אן-סופי מוטר

**אן-סופי מוטר**
**Anne-Sophie Mutter**
לידה	29 ביוני 1963 (בת 61); Rheinfelden, באדן-וירטמברג, גרמניה
מוקד פעילות	גרמניה
תקופת הפעילות	מ-1976
מקום לימודים	אוניברסיטת ציריך לאמנויות
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	כינור
חברת תקליטים	דויטשה גרמופון
בן או בת זוג	אנדרה פרווין (2002–2006)
פרסים והוקרה	קצין מסדר האמנויות והספרות (2005); Maecenas-Ehrung (2010); פרס ארנסט פון סימנס (2008); פרס המוזיקה ע״ש הרברט פון קאראיין (2003); מדליית ברהמס (8 ביולי 2011); פרס פולר למוזיקה (2019); פרימיום אימפריאל (16 באוקטובר 2019); מפקד מסדר האמנויות והספרות (10 בנובמבר 2017); דב ברלין (2019); Crystal Award (2017); פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2009); פרס ליפציג הבינלאומי ע״ש מנדלסון (2008); פרס אריך פרום (2011); מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (1999); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2009); אבירה בלגיון הצרפתי (2009); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2005); פרס לאוני סונינג למוזיקה (2001); אות כבוד להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית (2008); פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2005); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (2001); מסדר ההצטיינות הבווארי ;
	www.anne-sophie-mutter.de
	פרופיל ב-IMDb

אן-סופי מוּטֶר (Anne-Sophie Mutter; נולדה ב-29 ביוני 1963 בבאדן-וירטמברג, גרמניה) היא כנרת גרמנייה.

ביוגרפיה

מוטר החלה לנגן בפסנתר בגיל חמש וזמן קצר לאחר מכן עברה לנגן בכינור, אצל ארנה הוניברגר וואיידה שטוקי.

לאחר שזכתה בפרסים אחדים, שוחררה מן הלימודים הסדירים כדי להקדיש את זמנה לנגינה. כשהייתה בת 13 הזמין אותה המנצח הרברט פון קאראיין לנגן עם הפילהרמונית של ברלין. בשנת 1977 הופיעה לראשונה בפסטיבל זלצבורג ועם התזמורת הקאמרית האנגלית בניצוח דניאל בארנבוים.

בגיל 15 ביצעה מוטר את ההקלטה הראשונה שלה, הקונצ'רטי השלישי והחמישי של מוצרט, עם הפילהרמונית של ברלין בניצוח הרברט פון קאראיין. באותה שנה הוכתרה בתואר "אמנית השנה".

בשנת 1980 הופיעה לראשונה בארצות הברית עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח זובין מהטה. בשנת 1985, בהיותה בת 22, הוכתרה לחברת כבוד באקדמיה המלכותית למוזיקה (לונדון) ולראש הפקולטה ללימודי כינור בין-לאומיים שם.

בשנת 1988 יצאה לסיור רחב-ממדים בקנדה ובארצות הברית וניגנה לראשונה בקרנגי הול. בשנת 1998 ניגנה והקליטה לתקליטורים ו- DVD את מכלול הסונאטות לכינור של בטהובן, בליווי לאמברט אורקיס; ההקלטות שודרו בטלוויזיה בארצות רבות.

אף כי הרפרטואר של מוטר כולל יצירות קלאסיות רבות, היא נודעת בעיקר בביצועי מוזיקה מודרנית. מספר יצירות נכתבו במיוחד למענה או הוקדשו לה, ביניהן Sur le Même Accord של אנרי דיטייה, פרטיטה של ויטולד לוטוסלבסקי, הקונצ'רטו השני לכינור של קשישטוף פנדרצקי ו"Gesungene Zeit" של וולפגנג ריהם. היא קיבלה פרסים שונים, ביניהם פרסי גראמי אחדים. כמו כן יש לה שני כינורות סטרדיוואריוס ("אמיליאני" מ-1703 ו"לורד דן-ראוון" מ-1710).

חיים אישיים

בשנת 1989 נישאה אן-סופי מוטר לבעלה הראשון, דטלף וונדרליך, שמת בשנת 1995. לשניים שני ילדים, אראבלה וריכרד. היא נישאה שוב לפסנתרן והמנצח אנדרה פרווין בשנת 2002. הזוג חי במינכן עם ילדיה של מוטר עד מותו של פרווין בשנת 2019.

פרסים ואותות הוקרה

פרס גראמי על ביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית:

אן סופי מוטר ולמברט אורקיס על בטהובן: הסונאטות לכינור (מס' 1-3 אופוס 12; מס' 1-3, אופוס 30; סונאטת "האביב") 2000

פרס גראמי על ביצוע כלי מצטיין לסולן (עם תזמורת):

אן-סופי מוטר ואנדרה פרווין (מנצח) על פרווין: קונצ'רטו לכינור "אן-סופי"/ברנשטיין: סרנדה (2005)

אן סופי מוטר, קשישטוף פנדרצקי (מנצח) והתזמורת הסימפונית של לונדון על פנדרצקי: קונצ'רטו לכינור

מס' 2, מטאמורפוזות (1999)

אן-סופי מוטר, ג'יימס לוויין (מנצח) והתזמורת הסימפונית של שיקגו על ברג, קונצ'רטו לכינור/ריהם: (1994)Gesungene Zeit

פרס ארנסט פון סימנס (2008)

בשנת 2019 זכתה יחד עם ארבעה אמנים נוספים, ביניהם הפסלת הפלסטינית מונה חאטום והצייר ויליאם קנטרידג' בפרס התרבות היפני פרמיום אימפריאלה בקטגוריית מוזיקה.^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אן-סופי מוטר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אן-סופי מוטר (בגרמנית ובאנגלית)

אן-סופי מוטר, ברשת החברתית פייסבוק
אן-סופי מוטר, ברשת החברתית אינסטגרם
אן-סופי מוטר, סרטונים בערוץ היוטיוב
אן-סופי מוטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר ספוטיפיי
אן-סופי מוטר, באתר Last.fm (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר AllMusic (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר Discogs (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר Songkick (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר בילבורד (באנגלית)
אן-סופי מוטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Anne-Sophie Mutter receives Praemium Imperiale Award באתר גרמופון,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)

[1] Anne-Sophie Mutter receives Praemium Imperiale Award באתר גרמופון,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)

[1]

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)