לדלג לתוכן

עבד אל-עזיז א-רנתיסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבד אל-עזיז א-רנתיסי
عبدالعزيز الرنتيسي
לידה 23 באוקטובר 1947
יבנא, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 17 באפריל 2004 (בגיל 56)
עזה, הרשות הפלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
השכלה אוניברסיטת אלכסנדריה
מפלגה חמאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג ג'מילה עבדאללה טאהא א-שנטי
שירות
השתייכות חמאסחמאס חמאס
תפקידים בשירות
טרוריסט, מדינאי, פוליטיקאי, דובר, מנהיג חמאס ברצועת עזה
תפקידים נוספים
רופא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עבד אל-עזיז א-רנתיסיערבית: عبد العزيز الرنتيسي; 23 באוקטובר 194717 באפריל 2004) היה טרוריסט פלסטיני, רופא במקצועו, אחד משני מייסדי תנועת חמאס שחוסל על ידי צה"ל בסיכול ממוקד. הנהיג את חמאס ברצועת עזה במשך חודש, תפקיד שאליו מונה בעקבות הריגתו של השייח' אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של הארגון וקודמו בתפקיד[1].

קודם למינויו כמנהיג כיהן רנתיסי כדובר חמאס וכן כראש הזרוע המדינית של חמאס ברצועה (היה פעיל גם בזרוע הצבאית באופן בלתי רשמי). כמו כל אנשי חמאס, ובהתאם למדיניות הארגון, שלל רנתיסי כל פשרה עם ישראל, וקרא ל"שחרור" כל תחומי פלסטין באמצעות ג'יהאד נגד מדינת ישראל[2].

רנתיסי נולד בכפר יבנא ב-1947. ב-1948 ברחה משפחתו לרצועת עזה. הוא למד רפואת ילדים במצרים במשך 9 שנים והיה לרופא מוסמך[3].

ב-1976 חזר לעזה והיה חבר בתנועת האחים המוסלמים. היה פעיל בארגון "הסהר האדום הפלסטיני" והצטרף למועצת המנהלים של ה"קומפלקס האסלאמי", חברה רפואית מעזה. ב-1978 השתתף בפתיחת הפקולטה למדעים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה. בהמשך לימד באוניברסיטה זאת קורסים לגנטיקה ולפרזיטולוגיה ומונה לרופא ילדים ראשי של בית החולים נאצר בח'אן יונס[3]. רנתיסי היה נשוי לג'מילה עבדאללה טאהא א-שנטי ואב לשישה ילדים ממנה.

לראשונה נעצר ב-1983, לאחר שניסה לארגן ברצועה מרד נגד תשלום מיסים למנהל האזרחי. ב-1988 נעצר לראשונה כחבר תנועת החמאס, שהוקמה כמה חודשים לפני כן, ונכלא לשנתיים וחצי, על פעילותו בתנועה[3]. ב-1990 הושם במעצר מינהלי ובדצמבר 1992 היה בין 415 פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי שגורשו למרג' א-זוהור בדרום לבנון על ידי ממשלת רבין בדצמבר 1992[4]. שם היה בין מנהיגי המגורשים[5]. עם שובו לישראל כעבור שנה, הוא נעצר, אך לאחר מכן שוחרר. בתקופה זו היה מעורב במאבק ברצועה בין פת"ח ותמאס[6].

רנתיסי תמך בעמדה תקיפה נגד הרשות הפלסטינית ותקף אותה על שבחרה בדרך אוסלו. על רקע זה נעצר מספר פעמים על ידי הרשות בשנים 1998–2001[7]. באפריל 1998 הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית בעקבות ביקורת שמתח נגדה על אופן טיפולה בחקירת פרשת הריגתו של מוחי אלדין אלשריף (מרץ 1998). בדיאלוג שהתנהל בין הפלגים הפלסטינים בקהיר היה רנתיסי ממובילי ההתעקשות של החמאס שלא להגמיש עמדותיה[8]. ביוני 2003 תקף בראיון את ראש הממשלה הפלסטיני, מחמוד עבאס על קריאתו להפסיק את הטרור וקבלת "מפת הדרכים" במסגרת פסגת עקבה[9].

ב-10 ביוני 2003, נעשה ניסיון ראשון לחסל את רנתיסי, שהפך למועמד להתנקשות לאחר שהחליף בראשות הזרוע הצבאית של החמאס את סלאח שחאדה ואיבראהים מקאדמה, שצה"ל הרג כמה חודשים קודם[10]. מידע הגיע לשב"כ לפיו רנתיסי נוסע במכוניתו במרכז עזה, ושני מסוקי "אפאצ'י" נשלחו על מנת לפגוע בו. המסוקים שיגרו לעבר המכונית שני טילים: הטיל הראשון החטיא את הרכב ורנתיסי נמלט מהמכונית שניות לפני שזו נפגעה מהטיל השני[11]. ב-6 בספטמבר 2003, במבצע קטיף כלניות, שנעשה בניסיון להרוג את צמרת החמאס ובה יאסין, רנתיסי ובכירים אחרים, ניצל מניסיון התנקשות[12].

ב-26 בינואר 2004 הודיע רנתיסי, בשיחת טלפון עם סוכנות הידיעות רויטרס, כי החמאס יסכים להכריז על הפסקת אש למשך עשר שנים, בתמורה לנסיגת ישראל לגבולות 1967 והקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה; ואמר כי "החמאס הגיע למסקנה שיהיה קשה לשחרר את כל אדמתנו בשלב זה, כך שאנו מקבלים שחרור בשלבים"[13].

ב-23 במרץ 2004, לאחר מותו של אחמד יאסין, נבחר רנתיסי כמנהיג חמאס ברצועה, מתוקף תפקידו כסגנו של יאסין במועצת השורא ברצועה[14]. המינוי היה לפחות באופן זמני, עד אשר יתקיימו בחירות מסודות לתפקיד זה[1]. עם זאת אולץ להודיע בפומבי כי הוא מכפיף עצמו למרותו של ראש הלשכה המדינית של החמאס בדמשק, חאלד משעל[15].

ב-17 באפריל 2004, חודש לאחר הריגתו של אחמד יאסין, חוסל עבד אל-עזיז א-רנתיסי על ידי חיל האוויר הישראלי, באמצעות ירי טילים מסוג הלפייר שנורו ממסוק "אפאצ'י" לעבר המכונית שבה נסע. עמו חוסלו שניים ממלוויו (שומר ראש בשם אכרם נאסר, ובנו בן ה-27 של רנתיסי, מוחמד)[16].

בעקבות החיסול אמר שר הביטחון, שאול מופז, כי "רנטיסי היה רופא ילדים שעסק ברצח ילדים. הוא היה ממעצבי וקובעי מדיניות הטרור של החמאס, שימש מקור השראה לטרור המתאבדים והיה דובר מסית ומיליטנטי של החמאס, הקורא להשמדת ישראל"[17].

הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, אמר כי "נמשיך להילחם בטרור באשר הוא. כל מי שמקבל החלטות ושולח, פועל, מכין מטענים ומתכוון לתקוף אותנו - אנו נתקוף אותו. כל אחד שמפעיל טרור צריך לדעת שזה יגיע גם אליו"[17].

תגובות בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסול רנתיסי עורר תגובות מדיניות בעולם[18]. דובר הבית הלבן הביע את דאגתה של ארצות הברית מהשפעת ההתנקשות על השלום והיציבות במזרח התיכון. מזכ"ל האו"ם קופי אנאן גינה את הפעולה וכינה אותה "הפרה של החוק הבין-לאומי". גם שרי החוץ של בריטניה וצרפת גינו את הפעולה. שר החוץ הבריטי ג'ק סטרו אמר: "הממשלה הבריטית הבהירה ש"סיכולים ממוקדים" מהסוגים הזה הם לא חוקיים, לא מוצדקים ומביאים לתוצאה ההפוכה מהמבוקשת". דובר משרד החוץ הרוסי הביע דאגה מתוצאות המהלך.

ב-31 באוגוסט 2004 בוצע פיגוע התאבדות כפול בבאר שבע בו חמולת קוואסמה מחברון, החברה בחמאס, פוצצה שני אוטובוסים. בפיגוע נרצחו 16 אנשים ו-80 נפצעו. בהודעה מטעם חמאס נמסר שהפיגוע בוצע כנקמה על ההתנקשויות באחמד יאסין וברנתיסי.

לאחר חיסול רנתיסי יצאה הוראה מראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, למנות מנהיג למפקדת הפנים אך לא לפרסם את שמו מחשש שישראל תהרוג גם אותו. לאחר זמן מה, פורסם כי אסמאעיל הנייה נבחר לעמוד כמנהיג מפקדת הפנים.

לאחר חיסולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 2023 במלחמת חרבות ברזל הרג צה"ל את אלמנתו ג'מילה עבדאללה טאהא א-שנטי, שנודעה כאישה הבכירה ביותר בחמאס[19].

בית החולים א-רנתיסי, בית החולים לילדים שהוקם בצפון עזה ב-2007 נקרא על שמו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ארנון רגולר, עבד אל-עזיז רנטיסי מונה למנהיג חמאס במקום יאסין, באתר הארץ, 23 במרץ 2004
  2. ^ עמירה הס, הדיאגנוזה של הד"ר רנתיסי, באתר הארץ, 19 ביוני 2003
  3. ^ 1 2 3 ארנון רגולר, רנתיסי - מוביל הקו הנצי נגד הפסקת הפיגועים ונגד השתלבות ברשות, באתר הארץ, 11 ביוני 2003
  4. ^ סלימאן אל־שאפעי, "העמיסו אותי על הרכב כמו עז", חדשות, 20 בדצמבר 1992
  5. ^ אהרן ברנע, מנחם הורוביץ, אהרן קליין, יוסף אלפרן (ז'נבה), אוהל המגורשים בין כוח צה"ל לצבא לבנון, חדשות, 20 בדצמבר 1992
  6. ^ סלימאן אל־שאפעי, יורם בינור, "כשלון הפיוס בין פת"ח ותמאס – אסון", חדשות, 13 ביולי 1992
  7. ^ עמירה הס, ד"ר רנתיסי, מבכירי החמאס בעזה, שוחרר מהכלא הפלשתיני, באתר הארץ, 14 במאי 2001
  8. ^ דני רובינשטיין, מאבקי כוח? פילוג? ואולי תנהל את החמאס מועצת השלושה?, באתר הארץ, 27 במרץ 2004
  9. ^ עתי"ם, רנתיסי דחה קריאת ערפאת להפסיק הטרור, באתר הארץ, 12 ביוני 2003
  10. ^ צבי בראל, טיל רנתיסי אבו מאזן, באתר הארץ, 12 ביוני 2003
  11. ^ אלוף בן, הטיל הראשון החטיא - רנתיסי נמלט והסתתר; 2 פלשתינאים נהרגו ו-25 נפצעו, באתר הארץ, 11 ביוני 2003
  12. ^ עמוס הראל, נכשל ניסיון התנקשות בבכירי חמאס, בהם השייח אחמד יאסין, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2003
  13. ^ רנטיסי: ארגון החמאס מוכן להפסקת אש ל-10 שנים תמורת מדינה בגבולות 67', באתר גלובס, 26 בינואר 2004
  14. ^ ארנון רגולר, רנטיסי- "המפקד הכללי של חמאס": הנהגה סודית תוביל את הארגון, באתר הארץ, 23 במרץ 2004
  15. ^ עמוס הראל, רנתיסי נאלץ להודיע: אני כפוף למשעל, באתר הארץ, 24 במרץ 2004
  16. ^ פליקס פריש, ‏חוסל ראש החמאס, עבד אל עזיז רנטיסי; נהרגו גם בנו ושומר ראשו, באתר גלובס, 17 באפריל 2004
  17. ^ 1 2 פליקס פריש, ‏מופז: רנטיסי היה רופא ילדים שעסק ברצח ילדים, באתר גלובס, 18 באפריל 2004
  18. ^ התגובות בעולם: ארה"ב מודאגת, אירופה מגנה, באתר ynet, 18 באפריל 2004
  19. ^ עינב חלבי, דיווח: חוסלה האלמנה של רנטיסי והאישה הראשונה בלשכה המדינית של חמאס בעזה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2023