נעמי קיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נעמי קיס במפגש עם 'הפנתרים השחורים', 1972
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ד"ר נעמי קיס (1941-1985) הייתה פמיניסטית יהודייה-אמריקאית ופעילת שמאל בישראל, חברת מפלגת מחנה של"י. נולדה וגדלה במשפחה ציונית בניו יורק וביקרה לראשונה בארץ ב-1965, במסגרת כתיבת הדוקטורט שלה על הבחירות. שנתיים לאחר מכן עלתה ארצה ועבדה כמרצה בחוג למדעי המדינה האוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילותה למען הפנתרים השחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מאבקה של תנועת "הפנתרים השחורים" בשכונת מוסררה בראשית שנות ה-70, נרתמה קיס לסייע לחבריה בייעוץ, וזאת בעקבות הזדהותה עם המאבק וניסיונה הרב במחאה נגד מלחמת וייטנאם וזכויות השחורים בארצות הברית. היא אמנם לא הצטרפה כחברה בארגון באופן רשמי, אך סיפקה לחבריו הדלים ציוד, כמו רשמקול להקלטות, ואף הציעה לקנות עבורם מכונת שכפול ליצירת כרוזים, מכספי סל הקליטה שקיבלה כעולה חדשה. קיס ארגנה סימפוזיונים בנושא מאבק "הפנתרים" באוניברסיטה העברית, שבה גם הדפיסה עבורם מדי פעם בפעם חומרים שונים, כמו "הגדה של פסח בנוסח הפנתרים".[1]

פעילותה בשמאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיס הייתה חברה בתנועת של"י ("שלום לישראל, שוויון לישראל") עם הקמתה בשנות ה-70 על ידי לובה אליאב ומרשה פרידמן. ב-1977 היא השתתפה ב"וועדה למען שלום צודק" בפריס בהשראת ברית המועצות ובהשתתפות ארגוני שמאל מכל העולם, שבה נקבע כי ארגון אש"ף הוא הגוף היחיד המוסמך לייצג את הפלסטינים. בשובה אמרה קיס: "לא הייתי מאושרת כאשר אמרו שם שהציונות היא אויבת האנושות".[2] לימים מונתה קיס לעמוד בראש מועצת של"י ולייצג את התנועה בוועדת הפנים של ההסתדרות. בין היתר ביקרה בחברון, שם נפגשה עם ערבים מקומיים והביעה את התנגדותה ליישוב היהודי בעיר.

פעילותה בתנועה הפמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיס סייעה למרשה פרידמן בפעולותיה בתנועה הפמיניסטית בישראל, שהעלתה על הפרק נושאים כמו אלימות נגד נשים, זנות בקרב נערות, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית ועוד. עם זאת, כאשר הקימה פרידמן את מפלגת הנשים ב-1977, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, קיס סירבה להצטרף אליה. בסופו של דבר, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מדיניות חוץ ודעת קהל בישראל, 1967-1974", בתוך הקובץ "דיפלומטיה בצל עימות - סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל", בעריכת בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1984.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמה רחוב במזרח ירושלים, סמוך לשער שכם ולשכונת מוסררה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]