סיגטוואר
| |||
 | |||
| מרכז העיר | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | דרום טרנסדנוביה | ||
| מחוז |
 באראניה | ||
| נפה | נפת סיגטוואר | ||
| ראש העיר | Péter Vass | ||
| שטח | 39.51 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 9,594 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 267.91 נפש לקמ"ר (2019) | ||
| קואורדינטות | 46°54′55″N 18°04′37″E / 46.915229°N 18.076820°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.szigetvar.hu | |||
סיגטוואר (בהונגרית: Szigetvár) היא עיר במחוז באראניה, מרכז נפת סיגטוואר.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב ממוקם בדרום טרנסדנוביה בחלק המערבי של מחוז באראניה, בקצה הדרומי של גבעות דרום-ז'ליץ השייכות לגבעות טולנה - באראניה וגובלות במישור לאורך נהר הדראווה שהוא נהר הגבול הונגריה-קרואטיה. העיר חצויה על ידי נחל האלמאש, שהציף לעיתים קרובות את האזור והפך אותו לביצת עשב.
ניתן לגשת לעיר בכביש מבארץ' בכביש הראשי 6 מבודפשט, מכיוון בלטונסמש - קאפושוואר בכביש הראשי 67. הוא מחובר לקדרקוט בכביש 6607. אליו הצטרף קו הרכבת קפושוואר - סיגטוואר עד לסגירתו בשנת 1977.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב וסביבתו היו מיושבים מאז התקופה הפרהיסטורית, כפי שמעידים הממצאים הארכאולוגיים מהתקופה הנאוליתית ומתקופת ברונזה (גרזני אבן יד, משקולות רשת, פיבולות).[1] לאחר הקלטים, הגיעה השלטון הרומאי לפאנוניה ולאחר מכן האווארים, האזור נפל לידיהם של ההונגרים הכובשים (התיישבות במדיארים במרכז אירופה).
היישוב בשם זיגט (Zygeth) הופיע לראשונה במקורות כאחוזת אצולה בשנת 1391,[2] הבניין המוגן הראשון שלו נבנה על רצועת קרקע דמוית אי הבולטת ממישור ההצפות של הנחל אלמאש. המבנה הראשון שניתן לאמת ארכאולוגית הוא הטירה, הממלאת כיום את התפקיד של מרכז האמנות, מה שנקרא המגדל העגול, הגרעין הפנימי של הטירה המאוחרת של המאה ה-16 ומקודם מהמחצית הראשונה של המאה ה-15, ניתן לייחס לשמו של כרכושו של Antimus Osvát (Osvald). המבצר בן שלוש הקומות שהורחב מוקדם וגם מאוחר יותר גם למגורים כקסטרום בשנת 1449 באי הזה של נחל האלמש, מוקף בעיירה החופשית (עיר שוק בשנת 1463) מופיעה לראשונה בצורה כתובה.[3] הטקסט של לוח השיש שנעשה בשנת 1939 במעבר השער הדרומי מציין גם את בעל הבית המייסד של הטירה, אוסוולד.
אחרי שאדון הטירה נפל בשבי (הטירה נכבשה על ידי הטורקים), אחרי נפילת בודה, אחר כך פץ' וגם שיקלוש, המבצר, אשר צבר חשיבות אסטרטגית מיוחדת, הפך לרכושה של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מבית הבסבורג בשנת 1543 כאחוזה מלכותית. הצבאות העות'מאניים שהתקדמו בטרנסדנוביה הצליחו לכבוש את כל מצודות הגבול שמסביב בשנות ה-40 של המאה ה-16, כך שסיגט נשארה לגמרי לבדה בשנות ה-50 של המאה ה-16.
לאחר מותו של מרק הורבאט, בשנת 1561 הפך הרוזן מיקלוש זריני לקפטן הטירה. הוא היה אחראי לתחזוקת המבצר החשוב האחרון בגבול הדרומי, עדיין בידיים אימפריאליות, ושמר על נתיב הצבא והמסחר בין בודה לבין בלגרד. אחרי כמה שנים של שקט, קרב סיגטוואר התקיים בסוף קיץ 1566 והסתיים בנטישת דרום טרנסדנוביה על ידי הכוחות ההונגריים ושל קיסר אוסטריה. משמעותו של הפסד זה הותיר חותם עמוק בזיכרון ההיסטורי ההונגרי. הקרב הסתיים בתבוסה למרות גבורת המגינים. הסולטאן סולימאן הראשון צר על טירת סיגטוואר עם צבא של חמישים אלף חיילים סדירים. המגינים היו כ-2,500 חיילים, שעמדו בהתקפות הטורקיות במשך 34 ימים. ב-7 בספטמבר 1566, כשהטירה הפנימית כבר בערה, ניסו זריניי ו-300 מלוחמיו שנותרו עדיין להתפרץ ("הפריצה של זריני"), אך כולם נפלו בשער הטירה. במהלך המצור נהרס גם המגדל העגול מימי הביניים. מיד לאחר כיבוש הטירה החלו הטורקים לבנות מחדש את המבצר ואת היישוב. הטירה עצמה בוצרה בקירות לבנים ואבן, וכתוצאה מכך, מלבד השינויים וההרחבות הקטנות לאחר השחרור, נוצר המבצר בצורתו הנוכחית. בעיר הוקמו מספר מבני ציבור על ידי הכובשים, כמה מהם נחשבים ליצירות אדריכלות טורקיות עות'מאניות, כולל המסגד של הסולטן סולימאן ופשה עלי, כמו גם מה שנקרא בית טורקי.
קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר במאה ה-17 התיישבו במקום יהודים. בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1821 ושני בשנת 1857. לאחר הקרע בהיהדות הונגריה הקהילה הצטרפה לזרם הנאולוגי. בית ספר יהודי נפתח בשנת 1879. מספר היהודים היה:
אחרי כניסת הוורמכט להונגריה ב-19 במרץ 1944 (מבצע מרגרטה) יהודי סיגאוואר נשלחו לגטו בארץ' ובתחילת יולי באותה השנה נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
אחד מרבני העיר היה הרב אברהם ישראל בצלאל רוזנבוים, אחיו של הרב עמרם פישר ובנו של הרב משה נחום רוזנבוים.[4]
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טִירָה
- הכנסיית החסד של טורבק
- הכנסייה הרומית-קתולית של סנט רוקוש (במקור מסגד טורקי)
- המרחצאות התרמיות וספא של סיגטוואר
- כיכר זריני
- ויגאדו (מרכז תרבות)
- בית-שאלאמון
- טירת-פולק
- פארק ידידות הונגרי-טורקי בכפר צ'רטה בפאתי העיר
- חאן טורקי (בית השיירות)
- בית המלח
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פסל האריה -
ויגאדו-בית תרבות -
פארק הזיכרון של לאיוש קושוט -
לוח של לאיוש קושוט -
קושוט על סיפון ספינת הקיטור זריני. -
תותח עכשווי בטירה -
מרכז העיר Szigetvár ממעוף הציפור -
מבט אווירי על הטירה של סיגטוואר
ילידי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אולגה מאטי במקור מאוטנר (1879 – 1961) צלמת יהודייה-הונגרייה, אמנית צילום, פעילה בתנועה פמיניסטית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלקסיקון הגדול של פאלאס
- Sándor Bősze - László Ravazdi - László Szita. (2006) היסטוריה של סיגטוואר
- Ravazdi László עורך (2009): כתבים נבחרים של אימרה מולנר. מעגל החברים של טירת סיגטוואר ספריה קטנה מספר 30
- פאפ נורברט עורך (2014) זכרו של הסולטאן סולימאן בסיגטוואר
- Imre Molnár (1989) סיגטוואר וסביבתו
- Imre Molnár (2001) סיגטוואר: טירה. מוזיאוני נופי הגילאים
- Imre Molnár (1958) אנדרטאות טורקיות של סיגטוואר
- Szabolcs Varga - Norbert Pap - Erika Hancz - Máté Kitanics (2015) סיגטוואר 1566
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיגטוואר (בהונגרית)- סיגטוואר, באתר utazom.com
- מדריך מפות - סיגטוואר
- Szigetvár.lap.hu - אוסף קישורים
- סיגטוואר, באתר funiq.hu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Molnár Imre: Szigetvár és környéke, Baranya Megyei Idegenforgalmi Hivatal, 1989 ISBN 963 243 632 6
- ^ Kiss Gergely: Középkori századok. In: Bősze Sándor – Ravazdi László – Szita László szerk.: Szigetvár története. Tanulmányok a város múltjából. Szigetvár Város Önkormányzata – Szigetvári Várbaráti Kör, Szigetvár, 2006 ISBN 963 06 0726 3
- ^ Varga Szabolcs: Horváth Márk szigeti kapitány hagyatéki leltára 1561-ből (forrásközlés). Somogy megye múltjából – Levéltári Évkönyv 38. (Kaposvár, 2007) 7–19.
- ^ מכון זכרון, לתולדות משפחת רוזנבוים הירש, באתר אוצר החכמה
