נפתלי הרץ ניימנוביץ'
 | |
| ניימנוביץ', 1896 | |
| לידה |
12 בפברואר 1843 י"ב באדר א' תר"ג יוזפוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1898 (בגיל 55) אדר תרנ"ח ורשה, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| שפות היצירה | יידיש, רוסית, פולנית ועברית |
| תחום כתיבה | עיתונאות, חינוך |
| סוגה | פיליטונים, ספרי לימוד |
| נושאי כתיבה | ענייני דיומא, הוראת שפות |
| יצירות בולטות | מדורו הפיליטוני "בראש הומיות" בעיתון "הצפירה" |
  | |
נפתלי הרץ יהודה הכהן נַיְימָנוביץ' (נכתב גם נימנוביץ; בעברית בכתיב יידי, שנהג בזמנו: ניימאנאוויץ; ביידיש: ניימאַנאָוויטש; 12 בפברואר 1843, י"ב באדר א' תר"ג, יוזפוב, פלך לובלין, פולין הקונגרסאית – 10 במרץ 1898, אדר תרנ"ח, ורשה, פולין הרוסית), שנודע גם בשמו הספרותי "הַנֵּ"ץ" (נכתב גם הנץ), היה סופר עברי, פיליטוניסט, מחבר ספרי לימוד ומתרגם יהודי-פולני.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפתלי הרץ יהודה בן יצחק זאב הכהן ניימנוביץ' נולד בשנת 1843 ביוזפוב שבפלך לובלין, פולין הקונגרסאית. התחנך בעיירה זָוויחוסט תחת השגחתו של סבו, הרשקה ניימנוביץ', ממשכילי זמושץ'. למד גמרא, עברית ושפות, כהכנה ללימודים בבית המדרש לרבנים בברסלאו, אולם סבו מצד אמו, דוד דוידזון, שהיה אדוק מאוד, לא התיר זאת, והוא נשאר בסביבה החסידית עוד מספר שנים, עד חתונתו. בגיל 18 עבר לעיר הפלך לובלין והתעסק במסחר. בד בבד החל לשלוח את ידו בכתיבה – הוא כתב כמה מאמרים בעיתון היהודי בפולנית Izraelita (איזראליטה) וכמה מאמרים בעיתון המקומי ביידיש. לאחר שכשלו עסקיו נעתר להזמנתו של עורך עיתון "הצפירה", נחום סוקולוב, והגיע בשנת 1886 לוורשה כדי לקחת חלק בכתיבת מאמרים בעיתון העברי הפופולרי ביותר בתחום המושב. תוך זמן קצר זכה מדורו הפיליטוני, "בראש הומיות" (שעליו חתם בשם העט שאימץ: "הנ"ץ"),[1] להצלחה גדולה; הסופר וחוקר "הצפירה" שמואל לב ציטרון מספר שכאשר המדור לא הופיע ביום ו', התקבלו במערכת מאות תלונות על היעדרותו של הנ"ץ מהגיליון בתוספת אזהרה לבל יישנה המקרה.[2] המדור הופיע בעיתון "הצפירה" במשך כעשר שנים, בדרך כלל בגיליון של ערב שבת או חג, אך לעיתים גם התפרסם באמצע השבוע.[3]
ניימנוביץ' המשיך לעסוק במסחר ספרים גם בתקופת ורשה, הוציא מספר ספרי לימוד, פרסם כמה סיפורים, ואף תרגם לעברית את ספרו של זמנהוף ללימוד שפת האספרנטו. פעל להקמת סניף של "שפה ברורה" מיסודו של אליעזר בן יהודה בפולין.
נפתלי הרץ יהודה ניימנוביץ נפטר בוורשה בשנת 1898, בגיל 55.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנ"ץ סיגל לעצמו בפיליטונים של "בראש הומיות" סגנון בדחני מליצי קמעה, שהיה משופע במימרות השאובות מארון הספרים היהודי, והתאפיין בשיח תלמודי. הפיליטונים, שהשתייכו לז'אנר מאוד פופולרי בעיתוני התקופה, עסקו בקלילות ובעממיות בענייני דיומא שהעסיקו את היהודים בוורשה. היה בהם מיזוג מוצלח בין הסגנון הלמדני והבטלני, לבין ליצנות רכה ונטולת עוקץ דוקרני. חן צנוע מיוחד היה שפוך על מילותיו של הנ"ץ, כפי שהספיד אותו סוקולוב. "בראש הומיות", הופיע במשך כעשר שנים, ועד כדי כך היה פופולרי אצל קוראי העיתון, שכאשר פרש הנ"ץ מכתיבתו בעיתון זמן קצר לפני פטירתו, ניסה העורך, נחום סוקולוב, לכתוב בעצמו את המדור. סוקולוב עצמו מודה שניסיונו לחקות את סגנונו העממי ו"הבטלני" של הנ"ץ - לא צלח[4] בסופו של דבר, אימץ עורך "הצפירה" סגנון משלו בכתיבת הפיליטונים, ומדורו "משבת לשבת" זכה להצלחה מסחררת שלא פיגרה, ואולי אף עלתה על זו של קודמו, הנ"ץ. עם כל זאת, תרומתו של ניימנוביץ לכתיבה עיתונאית קלילה ועממית בשפה העברית, בתקופה שהשפה המדוברת הייתה יידיש - עומדת בעינה.
בנוסף לפיליטונים, הוציא הנ"ץ ספרים לא מעטים, חלקם ביידיש וחלקם בעברית, בהם סיפורי מעשיות, תרגומים לעברית של סיפורים אחרים, אוספים ספרותיים שונים שאותם ערך וספרים ללימוד עצמי של רוסית, פולנית ועברית.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שולמית, אָדער, דאָס וויזעלע אונד דער ברוננען, לובלין: דפוס הערשענהאָרן, תרל"ה. (הספר באוסף הספרייה הלאומית. ראו גם מהדורת לובלין תרנ"ד 1894 באוסף הספרייה)
- נפתלי הירץ ניימאנאוויץ (הנ"ץ), דיא ביידע הערשעלס: אונ אַנדערע ערצאהלונגען, ורשה: דפוס בוימריטער, תרנ"ח 1898. (הספר באוסף הספרייה הלאומית)
- הנ"ץ, שבת אין דאָרף, ברוקלין: היברו פּאַבלישינג קאָמפּאַני, [תרס"-]. (נדפס שוב בשנת תר"פ 1919) (סיפור) (הספר באוסף הספרייה הלאומית)
מבחר מכתביו שכונסו:
- נפתלי הירץ יהודה הכהן ניימאנאוויץ, כתבי הנ"ץ: מאמרים נמרצים ונמלצים, סִפורים וציורים, ורשה: דפוס ר' יוסף לעבענזאהן, תרנ"ח 1898.[5]
ספרי לימוד שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מורה שפת קֹדש: צום זעלבסטערלערנען לשון הקודש ... בעאַרבייטעט פֿון בעלי דקדוק ... אונטער דער רעדאַקציע פֿון ניימאַנאָוויטש הנץ עט קאָמפּאַניע, חוברות א–כד, ורשה: קעלטער, תר"ן.[6] (הופיע במספר הוצאות נוספות) (הספר באוסף הספרייה הלאומית)
- נפתלי הירץ ניימאַנאַָוויטש (הנ"ץ), דער הויזלעהרער רוססיש: עלעמענטאַרבוך צום זעלבסט ערלערנען רוססיש, ורשה: דפוס אַלאַפּין, תרס"ב. (הדפסה נוספת: ורשה, דפוס לוין אפשטין, 1904) (ספר ללימוד עצמי של רוסית)
- ניימאנאוויטש (הנ"ץ), דער הויזלעהרער: דייטש, צום זעלבסטלערנען ..., ורשה: דפוס אַלאַפּין, 1902–1912. (ספר ללימוד עצמי של גרמנית) (הספר, בארכיון האינטרנט)
- ניימאנאוויטש (הנ"ץ), דער הויזלעהרער: פּאָלניש צום זעלבסטערלערנען גרינדליך דיא פּאָלנישע שפּראַכע ..., ורשה: [חמו"ל], 1904. (ספר ללימוד עצמי של פולנית) (וראו הדפסה מאוחרת יותר, בארכיון האינטרנט)
עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניימאנאוויץ הנ"ץ (עורך), שלל צבעים: קובץ דברים ... למקרא ..., חוברת א: "עולים ויורדים (סִפור)", ורשה: דפוס בוימריטער וגאנשער, תרנ"א 1890. (מקראה, חוברת אחת בלבד)
- נפתלי הירץ ניומאנאוויטש (עורך), הנִּצנים: מאסף ספרותי לכל מפלגות בני ישראל ... לגדולים וגם לקטנים ... ולחובבי שפת עבר ..., ורשה: א' בלימריטטער, תרנ"ה. (הספר באוסף הספרייה הלאומית)
תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר עספּעראַנטאָ [לודוויג זמנהוף], שפה אחת לכֻׂלנו: הקדמה ומורה הלשון שלם; נעתק לעברית מאת הנץ, ורשה: מאיר יחיאל האלטער, תרמ"ח.
- דאקטאר עספּעראַנטאָ, דיא וועלטשפּראַכע עספּעראַנטאָ: ... יעדער פֿערשטענדיגער מענש קען זיא ערלערנען אין אייניגע טעג אונד ... פֿערשטענדיגען מיט דער גאֲנצער וועלט; אומגעאַרבייטעט פֿיר דעם יודישען פֿאָלק פֿאָן הנץ, ורשה: מ' לעווינסקי, תרמ"ט. (וראו מהדורת ורשה 1911 באוסף הספרייה הלאומית)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנ"ץ, "בראש הומיות", הצפירה;, ורשה, 1886–1897
- גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, מרחביה, ספרית פועלים, 1965
- נחום סוקולוב, אישים, ירושלים, הספרייה הציונית, תשי"ח
- שמואל ליב ציטרון, "רשימות לתולדות העיתונות העברית; 'הצפירה' ", העולם, 1928 - 1930, כר' ט"ז – כר' י"ח, גל' מ"ט-ל"ג.
- תמימה אידלסון, "'משבת לשבת': פיליטונים בשירות הציונות בעיתון הצפירה של נחום סוקולוב", גלעד, המרכז לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, כר' 23 (תשע"ג), 59–103.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי נפתלי הרץ ניימנוביץ' בפרויקט בן-יהודה
- כתביו של נפתלי הרץ ניימנוביץ בספרייה הלאומית
- קברו של נפתלי הרץ ניימנוביץ' במאגר המידע של בתי הקברות היהודיים בפולין
- זלמן רייזען, ניימאַנאָוויץ נפתלי-הערץ, בספרו לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, מהדורה 2, כרך ב, וילנה: ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין, תרפ"ז 1927, עמ' 565–566, בארכיון האינטרנט
- הרה"ח נפתלי יהודה ניימאנאוויטש ז"ל, הצפירה, 13 במרץ 1898 (נקרולוג)
- פענח, מכתבים מווארשא, המליץ, 16 במרץ 1898 (נקרולוג, עם הבאתו לקבורה)
- א. ל. ביסקא, לזכר הנ"ץ: (תוים ורשימות מתולדות חייו), הצפירה, 6 באפריל 1898
- שמואל ן' כהנובסקי, בראש הומיות: לרוח הנ"ץ, הצפירה, 6 באפריל 1898
- מ. י. פרייד, בשקיעת דור ההשכלה: (פרקים מזכרונותי) | "הנץ", חביבם של קוראי "הצפירה", דואר היום, 2 בדצמבר 1932
- א. ל. ביסקא, קרית ספר | כתבי הנ"ץ למקרא ולשעשועים, הצפירה, 12 בדצמבר 1898, המשך, 13 בדצמבר 1898 (ביקורת על כתביו שכונסו)
נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ (1843-1898), דף שער בספרייה הלאומית
ממאמריו:
- מחזה מול מחזה, הצפירה, 13 באוקטובר 1886, המשך, 19 באוקטובר 1886 (לא בשם עט)
- בראש הומיות, הצפירה, 16 באוקטובר 1896
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השם מורכב כנראה משילוב של אותיות שמו. אולם לימים כתב כי הוא בחר לעצמו "שֵם עוף טמא ... כי השם הזה הוא לי כתריס בפני הפורענות, למען לא 'יאכלוני' היהודים" (הנץ, בראש הומיות, הצפירה, 13 באוגוסט 1893).
- ^ שמואל ליב ציטרון, רשימות לתולדות העתונות העברית: "הצפירה", העולם, 20 בספטמבר 1919.
- ^ ראו לדוגמה "בראש הומיות", 21 ביולי 1893; 19 במרץ 1893; 19 ביולי 1895
- ^ נחום סוקולוב, אישים, הספריה הציונית, תשי"ח, עמ' 222.
- ^ ביקורת: א. ל. ביסקא, קרית ספר | כתבי הנ"ץ למקרא ולשעשועים, הצפירה, 12 בדצמבר 1898, המשך, 13 בדצמבר 1898.
- ^ ביקורת: אברהם אבא ראקאווסקי, שיחות בעולם הספרות, הצפירה, 7 בינואר 1898.