עמוס אלנבוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוס אלנבוגן, פברואר 2013

עמוס אֶלֶנבּוֹגֶן (נולד ב-5 באוקטובר 1963) הוא מאייר, קריקטוריסט, עיתונאי והומוריסטן ישראלי. לאורך השנים שימש כמאייר וקריקטוריסט בעיתונים רבים כגון "ידיעות אחרונות", "לאישה", "מוניטין", "חדשות", "בלייזר", "העיר", "כולנו" ו"דבר", התמחה באיור לקמפיינים מסחריים, ובמשך למעלה מעשור פרסם כתבות רבות וכן טור אישי. מרצה לאיור, עיצוב ואנימציה באקדמיה ובאופן פרטי וכן מנחה סדנאות איור לגילאים שונים[1].

איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן
איור של עמוס אלנבוגן

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס אלנבוגן נולד וגדל בתל אביב בבית בעל תודעה אמנותית ועושר תרבותי. אמו, רחל (שלי),[2] הייתה עקרת בית ותופרת, ואביו, אוטו אלנבוגן (יליד וינה 1922), הוא צייר, ארכאולוג ומורה דרך, שכיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בשנות ה-70.

בעת לימודיו בבית הספר לא היה תלמיד מצטיין, ואף נשאר כיתה פעמיים, שכן סבל מהפרעות קשב וריכוז[3]. את לימודי העיצוב החל במגמה לגרפיקה בתיכון עירוני י"ד, ולאחר שסיים את שירותו הצבאי כסגן מפקד ספינת דבור, התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל",[4] שאותם סיים בהצטיינות. לאחר מכן נישא לאורלי (כיום בעלת חברת הפקות, שבה הוא שותף) והיה לאב לשלושה בנים: בר, אורן ובן. מתגורר בתל אביב עם משפחתו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו הראשונות של אלנבוגן התפרסמו בשנת 1988 במדורו הידוע של דידי מנוסי "בדיחמין לשבת". לאחר מכן, בהיותו סטודנט ב"בצלאל", החל מפרסם עבודות נוספות בעיתונות הכתובה. לאורך שנות ה-90 שימש אלנבוגן כמאייר הבית של שבועון הילדים "כולנו", ירחון "מוניטין" ועיתון "במחנה", אייר עבור עיתון "חדשות", ליווה בקריקטורות את טור העצות של דניאלה שמי במוסף "זמנים מודרניים", ופרסם במוסף "שבעה ימים" את רצועת קומיקס "על קצה הדף". בין לקוחותיו המסחריים מצויות חברות כמו "קוקה קולה", "דיסקונט", "טרה", "קרן קרב", "טבע", "תנובה", "radwin", "נשר-מאלט", "ענבי טלי", "NobleWorks - N.Y", "בזק"[5] ועוד. בנוסף אלנבוגן יצר ציורי קיר במבנה חברת החשמל בפארק יהושוע ובבסיס חיל הים באשדוד.

בשנת 1997 אלנבוגן זכה במדלית זהב ב-New York festival עבור עיצוב כרטיסי טלכרט של "בזק" מסדרת "ידיעות אחרונות". הונפקו כ-1,260000 כרטיסים מסדרה זו. באותה השנה הוא זכה במדלית ארד בתחרות Free Design-London עבור עיצוב נייר מכתבים למשרד פרסום "סימבול פרס", וכן בשנת 1998 זכה במדלית כסף ב-New York festival עבור הפרויקט "הגלויות של שלי" למשרד הבריאות. בשנת 1998 אלנבוגן החל ללמד איור במכון הטכנולוגי חולון, והמשיך לעסוק בהוראה לסירוגין במכללת "שנקר", מכללת "ספיר", האוניברסיטה הפתוחה, מכללת "ויטל", ומכללת "אסכולה" שם שימש כראש מסלול איור בין השנים 2000-2002.

בשנת 1999 פרסם את ספר הקריקטורות הראשון שלו "9 סיבות לקנות את הספר הזה" בשיתוף עם התסריטאי גיא מאירסון והחל משתתף בתערוכות אישיות וקבוצתיות.

ב-2007 אלנבוגן החל לשתף פעולה עם המאייר ויוצר הקומיקס ניר מולד. שיתוף פעולה זה הניב את ספר הקריקטורות "שלפוחיות" אשר יצא לאור ב-2009. השם "שלפוחיות" נועד להעביר את דחיסותו של כל פריים כמאיים "להתפוצץ" מרוב צחוק ועצב גם יחד. בעקבות עבודה זו שני היוצרים זכו במקום הראשון בפסטיבל הקריקטורות "בולונצ'ו" בבראיה שברומניה ב-2013[6]. הספר וכן תהליך יצירתו הוצגו ב-4 תערוכות שונות בישראל, כאשר האחרונה שבהן מוצגת עד היום במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. בנוסף, כיום אלנבוגן עוסק בהנחיית סדנאות חשיבה יצירתית לחברות וארגונים וסדנאות איור לגילאים שונים ומשמש כמנחה סדנאות במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס[7] ומוזיאון העיצוב חולון.

עבודה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1994 החל אלנבוגן בעבודה עיתונאית, בין היתר בכתיבת טורו האישי "מילה של גבר" - תחילה במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" ולאחר מכן בשבועון "לאישה". טור זה מתמקד לרוב ביחסים מגדריים בין גברים לנשים. כמו כן אלנבוגן כתב את הטור "אבא אחר" בהד החינוך בין השנים 2000-2005 ואת טור האוכל "הגיג" במגזין "שף" בין השנים 2006-2011. בנוסף אלנבוגן משמש כמנחה "המהדורה" - מגיש פינת קריקטורה במהדורת חדשות לילדים "זאפ".

סגנון אישי וחזון אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו אלנבוגן עוסק בקשת רחבה של נושאים, כשהמשותף להם הוא הדיון ביחסים בין בני אדם והניסיון להבין את המניעים וההשלכות של ההתנהלות האנושית.[8] אלנבוגן נוגע הן בנושאים חברתיים ופוליטיים והן יומיומיים ביותר, תוך הצגתם באופן הומוריסטי, אבסורדי וקליל ולעתים באמצעות שימוש בהומור שחור. הסגנון האיורי של אלנבוגן, אשר מבוסס על שימוש בקו וכתם חופשיים, דימויים לא ריאליסטיים, אשר אינם מאופיינים לרוב בפרטים רבים, וצבעוניות עזה - תומך ברעיונותיו ושאיפתו להציג את המסר באופן קליל ונגיש. כפי שאלנבוגן מעיד, "פופאי המלח" הוא בין הקומיקסים הראשונים אשר השפיעו עליו, וכן הוא הושפע מסגנונו של אביו ושואב השראה מיוצרים כמו סול סטיינברג, דודו גבע, טומי אונגרר, סרג'יו ארגונס, גארי לארסון, ג'ורג' גרוס ועוד[9].

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 16 תערוכות במסגרת איגוד הקריקטוריסטים הישראלי
  • 9 תערוכות במסגרת אגודת המאיירים הישראלית

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס אלנבוגן מתוך האתר הרשמי
  2. ^ רחל (שלי) אלנבוגן באתר "אבלים".
  3. ^ כך העיד על אודות עצמו. אודות מנחי "המהדורה" מתוך אתר זאפ
  4. ^ מתוך הארכיון הדיגיטלי של "בצלאל"
  5. ^ מתוך אתר אוספים colnect
  6. ^ על פי האתר caricaturque
  7. ^ מתוך אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס
  8. ^ מתוך X+Y קומיקס ישראלי, בהוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס
  9. ^ מתוך X+Y קומיקס ישראלי, בהוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס