פורטל:פסיכולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


Mr Pipo EEG.svg Mr Pipo internet.svg Mr Pipo World map.svg Mr Pipo thoughts.svg Mr Pipo Why how what.svg Mr Pipo Think 03.svg Mr Pipo Empricism.svg Mr Pipo look into inner me.svg

פסיכולוגיה היא תחום במדעי החברה העוסק בחקר הנפש, התפיסה וההתנהגות, ומטרתו לחקור את התנהגות האדם (ובעלי החיים). הפסיכולוגיה מבקשת לטעון שהתנהגות איננה מתרחשת באופן מקרי, אלא מתוך מערכת של חוקים. הבנת חוקים אלו, מאפשרת לנו לגזור גם ניבוי מסוים לגבי העתיד. כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בהיבטים אחרים של ההתנהגות, ומנסה להבין אותה מתוך מיקוד אחר. מקור השם ביוונית (Ψυχολογία): "פסיכה" (ψυχή) – נפש, ו"לוגוס" (λογία) – מדע.

ניתן לקחת מן האדם את אלוהיו, אך יש צורך לתת לו אלוהים אחרים תחתיו.

קרל גוסטב יונג מתוך "האני הנסתר"
( לערך המלאלקטגוריהערכי ליבהציטוטים נוספים )


Article1 B.svg

מומלצי ויקיפדיה: בטיפולהאם גוגל עושה אותנו טיפשים?הפרעת קשב במבוגריםהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביותהתפתחות ציורי ילדיםחשיפה עצמית בטיפולטיפול באמנותלקות למידהמבחן בית-עץ-אדם

מומלצי הפורטל: דונלד ויניקוטדיכאוןהניסוי של מילגרםהנס החכםהפרעה דו-קוטביתהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביותהתפתחות ציורי ילדיםטיפול באמנויותמבחן כתמי הדיו של רורשאךמודל הנפש הפרוידיאניסכיזופרניהפוביה ספציפיתתאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'התאוריית השלבים של אריקסוןתסמונת אספרגר

הערך היומי
גיל ההתבגרות הוא השלב המשמעותי ביותר לפי אריקסון

תאורית השלבים, או התאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון, היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שפותחה על ידי אריק אריקסון. התאוריה מתארת את מהלך החיים מינקות עד שיבה כסדרה בת שמונה שלבים, שבכל אחד מהם ניצב האדם בפני קונפליקט בין צרכיו האישיים לבין דרישות החברה, כל שלב והקונפליקט המיוחד לו. על פי אריקסון, מביא הקונפליקט בכל שלב למשבר אותו ניתן לפתור באופן מוצלח או כושל: התמודדות מוצלחת עם קונפליקט תבוא לידי ביטוי במציאת "שביל הזהב" בין הדרישות הסותרות, ותצייד את האדם בכלים להתמודדות טובה יותר עם קונפליקט השלב הבא. התמודדות בלתי מוצלחת תהיה כניעה ללחצי החברה או לדחפים האישיים, וזו תקשה על הסתגלות חברתית ועל ההתמודדות עם השלב הבא.


קרל גוסטב יונג

יוזף ברויר

אלפרד בינה

אליזבת לופטוס

אישיות נבחרת
אנה עם אביה זיגמונד פרויד, 1913

אנה פרויד (3 בדצמבר 1895 - 9 באוקטובר 1982) הייתה פסיכולוגית בריטית ממוצא אוסטרי-יהודי. פרויד הייתה ממשיכת דרכו של אביה, זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ובעבודתה היא התמקדה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש. בנוסף היא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים.

פרויד גדלה בווינה וכבר מגיל צעיר נמשכה לעבודתו ורעיונותיו של אביה. בבגרותה עבדה כמורה ועברה טיפול פסיכואנליטי אצל אביה. לאחר שהתקבלה ל"חברה הפסיכואנליטית" בווינה, החלה לעסוק בטיפול בילדים, וב-1935 הפכה למנהלת המוסד הפסיכואנליטי בו לימדה. בהמשך פרסמה את ספרה "האגו ומנגנוני ההגנה", שהיווה בסיס לגישת פסיכולוגיית האגו. לאחר בריחת המשפחה לאנגליה מפני הנאצים, יסדה פרויד מספר בתי יתומים ועסקה בטיפול ובחקר השפעות דחק על ילדים, עיכובים התפתחותיים וילדים בסיכון. לאחר פטירתה נקראה על שמה הקליניקה שיסדה בהמפסטד, "מוסד אנה פרויד", וביתה הפך לבקשתה למוזיאון לזכר אביה.


מקור המילה "טראומה" הוא ביוונית, ומשמעותו "פצע". המונח "טראומה" הופיע מחדש במילון אוקספורד בשנת 1656, והוגדר כ"שייך לפציעות או לריפוי פצעים". המונח שימש להגדרת פציעות גופניות בלבד עד המאה ה-19, אז הורחב המונח והחלו להשתמש בו כדי לאפיין גם פגיעות נפשיות.

מקובל לראות בפרסום מאמרו של הרופא ג'ון אריקסן בשנת 1866 כשימוש הראשון במונח "טראומה" להגדרת פגיעה נפשית. אריקסן בדק ואבחן סימפטומים שיוחסו לנפגעי תאונות רכבת, וחילק את הנפגעים לשלוש קטגוריות: אנשים שהפגיעה במערכת העיצבית שלהם, כתוצאה מההלם והטלטלה של התאונה, נראית לעין בניתוח שלאחר המוות; נפגעים בהם ההלם והטלטלה פגעו במערכת העיצבית באופן בלתי נראה; ומתחזים שמזייפים סימפטומים כדי לזכות בפיצויים. בכל המקרים הסימפטומים נראים כלפי חוץ כזהים. אריקסון ייחס את הפגיעה הבלתי נראית (הקטגוריה השנייה) לנזק שנגרם לעמוד השדרה כתוצאה מההלם והטלטלה בזמן תאונה. אריקסן השווה פגיעה זו לאובדן הכוח המגנטי של מגנט שקיבל מכה חזקה: כמו המגנט, הגוף הפגוע מאבד מכוחו העצבי.


User-FastFission-brain.gif
מדידת תפקוד מוחי - fMRI) functional MRI). חוקרים גילו שלאחר שמשתמשים באזור מסוים במוח, יורדת זמנית עוצמת אות ה-MRI באזור זה. חוקרי המוח מנצלים תופעה זו כדי ללמוד אילו אזורים במוח פעילים כשמבצעים מטלות שונות. לדוגמה, מצלמים את המוח בזמן מנוחה ולאחר מכן מצלמים את אותו אזור, בזמן שמראים לנבדק תמונה או משמיעים לו קול מסוים. כשמחסרים את שתי תמונות ה-MRI רואים בניתוח התמונה את האזור במוח שהיה בשימוש.


למידע - לחצו על הלשונית המתאימה

טוען את הלשוניות...

   עריכה
פסיכולוגיה הומניסטית היא אסכולה פסיכולוגית, אשר התפתחה כתגובה לביהביוריזם מצד אחד, ולפסיכואנליזה, מצד שני. האסכולה עוסקת במימד האנושי של הפסיכולוגיה וההקשר שלו להתפתחות התאוריה הפסיכולוגית.

ניתן לסכם את עקרונותיה בחמשת יסודות הפסיכולוגיה ההומניסטית, כפי שפורסמו על ידי ג'יימס בוגנטל בשנות ה-60:

  • לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים".
  • יש ייחוד לאנשים מעצם טבעם.
  • התודעה האנושית כוללת את תודעת העצמי בהקשר החברתי (של אנשים אחרים).
  • לאנשים יש בחירות ואחריות.
  • האדם פועל באופן מודע ומחפש משמעות, ערכים ויצירתיות.

מייסדיה שמים את הדגש על כוחות חיוביים המניעים את בני האדם. קארל רוג'רס סבר כי המניע העיקרי הוא השאיפה להגיע למימוש עצמי. ויקטור פראנקל האמין כי המניע העיקרי הוא השאיפה למשמעות, ואריך פרום סבר כי השאיפה לאהבה והתמזגות בינאישית, כי הכוח המניע החזק ביותר באדם.

תאורטיקנים בולטים בתחום: קארל רוג'רס, אברהם מאסלו, ויקטור פראנקל, אריך פרום ופריץ ולורה פרלס.

   עריכה
הביהביוריזם, או הגישה ההתנהגותית היא תאוריית למידה הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרכים לעצב אותה. מקור השם "ביהביוריזם" הוא מהמילה behavior שפירושה התנהגות.

התאורטיקנים הראשונים שהעלו רעיונות ביהביוריסטים וביססו את התחום היו איוואן פבלוב, פרדריק סקינר וג'ון ווטסון, החל מתחילת המאה ה-20. חוקרי הגישה הביהביוריסטית עסקו בחקר התנהגות בעלי חיים, וטענו כי ניתן להקיש מהתנהגותם להתנהגות בני אדם. הם התעלמו מכל למידה שאינה מתבטאת במעשים, כגון מושגי המודע והתת-מודע, שלטענתם אינם מוגדרים, אמפיריים או ברי-שימוש. הם שאפו לבסס את הפסיכולוגיה כמדע שניתן לבדיקה במחקרי מעבדה מבוקרים.

באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. השיטה תרמה ליצירת מושגים ושיטות יישומיות כגון התניה קלאסית ואופרנטית, חיזוק ועונש, עיצוב התנהגות וטיפול התנהגותי וקוגניטיבי.

תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון ווטסון, איוואן פבלוב, פרדריק סקינר, אדוארד תורנדייק, אלברט בנדורה, אדוארד טולמן.

   עריכה
גשטלט (בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה פסיכולוגית, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם של וויליאם וונדט ומבטאת את האנטיתזה שלה, בתפיסתה כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי.

אבי גישת הגשטלט, הוא מקס ורטהיימר, שהגדיר כתוצאה מ"ניסויי האורות", את תופעת פי (Phi Phenomenon), שהיוותה את בסיסה של התאוריה. את התאוריה פיתחו שניים מתלמידיו של ורטהיימר, קורט קופקה וולפגנג קולר, שפיתחו את הגישה שיש להבין התנהגות על ידי המכלול ולא על ידי מרכיביה הבודדים, וקורט לוין שלקח אלמנטים של הגשטלט אל ההפסיכולוגיה החברתית.

ניתן להבין את תאוריית הגשטלט באמצעות משפט מפתח אחד, "השלם גדול מסכום חלקיו". כוונת משפט זה היא שישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, ואף רואה או משליכה את חוקיה על הקלט החושי, ופירוק תבנית זו לחלקיה, ובחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורלים, אינו מסייע להבנת התבנית והמכלול. טענתם של אנשי הגשטלט הייתה, כי אין טעם בפירוק התהליכים המנטליים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטלי הוא 'יותר' מצירוף פשטני של מרכיביו. החוויה בעצם תלויה בהכתבה של תודעת האדם לתנאי הסביבה, ואינה תוצר פשוט של צירופם יחד אפילו לא ב"סינתזה היצירתית" של וונדט, או ב"כימיה המנטלית" של ג'ון סטיוארט מיל.

תאורטיקנים בולטים בתחום: מקס ורטהיימר, קורט קופקה, ולפגנג קולר וקורט לוין.

   עריכה
הזרם "סטרוקטורליזם" מתייחס בעיקר לעבודתו של ויליאם וונדט ותלמידו אדוארד טיצ'נר, שחקרו את התודעה על ידי עידוד אנשים לאינטרוספקציה (התבוננות עצמית) ותיעוד דיווחיהם של אנשים אלה.

מטרת האסכולה - אנליזה של מבנים נפשיים ובידודם למרכיבים בסיסיים. כיצד נותנת התודעה משמעות לגירויים השונים שהחושים מעבירים למוח. לאתר ולזהות מבנים מנטליים, כלומר מבנים של "חוויה מודעת". לדוגמה: בעוד הפיזיולוג ינסה להבין איך האוזן קולטת קול שמע, הפסיכולוג מתמקד בעיקר בחוויה האנדיבידואלית. כדי לעמוד על מהות החוויה חיפשו הסטרוקטורליסטים את היחידות הקטנות המרכיבות אותה, בעוד שוונדט זיהה שתי קטגוריות של חויות מנטליות: תחושות, ורגשות, טיצ'נר זיהה הוסיף קטגוריה נוספת של דימויים. איתור מרכיבים אילו נעשה באמצעות האינטרוספקציה, שכן החוויה נתפסת באופן הטוב ביותר בידי האדם שחווה אותה.

תאורטיקנים בולטים בתחום: ויליאם וונדט, אדוארד טיצ'נר, סטנלי הול, אוסוואלד קולפה ולייטנר וויטמר.

   עריכה
פונקציונליזם היא אסכולה המתייחסת אל הנפש וההתנהגות במונחים של הסתגלות פעילה של האדם אל סביבתו.

הגישה נוצרה על ידי ויליאם ג'יימס ותאורטיקנים אמריקאים נוספים, בסוף המאה ה-19, כתגובת-נגד לגישה הסטרוקטורליסטית של אדוארד טיצ'נר ואחרים, שעסקו בחקר מבנים נפשיים ומרכיביהם באמצעות מחקרי מעבדה. לעומתם, הפונקציונליסטים הושפעו מתורת האבולוציה של דרווין, וטענו כי האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה. לפיכך גם אין צורך בניסויים פסיכולוגיים מדעיים במטרה לבנות תאוריות על נפש האדם, ולמעשה לא ניתן לבדוק את הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה, אלא רק בסביבתו הטבעית.

תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון דיואי, ג'ורג' הרברט מיד, ג'יימס אנג'ל, ג'יימס קאטל, אדוארד לי תורנדייק.

   עריכה
פנומנולוגיה היא גישה תאורטית המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.

בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.

בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם, בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי.

רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית.

   עריכה
פסיכואנליזה היא אסכולה תאורטית וטיפולית חשובה בפסיכולוגיה, אשר נוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי זיגמונד פרויד. תחום העניין של הפסיכואנליזה הוא "תורת האישיות", כלומר - מבנה האישיות הכולל של האדם וההתפתחות התקינה והפתולוגית של מבנה זה. הגישה הציעה כיוונים חדשניים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה, בתקופה שבה התאוריה של הבנת הנפש עדיין הייתה בחיתוליה. מטרת אנשי האסכולה הייתה לאפשר, באמצעות הבנה זו, טיפול פסיכולוגי מעמיק בקשיים רגשיים של האדם ובמצוקות אנושיות קיומיות. זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. השיטה הטיפולית מתבססת על תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא רק על ניסוי מעבדתי.

בסיס הפסיכואנליזה הוא במודל הנפש הפרוידיאני, שביסס מושגים שמלווים עד היום את התחום, כגון רמות מודעות, מבני האישיות (איד, אגו וסופר-אגו), דחף, מנגנוני הגנה, שלבי התפתחות (המודל הפסיכוסקסואלי) ועוד. הפסיכואנליזה המשיכה להתפתח על ידי תלמידיו הרבים של פרויד, שחלקם נשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו (כגון אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט) ואחרים (דוגמת קרל יונג, אלפרד אדלר, ויקטור פראנקל ואריך פרום) פיתחו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.

זרמים מרכזיים של הפסיכואנליזה: מודל הנפש הפרוידיאניפסיכולוגיית האגויחסי אובייקטפסיכולוגיית העצמיהגישה ההתייחסותיתאינטרסובייקטיביותפסיכואנליזה בינאישיתפסיכולוגיה אנליטיתפסיכולוגיה לאקאניאנית

   עריכה
פסיכולוגיה אינדיבידואלית היא אסכולה פסיכולוגית המתייחסת לאינדיבידואל בצורה הוליסטית (אחדותית), ללא חלוקתו לרכיבים שונים של האישיות, כפי שנעשה באסכולות אחרות.

האסכולה נוסדה על ידי אלפרד אדלר, שהיה מתלמידי זיגמונד פרויד, אך לא הסכים עם חלק מהתאוריה הפסיכואנליטית של מורו, והחליט לעזוב את גישתו ב-1913. לפי אדלר, האדם נולד עם תחושת נחיתות ותלות בהוריו, ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. לדעת אדלר, התמקדות בנחיתות האוניברסלית במקום האישית היא אידיאלית, והתמודדות עימה עשויה לתרום לחברה. האופן שבו אדם מתמודד עם נחיתויותיו נקרא "סגנון חיים", והאופן שבו האדם מתנהג בחברה, ה"עניין החברתי" שלו, יכול להעיד האם הוא פועל בכוונה לרמוס את הזולת או לשתף עמו פעולה.

האסכולה השפיעה על גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית של אברהם מאסלו, שתי האסכולות טוענות כי האדם עצמו הוא זה שיכול להגדיר בצורה המיטבית את צרכיו, רצונותיו ושאיפותיו ולכן הטיפול צריך להתחיל ממנו.

תאורטיקנים בולטים: רודולוף דריקורס, הנרי שטיין.

1
99%
#eeccee
#eeccee


   עריכה

ענפי מחקר

   עריכה

תחומי עיסוק

   עריכה

מבט על ענף אקראי
פסיכולוגיה של האישיות

פסיכולוגיה של האישיות היא ענף בפסיכולוגיה החוקר את אישיות האדם וההבדלים הבין-אישיים. אישיות היא מכלול התכונות הנפשיות הנרכשות והמולדות המכתיבות את התנהגותו, מחשבותיו ותחושותיו של הפרט, במצבים בהם פרטים אחרים לא בהכרח יתנהגו, יחשבו ויחושו כמותו. תחום הפסיכולוגיה של האישיות עוסק בהרכבת דיוקן קוהרנטי של אדם והתהליכים הפסיכולוגיים העיקריים שלו, בבדיקת ההבדלים בין אנשים באישיותם, ובבחינת האופי והטבע האנושי וכיצד בני האדם דומים אחד לשני.

נושאי מחקר בתחום: פסיכולוגיית התכונותטיפולוגיהמבחני אישיותמזג

תאוריות בולטות: חמש התכונות הגדולות16 גורמי האישיות של קאטלמופנמות - מוחצנותמקור שליטה

חוקרים בולטים: גורדון אולפורטזיגמונד פרוידקרל גוסטב יונגהאנס אייזנקריימונד קאטל

ניסוי בנדורה הוא ניסוי בתחום הפסיכולוגיה שערך הפסיכולוג אלברט בנדורה עם שתי שותפות נוספות בשנת 1961. הניסוי נועד לאשש את תאוריית הלמידה החברתית, אולם הוא גם מוכיח בדרך כלשהי את השפעת תוכניות הטלוויזיה על האלימות בקרב ילדים. תוצאות הניסוי מאששות את הטיעון כי ישנו קשר סיבתי בין צפייה בטלוויזיה לבין הפגנת אלימות, וכי ילדים מחקים התנהגות שהם צופים בה. במידה שהם רואים שהאלימות משתלמת - הם דוגלים בה, ואילו כאשר הם רואים כי היא מביאה לידי עונש ותגמול שלילי, אזי הם נרתעים ממנה.

בניסוי שהתחלק לשני חלקים, בנדורה נתן בתחילה לקבוצת ילדים לצפות בדמות מצוירת של אדם בוגר המכה בובת נחום תקום ומקלל אותה, בעוד שהקבוצה השנייה צפתה באדם בוגר המסדר צעצועים בשלווה. לאחר מכן איחד את הקבוצות, וחוקרות הרגיזו את הילדים. התברר כי רמת התוקפנות של ילדי הקבוצה הראשונה הייתה גבוהה באופן משמעותי מקבוצת הילדים האחרת. חלקם אף שבו על מעשיו של האדם האלים, הכו בבובות והשמיעו צעקות כמוהו.

בחלק השני של הניסוי הוא חילק כיתה לארבע קבוצות, שלוש מהן צפו בסרטון אך בתגובות שונות לאדם האלים. הראשונה צפתה שהוא מקבל חיזוק חיובי, השנייה ראתה שהוא מקבל עונש, ובשלישית שמעשיו היו ללא כל תגובה. לאחר שסיימו, הוכנסו הקבוצות לחדר שבו הייתה הבובה שהופיעה בסרט, ובנדורה ביקש מהם לחזור על מה שנעשה בסרט. והתברר שיש קורלציה בין רמת ההכאה של הבובה, לבין צורת התגובה על מעשהו של האדם המבוגר. כל הקבוצות, הכו את הבובה, אך ברמות שונות: הקבוצה שצפתה בסרט עם חיזוק, הייתה האלימה ביותר. הקבוצה שצפתה בסרט ללא כל תגובה, הייתה פחות אלימה. הקבוצה שלא צפתה בסרט הייתה פחות אלימה. ואילו הקבוצה שצפתה בעונש, הייתה הכי פחות אלימה.


Social sciences.svg    P Society.png    P philosophy1.png    P medicine.svg   
סוציולוגיה    מדעי החברה    פילוסופיה    רפואה   


הגדרות    ספרי לימוד ומדריכים    תמונות ומדיה    ציטוטים   
Wiktionary-logo-he.png    Wikibooks-logo-he.png    Commons-logo.svg    Wikiquote-logo.svg   
בוויקימילון    בוויקיספר    בוויקישיתוף    בוויקיציטוט   

P computing.svg ברשת

P literature.svg בדפוס

  • כתבי עת בעברית: "שיחות"; "פסיכו-אקטואליה"; "פסיכו: מגזין לפסיכולוגיה פופולרית"; "נפש: רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי"
  • "מבוא לפסיכולוגיה", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, חמישה כרכים
  • "פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שלושה כרכים
  • אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", הוצאת פפירוס
  • אפטר, הטב, ויצמן וטיאנו, "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר", הוצאת דיונון
  • יוסי הטב (עורך), "פסיכואנליזה: הלכה ומעשה", הוצאת דיונון
  • סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "תולעת ספרים" (כולל ספרים מאת קליין, ביון, קוהוט ועוד)
  • סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "פסיכואנליזה" בהוצאת "עם עובד" (כולל ספרים מאת פרויד, ויניקוט, קוהוט, רולניק ועוד)
  • חלק מסדרת ספרי "ליבידו" בהוצאת "רסלינג" (כולל ספרים מאת פרויד, לאקאן, נוימן, ג'יימס, ועוד)
  • כל כתבי פרויד


Exquisite-kwrite.png

רוצה לעזור?

הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום:

  • לכתוב או לתרגם ערכים מבוקשים בתחום הפסיכולוגיה. ברשימה זו ניתן גם להוסיף ערכים שלדעתך חסרים.
  • כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בתחום הפסיכולוגיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
  • כאן אפשר למצוא ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם.

  • מצאו ערכים לשיפור בנושא פסיכולוגיה:

לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוטבלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)

מהו פורטל? - רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים