סטיבן דין גורדון
 | |
| לידה | 3 בפברואר 1969 (בן 55) |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 2013–2014 |
| בת זוג |
לאנאי לואיס 1995–2001 |
| מספר צאצאים | 1 |
סטיבן דין גורדון (באנגלית: Steven Dean Gordon; 3 בפברואר 1969) הוא רוצח סדרתי ואנס אמריקאי אשר רצח לפחות ארבע זונות יחד עם שותפו לפשע, פרנק קארו, בין השנים 2013–2014, בסנטה אנה ובאנהיים שבקליפורניה. גורדון הורשע ונידון למוות ב-2017, וכיום הוא שוהה באגף המוצאים להורג של בית הסוהר סן קוונטין, בהמתנה לביצוע גזר דינו[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטיבן דין גורדון נולד ב-3 בפברואר 1969, בלינווד (אנ'), קליפורניה. זמן מה לאחר לידתו עברה משפחתו לגור בנורווק[2]. בראשית חייו התקיים בתנאי עוני ירודים, ומפאת בעיות רפואיות מהן סבל נאלץ להיעדר משנת לימודים מלאה. בבית ספרו לא נחשב לתלמיד פופולרי או מקובל במיוחד, ובשל קומתו הנמוכה סבל לעיתים תכופות ממעשי בריונות אשר בחלוף הזמן הפכו את התנהגותו לאגרסיבית ועוררו אצלו חולי נפשי בדמות תסמונת נפוליאון (אנ')[2].
בתום לימודיו בבית הספר התיכוני סנטה פה (אנ') ב-1988, החליט גורדון בן התשע עשרה שלא להמשיך ללימודים אקדמיים, ומצא עבודה בדיסנילנד[2]. בזמן שעבד שם שימש כאיש אחזקה עבור מספר מסעדות מזון מהיר אשר פעלו בתוך פארק השעשועים. במהלך תקופה זו הכיר את לאנאי לואיס, אשתו לעתיד, אשר עבדה גם היא במקום, ובין השניים נרקמה במהרה מערכת יחסים זוגית. לאורך הזמן הפך גורדון לדמות מוכרת ואהובה בפארק, ואף נודע בשל אהבתו לענף הספורט סופטבול, עד כדי כך שבראשית שנות ה-90 שימש כשחקן מרכזי בקבוצה המקומית של מחלקת הפארקים ואתרי נופש של חברת וולט דיסני[2].
מאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כעבור מספר שנים הואשם גורדון בידי אחותו כי אנס את בתה, אחייניתו, האשמה שבגינה הורשע בהטרדה מינית של קטין[3]. על אף שתחילה הודה באשמה, משך גורדון את הודאתו מאוחר יותר, ונידון לחמישה עשר חודשי מאסר. הוא טען בתוקף לחפותו, ולדבריו הודה באשמה רק לאחר שבת זוגו איימה עליו כי אם לא יעשה כן תיפרד ממנו. כמו כן אמר כי אחותו פיברקה את ההאשמות נגדו[2].
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו של גורדון מבית הסוהר כעבור שנה, גמר אומר בלבו לאמץ את דפוס חייו של האזרח שומר החוק, ונמנע מביצוע כל פשעים נוספים. ב-22 בפברואר 1995, נישא ללואיס, ולאחר שנתים נולדה בתם, קיילה. בכדי לפרנס את משפחתו נאלץ גורדון לעבוד בשתי עבודות שונות: במהלך היום שטף כלי רכב במוסך באנהיים, ובלילה חילק עיתונים עבור עיתון מחוז אורנג' (אנ')[2].
בשלהי שנות ה-90 עברה משפחתם להתגורר בבית חדש בריברסייד[2]. על אף שאין בנמצא ראיות כי ביצע גורדון פשעים כלשהם במהלך תקופה הזו, טענה אשתו מאוחר יותר כי התנהגותו החלה להתדרדר באותה העת, ככל הנראה בשל קשיים כלכליים ובעיות שהתעוררו בביתם. לדבריה, נהג גורדון להתעצבן בקלות, אפילו בגין פרטים שוליים, ואף איים להתאבד או לשכור מתנקש שירצח אותו בכדי שבני משפחתו יקבלו כסף מביטוח החיים שלו[2]. ב-2001 עזבה לואיס את ביתם יחד עם קיילה בת הארבע, והגישה נגד גורדון תביעת גירושים. בתום המשפט שנערך ביניהם נאסר על גורדון להתקרב לשתיהן[3].
מספר חודשים לאחר סיום הליכי הגירושים ניסה גורדון להציל את זוגיותו עם לואיס, אולם נדחה. באוגוסט אותה שנה החליף את לוחיות הרישוי של רכבו וצבע את החדשות בטורקיז. לאחר מכן נכנס לתוך כנסייה בריברסייד, בה שהו באותה העת אשתו ובתו, מבלי שאף עובר אורח הבחין בו, ושכנע את בתו להיכנס לרכבו בהבטחה כי יביא לה ממתק[4]. כאשר שב אל אשתו כיוון אליה טייזר ודחף אותה לתוך רכבו. לאחר שקשר אותה וסתם את פיה, עזב את המדינה יחד איתן ונסע לנבדה[2].
כעבור מספר ימים הצליחה לואיס לשכך את חשדותיו של גורדון לאחר שהעמידה פנים כי סלחה לו, והוא הרשה לה להתקשר להוריה. כאשר למדו על מקום הימצאותה, יצרו קשר עם הרשויות, אשר איתרו את שלושתם במהרה ועצרו את גורדון. הוא הואשם בשני סעיפי חטיפה, כאשר סעיף האונס אשר לכאורה בוצע כנגד אשתו נפל בשל חוסר בראיות. באפריל 2002 הורשע גורדון בגין שני הסעיפים ונידון לעשר שנות מאסר[4].
גורדון שוחרר על תנאי בפברואר 2010, אך נאסר עליו להתקרב למשפחתו או למקומות בהם התאספו ילדים, והוא נאלץ לעטות אזיק אלקטרוני על רגלו[4]. עם שחרורו יצר קשר עם איאן פאמל, אשר היה הממונה עליו בעבודתו הקודמת, ומאחר ששמרו על קשר לאורך מאסרו, הציע לו הלה עבודה במוסך מקומי.
חיי הפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודתו החדשה הכיר גורדון את פרנק קאנו בן העשרים ושלוש, וגילה כי חלק עמו נקודות דמיון רבות[2]. שניהם סבלו בילדותם מעוני, בריונות ובעיות בריאותיות שונות. קאנו נתפס בעברו מטריד מינית את אחייניתו בת התשע, וריצה עונש מאסר בן שישה עשר חודשים כתוצאה מכך. בדומה לגורדון, נאסר עליו להתקרב למשפחתו או לילדים קטנים, והוא נאלץ לעטות אזיק אלקטרוני.
על אף הבדלי הגילאים שביניהם, הפכו השניים במהרה לחברים טובים. מאחר שלא הצליח למצוא קורת גג אשר יוכל לחיות תחתיה, החל גורדון לישון ברכבו, ולאחר שלמד כי חברו החדש סבל מבעיה דומה, הזמין אותו להצטרף אליו[2]. קאנו המובטל באותה העת הגיע לבקר את גורדון במוסך בו עבד לעיתים תכופות, וחלק עמו את ארוחת הצהריים שהכינו לו הוריו מדי יום. כמה מעמיתיו לעבודה של גורדון חשדו כי בין השניים התקיימה מערכת יחסים אינטימית, אולם גורדון הכחיש את הטענות הללו, וטען כי היו חברים קרובים בלבד[3].
יום אחד חתכו השניים את האזיקים האלקטרוניים מרגליהם ונמלטו לאלבמה, שם נתפסו במהרה בידי סוכנים פדרליים. הם ניסו לעשות זאת שנית כעבור שנתיים, ב-2012, בטרם עלו לאוטובוס גרייהאונד אשר נסע ללאס וגאס, שם בילו את השבועיים הבאים במנוחה ופנאי[2]. הם אותרו ונעצרו ב-8 במאי בגין הפרת תנאי שחרורם. קאנו נידון לעשרה חודשי מאסר בבית סוהר פדרלי, ואילו גורדון נידון לשמונה חודשים בבית סוהר מדיני. עם שחרורם כשנה לאחר מכן חזרו להתרועע יחדיו, ומאחר שכעת היו חסרי עבודה או בית, החלו לטייל ברחבי ארצות הברית[3].
הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורדון וקאנו נהגו להסתובב בסנטה אנה ובאנהיים בחיפוש אחר זונות, ולאחר מכן תכננו שיטות שונות על מנת לחטוף ולרצוח אותן בהצלחה[5]. קורבנתם הראשונה הייתה קיאנה ריי ג'קסון בת העשרים, זונה שאספו משדרות הרבור בקוסטה מסה (אנ'), ב-6 באוקטובר 2013. לפי עדותו של גורדון, התחבא קאנו בין המושבים האחוריים של רכבם, ולאחר שנכנסה פנימה כיוון אליה את אקדחו, בזמן שגורדון נסע לעבר מגרש חנייה נטוש. כאשר הגיעו למקום החל גורדון לאנוס אותה, אך לאחר שהבחינה כי שניהם עטו אזיקים אלקטרוניים, החליטו לרצוח אותה[5]. גורדון טען שעל מנת להסתיר את עקבותיהם, הפשיטו הוא וקאנו את גופתה מבגדיה ושטפו אותה ביסודיות, בטרם נפטרו מכל חפציה האישיים.
לאחר הרצח של ג'קסון, החליטו השניים לחטוף את ג'וזפין ורגאס בת השלושים וארבע. לדברי גורדון, היה זה קאנו אשר יזם את החטיפה. ורגאס לא חיבבה את גורדון, והוא, לכאורה, ניסה להניא את חברו מתוכניתם לרצוח אותה[5].
כעבור חודש מצאו השניים את מרתה אניה בת העשרים ושמונה, זונה נוספת, וניסו לשכנעה להיכנס לרכבם, אולם היא סירבה להצעתם בשני מקרים שונים, דבר שהרגיז את גורדון מאוד. הוא טען כי לאחר שלבסוף הצליחו לפתות אותה לבוא עמם, התפתחה ביניהם קטטה אשר הסתיימה בכך שהוא וקאנו חנקו אותה למוות יחדיו. כמו כן אמר כי השיבה מאבק אלים, וכמעט שהצליחה להימלט[5].
בכל הנוגע לקורבנתו האחרונה, ג'ראה אסטפ בת העשרים ואחת, הסביר גורדון כי תחילה לא התכוון כלל לרצוח אותה, מאחר שחיבב אותה מאוד[5]. לדבריו, ניסה לשכנע אותה להפסיק לעבוד כזונה, ואף לבוא לגור עמו, אולם היא סירבה. לאחר מכן פרץ ביניהם ויכוח שבמהלכו ריססה אותו בגז מדמיע וניסתה לצאת מהרכב[6]. מעשיה הרגיזו אותו מאוד, כך אמר, והוא תקף, אנס ורצח אותה[5].
מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורדון וקאנו נעצרו ב-11 באפריל 2014, באנהיים, לאחר שחקירה ארוכה אשר נפתחה ב-14 במרץ אותה שנה הציעה כי השניים רצחו מספר זונות יחדיו[7]. המשטרה המקומית קיבלה שיחת טלפון ממרכז מיחזור שעובדיו מצאו גופת אישה בין ערמות אשפה, על גבי מסוע[8]. הגופה זוהתה כג'ראה נייקול אסטפ, זונה מאוקלהומה סיטי אשר הגיעה למדינה מספר ימים קודם לכן[9].
זמן מה לאחר מכן חברו החוקרים מסנטה אנה לעמיתיהם באנהיים, ופתחו בחקירה משותפת אשר נגעה להיעלמותן של שלוש נשים נוספות: ג'וזפין מוניק ורגאס, מרתה אניה, וקיאנה ריי ג'קסון[8].
במהלך החקירה מצאה המשטרה מספר פריטים סמוך לגופתה של אסטפ, אשר הושלכו יחד עמה לתוך פח האשפה[10]. ביניהם אותר תרסיס קצף שעליו נמצאו טביעות אצבעותיו של תושב אנהיים אשר עבד באותה העת כמתקין חלונות. ביום בו אסטפ נעלמה, אותו אדם התקין חלונות בחנות קרובה למוסך בו עבד גורדון.
כאשר חיפשו אחר עברייני מין העוטים אזיקים אלקטרוניים בארכיון המשטרתי, למדו החוקרים כי הן גורדון והן קאנו שהו באותם הזמנים במקומות מהן נעלמו עקבותיהן של הזונות[10]. כמו כן הסתמכו על מידע איכוני שהופק מתוך אותות הטלפונים הסלולריים שלהן. שניהם נעצרו במהרה, אולם הכחישו כל מעורבות במקרים. במקביל המשיכו החוקרים לחפש אחר גופותיהן של שאר הנשים, ושיערו כי הן הושלכו יחד עם גופתה של אסטפ לתוך פח האשפה. חיפושיהם לא צלחו, ושאר הגופות מעולם לא נמצאו[5].
בשלהי חודש אפריל אותה שנה, במהלך חקירה שנמשכה יותר משלוש עשרה שעות, הודה גורדון בחמש רציחות, אולם לא הצליח להיזכר בשמה של הזונה החמישית והאחרונה שקטל, וזהותה לא נקבעה[5]. לפי עדותו, החל לפתות נשים להיכנס לרכבו באוקטובר 2013, בזמן שקאנו חיכה להן במושב האחורי. לאחר מכן נהג לנסוע למגרש חנייה ריק, סמוך למוסך שבו עבד, שם אנסו הוא וקאנו את הזונות בטרם חנקו אותן למוות[11].
תחילה מסר גורדון שתי גרסאות שונות בנוגע להשתלשלות האירועים: בראשונה, התעקש כי היה זה הוא אשר תכנן את הרציחות בכוונת תחילה, וכי מעורבותו של קאנו הייתה מינימלית בלבד, מאחר שלא ידע מה עתיד להתרחש מרגע שנכנסו לרכב[5]. מנגד, בגרסתו השנייה, טען כי קאנו היה שותף אקטיבי בכל הרציחות, וידע לפשר מעשיהם.
מרבית עדותו של גורדון אומתה לאחר שבדיקות דנ"א אישרו כי הפרופילים הגנוטיפיים שלו ושל קאנו התאימו לממצאים הביולוגיים שנאספו מגופתה של אסטפ[12]. כמו כן מספר מסרונים מהטלפונים הסלולריים של שניהם, אשר הוחרמו בידי המשטרה, שימשו כראיות נוספות.
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשימוע קדם משפטי שנערך בנובמבר 2014 הואשמו גורדון וקאנו בארבעה סעיפי רצח[12], והוחלט כי משפטיהם יתקיימו בנפרד. משפטו של גורדון נפתח ב-16 בנובמבר 2016, לאחר שפיטר את עורך הדין שמונה עבורו מהסנגוריה הציבורית, וביקש לייצג את עצמו[13]. הפרקליטות של מחוז אורנג' הציעה לו הסדר טיעון בה יודה באשמת ארבעת סעיפי רצח, ובתמורה יושמטו סעיפי האונס, והתובע לא ידרוש עבורו את עונש המוות. גורדון סירב[14].
ראיותיה העיקריות של התביעה היו בדיקת הדנ"א של הממצאים מגופה של אסטפ, דו"ח המידע של האזיק האלקטרוני שעטה גורדון, ומספר מסרונים ששלחו הוא וקאנו זה לזה בהם שוחחו על קורבנותיהם[14].
במהלך המשפט התכחש גורדון להודאתו המוקדמת וטען לחפותו בפני האישומים, אולם לא התאמץ להגן על עצמו, ובראשית דצמבר אף שינה את עמדתו והודה באשמה[13]. הוא ביקר את ההחלטה שהתקבלה בגין שחרורו המוקדם מבית הסוהר, והאשים את קציני המבחן שלו ברשלנות. לאחר מכן עתר לבית המשפט בדרישה לזמן אותם. עתירתו נענתה בחיוב, אולם הקצינים דחו את כל ההאשמות שעלו נגדם. לדבריו של גורדון, הוא הורשה להתרועע עם עבריין מין מוכר, דבר שהפר את תקנות שירות המבחן[15].
חבר המושבעים מצא את גורדון אשם בגין בכל האישומים ב-15 בדצמבר. למשמע החלטתם נותר גורדון רגוע וקר רוח[8]. כעבור שישה ימים, לאחר שדנו המושבעים במשך יום שלם על פסק הדין, המליצו להטיל עליו את עונש המוות[16]. גורדון שיבח אותם על החלטתם, סירב לבקש המתקה מבית המשפט, והביע חרטה על פשעיו[15]. הוא התנצל בפני משפחות קורבנותיו, ודיבר כנגד שותפו, קאנו, בטענה כי גם הוא צריך לקבל את עונש המוות בשל מעורבותו[13].
גורדון נידון למוות ב-3 בפברואר 2017, והועבר לבית הסוהר סן קוונטין. במהלך השימוע נאמו כמה מקרובי משפחותיהם של הקורבנות. גורדון בכה והתנצל בפניהם שוב. לאחר מכן סיפרו כמה מהם לעיתונאים כי לא הצליחו להבין את מניעיהם של גורדון וקאנו. אמה של ג'ראה אסטפ, ג'ודי אסטפ פיאר, טענה כי התנצלותו של גורדון לא שכנעה אותה[17].
הוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-2022, גורדון ממתין לביצוע גזר דינו באגף המוצאים להורג של בית הסוהר סן קוונטין.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
משטרת אנהיים הודיעה באפריל 2017 כי הצליחה לזהות את קורבנתו החמישית של גורדון. בעדותו המקורית תיאר אותה כזונה כהת עור בראשית שנות העשרים לחייה, שהוא וקאנו מצאו בקומפטון, בפברואר 2014, וכי הייתה נמוכת קומה, רזה, מקועקעת ובעלת שיער שחור. לאחר שבדקו תיקים רבים של היעלמויות לא פתורות, מצאו את המקרה הפוטנציאלי של סייבל אלכסנדריה פיקט בת התשע עשרה, שעקבותיה נעלמו ב-14 בפברואר 2014. לדברי משפחתה, סיימה פיקט את לימודיה בבית הספר התיכוני של קומפטון ב-2013 ותכננה להתגייס לצבא, אולם לאחר שנדחתה עזבה את ביתה והפכה לזונה[18].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "עונש המוות נגזר על סטיבן גורדון בגין חטיפתן ורציחתן של ארבע נשים במחוז אורנג'", עיתון מחוז אורנג', שון אמרי, 6 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 "שני חשודים ברצח סדרתי היו חברים במשך שנים", עיתון מחוז אורנג', טוני סוודרה, 24 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 4 "ריברסייד: 'המשטרה דפקה אותנו', כך אמר החשוד ברצח סדרתי", מפעל התקשורת, טוני סוודרה, סלבדור הרננדז, 19 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 "אביו של המואשם ברצח סדרתי 'הרוס' מהאישומים", לוס אנג'לס טיימס, אדולפו פלורס, פלומה אסקוויבל, 18 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "תמליל חבר המושבעים הגדול: התובעים טוענים כי מסרונים מחרידים חושפים את תוכניתם של החשודים להרוג זונה", עיתון מחוז אורנג', קיגן קייל, טוני סוודרה, 25 בנובמבר 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ "בית המשפט הקריא את המסרונים המצמריים של הנאשמים ברצח סדרתי פרנק קאנו וסטיבן גורדון: 'החתולה הולכת לישון'", סידני מורנינג הראלד, אמילי פוקסהול, 26 בנובמבר 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ "שני חשודים נעצרו במקרה הרצח הסדרתי של מחוז אורנג'", מערכת השידור קולומביה לוס אנג'לס, 12 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 "עבריין מין מקליפורניה נמצא אשם ברצח ארבע נשים בזמן שעטה עליו מכשיר איכון", מערכת השידור קולומביה, 15 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ "המשטרה מחפשת אחר מידע נוסף בנוגע לאישה שגופתה נמצאה במפעל המיחזור באנהיים", מערכת השידור קולומביה לוס אנג'לס, 17 במרץ 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 "אחד החשודים ברצח סדרתי ממחוז אורנג' שוחרר בעבר על תנאי", לוס אנג'לס טיימס, אדולפו פלורס, 15 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ "משפטו של הרוצח הסדרתי אשר עטה על עצמו מכשיר איכון נפתח", מערכת השידור קולומביה, 16 בנובמבר 2016; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.
- ^ 1 2 "מתוך התמליל: ויכוחים בנוגע לרצח האחרון מבין ארבעת הנשים שמתו", חדשות המדבר, אסושייטד פרס, 25 בנובמבר 2014; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 3 "חבר המושבעים הצביע בעד עונש המוות עבור משוחרר על תנאי אשר רצח ארבע נשים במחוז אורנג'", לוס אנג'לס טיימס, כריסטופר גופרד, 21 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 "התביעה מובילה את חבר המושבעים דרך משפט רצח מחריד של ארבע", פאטצ', אשלי לודוויג, 16 בנובמבר 2016; אורכב מהמקור ב-26 במאי 2022.
- ^ 1 2 "עבריין מין מורשע ברצח ארבע נשים במחוז אורנג'", לוס אנג'לס טיימס, כריסטופר גופרד, 15 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.
- ^ "חבר המושבעים ממליץ על עונש המוות עבור אדם מקליפורניה אשר רצח ארבע בזמן שעטה על עצמו מכשיר איכון", פיפל, כריסטין פליסק, 22 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.
- ^ "עבריין מין חסר בית אשר רצח ארבע נשים ממחוז אורנג' נידון למוות", לוס אנג'לס טיימס, כריסטופר גופרד, 3 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.
- ^ "זהות הנרצחת החמישית של הרוצח הסדרתי סטיבן גורדון נחשפת: 'פספסתם אחת'", חברת השידור הלאומית, מישל מדיגן, 13 באפריל 2017; אורכב מהמקור ב-27 במאי 2022.