פביאניצה
| |||
 | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 לודז' | ||
| מחוז | פביאניצה | ||
| ראש העיר | Grzegorz Mackiewicz | ||
| שטח | 32.99 קמ"ר | ||
| גובה | 174 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 62,954 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 51°39′N 19°23′E / 51.650°N 19.383°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.um.pabianice.pl | |||
פביאניצה (בפולנית: Pabianice, ביידיש: פאביאניץ) היא עיר מחוז בפרובינציית לודז' שבפולין, בסמוך ללודז' מדרום מערב, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשיתה של פביאניצה במאה ה-10, ובראשית המאה ה-14 הוענקו לה זכויות עיר. במאות ה-16 וה-17 התפתחה העיר, ומספר תושביה עלה, אך לאחר מכן ירד מעמדה. מהמאה ה-19 הפכה העיר למוקד תעשייה אזורי, תוך התמקדות בטקסטיל, ובכותנה בפרט.
יהודי פביאניצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד תחילת המאה ה-19 נאסרו מגורי יהודים בפביאניצה. עם ביטול הגבלות אלה, החלו יהודים להתיישב בעיר, ונטלו חלק מרכזי בפיתוחה התעשייתי. בשנת 1847, לאחר השתדלות ממושכת, הותר ליהודי העיר לבנות בה בית כנסת.
בין מלחמות העולם נמנו בעיר קרוב ל-9,000 יהודים, כרבע מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות. כמו כן, שימשה העיר כמרכז חסידי. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים, תוך הצבת משמרות חרם בפתח חנויותיהם, וניפוץ שמשות במוסדות יהודיים.
אחד מרבני העיר המפורסמים היה רבי מנחם מנדל אלתר, בנו של רבי יהודה לייב אלתר, ה"שפת אמת" מגור. רבי עמנואל וולטפרייד משושלת פשדבורז' כיהן בעיר באדמו"רות.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו החלו מיד בביצוע מעשי התעללות ביהודיה, תוך הרס בית הכנסת בה, והסבתו לאורוות סוסים. יודנראט שמונה בעיר בהמשך נצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה, ולהכין רשימה של 500 יהודים לגירוש לקאלושין.
בפברואר 1940 רוכזו יהודי העיר בצפיפות רבה בגטו שהוקם בה, בו הועסקו בסדנאות טקסטיל ובבתי חרושת. מעת לעת שולחו קבוצות של יהודים מהגטו שבעיר לגטו לודז'. בתחילת 1942 הועסקו רבים מיושבי הגטו שבעיר במיון חפציהם ובגדיהם של הנרצחים במחנה ההשמדה חלמנו, אשר הובאו למחסן בעיר.
בין ה-16 ל-20 במאי 1942 חוסל גטו פביאניצה. ביושביו נערכה סלקציה, במסגרתה על הכשירים לעבודה הוטבעה האות A, ועל כל היתר הוטבעה האות B. במהלך האקציה ערכו הגרמנים סריקה קפדנית בבתי הגטו, וירו במסתתרים. את החולים בבית החולים בגטו השליכו הגרמנים מהחלונות. לאחר מכן, הוחזקו יהודי הגטו כיומיים במגרש ספורט במרכז העיר, תוך ירי במתנגדים. משם הועברו כ-5,600 יהודים לגטו לודז', וכל היתר שולחו ישירות בקרונות משא למחנה ההשמדה חלמנו.
מכ-9,000 יהודי פביאניצה שרדו את השואה 148 איש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פביאניצה- ספר יזכור לקהילת פביאניץ, בספריית העיר ניו יורק
- פאביאניצה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- פביאניצה (Pabianice), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "פביאניצה", באתר השטעטל הווירטואלי
- מרטין דין, פביאניצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 88–90), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- פביאניצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
