ספרייה דיגיטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה של ספרייה

ספרייה דיגיטלית (המכונה גם ספרייה אלקטרונית או מאגר דיגיטלי) היא אוסף ממוקד של אובייקטים דיגיטליים היכולים לכלול טקסט, חומר ויזואלי, חומר אודיו, חומר וידאו ועוד, המאוחסנים כפורמטי מדיה אלקטרוניים (בניגוד להדפסה או אמצעי תקשורת אחרים). אמצעים נוספים לארגון, אחסון, ואחזור הקבצים ומדיה כלולים באוסף הספרייה הדיגיטלית. ספריות דיגיטליות יכולות להשתנות בגודל ובהיקף, ויכולות להישמר על ידי יחידים, ארגונים, ובנוסף להיות מזוהה עם ספריות פיזיות, מוסדות אקדמיים ומוסדות שונים. התוכן האלקטרוני עשוי להיות מאוחסן במחשבים או שרתים מקומיים, ובנוסף ניתן לגשת אליו מרחוק באמצעות מחשב רשתות. ספרייה אלקטרונית היא סוג של מערכת אחזור מידע. הספרייה הדיגיטלית מקנה משמעות רבה יותר למידע המכיל שילוב של מספר מדיות וכן מידע האגור בצורה מספרית או כמאגר. הגישה למידע אפשרית מכל מקום. דבר זה מאפשר גמישות מרבית בתכנון זמן, נוחות שימוש ושילוב של למידה. ניתן לבצע איחוד בין מקורות מידע שונים ולארגן מחדש את המידע בספריה לפי נוחיות המשתמש. ההבדל בין מאגר מידע ביבליוגרפי לבין ספרייה דיגיטלית הוא הייצוג של התכנים. במאגר מידע מקבלים, ברוב המקרים, תקצירים או סיכומים מורחבים. לעומת זאת, הספרייה הדיגיטלית כוללת ייצוגים מלאים של התוכן, טקסטים מלאים, סקירות מלאות וגם תמונות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לתחילת עידן המחשוב החלו הספריות להשתמש במחשבים והקדימו בכך ענפים רבים אחרים. המחשב החל לשמש לצורכי קיטלוג ובכך הקל מאוד על השימוש בקטלוג הספרייה. תקשורת המחשבים איפשרה קשרים בין ספריות שונות ובינן לספקי מידע שונים, וכך יכלו הספריות להציע מידע שלא היה קיים בתוך מבנה הספרייה הפיזי.

בתחילת שנות ה-80 החלו הספריות לעבור מקטלוג כרטיסים לקטלוג ממוחשב ולאפשר לציבור גישה לקטלוג ציבורי מקוון (OPAC - Online Public Access Catalogue). לאחר התפשטות האינטרנט שהחלה בתחילת שנות ה-90 התאפשרה גישה לקטלוגים דרך האינטרנט. במקביל, החלו ספריות לאפשר גישה למאגרי מידע ממוחשבים בנושאים מגוונים ולסוגי מדיה נוספים, כמו הקלטות מוזיקה וסרטי קולנוע.

במדינות רבות החלו ספריות ציבוריות לאפשר גישה לאינטרנט לקהל הרחב, לעתים קרובות ללא תשלום, ובכך תרמו לצמצום הפער הדיגיטלי ולהרחבת הידע שבידי הציבור. ספריות גדולות רבות החלו לסרוק את האוספים שלהן ולרכוש גישה למאגרי מידע מסחריים ובכך ליצור אוספים דיגיטליים המשלימים את אוספיהן המודפסים. בתחומים אקדמיים וטכנולוגיים רבים, בעיקר במדעי הטבע והרפואה, כתבי העת האלקטרוניים הם כיום מקור המידע העיקרי וישנם כתבי עת המופצים רק בצורה מקוונת. הספריות החלו להציע למשתמשיהם גם ספרים אלקטרוניים, אך השימוש בהם עדיין מצומצם.

מאגרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריות אקדמיות רבות יוצרות מאגרים מוסדיים של הספרים, העיתונים, התזות, ויצירות אחרות של המוסד שעברו תהליך של דיגיטציה. רבים ממאגרים אלה נעשים זמינים לציבור הרחב עם כמה הגבלות, בהתאם למטרות של גישה פתוחה, בניגוד לפרסום מחקרים בכתבי עת מסחריים, שבו השותפים לעתים קרובות מגבילים את זכויות גישה. בארץ יש ספרייה אקדמית לכל מוסד אקדמי: אוניברסיטה או מכללה.

ארכיונים דיגיטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון דיגיטלי משמש לשמירה וניהול דיגיטלי של מסמכים על גבי מדיה דיגיטלית (כגון מחשב, שרת או זיכרון נייד). הארכיון הדיגיטלי מורכב ממידע שנוצר באופן דיגיטלי (למשל מסמכים שנוצרו במעבד תמלילים), וממידע שעבר תהליכי דיגיטציה: לדוגמה, המרה של מסמכי נייר למסמכים דיגיטליים באמצעות סורק.

מעבר למשמעותו הבסיסית, נהוג לקשר את המושג ארכיון דיגיטלי למצבים שבהם כמות המסמכים והמשתמשים בהם רבה (תופעה שאופיינית בעיקר לארגונים עסקיים), ואז עולה הצורך בניהול חכם שלהם באמצעות מערכת ארכיון דיגיטלי. התועלות העיקרית של מערכת ארכיון דיגיטלי הן חיסכון במקום שהוקדש לאחסון הפיזי של מסמכי הנייר, וחיסכון בזמן באמצעות מציאת המסמך המבוקש במהירות. ארכיון דיגיטלי מאפשר מציאת מסמכים דיגיטליים בקלות, גיבוי של מידע, ניהול הרשאות הקובע אילו משתמשים יחשפו לאילו מסמכים ועוד.

גם מוסדות ציבור בארץ ובעולם עושים שימוש בטכנולוגיה זו, בפרויקטים הקרויים ספריות דיגיטליות. באמצעות ניהול מידע דיגיטלי והעברתו על גבי רשת האינטרנט, הספרייה הדיגיטלית מאפשרת גישה מקוונת של משתמשים למקורות המידע‏. אחד הפרויקטים הדיגיטליים הידועים בעולם הוא פרויקט גוטנברג – המשמש כספריה דיגיטלית חופשית אליה מועלים ספרים ופרסומים שאין עליהם זכויות יוצרים. הגרסה הישראלית ליוזמה זו הוא פרויקט בן יהודה.

השפעה עתידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריות דיגיטליות מתפתחות במהירות בשנים האחרונות ונהיות פופולריות בזכות הקדמה . פרויקטים אשר עוברים תהליך של דיגיטציה בקנה מידה גדול מתרכזים בעיקר ב-גוגל , פרויקט ספר המיליון וארכיון האינטרנט. כיום נעשים שיפורים מתמשכים בטכנולוגיות הצגת תוכן, כגון: זיהוי תווים אופטיים ,ספרים, התפתחות פיתוח של תפקידים שונים ומודלים עסקיים. בדומה לדיגיטציית הספריות נעשית דיגיטציה גם לאוספי וידאו ואודיו. כתוצאה מכך, נוצרו ספריות דיגיטליות כגון ארכיון האינטרנט. פרויקט גוגל בוקס עוזר לפתוח את הדרך לספריות לעבודה עם גוגל ודרך כך, להגיע ליותר לקוחות שרגילים ומעדיפים מידע ממוחשב. פיטר ליימן והאל וריינט טוענים כי בקרוב אדם ממוצע יוכל לגשת למידע בכל מקום מכל זמן מבחינה טכנולוגית. האפשרות תהיה קיימת.

חיפוש במרחב הדיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוש במרחב הדיגיטלי נעשה על ידי המשתמש היחיד, משתמש זה עושה חיפוש הן באתרי חיפוש והן באתרי הספריות הדיגיטליות. כדי שאותו אדם יימצא את אשר הוא מחפש, הוא צריך להקפיד על צורת החיפוש.

מרחבי חיפוש אינטרנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחבי החיפוש באינטרנט קיימים מאז שהאינטרנט הומצא, מאגרי החיפוש הגדולים בעולם הם: גוגל, יאהוו. במרחבי חיפוש אלו ניתן למצוא כל ערך שקיים במרחב עצמו או באינטרנט בכלל. כדי להתמקד בספרות אקדמית ניתן להשתמש במנועי חיפוש ממוקדים יותר, והמוביל כיום ברשת הוא: גוגל סקולר. במנוע חיפוש זה ניתן למצוא כמעט כל כתב עת, מגזין, מחקר, פרסום, מאמר וכו' שהועלו לרשת (אם הם עם זכויות יוצרים ואם הם בלי). חיפושים אקדמיים אף יותר ממוקדים ניתן לעשות באתרי הספריות השונות של המוסדות האקדמיים בהם חברים החוקרים, ושם ניתן למצוא כמעט כל מחקר שנעשה אם במסגרת מאמר מחקרי ואם במסגרת תזה או דוקטורט שלא זכה לפרסום.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שטח אחסון - ספריות מסורתיות מוגבלות שטח אחסון, לספריות דיגיטליות יש פוטנציאל רב יותר לאחסון מידע. מידע דיגיטלי דורש מרחב פיזי קטן מאוד לצורך אחסון. ככזה, העלות של שמירה על ספריות דיגיטליות יכולות להיות הרבה יותר נמוכות מאלו של ספריות מסורתיות. הוצאותיה של ספרייה פיזית גדולות בהרבה מכיוון שהן חייבות לשלם לעובדים, לתחזק את הספרים והספרייה, לשלם שכר דירה, והוצאות נוספות.
  • חידושים טכנולוגיים - שני סוגים של ספריות דורשים קלט קיטלוג כדי לאפשר למשתמשים לאתר ולאחזר חומר. ספריות דיגיטליות מאמצות חידושים בטכנולוגיה אשר מספקת למשתמשים שיפורים בטכנולוגיות כגון: ספר אלקטרוני ושמע, כמו גם הצגת צורות חדשות של תקשורת כגון אתרי הויקיפדיה ובלוגים שונים;
  • נגישות למשתמשים - יתרון חשוב להמרה הדיגיטלית הוא נגישות גדולה יותר למשתמשים. כך, זמינותם של אנשים שלא יכולים להיות פטרונים מסורתיים של הספרייה גדלה וזאת בשל מיקום גאוגרפי או השתייכות ארגונית. אין גבול פיזי. המשתמש של ספרייה דיגיטלית לא צריך ללכת לספרייה פיזית. אנשים מכל רחבי העולם יכולים לקבל גישה לאותו מידע, כל עוד חיבור אינטרנט זמין.
  • זמינות מסביב לשעון - יתרון עיקרי של ספריות דיגיטליות הוא שאנשים יכולים לקבל גישה למידע 24/7, כלומר, ניתן לגשת בכל זמן שהוא ביממה כדי לקבל את המידע שאותו אני מחפש.
  • גישה מרובת משתמשים - ניתן להשתמש באותם המשאבים בו זמנית על ידי מספר המוסדות והלקוחות. דבר זה לא יכול להיות במקרה של חומר מוגן בזכויות יוצרים. בספרייה פיזית ייתכן שיש רק עותק אחד בלבד להשאלה בכל פעם.
  • אחזור מידע - המשתמש יכול להשתמש בכל מונח חיפוש (מילה, ביטוי, כותרת, שם, נושא) כדי לחפש את כל האוסף. ספריות דיגיטליות יכולות לספק ממשקים ידידותיים למשתמש, המספקות גישה למשאבים.
  • שימור - ניתן לשמר חומרים היום בצורה יעילה יותר, כאשר החומר הוא דיגיטלי הוא נשמר יותר טוב על שטח האחסון המוקצה לו. כך לא נהרס חומר משימוש חוזר של אנשים ולא הולך לאבדון. תמיד ניתן להדפיס את החומר הזה וניתן לעשות זאת מכל מקום שהוא.
  • שטח איחסון - ספריות מסורתיות מוגבלות שטח אחסון לעומת ספריות דיגיטליות אשר להן יש את הפוטנציאל לאחסון מידע רב יותר, פשוט יותר משום שמידע דיגיטלי דורש מרחב פיזי קטן מאוד כדי להכיל את אותם החומרים, מכיוון שטכנולוגיות אחסון מדיה דיגיטלית טובים יותר מאשר אי פעם.
  • ערך מוסף - כיום ניתן לשמר מאפיינים מסוימים של אובייקטים, בעיקר כאשר מדברים על איכות של תמונות. דיגיטציה מאפשרת את הקריאות ויכולה להסיר פגמים הנראים לעין, כגון כתמים ושינויי צבע.

זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריות דיגיטליות הקשו על חוק זכויות יוצרים, משום שבניגוד ליצירות מודפסות מסורתיות, דיני זכויות יוצרים דיגיטליים עדיין בהתהוות. הפרסום מחדש של חומר באינטרנט על ידי ספריות עשוי לדרוש אישור מבעלי זכויות, ויש ניגוד אינטרסים בין ספריות והמוציאים לאור. ייתכן ואלו ירצו ליצור גרסאות מקוונות של התכנים שלהם למטרות מסחריות. בשנת 2010, הוערך כי עשרים ושלושה אחוזים מהספרים שנמצאים כיום נוצרו לפני 1923, ולכן יצאו מזכויות יוצרים. מבין אלו שהודפסו לאחר מועד זה, רק חמישה אחוזים היו עדיין בדפוס החל משנת 2010 כך, בערך שבעים ושניים אחוזים מהספרים לא היו זמינים לציבור.

ישנו דילול אחריות המתרחש כתוצאה מהאופי המבוזר של משאבים דיגיטליים. ענייני קניין רוחני עשויים להיות מורכבים מכיוון שחומר דיגיטלי אינו בבעלות הספרייה תמיד. מספר ספריות דיגיטליות, כגון פרויקט גוטנברג, מאפשר לעבוד ולספר על עבודות מחוץ לזכויות יוצרים ולהפוך אותם באופן חופשי לרשות הציבור. הוראות השימוש ההוגן תחת חוק זכויות היוצרים משנת 1976 מספקות הנחיות ספציפיות במסגרתו לספריות מותר להעתיק משאבים דיגיטליים. ארבעה גורמים שמהווים שימוש הוגן הם "מטרה של השימוש, אופי העבודה, הסכום או הממשות משמשת והשפעת השוק."

חוק Digital Millennium Copyright 1998 היה מעשה שנוצר בארצות הברית כדי לנסות להתמודד עם ההקדמה של עבודות דיגיטליות. חוק זה כולל שני הסכמים משנת 1996. ובו הניסיון לעקוף את האמצעים המגבילים את הגישה לחומרים מוגנים בזכויות יוצרים. כמו כן הניסיון לעקוף את בקרת הגישה הוצא מחוץ לחוק. מעשה זה מספק פטור לספריות וארכיונים ללא מטרות רווח המאפשר עד שלושה עותקים להתפרסם, שאחד מהם עשוי להיות דיגיטלי. לעומת זאת, זה לא יכול להיעשות באופן ציבורי או למען הפצה באינטרנט. יתר על כן, היא מאפשרת לספריות וארכיונים להעתיק עבודה אם מתכונתו מתיישנת.

נושא נוסף שמסבך את העניינים הוא הרצון של חלק מבתי ההוצאה לאור להגביל את השימוש בחומרים שלהם, כגון: ספרים אלקטרוניים שנרכשו על ידי ספריות. בנוגע לספרים מודפסים, הספרייה מחזיקה את הספר עד שלא יוכלו להפיץ אותו יותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]