סוף טוב

סוף טוב הוא קונספט מרכזי בספרות, קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה המציג סיום עלילה אידיאלי ליצירה בדיונית. בסוף טוב, כמעט הכל מתברר לטובה עבור הגיבורים הראשיים, בעוד הנבלים מובסים. בקווי עלילה שבהם הגיבורים נמצאים בסכנה פיזית, סוף טוב מורכב בעיקר מהישרדותם, והשלמה מוצלחת של המסע או המשימה. כאשר אין סכנה פיזית, סוף טוב עשוי להיות מאהבים אשר מממשים את אהבתם, למרות גורמים שונים המנסים לסכל אותה. ישנם קווי עלילה המשלבים את שני המצבים.

באגדות, סוף טוב מתגלם במשפט הסיום הנפוץ: ”והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה”. הוא ידוע גם בגרסה האנגלית: "Happily Ever After". ב"סיפורי אלף לילה ולילה" סיומת זו באה לידי ביטוי באופן מאופק יותר, ונחתמת במילים "הם חיו באושר, עד שהגיע אליהם האחד שהורס את כל האושר" (המוות). גם הגרסאות הרוסיות של האגדות מסתיימות בדרך כלל ב"הם חיו זמן רב ובאושר, ומתו יחד באותו יום".

בספרות

הנוכחות של סוף טוב היא אחת מנקודות המפתח שמבדילות בין מלודרמה לטרגדיה. במאה השבע-עשרה, הסופר האירי נחום טייט ביקש לשפר את "המלך ליר" של ויליאם שייקספיר. הגרסה שלו שונתה מאוד, ובה ליר שורד וקורדליה נישאת לאדגר. הגרסה של טייט שלטה בהופעות במשך מאה וחצי, והמקור של שייקספיר כמעט נשכח. גם דייוויד גריק וגם ג'ון פיליפ קמבל, נטלו חלק מהטקסט המקורי של שייקספיר אך שמרו על הסוף הטוב של טייט. ב-1823 אדמונד קין שיחק את המלך ליר עם הסוף הטרגי המקורי, אך תוך שלוש הופעות בלבד חזר לסוף של טייט, אשר היה חביב יותר על הקהל. רק בשנת 1838, שיקם בהצלחה וויליאם מקרידי את סופו הטרגי המקורי של שייקספיר אותו העלה בקובנט גארדן. סופים שמחים הוצמדו גם ל"רומיאו ויוליה" ו"אותלו", אך ללא הצלחה.

בקולנוע

בגרסה של סטיבן ספילברג ל"מלחמת העולמות", הסוף הטוב מורכב משלושה אלמנטים ברורים: כל הגיבורים שורדים את הסכנות במסעם; האנושות כולה שורדת את פלישת החייזרים; האב הגיבור חוזר לקבל כבוד מצד ילדיו המנוכרים. גם ב"עיני הדרקון", רומן הפנטזיה של סטיבן קינג, מובא באופן סטנדרטי לז'אנר, אך קובע בפשטות ש"היו ימים טובים וימים רעים" לאחר מכן.

סוף טוב לרוב הוא סוף סגור. הדמויות חוות "סגירת מעגל" וסיום הסיפור בעלילה הראשית, מה שמעניק לקהל תחושת השלמה וסיפוק. גם העובדה שהדמויות עמן הקהל מזדהה זוכות לתגמול חיובי, מעניקה לו תחושת הקלה ושביעות רצון. עם זאת, סוף טוב יכול לשמש גם נתיב פתוח להמשך אפשרי. לדוגמה, בסרט "מלחמת הכוכבים" משנת 1977, לוק סקייווקר מביס את האימפריה הגלקטית על ידי השמדת כוכב המוות. עם זאת, לסוף הטוב של הסיפור יש בסרט הבא "האימפריה מכה שנית", שמתהפכות בסרט "שובו של הג'דיי" מ-1983.

ביקורת

לדעת מבקרים ספרות וקולנוע, "סוף טוב" עלול להיות פשטני ולא ריאליסטי. בניסיון ליצור סוף המשקף את הכמיהה האנושית לתוצאה חיובית, הם יוצרים ציפיות לא ממשיות מהמציאות.

בנוסף, סוף טוב רק דורש שהדמויות הראשיות יהיו בסדר. מיליוני דמויות רקע תמימות יכולות למות, אך כל עוד ניצלות הדמויות שאכפת לקהל מהן, זה עדיין יכול להיות סוף טוב. רוג'ר אברט מעיר בביקורת שלו על "היום שאחרי מחר" של רולנד אמריך: "מיליארדי אנשים אולי מתו, אבל לפחות הדמויות המרכזיות שרדו. לוס אנג'לס משוטחת על ידי סופות טורנדו מרובות, ניו יורק קבורה מתחת לקרח ושלג, הממלכה המאוחדת קפואה, וחלק גדול מחצי הכדור הצפוני נמחק, תודה לאל שג'ק, סם, לורה, ג'ייסון וד"ר לוסי הול שורדים, יחד עם חולה הסרטן הקטן של ד"ר הול. ברשימת שינדלר של ספילברג, השואה היא רקע קודר בלתי ניתן לשינוי. הצופים יודעים ששישה מיליון יהודים יירצחו על ידי הנאצים, ושום דבר לא יכול לשנות את זה. ובכל זאת, היהודים הספציפיים בסרט, שיש להם זהות, שם ופנים, ניצלים על ידי שינדלר האמיץ, והישרדותם בין כל הזוועות אכן מספקת לקהל סוף טוב.

סובייקטיביות

אין הגדרה מקובלת אוניברסלית לסוף טוב. הגדרות כאלה יכולות להשתנות במידה ניכרת במרוצת הזמן ועקב ההבדלים התרבותיים. ב"הסוחר מוונציה" התנצרותו הכפויה של שיילוק נועדה להיות סוף טוב. כנוצרי, שיילוק כבר לא יכול היה להלוות בריבית, מה שמבטל את מזימותיו במחזה ומסיים את היריבות בינו לבין אנטוניו. בתקופות מאוחרות יותר, יהודים התנגדו נחרצות לסיום זה, וראו בו כמתאר ניצחון של העוול והדיכוי, אשר נועד לספק את דעותיו הקדומות של הקהל. באופן דומה, עבור קהלים מהמאה השש-עשרה, סיומו של "אילוף הסוררת" בו אישה עצמאית ואסרטיבית נשברת, והופכת כנועה לחלוטין לבעלה, נחשב באופן כללי כסוף טוב, מה שלא עומד בסטנדרטים המודרניים בנוגע למקומן של נשים בחברה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוף טוב בוויקישיתוף