סיד כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיד כהן, 1949
משמאל לימין: סיד כהן, גידי ליכטמן, מודי אלון, עזר ויצמן וארני רוך

ד"ר סיד (סידני) כהן (12 במאי 1921 - 2 בדצמבר 2011) היה טייס קרב ורופא יהודי דרום אפריקאי. כטייס נמנה עם מקימי חיל האוויר הישראלי, ושימש כמפקדה השני של טייסת 101 (טייסת הקרב הראשונה), וכמפקד בסיס חצור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד בעיירה בותאוויל (Bothaville) שבדרום אפריקה למשפחה יהודית בת שבעה אחים. כשסיים את לימודיו התיכוניים, עבר ליוהנסבורג, ושם עבד במכרה זהב. לאחר זמן קצר עזב את המכרה, והחל לעבוד במפעל לייצור דינמיט. כשהיה בן 19 החלה מלחמת העולם השנייה, והוא החליט להתגייס לצבא הדרום אפריקאי. בשנת 1941 קיבל כנפי טיס, לאחר שלמד לטוס על מטוסי טייגרמות' (Tiger Moth)[1] והוקר הארט (Hawker Hart)[2]. חודש לאחר סיום הקורס נשלח לקהיר, והחל בטיסה מבצעית במדבר המערבי, בטייסת דרום אפריקאית שפעלה במסגרת כנף של חיל האוויר המלכותי האנגלי.

בקרב אל-עלמיין בשנת 1942 השתתף עם שני אחיו, ששירתו גם הם בחיל-האוויר הדרום אפריקאי. בקרב זה נהרג אחד מאחיו. סמוך לסיום המלחמה בצפון אפריקה, ולאחר שביצע כ-135 גיחות במשך 15 חודשים, הוחזר כהן לדרום אפריקה כמדריך לאימוני טיסה מבצעית.

בשנת 1944 נשלח להילחם בטייסת שהפעילה מטוסי קרב מסוג "קרטיס P-40 קיטיהוק" באיטליה. בסיום המלחמה באירופה, התנדב להילחם ביפן במסגרת כנף דרום-אפריקאית שנשלחה לשם. עת תום המלחמה קיבל תעודת הצטיינות ממלך אנגליה וממפקד חיל-האוויר הדרום אפריקאי על פעילותו במלחמה. לאחר המלחמה חזר לדרום אפריקה והחל ללמוד רפואה.

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947, כאשר החלה מלחמת השחרור בישראל, החליט כהן להפסיק את לימודי הרפואה, והצטרף למשלחת של מתנדבים לעזרת יהודי ארץ ישראל (מח"ל). במאי 1948, עת היו בדרכם לישראל, עברה הקבוצה בצ'כוסלובקיה שם למדו להטיס את מטוס האוויה S-199. ביוני 1948 הגיע לארץ ישראל, וצורף לטייסת 101 - טייסת הקרב הראשונה (והיחידה באותו עת) של חיל האוויר הישראלי. מפקד הטייסת היה מודי אלון וחבריו לטייסת היו לו לנארט, מילטון רובנפלד, אדי כהן, עזר ויצמן ועוד טייסים נוספים מאנגליה, קנדה, ארצות הברית ודרום אפריקה. בספטמבר השתתף במבצע ולוטה להבאת מטוסי ספיטפייר מצ'כוסלובקיה לישראל. באמצע חודש אוקטובר איבדה הטייסת את מפקדה שהתרסק עם מטוסו בגישה לנחיתה בשדה התעופה הרצליה. עוד באותו יום ביקש מפקד חיל האוויר, אהרון רמז, מכהן ליטול את הפיקוד על הטייסת.

בנובמבר 1948 עברה הטייסת בפיקודו מהרצליה לבסיס חצור. וכהן שימש כמפקד הבסיס והטייסת. זמן קצר לאחר מכן הגיעו ארבעה טייסים חדשים לטייסת, ועל כהן הוטלה המשימה לאמנם לטוס. הוא קרא להם למשרדו ואמר להם שאימוניהם לא יכללו רק נושאי טיסה, אלא גם כיצד להיות מפקדים טובים. ארבעת החיילים היו מוטי הוד, ישעיהו גזית, דני שפירא וטיבי בן שחר. ב-14 במרץ 1949 העניק להם סיד את כנפי הטיס, במסדר הכנפיים הראשון בחיל האוויר, יחד עם הרמטכ"ל, יעקב דורי.

בסוף אותו חודש העביר את הפיקוד על הטייסת לחברו הטוב עזר ויצמן, בטקס קצר על המסלול בחצור שבו פשט סיד את המעיל שלו והעביר אותו לוויצמן כמעשה סמלי של העברת פיקוד. לאחר מכן חזר לדרום אפריקה להמשך לימודי הרפואה, וב-1950 נישא לאדלין ונולדו להם שלוש בנות. בשנת 1965, בעידודו של עזר ויצמן, החליט לעלות לישראל, ועבד כרופא בבית החולים תל השומר, וכרופא צוות אוויר בחברת אל על, שם עבד עד פרישתו בגיל 85.

במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור שימש כרופא מוטס וכן היה הרופא המלווה של גולדה מאיר כאשר טסה לארצות הברית בהיותה ראש הממשלה.

עד סוף ימיו התגורר בשכונת "נווה-רום" ברמת השרון, בסמוך לוותיקי חיל האוויר ביניהם דוד עברי, עמוס לפידות, רן גורן.

ב-2 בדצמבר 2011 נפטר בביתו בגיל 90.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]