עיטם לבן-זנב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןעיטם לבן-זנב
Merikotkas kanarbikus.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: נציים
סוג: עיטם
מין: עיטם לבן-זנב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Haliaeetus albicilla
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מפת תפוצה
  אזורי קינון
  אזורי חריפה
  מצוי כל השנה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עֵיטָם לְבֶן-זָנָב (שם מדעי: Haliaeetus albicilla) הוא מין עוף דורס גדול גוף בסוג עיטם שבמשפחת הנציים. השם "עיטם" הוא הלחם של המילים "עיט" ו"ים" המצביעות על מקום חיותו של העוף – בקרבת מקווי מים גדולים. שם המין נובע מזנבו הלבן כליל. העיטם לבן-הזנב הוא הציפור הלאומית של פולין.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיטם לבן-הזנב הוא אחד העופות הדורסים הגדולים ביותר. אורכו 76–92 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים שלו 190–240 סנטימטרים. מאפיינים בולטים נוספים של לבן-הזנב הם כנפיים רחבות, ראש גדול יחסית לעופות אחרים, צוואר עבה, ומקור גדול בצורת סכין שבעזרתו הוא תופס את טרפו. צבעו של העיטם הבוגר הוא ברובו חום, למעט הראש והצוואר שהם בהירים, הרגליים והמקור שהם צהובים, והזנב הלבן. בפרטים צעירים הזנב והמקור כהים יותר, וכחלק מתהליך ההתבגרות הזנב מתבהר חוץ מטבעת חומה שנשארת בסופו. הנקבות גדולות מהזכרים באופן ניכר.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניזון מעיקר מדגים אך גם מעופות מים כגון אגמיות, צוללים, ברווזים, מרגונים ושחפים. כאשר אינו בקרבת מים ניזון מפגרים ולעיתים אף ממכרסמים. לעיטם לבן-הזנב חשיבות גדולה למערכת האקולוגית בהיותו אויב טבעי של בעלי חיים שחלקם נחשבים כמזיקים לאדם (בחולה הוא אימת הקורמורנים הידועים כמזיקים קשים לענף המדגה). הקן הוא בליל גדול של ענפים וזרדים, ממוקם במצוקים על החוף או בצמרות עצים, ובדרך כלל משמש כקן במשך מספר דורות. בעונת הנדידה עוברים העיטמים, כמו דורסים אחרים, מרחקים גדולים. בעיקר פרטים צעירים הנחשבים למשוטטים במשך שנים ספורות עד הגעתם לבגרות מינית, בגיל 4–5 שנים. תופעה נפוצה בשבועיים הראשונים לחיי הגוזלים היא שהגוזל הגדול יותר מציק לקטן. התופעה נקראת "קייניזם", על שם קנאתו של קין בהבל אחיו.

תפוצה ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיטם לבן-הזנב מקנן בטבע בצפון אירופה ואסיה. לאחר שנכחד באזורים רבים הוחזר לטבע בהצלחה באיים המערביים של סקוטלנד, וגם בבריטניה ובהולנד. האוכלוסייה הגדולה באירופה היא לאורך חופי נורווגיה.

האוכלוסייה העולמית של העיטם לבן-הזנב מוערכת בכ-20–60 אלף פרטים בוגרים, ולפי הערכות ה-IUCN מאז 2005 המין אינו נמצא בסכנה. מוערך שמספר הפרטים נמצא במגמת עלייה. עיטמים בכל העולם נפגעו מאוד עקב פעילות האדם. כמו עופות אחרים, העיטמים סובלים מהרס בתי הגידול, מהרעלות, מאיסוף ביצים על ידי אספנים וכן מציד. רבים לקו בעקרות כתוצאה מחשיפה ל-DDT ולכספית שהצטברו בגופם לאחר שחומרים אלה התגלגלו במעלה שרשרת המזון. אחת המחלות הקשות ביותר לגוזלי עופות היא נגיף ה-Pox, הגורם לפצעים בגוף הגוזל וברוב המקרים הפרט הנגוע לא שורד.[דרוש מקור]

בעקבות ההכחדות המסיביות, נעשה מאמץ במקומות רבים בעולם לנסות להחזיר את העיטם לטבע. השיטה כוללת הסרה של גוזלים עודפים מקינים בטבע וגידולם בקופסאות מיוחדות בצמרות עצים, כך שהציפור אינה רואה את בני האדם המאכילים אותה. החזרה מוצלחת במיוחד מתבצעת במערב סקוטלנד שם לבני זנב מקננים בטבע כבר מספר שנים באיים מול, סקי, לואיס ובחופי ווסטר רוס. ב-2006 הוכרז כי זוג לבני זנב מתרבים בחופשיות בשמורת טבע בהולנד וגם באנגליה ישנם זוגות ספורים של פרטים בטבע.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, שהיא קצה גבול תפוצתו הדרומי של העיטם לבן-הזנב, היו שני קינונים ידועים של מין זה בשנות ה-50: בעמק החולה, שם נעלם ב-1957 עם ייבוש הימה, ובעמק בית שאן, שם נעלם בעקבות הרעלה. בשנות ה-70 החלו הניסיונות להשיב אותו לטבע בישראל. 12 זוגות הובאו לשמורת החולה וזוג אחד לעמק בית שאן. הגוזלים שוחררו לאחר תקופת איקלום של מספר שבועות בקן מלאכותי, וסומנו במשדרים שאפשרו מעקב בזמן אמת. גוזלים משוחררים אלה מאכלסים מאז את עמק החולה, חלקם אף בגרו ותפסו טריטוריות. בשנת 2000 התגלה הקינון הראשון של העיטם לבן-הזנב בחורשת האקליפטוס של שמורת החולה, אם כי קינון זה לא צלח.

במסגרת פרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים", שיזם פרופסור היינריך מנדלסון בתחילת שנות השמונים – פרויקט משותף לרשות הטבע והגנים, לחברה להגנת הטבע ולחברת החשמל (שסייעה בפיתוח דרכי הגנה על עופות אלה מפני התחשמלות) – הובאו לארץ שלושה גוזלים מהולנד ושוחררו בעמק חרוד, שם מקווים לחזור על ההצלחה החלקית של עמק החולה. המקום היחיד שהצליח להרבות פרטים בארץ הוא חי-בר כרמל, שיש בו זוג עיטמים המתרבה בהצלחה בכלוב שבפארק. על פי נתוני רשות הטבע והגנים, משוחררים לטבע בישראל כ-0–4 פרטים בשנה.

בשנת 2012 הובאה לעמק החולה נקבת עיטם מאירלנד.[2] ב-2015 נרשם הקינון הטבעי המוצלח הראשון בישראל, כאשר זוג עיטמים בשמורת החולה הפריח גוזל לטבע. הקינון חזר על עצמו בהצלחה גם בשנים 2016, 2017, 2018, 2019 ו-2021.[3] במשך השנים נהרגו כל שבעת הגוזלים של הזוג כתוצאה מהרעלות, התחשמלויות וטרִיפה. ב-2022 מתה גם הנקבה.[2][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עיטם לבן-זנב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]