סופיה גצובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סופיה גצובה, 1937

סופיה (סוניה) גֶצוֹבָה (ו' בתשרי תרל"ג, 1872י"ב בתמוז תש"ו, 1946) הייתה רופאה פתולוגית, חלוצת הפתולוגיה בארץ ישראל.

גצובה נולדה ברוסיה ולמדה רפואה באוניברסיטת ברן, הוסמכה לרפואה בשנת 1904 והשתלמה במכון פסטר בפריז. עבדה כפתולוגית ושימשה רופאה באוניברסיטת ברן. נושא עבודת הדוקטור שלה היה 'בלוטת המגן של הקראטנים והאידיוטים'. בעת המחקר גילתה תאים מיוחדים מפוזרים בין התאים התירואידים, והם נקראו על שמה. בנוסף חקרה את חוט השדרה של חולי פלצת (טטנוס) שקיבלו ריפוי בגופרת מגנזיום, תרבית רקמה, שחפת ניסויית ואבעבועות רוח. בשנת 1912 קיבלה את התואר דוצנט (מרצה בכירה) לאנטומיה פתולוגית.

בשנת 1925 עלתה לארץ ישראל, והייתה בין הרופאים הפתולוגים הראשונים בארץ. החל משנת 1926 שימשה כפרופסור ועמדה בראש המכון לאנטומיה פתולוגית במרכז רפואי הדסה, אותו הרחיבה ופיתחה במשך 14 שנה. בנוסף ייסדה מוזיאון רפואי בהדסה. בישראל עסקה בעיקר בנתיחת גופות, כשהייתה נוסעת לבדה בכל הארץ, ביום ובלילה בתנאים קשים ובאמצעים דלים. גצובה הייתה מרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, כשבשנת 1940 העניקה לה האוניברסיטה באופן רטרואקטיבי עם פרישתה את המינוי פרופסור אמריטה. גצובה הייתה האישה הראשונה שמונתה לפרופסור בארץ ישראל.

בין השנים 1898–1903 הייתה גצובה ארוסתו הראשונה של חיים ויצמן. גצובה הייתה פעילה בסיעת הפרקציה הדמוקרטית והשתתפה כצירה בקונגרסים הציוניים הראשונים.

מתלמידיה : ד"ר אלחנן רבינוביץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ערך 'גצובה, סופיה', עמ' 43, 'נשים בישראל: לקסיקון'. הוצאת עם עובד בשיתוף ירחון נעמת, 1991.
  • ערך 'גצובה, סופיה', עמ' 134-135, 'רופאיה של ארץ ישראל: 1799-1948'. בעריכת ניסים לוי ויעל לוי, הוצאת א. בחור, 2008.
  • צ' שחורי-רובין, "פרופ' סופיה גצובה: חלוצת הפתולוגיה בארץ ישראל", קורות-שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, כרך כא (תשע"ב-תשע"ג), עמ' כה-נד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]