Nikos-kazantzakis-signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקוס קאזאנצאקיס (Νίκος Καζαντζάκης, נודע גם בשם העט פטרוס פסילוריטי‏; 18 בפברואר 1883 - 26 באוקטובר 1957) היה סופר, מחזאי, מתרגם, ותייר יווני, הוגה דעות, פעיל ציבור ופוליטיקאי יווני, שהגיע למעלה של שר בממשלה[1]. הוא חיבר שירים, סיפורים, רומנים ורשמי מסע וידוע בעיקר בשל ספריו "זורבה היווני" והפיתוי האחרון, ספרים שזכו לגרסאות קולנועיות פופולריות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוס קאזאנצאקיס ב-1904

קאזאנצאקיס נולד ב-1883 באזור הרקליון, שנקרה אז צ'אנדאקס, שבאי כרתים, בתקופה בה תושבי כרתים נאבקו נגד השלטון העות'מאני. ניקוס היה הבן הבכור מבין ארבעת ילדיהם של מיכאליס קאזאנצאקיס, סוחר בתוצרת חקלאית וביין מהכפר ורווארי (בהמשך שונה שם הכפר למירטיה) ושל רעייתו מאריה מבית כריסטודולאקיס. אחריו נולדו במשפחה שתי אחיות, אנסטסיה ואלני ואח צעיר שמת בילדותו. בשנים 1897 - 1899 המשפחה נאלצה לעבור לאי נקסוס, נמלטו מאירועים דוגמת טבח קנדיה, שם למד ניקוס בבית הספר הצרפתי אצל הנזירים הפרנציסקנים ורכש לו את השפות צרפתית ואיטלקית. לאחר שובם לכרתים המשיך את הלימודים בבית הספר התיכון של הרקליון[2].

מ-1902 למד משפטים באוניברסיטה אתונה וב-1907 החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת סורבון. בפריז פגש את הנרי ברגסון והושפע ממנו רבות.

עם חזרתו ליוון, החל לתרגם מצרפתית ליוונית מסות פילוסופיות וכתבים של ברגסון, כמו גם כתבים של ניטשה ודרווין וספרות ילדים ונוער. ב-1914 קאזאנצקיס פגש את אנגלוס סיקליאנוס ויחדיו טיילו במשך שנתיים במקומות שונים ביוון והלה הושפע רבות מן הלאומנות של ידידו סיקליאנוס.

בשנת 1911 נשא לאישה את גאלאטה אלקסיו. הזוג התגרש בשנת 1926. בין 1915 ל-1917 היה שותפו לעסקים של גאורגיוס זורבס, שהיווה מאוחר יותר השראה לדמותו של "זורבה היווני". את האידאולוגיה הקומוניסטית גילה קאזאנצאקיס בזמן שהותו בברלין, שהייתה אז עדה למתחים פוליטיים, וגילה אהדה והערצה למנהיג מהפכת אוקטובר, ולדימיר לנין. קאזאנצקיס אמנם לא היה קומוניסט עקבי, אף על פי שביקר ואף התגורר למשך תקופה קצרה בברית המועצות אצל הפוליטיקאי והסופר ויקטור סרג'. אך עלייתו של סטלין הביאה להתפכחותו ובעקבות כך התנער מהקומוניזם הסובייטי. בערך באותו הזמן, החל קאזאנצאקיס נוטש אט אט את אמונותיו הלאומניות ואימץ לעצמו אידאולוגיה יותר אוניברסלית.

בשנת 1926, ביקר בארץ ישראל ויצר קשר עם שחקנית תיאטרון הבימה אותה פגש קודם בברלין. הוא ביקר אותה בתל אביב ואחר כך ביקר במקומות הקדושים בירושלים. הביקור שימש לו אחר כך השראה לכתיבת "הפיתוי האחרון"[3].

בשנת 1945, עמד בראשה של מפלגה קטנה שהשתייכה לשמאל הלא קומוניסטי ביוון, ובעקבות כך התמנה לשמש כשר בלי תיק בממשלה היוונית של אותם זמנים. לאחר כשנה הוא התפטר מתפקידו. באותה שנה התחתן בשנית עם אלני סאמיו.

בשנת 1946 יצאה עבודתו המפורסמת ביותר, "זורבה היווני", על אינטלקטואל אפרורי שפוגש בפועל מכרה שופע חיות ומשתנה עקב חוויותיהם המשותפות. אגודת הסופרים היוונים המליצה אז עליו ועל אנגלוס סיקליאנוס למועמדות זכייה בפרס נובל לספרות. הוא היה מועמד שוב ב-1957, היא שנת מותו, אך הפסיד את פרס נובל לאלבר קאמי בהפרש של קול בודד. מאוחר יותר טען קאמי כי קאזאנצאקיס היה ראוי לקבל את הפרס במקומו.

ב-1951 יצא ספרו "הפיתוי האחרון" (עובד ב-1988 לסרט "הפיתוי האחרון של ישו") בו הציג את ישו מנצרת כאדם הקרוע בספקות ורחוק משלמות. תיאור זה, יחד עם הצגת פאולוס השליח כרמאי ועוד פרטים, הביא עליו את חמת הממסד הנוצרי. הכנסייה היוונית האורתודוקסית ניסתה לתבעו לדין באשמת כפירה, והוותיקן הכליל את הספר ברשימת הספרים האסורים. עוד בימיו תורגמו עבודותיו לארבעים-ותשע שפות שונות. רק ב-1955 נדפס הספר ביוון עצמה, לאחר התערבות מיוחדת של פאולוס, מלך יוון.

בסוף שנת 1957, חרף מחלת הלוקמיה שממנה סבל, ערך קאזאנצאקיס טיול אחרון לסין ויפן, עם שובו נפל למשכב, הוא הועבר לפרייבורג, גרמניה, ושם נפטר מחוליו. הוא נקבר בחומה הסובבת את העיר הירקליון, מכיוון שהכנסייה היוונית האורתודוקסית סירבה שהוא ייקבר בבית קברות. על מצבתו נכתב: "איני מפלל לדבר, איני ירא מדבר, אני חופשי." (Δεν ελπίζω τίποτα. Δε φοβούμαι τίποτα. Είμαι λεύτερος.)

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באי כרתים, אי הולדתו, הוקם מוזיאון המוקדש לניקוס קאזאנצאקיס וליצירותיו[4].

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[5].

מדליון עם ראשו של קאזאנצאקיס

נמל התעופה של כרתים נקרא על שמו של קאזאנצאקיס[6].

פעמים רבות הוגש שמו כמועמד לפרס נובל לספרות[7], אך לא זכה להיבחר, ב-1956 העדיפו על פניו את חואן רמון חימנס וב-1957 את אלבר קאמי[8].

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1906 Όφις και Κρίνο תורגם מיוונית לעברית בשם "נחש ושושן צחור" על ידי דספינה ליאוזידו שרמיסטר וחיים פסח, הוצאת אבן חשן, 2011.
  • 1908 Σπασμένες Ψυχές "נשמות שבורות", פורסם לראשונה תחת שם העט "פיטר פסילוריטיס".
  • 1929 Τόντα-Ράμπα "טונטה רמפה - מאבק של עולמות ונשמות".
  • 1936 Ο Βραχόκηπος "גן הסלע".
אנתוני קווין בתפקיד זורבה היווני בסרט
  • 1946 Βίος και πολιτεία του Αλέξη Ζορμπά "זורבה היווני" תורגם על ידי חנוך קלעי והופיע בשנת 1958 בהוצאת עם עובד. הספר תורגם שנית על ידי אמיר צוקרמן, והתפרסם בשנת 1995 בשמו המקורי "חייו ומעלליו של אלכסיס זורבס"[9]. הספר היה לרב מכר וגם הוסרט סרט על פיו בכיכובם של אנתוני קווין ואלן בייטס.
  • 1948 Ο Χριστός Ξανασταυρώνεται "ישו נצלב מחדש".
  • 1950 Ο Καπετάν Μιχάλης "חירות או מות", תורגם מצרפתית על ידי מנשה לוין והופיע בשנת 1963 בהוצאת עם עובד..
  • 1951 Ο Τελευταίος Πειρασμός "הפיתוי האחרון", הופיע בהוצאת כתר. על פי ספר זה הופק גם הסרט הפיתוי האחרון של ישו.
  • 1953 Ο Φτωχούλης του Θεού "האיש המסכן של אלוהים"
  • 1955 Οι Αδερφοφάδες תורגם מיוונית לעברית על ידי יחיאל קמחי בשם "פאפא יאנארוס" והופיע בשנת 1966 בהוצאת עם עובד. הספר עוסק במלחמת האזרחים ביוון בשנות ה-40 של המאה ה-20.

ספרי ילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 Μέγας Αλέξανδρος "אלכסנדר הגדול"
  • 1981 Στα Παλάτια της Κνωσού "בארמונות קנוסוס"

ספרי מסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1914 Σκίτσα από το Άγιον Όρος "סקיצות מהר אתוס"
  • 1926-1927 Ταξιδεύοντας: Ισπανία - Ιταλία - Αίγυπτος - Σινά "מטיילים: ספרד - איטליה - מצרים - סיני"
  • 1926-1932-1933-1936 Ταξιδεύοντας: Ισπανία "מסע לספרד".
  • 1935-1958 Ταξιδεύοντας: Ιαπωνία - Κίνα "מסע ליפן ולסין"
  • 1939 Ταξιδεύοντας: Αγγλία "מסע לאנגליה"
  • 1925-1927-1928-1929 Ταξιδεύοντας: Ρουσία "מסע לרוסיה"
  • 1926-1927-1937 Ταξιδεύοντας: Ιταλία - Αίγυπτος - Σινά - Ιερουσαλήμ - Κύπρος - Ο Μοριάς "מסע לאיטליה, למצרים, לסיני, לירושלים ולקפריסין"

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1906 Ξημερώνει "זה שחר"
  • 1907 Φασγά "פסגה"
  • 1907 Έως πότε "כמה זמן?"
  • 1908 - 1909 Ο πρωτομάστορας "אב-טיפוס"
  • 1909 Κωμωδία "קומדיה"
  • 1915 Οδυσσέας "ראודיסאוס"
  • 1927 Νικηφόρος Φωκάς "ניקיפורוס פוקאס"
  • 1928 Χριστός "כריסטוס"
  • 1937 Μέλισσα "מליסה"

מאמרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1944 Ασκητική "תרגול רוחני או מושיעי האדם" הופיע בהוצאת טרקלין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Patrick M. O'Neil, Great World Writers: Twentieth Century, Marshall Cavendish, 2014. עמ' 705–712.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]