הסכם ויצמן-פייסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם ויצמן-פייסל היה הסכם שנחתם בלונדון ב-3 בינואר 1919 בין חיים ויצמן בשם התנועה הציונית, לבין האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חיג'אז, בשם הממלכה החיג'אזית, והיה אמור להסדיר את היחסים בין התנועה הציונית לבין ממלכה ערבית מאוחדת (חזון סוריה הגדולה) בראשות פייסל שהייתה אמורה לקום בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי.

ויצמן ופייסל נפגשו לראשונה בעקבה שבעבר הירדן ב-4 ביוני 1918, כאשר ויצמן ביקר בארץ בראשות משלחת ציונית, ופייסל עמד בראש הכוחות המורדים הערביים שנעו צפונה. הפגישה עלתה בהצלחה, והולידה פגישות נוספות בין השניים בהמשך השנה. בנובמבר הם הגיעו להסכמה שנחתמה בתחילת 1919.

הסעיפים המרכזיים של ההסכם הם -

  • היחסים העתידיים שבין המדינה הערבית העתידית לבין פלשתינה (הכוונה המנדט הבריטי), יושתתו על הבנה הדדית ושיתוף פעולה בין הערבים במדינה הערבית ליהודים בפלשתינה.
  • הבטחה שסדרי השלטון בפלשתינה יכללו "הצהרת הממשלה הבריטית מ-2 בנובמבר 1917" (הצהרת בלפור).
  • קריאה לעודד הגירה יהודית לפלשתינה במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.
  • הבטחת חופש הדת, ואת השליטה המוסלמית על המקומות הקדושים לאסלאם.
  • הסכמה על משלחת שתשלח התנועה הציונית לפלשתינה כדי לערוך סקר על האפשרויות הכלכליות של הארץ ולהמליץ על דרכים לפיתוחה. המשלחת תעמוד גם לרשות המדינה הערבית, והתנועה הציונית לעזור לה ליישם את הפוטנציאל הכלכלי של הארץ.
  • חילוקי דעות בין הצדדים יועלו לבוררות בפני הממשלה הבריטית.

פייסל הוסיף בכתב ידו נספח, שנחתם גם הוא על ידי שניהם, שאמר שההסכם יהיה בתוקף רק אם ייתמלאו דרישות הערבים (מהבריטים) לעצמאות, ושאם יחולו אפילו שינויים קטנים בהבטחות אלה ההסכם יבוטל.

לאחר חודשים ספורים התברר שהמדינה הערבית הגדולה לא מוקמת בגלל הסכם סייקס פיקו בין הבריטים לצרפתים. פייסל שהיה מלך סוריה לתקופה קצרה והיה נתון בצבת בין הלאומנים הערביים לצרפתים, החל להתנער מההסכם. וכאשר הוא הודח על ידי שלטונות המנדט הצרפתי והפך למלך עיראק, איבד ההסכם את שארית חשיבותו.

גם בקרב התנועה הציונית לא הייתה התלהבות מההסכם שלא הבטיח הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]