פירוק הביטלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

להקת הביטלס פעלה מאוגוסט 1962 עד ספטמבר 1969, ובה היו חברים המוזיקאים ג'ון לנון, פול מקרטני, רינגו סטאר וג'ורג' האריסון. תהליך הפירוק הממושך של הלהקה מיוחס לגורמים שונים, ובהם שחיקה בעקבות הביטלמניה, מותו של מנהל הלהקה בריאן אפשטיין בשנת 1967, מתיחות בין חברי הלהקה וסכסוכים ניהוליים. במהלך המחצית השנייה של פעילות הלהקה החלו חבריה לפעול באופן אוטונומי במקביל לפעילות הלהקה. הלהקה אמנם הפסיקה לפעול באוגוסט 1969, אך פורקה באופן פורמלי רק בשנת 1974, עם חתימת הסכמים משפטיים בין חבריה.

1966–1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלת הסוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 חברי הלהקה נשחקו מקצב ההופעות האינטנסיבי ולכן החליטו להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות. מקרטני תמך בדילול ההופעות, אך התנגד לביטול מוחלט שלהן. מחלוקת זו הובילה את האריסון לעזוב את הלהקה, אך הוא חזר בו בעקבות הבטחתו של אפשטיין שיבטל את כלל ההופעות. בתקופה זו כל אחד מחברי הלהקה כבר החל ליצור גם באופן אישי, ולא רק במסגרת הלהקה. למעשה, עד לשנה זו הלהקה הובלה על ידי לנון ומקרטני שכתבו והלחינו את מירב שירי הלהקה.

בנובמבר 1966 חברי הלהקה התכנסו להקליט את האלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band. בתקופה זו הרביעייה עדיין רצתה לעבוד ביחד, אך החלו להתגלות ולהתברר הבדלים אינדיבידואליים ביניהם. מקרטני המשיך לדבוק בסגנון הפופ שאפיינה את הלהקה עד אותן השנים, ואילו האריסון הביע עניין במוזיקה ובתרבות ההודיות. במקביל לנון ניסה כיוונים מוזיקליים ייחודיים.

ב-27 באוגוסט 1967 בריאן אפשטיין נפטר כתוצאה ממנת יתר. מותו הפתאומי הגביר את הכאוס שבו הייתה שרויה הלהקה ולמחלוקות רבות בנוגע לניהול ולעסקי הלהקה. גורם נוסף למתיחות בין החברים היה צמיחתו של האריסון כמלחין וכיוצר אשר רבים מרעיונותיו נדחו על ידי לנון ומקרטני. בתקופה זו שניים מחברי הלהקה (סטאר והאריסון) אף פרשו מלהקה לזמן קצר. בשנת 1968 היה האריסון לחבר הלהקה הראשון שהוציא אלבום לבד, שחלק גדול ממנו הוקלט בבומביי בינואר אותה השנה.

במאי 1968 החלה הלהקה להקליט את האלבום הלבן. במהלך ההקלטות הייתה מתיחות רבה בין המוזיקאים. לנון אף טען מאוחר יותר כי "פירוק הביטלס נשמע באלבום". מגזין הרולינג סטון הגדיר את ההקלטות כ"ארבעה אלבומי סולו תחת קורת גג אחת". במאי חברי הלהקה פגשו לראשונה את בת זוגו של לנון יוקו אונו. באופן חריג, אונו נכחה במרבית ההקלטות שכן חברי הלהקה כמעט ולא הזמינו את בנות הזוג להקלטות. נוכחותה של אונו ככל הנראה העמיקה את המתיחות בין חברי הלהקה. עם צאת האלבום בנובמבר חברי הלהקה הפסיקו להתראיין או להופיע במשותף.

סוף הפעילות ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 1969 הביטלס הופיעו לאחרונה על גג האולפן בלונדון. ההופעה נמשכה כ-42 דקות ונקטעה על ידי המשטרה לאחר תלונות השכנים. בתקופה זו המחלוקות העסקיות בנוגע לניהול הלהקה העמיקו עוד יותר. בתקופה זו הלהקה עמלה על הקלטת האלבום Let It Be. למרות הפרויקט המשותף, כל אחד מהרביעייה עבד על אלבום עצמאי. לנון פתח בפעילות למען שלום בינלאומי יחד עם אונו שבראשו היה הקלטת השיר Give Peace a Chance במסגרת שביתת המיטה של הזוג באמסטרדם ובמונטריאול.

הפעם האחרונה שבה חברי הלהקה הקליטו יחדיו הייתה ב-18 באוקטובר 1969. בפגישה זו הוקלט השיר The End מהאלבום Abbey Road שפורסם כחודש לאחר מכן. לאחר יומיים חלק מחברי הלהקה עברו באולפנים על מנת להשלים את הקלטת השיר I Want You.

לאחר פרסומו של Abbey Road, חברי הלהקה דנו באפשרות להמשיך להקליט, דבר שלא יצא לפועל בעקבות החלטתו הפתאומית של לנון לעזוב. ב-20 בספטמבר לנון הודיע ​​באופן פרטי לחבריו ללהקה שהוא עוזב את הביטלס, אם כי לא היה ברור האם העזיבה קבועה. לאחר עזיבתו של לנון, חברי הלהקה השלימו את האלבום Let It Be, ובתקופה זו אף צולם סרט המתעד את ההקלטות.

ב-10 באפריל 1970 פרסם מקרטני הודעה לעיתונות בה נכתב כי הוא אינו עובד עוד עם הלהקה, מה שחיזק את המתיחות בין חבריה. אמנם מקרטני לא הכריז באופן רשמי על פירוק הלהקה, אך כך פירשו עיתונים ברחבי העולם. סכסוכים משפטיים נמשכו זמן רב לאחר הכרזה זו, והפירוק לא סוכם באופן רשמי עד שנת 1974.

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמועות על איחוד הלהקה נמשכו לאורך כל שנות השבעים, שכן חברי הלהקה התאחדו מדי פעם לשיתוף פעולה חלקי, אבל לא באופן מלא. בשנת 1973 האריסון ולנון התארחו בהקלטת אלבומו של סטאר, אך ללא מקרטני. התקוות לאיחוד הלהקה נקטעו ב-8 בדצמבר 1980, עם הירצחו של ג'ון לנון. בשנת 1994 התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים לפרויקט "האונטולוגיה של הביטלס".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]