עופות טמאים
מקרא | ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים י"ג–י"ט |
---|---|
משנה תורה | ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ד' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן פ"ב |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קע"ד ספר החינוך, מצווה קנ"ז |
עופות טמאים הם עופות אסורים באכילה על פי היהדות.
טעם המצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הרמב"ם במורה הנבוכים חלק מהמאכלים הטמאים נבחרו להרחקת עבודה זרה משום שהיו בעלי מעמד מיוחד אצל העמים הסובבים. שמעון בודנהיימר מציין סיבה זו להכללת הדוכיפת, היען והחסידה ברשימה זו משום שנחשבו לעופות נערצים במצריים העתיקה.[1]
פירוט העופות הטמאים בתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשימת העופות האסורים מופיעה בתורה, בפרק שבו מוזכרים כל בעלי החיים האסורים באכילה:
וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ, שֶׁקֶץ הֵם:
- אֶת הַנֶּשֶׁר
- וְאֶת הַפֶּרֶס
- וְאֵת הָעָזְנִיָּה
- וְאֶת הַדָּאָה
- וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ
- אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ
- וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה
- וְאֶת הַתַּחְמָס
- וְאֶת הַשָּׁחַף
- וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ
- וְאֶת הַכּוֹס
- וְאֶת הַשָּׁלָךְ
- וְאֶת הַיַּנְשׁוּף
- וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת
- וְאֶת הַקָּאָת
- וְאֶת הָרָחָם
- וְאֵת הַחֲסִידָה
- הָאֲנָפָה לְמִינָהּ
- וְאֶת הַדּוּכִיפַת
- וְאֶת הָעֲטַלֵּף
התלמוד הבבלי[2] מוסיף עוד כמה שמות עופות כפי שהיו מוכרים בזמנם, ובהם הזרזיר שאינו כתוב במפורש, אך הוא מסתובב בחברת עורבים, ולכן הוא בכלל "כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ", כפי שאומר הפתגם - "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב" כלומר שהוא קרוב אליו ואסור כמוהו באכילה.
סימני כשרות בעופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לבהמות ולדגים, להם קבע המקרא כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה, כללים כאלו לגבי העופות קיימים רק במשנה:
סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ.
אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: "כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא; כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר."
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: "כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא."
הספרי[3] לומד כל זאת מן הנשר - שהנשר דורס, אין לו אצבע יתירה, אין לו זפק, וקרקבנו אינו נקלף. וכל הדומים לו - טמאים. חלק מהראשונים, ובראשם הרמב"ם, הסתפקו בסימנים אלו כדי להתיר עופות באכילה. לעומת זאת, ראשונים אחרים קבעו שעוף שאין עליו מסורת שהוא נאכל - אסור באכילה, ושיטה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך.
לדעת ענן בן דוד והקראים אין ממש בכללים המוזכרים למעלה, ובעיקרון כל העופות טהורים חוץ מהעופות מהרשימה שבספר ויקרא; אלא שזיהוי רוב העופות הללו אינו ידוע, ולכן מותר לאכול רק תרנגולים, ברבורים, אווזים, יונים, תורים, קוראים ושלווים - שכן רק על עופות אלו יש לקראים מסורת (בלשונם 'סבל הירושה') שהם טהורים[4].
מסורת בעופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוגי העופות שיש לגביהם מסורת ללא עוררין הם[5] התרנגול (Gallus)[6], היונה (Columba)[7], התור (Streptopelia), האווז (Anser; יש האומרים שמדובר באווז הבית דווקא[8], ויש שהתירו גם את אווז הבר[9])[10] והברווז (Anas). יש מינים שישנה מחלוקת לגביהם:
- שליו (Coturnix) - השליו מוזכר כאחד המינים שאכלו בני ישראל במדבר[11]. מסורת ירושלמית קדומה מזהה את השליו המקראי עם המין הידוע כיום בשם זה, ולכן פוסקים רבים התירו את אכילתו[12].
- תרנגול הודו (Meleagris) - תרנגול ההודו הגיע מיבשת אמריקה, שבה לא ישבו יהודים לפני גילוייה, ועל כן לא הייתה מסורת לגביו. עם זאת, כשהחלו תרנגולי הודו להגיע לאירופה, התירו רוב הפוסקים בה את אכילתו[13]. פרופ' זהר עמר[14] הציע הסבר היסטורי לכך: תרנגולי הודו הגיעו לאירופה דרך האימפריה העות'מאנית, שבה רווחה אז שיטת הרמב"ם שמתיר לאכול עוף בהסתמך על סימני הטהרה בלבד ללא צורך במסורת, וכיוון שיהודי האימפריה אכלו תרנגולי הודו, נחשב הדבר כמסורת עבור יהודי אירופה. עם זאת, היו פוסקים באירופה שאסרו את אכילת תרנגולי ההודו[15], אך כיום היתר אכילתם נפוץ ומקובל בקרב רוב ככל החוגים וכל גופי הכשרות[16].
- פסיון (Phasianus) - הרב דוד צבי הופמן מזהה את השליו המקראי עם הפסיון, ומביא מסורות מיהדות איטליה שהוא מותר באכילה[17]. גם בקרב יהדות תימן רווחה מסורת המתירה את אכילתו[18]. למעשה, מסורת זו אינה מקובלת על רוב הציבור.
- טווס (Pavo) - יש שהתירו את אכילתו[19], ויש שאסרו[20][21].
- חוגלה (Alectoris) - בקהילות רבות הייתה מסורות על כשרותן של מיני החוגלות המצויות בהן, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[22].
- קורא (Ammoperdix) - בתימן הייתה מסורת שמכשירה את אכילתו[23].
- ברווז מוסקובי (Cairina) - מוצאו של הברווז המוסקובי הוא מיבשת אמריקה, ולכן אין מסורת עתיקת יומין לגביו. היו מסורות רופפות בג'מייקה ובארצות הברית שיהודים אכלו אותם, אך הרב יששכר בר אילווי אסר על כך, ופסקו קיבל גיבוי מהרבנים שמשון רפאל הירש מפרנקפורט ונתן מרקוס אדלר מלונדון[24]. גם בראשית היישוב היהודי בארגנטינה (במושבות היהודיות מוזסוויל וזוננפלד) היו מסורות קלושות להתירו, והרבנים המקומיים אהרן גולדמן[25] ויוסף אהרן טורון[26], התירו את אכילתו, ופסקם קיבל גיבוי על ידי הרב שמואל סלנט. בעקבות השתרשות אכילתם ביבשת אמריקה, התיר גם הרב הנצי"ב מוולוז'ין את הברווז המוסקובי[27], וכן הרב צבי פסח פרנק[28] (אך הוא התיר רק למי שאצלו כבר פשט ההיתר והתקבלה המסורת), והיתר זה התקבל[29].
ביהדות הקראית ישנה מסורת (בלשונם 'סבל הירושה') לגבי טהרתם של תרנגולים, ברבורים, אווזים, יונים, תורים, קוראים ושלווים בלבד. לפיכך רק עופות אלה מותרים לאכילה[30].
זיהוי העופות המוזכרים בתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן הזיהוי המקובל של העופות האסורים בתורה בשמם העברי והלטיני:
-
פֶּרֶס (Gypaetus)
-
עָזְנִיָּה (Aegypius)
-
בַּת הַיַּעֲנָה? (Struthio)
-
קָאַת? (Strix)
-
רָחָם (Neophron)
-
דּוּכִיפַת (Upupa)
-
עֲטַלֵּף (Chiroptera)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב: תשס"ד
- ירון סרי, סימני העוף הטהור, דף שבועי לפרשת שמיני, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- זהר עמר וארי זיבוטפסקי, כשרות הברברי והמולארד, המעין תשס"ד.
- הרב בועז מרדכי, 'מהודו ועד כוש' - על כשרות התרנגולות ה'חדשים', המעיין 222, עמ' 25–30.
- הרב יצחק ישעיה ווייס, היתר אכילת תרנגולי הודו בזמננו, "נוה ההיכל" גיליון 160.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב אליעזר מלמד, כשרות עופות, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמעון בודנהיימר, 1949. החי בארצות המקרא - כרך א. עמוד 88
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ה, עמוד א'
- ^ ספרי דברים, פיסקא ק"ג
- ^ כשרות | היהדות הקראית העולמית, באתר www.karaite.org.il
- ^ הרב משה ביגל, "אכול בשמחה" עמ' 73
- ^ לדעת רש"י ורבי יצחק אברבנאל, אלו הם "ברבורים אבוסים" שהוזכרו במקרא ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ג' כעופות שנאכלו על ידי שלמה המלך
- ^ "הכשרות כהלכה", עמ' יח-יט
- ^ הרב יהונתן אייבשיץ, כרתי ופלתי, יורה דעה פב, ט
- ^ בית דוד טו, א, ביסודי הבית
- ^ לדעת החוקרים, אלו הברבורים שהוזכרו אצל שלמה (ש. בודנהיימר, ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145–146 ועוד)
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א
- ^ "מזון כשר מן החי" עמ' 49-59; "הכשרות כהלכה" עמ' יח; "אכול בשמחה" עמ' 72
- ^ ראו למשל בדברי ר' אריה לייבוש בולחובר, ערוגות הבושם, קונטרס התשובות ליו"ד סימן פ"ב, סימן טז עמ' קעב, ועוד
- ^ מסורת העוף, תל אביב תשס"ד. עמ' 118-146
- ^ ראו הרב צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, סימן פ"ב, סעיף קטן ל"ד, באתר היברובוקס שהביא את דעות האוסרים
- ^ אומרים בעולם הישיבות שהרב אהרן קוטלר החמיר על עצמו שלא לאכול תרנגול הודו. כמו כן, הרב צבי שכטר אומר לתלמידיו שעדיף שלא לאכלו.
- ^ מלמד להועיל חלק ב טו-טז
- ^ מכתבו של הרב יוסף קאפח בעניין זה מופיע במאמרו של ד"ר זיבוטפסקי בתוך ספר הזיכרון לרב יוסף קאפח.
- ^ שפתי דעת יורה דעה פב ח בשם כנסת הגדולה
- ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, מחזיק ברכה יורה דעה פב
- ^ הרב יעקב חיים סופר, כף החיים, יורה דעה פב
- ^ זהר עמר, מסורת העוף, עמ' 241-239
- ^ מסורת העוף עמ' 241-239
- ^ שו"ת מלחמות אלהים עמ' 164-165
- ^ דברי אהרן (ירושלים תשמ"א) סי' כה-לא. הוא נועץ לשם כך ברב נפתלי הרמן אדלר מלונדון, שהתיר כנגד פסקו של אביו לרב אילווי
- ^ זיכרון יוסף, הקדמה עמ' 3-4, וכן סימן א ובעוד מקומות.
- ^ שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כב
- ^ הר צבי יורה דעה עח
- ^ הרב משה לוינגר, כשרות מזון מן החי עמ' 71
- ^ כשרות | היהדות הקראית העולמית, באתר www.karaite.org.il
כשרות | ||
---|---|---|
כשרות הבשר | אבר מן החי • טרפה • סירכא • גיד הנשה • צומת הגידים • סימני הכשרות • עופות טמאים • זרוע, לחיים וקיבה • איסור אכילת חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • איסור אכילת דם • בשר שנתעלם מן העין | |
מצוות התלויות בארץ | שמיטה • יובל • טבל • תרומות ומעשרות • חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • פאה •מתנות עניים • ביכורים | |
הלכות הרחקה מגויים | חלב נוכרי, גבינת נוכרי וחמאת נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים | |
הכשרת כלים | טבילת כלים • הכשרת כלים • ליבון • נעיצה | |
איסורי תורה | בשר בחלב • חמץ בפסח • איסור אכילת שרצים | |
איסורי דרבנן ומנהגים | איסור לינת לילה • משקים שנתגלו • איסור אכילת קטניות בפסח • איסור שתיית מים בחילופי תקופות • אכילת דג עם בשר • אכילת דג עם חלב • אוכלים ומשקים שתחת המיטה | |
דינים כלליים | איסור והיתר • תערובת • מיעוט המצוי • טעם כעיקר • נותן טעם • נותן טעם לפגם • נ"ט בר נ"ט • דבר דעביד לטעמא • מעמיד • ביטול איסור לכתחילה • איסורים מבטלים זה את זה • כבוש כמבושל • תתאה גבר • מליח כרותח • עבירה מטמטמת | |
כשרות בעת החדשה | ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל • בראקל |