סאלח עזאם
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
1965 (בן 59 בערך) עספיא, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים | |
  | |
סאלח עזאם (בערבית: صالح عزام; נולד ב-1965) הוא שחקן, משורר, מחזאי, מפיק ובמאי תיאטרון וטלוויזיה דרוזי-ישראלי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאלח עזאם נולד בכפר הדרוזי עספיא שבהרי הכרמל. בוגר תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, ומגמת בימוי, הפקה וכתיבה לתיאטרון בסמינר הקיבוצים. שחקן, משורר, מחזאי, מפיק ובמאי תיאטרון וטלוויזיה. ההצגות הראשונות שכתב וביים הוצגו בסמינר הקיבוצים: "המצרף" למשורר האירי ויליאם ב. ייטס, "קדמת עדן" על פי הרומן של הסופר האמריקאי ג'ון סטיינבק, וההצגה הקצרה "ישראלה הזונה" שגם השתתפה בתיאטרונטו 1995.
בתיאטרון הפרינג' בצוותא תל אביב, כתב וביים את המחזה "אמא ג'ופלין ואבא מוריסון". בשנת 1999 הוזמן להתארח בתיאטרון רויאל קורט בלונדון, ביים את המחזה "היפה והנסיך" שתורגם לאנגלית. ביים את ההצגה "הנכה" בתיאטרון אל-קאסבה במזרח ירושלים. בשנת 2000 ביים הצגת "ריחלת חנד'לה" מאת המחזאי הסורי המפורסם סעד אללה ונוס עבור תיאטרון אל-ג'ואל בסכנין, שהשתתפה בפסטיבל עכו ובפסטיבל תל אביב.
ב- 1999 עבד במכון ללימוד דתות ועדות בישראל, וב-2001 יסד עם ד"ר קיטי כהן תיאטרון אל-ניקאב, בעוספיא, ומאז הוא במאי הבית ומנהלו האמנותי. שימש כחבר בוועדה המייעצת של סל תרבות ארצי, שתפקידה לגבש את המדיניות המקצועית ואת המטרות החינוכיות, ולעקוב אחר הביצוע, במינוי שר החינוך. השתתף כשחקן בסרטים "קילר בייב", "עוף החול", "אורחים לרגע", "מבצע סבתא", "מחכים לסלאח-אדין". כתב, ביים והפיק תוכנית סטירית "קריקטורה" בשפה הערבית עבור הערוץ הראשון.
פרסם ספר שירים בשפה העברית בשם "ג'וני". "תרפזיון" שיוצא לאור בשפה הערבית בחר בו כבמאי המצליח של שנת 2006.
תיאטרון בין-תרבותי לקירוב לבבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איך משיגים סובלנות והבנה לתרבותו של האחר? עם שאלה זו התמודד המכון ללימוד דתות ועדות בישראל בשפת הפולקלור והתיאטרון, ודווקא עם ילדי בתי ספר משני עברי ירושלים. יו"ר המכון, ד"ר קיטי כהן, בחרה לנסות לגשר על הפער ולקדם את השלום בין העמים באמצעות אמונה עתיקת יומין הקושרת את ירידת הגשם עם תפילת האדם. חיפוש בארכיון הסיפור העממי העלה שני סיפורים, יהודי וערבי, שהדמיון ביניהם מפתיע. בשניהם מסופר על אדם פשוט ונבער מדעת, שראה את הציבור כולו סובל מן הבצורת ומתחנן לגשם, אך דווקא תפילתו הזכה היא שנתקבלה במרומים. שני הסיפורים – האחד של הבעש"ט והשני של אבו מהג'נה – נמסרו להמחזה לבמאי הדרוזי סאלח עזאם מעוספיא, שהציג אותם תחילה בפני תלמידי בית הספר המסורתי ע"ש פרנקל בגבעה הצרפתית, ובפני תלמידות בבית חנינא. מהרעיונות שקיבל מהילדים ומהאימפרוביזציה שעשו בכתות, החל עזאם בכתיבת המחזות, עליהם עבד תחילה בנפרד עם שתי הכיתות. "הגעתי למסקנה שקודם צריך האדם להכיר ולכבד את הפולקלור של עמו, ורק אז יבשיל לכבד את הפולקלור של האחר", אומר הבמאי הצעיר, שהספיק לביים הגות בתיאטרון ה"רויאל קורט" של לונדון, בתיאטרון הפרינג' בתל אביב ובתיאטרון הקאסאבה במזרח ירושלים. לדבריו עשוי התיאטרון ליצור כבוד הדדי בין יהודים לערבים, כפי שקרה לילדים שהשתתפו בהצגה. לאחר שעבדו ב\בנפרד – הפ עבדו ביחד על ההצגה והתפאורה – עד שהציגו את המחזות שלהם יחדיו לפני קהל רב של תלמידים, מורים והורים. "עמדתי על ההבדלים המנטליים העמוקים השוררים בין שתי התרביות" אומר הבמאי הדרוזי, "חשתי עד כמה אני קרוב בעומק נפשי לערבים ועד כמה אני קרוב בתפישותיי ובהליכותיי לישראלים, ומעמדת ביניים זו הרגשתי שאני מגשר על התהום הפעורה ומצליח ליצור, ולו לערב אחד, דו-קיום של תרבותיות החיות בקונפליקט".
קול הסובלנות, תמוז תש"ס, קיץ 2000
חלוץ ומהפכן תרבות בתוך הקהילה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001, יחד עם ד"ר קיטי כהן, יסדו את התיאטרון הדרוזי המקצועי והרפרטוארי הראשון, שהפך למרכז תרבות אזורי המשווק את אומנותו ויצירותיו לכל רחבי הארץ. בנה את אולם התיאטרון המודרני היחידי במגזר הדרוזי, שכולל במה מקצועית וגדולה, 200 כיסאות לקהל, ציוד טכני מתקדם, משרדים, מחסנים חדרי הלבשה וקפטריה. פועלו חולל שינוי מרחיק לכת בהבנת, בתפקיד ובחשיבותה של אומנות התיאטרון בקרב הקהילה שלו. במאי ואיש אומנות עם חזון שפעל מתוך הכרה בחשיבות הדיאלוג בתיאטרון, ומתוך אמונה שהאמנות בכוחה להשפיע על האדם, שאמנות תיאטרון איכותית וטובה יכולה לברוא עולמות, להצית את הדמיון, לעורר את הרגש, ליצור הזדהות ולזרוע ספק. ריאתו האמנותית החדשנית והמקצועית קראה תיגר על תפיסת אומנות התיאטרון המקובלת בקהילה שלו, הרואה בתיאטרון אומנות משנית, חובבנית ובידור קל. הוא פעל וכונן גישה אחרת בתכלית, גישה לפיה אומנות התיאטרון היא אומנות חשובה ומקצועית, מעשירה את חיי הרוח, מעניקה להם משמעות ומפתחת אצל האדם מודעות לעצמו ולמציאות חייו. הוא נאבק שאמנות התיאטרון תהיה זכות יסוד לכל ילד, צעיר ומבוגר בקהילה שלו, ללא קשר ליכולת הכלכלית של האדם. מאז תחילת דרכו, סאלח לא מפסיק להפתיע בהתמדה והמשכיות, בבחירת ההצגות שביים יש רוח חלוצית מרעננת, ייחודיות, חדשנות, נועזות והרפתקנית שמקפלת בתוכה הבטחה ואלמנט הפתעתי. הוא היה הדרוזי הראשון שביים הצגות פרינג' שהוצגו באולם צוותא בתל אביב, ובהמשך ביים מחזות מקור, מחזות ישראלים עכשוויים שתרגם לשפה הערבית, מחזות ישראלית מקורית בשפה העברית, מחזות מהספרות הקלאסית, מחזות לילדים ועוד. הבחירות האומנותיות, השיטות וסגנון הבימוי שפתח, בססו את מעמדו המקצועי ויצרו מאפייני זיהוי שמעוררים סקרנות וחלופה ייחודית שמבדילה אותו משאר הבמאים והיוצרים האחרים שפועלים במגזר הדרוזי והערבי. הפקותיו המגוונות, החדשניות והנועזות שלרוב התמקדו בנושאים חברתיים תוך הקפדה רבה להעביר את המסר לצופה ושמירה על יחס קהל במה, זכו בפרסים, ולהצלחה רבה הן אצל הקהל והן אצל מבקרי התיאטרון. הן יצרו חוויה רגשית ואינטלקטואלית אצל הצופה שמעניקה משמעות לחיי האדם. הן תרמו לפיתוח הפרט והחברה גם יחד, והשפיעו על היות החברה (במיוחד המגזר הדרוזי) פתוחה יותר, מתחשבת ומוסרית יותר.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאלח חוזר מהצבא - פסטיבל מסרחיד 2003, זכתה בפרס הטקסט הנועז
- המוזיקאי - פסטיבל הילדים של סכנין, 2004, זכתה בפרס הראשון
- סברס - פסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים ונוער, חיפה, 2005, זכתה בפרס השחקנים והמחזה הטוב ביותר
- שוק הסיפורים - פסטיבל הילדים, סכנין, 2006, זכתה בפרס הראשון
- ג'וזפין - פסטיבל מסרחיד עכו, 2006, זכתה בפרס הראשון ובפרס השחקנית הטובה
- בריק אלזית - פסטיבל מסרחיד עכו, 2010, זכתה בפרס חביבת הקהל
- האמלט והמכונה - פסטיבל מסרחיד עכו, 2010, זכתה בפרס הראשון ובפרס השחקן הטוב
מחזות בבימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראלה הזונה – סמינר הקיבוצים
- המצרף - למשורר האירי ויליאם ב. ייטס, סמינר הקיבוצים
- קדמת עדן - על פי הרומן של הסופר האמריקאי ג'ון סטיינבק, סמינר הקיבוצים
- אמא ג'ופלין ואבא מוריסון – תיאטרון הפרינג' צוותא, תל אביב
- היפה והנסיך - תיאטרון רויאל קורט, לונדון, (1999)
- הנכה - בתיאטרון אל-קסבה במזרח ירושלים, (1999)
- דואט ירושלמי לגשם – המכון ללימוד דתות ועדות בישראל
- אברהים בן אדהם – המכון ללימוד דתות ועדות בישראל
- בור וחולדה - המכון ללימוד דתות ועדות בישראל
- איתמר פגש ארנב, על פי דויד גרוסמן, המכון ללימוד דתות ועדות בישראל
- מתנה לחג - המכון ללימוד דתות ועדות בישראל
- ריחלת חנד'לה - מאת המחזאי הסורי המפורסם סעד אללה ונוס, תיאטרון אל-ג'ואל בסכנין, (2000)
- יסמינה – מאת מג'יד אבו רוקן, תיאטרון אל-ניקאב (2001)
- תפילת הגשם – תיאטרון אל-ניקאב, (2001)
- זוטות – מאת סוזן גספל, תיאטרון אל-ניקאב (2002)
- הצו - מאת ד"ר מסעוד חמדאן, תיאטרון אל-ניקאב (2002)
- הזאב ושלוש העזים – תיאטרון אל-ניקאב 2003)
- סאלח חוזר מהצבא - על פי "ג'וני שב משדה הקרב", ספרו רב המכר של דלטון טרמבו האמריקאי, תיאטרון אל-ניקאב (2003)
- המוזיקאי – תיאטרון אל-ניקאב (2004)
- עין הזרבובית - קברט סאטירי חברתי פוליטי מאת ד"ר מסעוד חמדאן, תיאטרון אל-ניקאב (2004)
- שוק הסיפורים – מאת אוסמה מסרי, תיאטרון אל-ניקאב (2006)
- ג'וזפין – מאת רביד דבורה, תיאטרון אל-ניקאב (2006)
- נשארים – מאת ד"ר מסעוד חמדאן, תיאטרון אל-ניקאב (2006)
- המופרע – תיאטרון אל-ניקאב (2007)
- הבדיחה הכי גרועה – תיאטרון אל-ניקאב (2007)
- הילד שלא אהב בי"ס – תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- ביחד נעלה את הניקאב – תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- קפה בחינם – תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- המשרתות - מאת ג'אן ג'נה, תיאטרון אל-ניקאב (2009)
- בית ספר תחילה – מאת אוסמה מסרי, תיאטרון אל-ניקאב (2011)
הצגות שהפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סברס - מאת רועי רשקס (בשפה העברית והערבית), תיאטרון אל-ניקאב (2005)
- ארוחה סטירית עם מחמד אלמאע'וט - תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- הסחף - תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- שבאב אחר מודה - תיאטרון אל-ניקאב (2008)
- בריק אלזית - תיאטרון אל-ניקאב (2010)
- האמלט והמכונה - תיאטרון אל-ניקאב (2010)
- אלחשור - תיאטרון אל-ניקאב (2011)
הצגות בהן שיחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבדיחה הכי גרועה (2007)
- ארוחה סטירית עם מחמד אלמאע'וט (2008)
- שבאב אחר מודה (2008)
- ביחד נעלה את הניקאב (2008)
- קפה בחינם (2008)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קול הסובלנות, תמוז תש"ס, קיץ 2000, מוגש על ידי תנועת סובלנות
- ג'וני, סאלח עזאם, הוצאת סער
