פיורנצו קאפריוטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיורנצו קאפריוטי (מימין) ויוחאי בן נון (משמאל) במפגש לציון 40 שנה לחיל הים בשנת 1988.

פיורנצו קאפריוטיאיטלקית: Fiorenzo Capriotti; ‏8 בספטמבר 1911 - 10 בנובמבר 2009) היה לוחם בקומנדו הימי של הצבא האיטלקי במהלך מלחמת העצמאות, הגיע לישראל כדי לאמן את אנשי הקומנדו הימי הישראלי בהפעלת סירות נפץ. בעקבות זאת נרקמה מערכת יחסים חמה ומיוחדת בינו לבין ישראל, ששיאה בטקס שבו העניק לו מפקד חיל הים את התואר "מפקד כבוד של שייטת 13".

פרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאפריוטי נולד בשנת 1911 בעיירה הקטנה סן בנדטו בסמוך לאנקונה במרכז איטליה.

הוא התגייס לצבא בתקופת איטליה הפאשיסטית והצטרף אל השייטת הקלה העשירית (Decima Flottiglia MAS) של הצי האיטלקי, אשר הפעילה סירות נפץ במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה השתתף, בין היתר, בפעולות נועזות במפרץ סודה שבכרתים (מרץ 1941) ובנמל ולטה במלטה. בפעולה שנערכה ב-26 ביולי 1941 נפל קפריוטי בשבי הצבא הבריטי. הוא הוחזק בשבי כמעט חמש שנים (עד מרץ 1946), במשך שנה וחצי בשבי בבריטניה ואחר כך בידי הצבא האמריקני (הוחזק במיזורי). לאחר שובו חזר לשירות לתקופה קצרה ובשנת 1947 השתחרר.

קשריו עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שחרורו, בזמן שחיפש עבודה, יצר עמו קשר אפרים אילין והציע לו לקבל על עצמו "עבודה קטנה" בארץ ישראל המנדטורית. תחילה הסכים קאפריוטי לקבל על עצמו את העבודה בתנאי שלא מדובר בפעולה נגד הבריטים, אך לבסוף התרצה והסיר את התנאי הזה.

קאפריוטי נפגש באיטליה עם יהודה ארזי ועם עדה סרני, שעמדו בראש המוסד לעלייה ב' באיטליה. לאחר מכן נפגש במילאנו עם אפרים אילין, שעסק ברכש ציוד צבאי ובין השאר טיפל ברכש סירות נפץ שנמצאו במחסני היצרן האיטלקי שלהן. קאפריוטי בדק את הסירות והכשירן למשלוח ארצה.

ביוני 1948 הגיע קאפריוטי לנמל חיפה במסווה של פליט יהודי בשם כץ. הוא נמנע מלספר לרעייתו לאן הוא נוסע וסיפר לה שמצא עבודה בלימסול שבקפריסין.

מיד לאחר הגעתו החל לאמן את יחידת סירות הנפץ בפיקודו של יוחאי בן-נון. האימונים התקיימו תחילה בטבריה ואחר כך בנמל יפו, שהיה בסיס האם של היחידה. מהמפגש הראשון עם הלוחמים הישראלים נשבה קאפריוטי בהתלהבותם של הלוחמים שהדריך, ונרתם לסייע להם בכל מאודו. הוא התגלה כמי שיודע את עבודתו, שולט בכל רזי המקצוע, ניחן ביכולת טכנית גבוהה, מכיר היטב את מערכת החבלה של הסירות ובקי בהיבט הטקטי של השימוש בהן.

עוד בטרם הושלמה הכשרת הלוחמים התעורר צורך להפעילם במסגרת מבצע יואב. בפעולה שהתבצעה ב-22 באוקטובר 1948 זכו לוחמי הקומנדו הימי הישראלי בהישג מרשים: טיבוע האמיר פארוק, ספינת הדגל של הצי המצרי, ופגיעה קשה בספינה מצרית נוספת. יוחאי בן-נון זכה באות גיבור ישראל על חלקו בפעולה זו.

קאפריוטי התנדב להשתתף במבצע, אך בסופו של דבר הבין שאם ייפול בשבי המצרים יסבך את איטליה בתקרית דיפלומטית. ב-27 באוקטובר 1948 חזר לאיטליה ודיווח לראשי המודיעין בארצו על פעילותו בישראל.

אחרי מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שובו לאיטליה עסק קאפריוטי בפיתוח אמצעי לחימה, ובשנת 1952 חזר לישראל, הפעם בשמו האמיתי, ושהה בה שישה חודשים.

קאפריוטי ציין תמיד את הידידות הטובה שנרקמה בינו לבין לוחמי שייטת 13 ואכן הקשרים הללו נשמרו עשרות שנים.

  • בשנת 1988, במסגרת חגיגות ה-40 לחיל הים, הוזמן קאפריוטי ארצה ובערב מיוחד העניק לו יוחאי בן-נון פגז שהוצא מ"האמיר פארוק", שטובעה מול חופי עזה במלחמת העצמאות.
  • בשנת 1992 הוענק לקאפריוטי התואר "מפקד כבוד של שייטת 13". את התואר העניק לו עמי איילון, שהיה אז מפקד חיל הים (ובעברו היה לוחם בשייטת 13 ואף פיקד עליה).

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאפריוטי כתב שני ספרים:

  • על תקופת שירותו בשייטת העשירית והסבל בתקופת השבי הארוכה כתב בספר: La mia Decima ("העשירית שלי") שראה אור בשנת 2001.
  • על פעילותו עם שייטת 13 וקשריו המיוחדים עם חיל הים הישראלי כתב בספר Diario di un fascista alla corte di Gerusalemme ("יומנו של פשיסט בחצר של ירושלים") שראה אור בשנת 2002.