עבאס שאה השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עבאס השני
شاه عباس دوم صفوی שאה עבאס דום ספווי
Abbas II of Persia.jpg
לידה 30 באוגוסט 1632
קזווין
פטירה 26 באוקטובר 1666 (בגיל 34)
חוסרואבאד, על יד דמע'אן
שם מלא בלידה - סולטאן מוחמד מירזא
מדינה ממלכת פרס
מקום קבורה קום
עיסוק שליט עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג נכיהאת ח'אנום
נור א-ניסא ח'אנום
אנוקה
שושלת השושלת הספווית
תואר מלך פרס
אב סאפי הראשון
אם אנה ח'אנום
צאצאים סולימאן הראשון
המזה מירזא
אסמאעיל מירזא
עלי-נקי מירזא
שאה פרס
15 במאי 1642 הכתרה בקאשאן26 באוקטובר 1666
חתימה Tughra Abbas II.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עבאס שאה השני או שאה עבאס השניפרסית: شاه عباس دوم, "שאה עבאס דום", שמו בלידה מוחמד מירזא. ‏ 30 באוגוסט 1632 - 26 באוקטובר 1666) היה שאה של איראן, השביעי בשושלת הספווית. הוא שלט באימפריה הספווית בשנים 1666-1642. עבאס השני היה בנו הבכור של השאה סאפי הראשון ושל אשתו הצ'רקסית, אנה ח'אנום.

עבאס השני נחשב לשאה המוכשר והפעיל ביותר אחרי סבו, עבאס הגדול (1629-1588) ודמה לו בהיבטים רבים. עלה לשלטון בגיל 9 בלבד, אולם כבר בגיל 12, כשהווזיר הגדול סארו תקי נרצח על ידי הקיזילבאשים בראשות הקורצ'י באשי ג'אני בג ח'אן שאמלו, לא היסס להוציא להורג את כל הרוצחים. בדומה לעבאס הראשון, הייתה לעבאס השני שאיפה לניהול הוגן, וביקש לטפל בכל תלונה על עוולות והתנהגות רעה של פקידי המלכות, ולהעניש את האחראים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבאס השני נולד תחת השם שאהזאדה סולטן מוחמד מירזא בקזווין (או אולי באספהאן) ביום שני, 30 באוגוסט 1632. הוא היה בנו של השאה סאפי הראשון ושל אשתו הצ'רקסית אנה ח'אנום והיה הבכור בין 5 אחים. אין פרטים רבים על ילדותו אך יודעים כי בילה את נעוריו בהרמון המלוכה הספווית תחת פיקוחו של המורה האישי שלו, רג'ב עלי תבריזי. ענייני שלטון ונושאים אחרים הקשורים לניהול הממלכה למד עבאס מראש המנהל (ה"נאזר") של חצר השאה, מוחמד עלי בג, וכן אצל ראש המשמר המלכותי (קורצ'י באשי) ג'אני בג ח'אן שאמלו.

שמו ותארו כשליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו ל מוזאפאר שאה עבאס השני בן שאה סאפי אל-ספווי אל-חוסייני אל-מוסאווי בהדור חאן, סהיב-א-קיראן, שאהנשאה של פרס

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו לכס המלכות והשנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מות אביו ב-12 במאי 1642, ב-15 במאי הוכתר מוחמד מירזא, אז בן 9, בקשאן, לשאה של איראן ונקבע לו שם המלכות "עבאס השני". מכיוון שהיה קטין, אמו, אנה ח'אנום והווזיר הגדול סארו תקי, היו אחראים על ניהול הממלכה, בעוד שהשאה המשיך את לימודיו הפרטיים בקזווין. אנה ח'אנום וסארו תקי פעלו בשיתוף פעולה ותחת הנהגתם הייתה איראן במצב ביטחוני יציב. הנוסע הצרפתי ז'אן שארדן שביקר בממלכה באותן השנים התרשם מהשפעתה הרבה של מלכת האם על ענייני המדינה ומההבנה ששררה בינה לבין הווזיר הגדול. שנה אחרי הכתרתו עבר עבאס לבירה אספהאן. איום ראשון על שלטונו הופיע כשרוסתם ח'אן, גנרל בעל השפעה, סירב להישמע לפקודות הספווים וצעד אל אספהאן במטרה להדיח את השאה. הווזיר סארו תקי הצליח להסיר את הסכנה ושליחיו הצליחו לרצוח את מפקד המורד במשהד.

בשנת 1644 שבטי הבחטיארים מרדו גם הם בשלטון. גם מרד זה דוכא במהירות על ידי סארו תקי. הווזיר הגדול נודע גם בהתנגדותו לשחיתות וכתוצאה מכך, הקים עליו אויבים רבים. ב-11 באוקטובר 1645 הוא נרצח על ידי קבוצת קצינים. ב-4 באוקטובר מינה עבאס השני את איש הדת ח'ליפה סולטאן במקומו. אחרי לבטים בליבו קיבל ח'ליפה סולטאן את המשרה. הוא היה ידוע בכשרונותיו הניהוליים וייתכן גם דרך ימנויו ביקש שעבאס לפייס את אלו שרצו כי אנשי הדת יתפסו מקום יותר חשוב בהנהגה.

מלחמה עם האימפריה המוגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כמו אביו, היה עבאס השני מעוניין באופן פעיל בהנהגה ובנושאים הצבאיים. ככל הנראה בסביבות גיל 15 לקח בידיו את השלטון. בקיץ 1648 ביקש לכבוש מחדש את קנדהר מידי המוגולים. הוא יצא מאספהאן עם צבא בן 40,000 לוחמים ואחרי שכבש את לשכר גאה (בוסט), הוא צר על קנדהר. אחרי מצור קצר, ב-22 בפברואר 1649 הוא כבש את העיר. מינה שם כמושל את הגולאמים (עבדים אנשי צבא) הגאורגים, מחרב ח'אן. המוגולים ניסו לכבוש את העיר בחזרה, אולם החורף של שנת 1651 אילץ אותם להפסיק את המצור ולסגת.

שאה ג'האן, שהיה באותה תקופה שליט המוגולים שלח אז את בנו אורנגזב בראש צבא בן 50,0000 חיילים לכבוש מחדש את קנדהר. על אף שאורנגזב הביס את עבאס השני מחוץ לעיר, הוא לא היה מסוגל לכבוש אותה. הארטילריה שלו לא עמדה במשימה. ב-1652 הוא ניסה שוב פעם. בינתיים הח'אן האוזבקי של בוכרה כרת ברית עם עבאס ובמאי 1652 שלח כוח של 10,000 לוחמים לקאבול כדי לחבל בקווי האספקה המוגוליים. האוזבקים איימו על שיירה מוגולית של 2,000 חיילים שליוו הובלה של חצי מיליון מטבעות כסף אל המוגולים הצרים על קנדהר. כעבור חדשיים נוספים של לחימה נגד הספווים והתמודדות עם הפעולות הגוברות והולכות של האוזבקים, הורה אורנגזב על הפסקת המלחמה. עם זאת המוגולים לא הרפו לגמרי וב-1653 שוב הופיעו בשערי קנדהר אך נכשלו גם הפעם. העיר נשארה בידי הספווים עד שנת 1736.

האירועים בקווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1651, על מנת לחזק את השפעת איראן בצפון הקווקז, תקפו הכוחות הפרסיים את המבצרים הרוסים על הנהר סונז'ה, מה שהיווה עילה לפריצת מלחמת רוסיה-פרס בשנים 1651-1653. לפני המלחמה ההשפעה הספווית הגיעה עד לנחלה הפאודלית של הקומיקים בדאגסטן. אחרי שנתיים של הצלחות צבאיות, תיכנן השאה לכבוש את העיר טרק ומשם לנוע כל הדרך אל אסטרחן. אולם כעבור זמן קצר פרצו קרבות גם בחזית המזרחית. הממשלה הרוסית שלחה לאיספהן משלחת דיפלומטית בראשות הנסיך איוואן לובאנוב-רוסטובסקי והסוכן איוואן קומינין, כדי להגיע לפתרון בדרכי שלום של סכסוך. עבאס השני קיבל את ההצעות הרוסיות, מכיוון שרצה להתפנות עבור הסכסוך שפרץ במזרח האימפריה. המלחמה הסתיימה ללא רווחים טריטוריאליים, אולם השפעת הספווים בצפון קווקז גברה. ב-1654 מינה עבאס השני את הנסיך וחטאנג החמישי של קרטלי כשליט גאורגיה. ב-1656 פרץ מרד באספהאן עצמה נגד הפרפקט הגאורגי של העיר, פרסדן גורגיג'אנידזה. עבאס החליט להדיחו מהתפקיד ולמנותו לשר המשקים של החצר הספווית. ב-1659 התקוממה ממלכת קחטיה נגד השלטון הפרסי הספווי אחרי לפי החלטת הפרסים, טורקים קיזילבאשים התחילו להתנחל באותו אזור בקחטיה שהתרוקן בעבר מתושבים עקב הגירושים ההמוניים של גאורגים מימי עבאס הראשון. 130,000 גאורגים גורשו אז, בשנת 1616 אל מרכז פרס ואלף נטבחו. המרד הגאורגי שנודע כ"מרד בחטריוני" דוכא על ידי עבאס השני אישית. עם זאת, אף על פי שהשלטון הפרסי הוחזר בקחטי, הגאורגים הצליחו בסופו של דבר לעצור את התנחלות הקיזילבשים בארצם.

מותו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של עבאס השני

שלטונו של עבאס השני היה יחסית שלו ובזמנו לא הותקפה איראן באף התקפה עות'מאנית. בדומה לסבא רבא שלו, עבאס הראשון, התפרסם גם עבאס השני בבניית בניינים רבים, כמו למשל צ'הל סותון ("ארבעים העמודים") באספהאן. הוא מת בח'וסרוואבאד שבאזור דמע'אן בליל ה-25-26 באוקטובר 1666 ונקבר לצד אביו בקום. יורשו על כס פרס היה סולימאן שאה השני.

נשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבאס השני התחתן מספר פעמים והיו לו נשים מרובות:

  • אובז'וגה הצ'רקסית, - בת של סונצ'ליי מירזא ושל ז'לגושה[1]
  • נכיהאת (או נאכיהת) ח'אנום - אישה צ'רקסית
  • נור א-ניסא ח'אנום - אישה גאורגית
  • החל מ-1660 - הנסיכה הגאורגית אנוקה. כאלמנה, התחתנה שוב ב-1668 (והתגרשה ב-1695) עם שאה ורדי ח'אן של לוריסטן, מתה ב-1697. היא הייתה בתו של וחטאנג החמישי מוחראן (שאה נוואז ח'אן השני, מלך קרטלי) מאשתו הראשונה שלו, רוואדאם, בת הנסיך קפלאן, משושלת ברטשווילי-אורבליאני.

צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעבאס השני נולדו ארבעה בנים.

בניו:

עם נאכיהאת ח'אנום:

  • סולימאן השני
  • חמזה מירזא
  • אסמאעיל מירזא
  • מירזא עלי נאג'י

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עבאס שאה השני בוויקישיתוף

Rudi Matthee, “'Abbas II,” Encyclopædia Iranica, online edition, 2014, available at (accessed on 16 September 2017).(באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]