פלוך
כרזת פלוך | |
בימוי | דן וולמן |
---|---|
הופק בידי | אלפרד פליין, חיים זלדיס |
תסריט | דן וולמן, חנוך לוין |
עריכה | דוד מילשטיין |
שחקנים ראשיים |
אברהם חלפי ישראל סגל |
מוזיקה | אלכס כגן |
צילום | יעקב קלח |
מדינה | ישראל |
חברת הפקה | אולפני הרצליה |
חברה מפיצה | סרטי שפירא |
הקרנת בכורה | 1972 |
משך הקרנה | 90 דקות |
שפת הסרט | עברית |
תקציב | 150,000 ל"י |
הכנסות | 7,000 צופים |
דף הסרט ב־IMDb | |
פלוך הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1972 בבימויו של דן וולמן שגם כתב את התסריט ביחד עם חנוך לוין, עם אברהם חלפי בתפקיד הראשי[1]. הסרט יצא לאקרנים בנובמבר 1972, ויצג את ישראל בפסטיבל הסרטים של ונציה[2].
במאי 1973 הוצג הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוואיאדוליד שבספרד. בהקרנה שהתקיימה ב־4 במאי נתקבלה הודעה טלפונית על כך שהונחה פצצה באולם ההקרנה. הפלסטינים הרבים שישבו באולם הרעישו והשליכו פצצות סירחון והקרנת הסרט הופסקה. הבמאי דן וולמן והמפיק שלומי כהן פונו ולמחרת נתבקשו לעזוב את ואיאדוליד[3].
זה ניסיונו הראשון של לוין בקולנוע והוא גם משחק בסרט בתפקיד קטן. ניסיונו השני והאחרון בקולנוע היה כתיבת תסריט לפנטסיה על נושא רומנטי ב-1977. הדמויות בסרט הן גרוטסקיות כמו בכל מחזותיו של חנוך לוין.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלוך (אברהם חלפי) הוא גבר כבן 70, נשוי לגרדה (לולה יעקובוביץ) וסבא לתינוק. כלתו (עדה ספיר) שונאת אותו ולא מאפשרת לו לשחק עם הנכד. הם נפרדים בכעס ובלילה באים שוטרים לדירתו ומבשרים לפלוך ואשתו כי הייתה תאונת דרכים ובנו, כלתו ונכדו, נהרגו[1].
פלוך מסתגר במחסן ולא פותח אותו לחברו הוותיק זבש (ישראל סגל) שמגיע לעודד אותו. הוא מדוכא, אינו רוצה לאכול ובקושי מדבר עם אשתו.
לבסוף הוא מגיע להחלטה כי הוא רוצה להתחיל את חייו מחדש, להתגרש מגרדה ולהתחתן עם בחורה צעירה כדי להקים משפחה חדשה ולהמשיך את השושלת. גרדה מסרבת אבל הוא כופה עליה טקס גירושים משפיל ועוזב את הבית.
הוא מתחיל לעסוק בפעילות גופנית כדי להתכונן לחייו החדשים. הוא מגיע לשדכן ד"ר גוטליב (סאביץ' גולדרייך) אבל יוצא משם במפח נפש. זבש עוקב אחריו כל הזמן בתקווה שגם הוא ימצא בחורה צעירה כדי להתחתן.
פלוך מחליט לעזוב את העיר ונוסע למלון מרוחק וזבש אחריו. שם הוא מתוודע לפסנתרנית (עפרה דירון) שמלווה צ'לן (ארנן צפריר) שגם מחזר אחריה. היא מוצאת חן בעיני פלוך וגם הוא מתחיל לחזר אחריה אבל היא מתייחסת אליו וגם אל המלצר (תום לוי) בקלות ראש. פלוך משוכנע שהיא אוהבת אותו ומגיע לחנות תכשיטים כדי לקנות לה טבעת אירוסין.
המוכר (חנוך לוין) מתייחס אליו בגסות אבל בעל החנות (נתן וולפוביץ') אומר לפלוך כי התנהגות המוכר היא בשל אהבה נכזבת שנכווה בה.
פלוך מגיע למלון כדי להעניק את הטבעת לפסנתרנית. היא מציגה לפניו את עורך הדין שלה, חיימוביץ (איצקו רחמימוב), ושניהם זוממים לסחוט את פלוך שחושב לעצמו שצעירה תתחתן עם זקן כמוהו.
פלוך נמלט משם ומגיע לביתם של בני זוג (נתן כוגן ודבורה קידר). לאחר שהוא רב עם הילדים, הם מגרשים אותו ופלוך מתהלך חסר אונים לבדו בלילה בעיר במבט דיכאוני וחסר תקווה.
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שחקן | תפקיד |
---|---|
אברהם חלפי | פלוך |
ישראל סגל | זבש |
לולה יעקובוביץ | גרדה |
עדה ספיר | כלתו של פלוך |
עפרה דירון | טובה |
סאביץ גולדרייך | שדכן |
חנוך לוין | מוכר בחנות תכשיטים |
נתן וולפוביץ' | בעל חנות תכשיטים |
ארנן צפריר | צ'לן |
איצקו רחמימוב | עו"ד חיימוביץ |
נתן כוגן | גבר נשוי |
דבורה קידר | אישה נשואה |
תום לוי | מלצר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "פלוך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "פלוך", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "פלוך", באתר אידיבי
- "פלוך", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- פלוך, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ביקורות
- עידית זרטל, פלוך — קולנוע ישראלי אמיתי, דבר, 17 בנובמבר 1972
- נתן גרוס, קומדיה בשחור לבן, על המשמר, 24 בנובמבר 1972
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מיכל סנונית, זיקנה הבורחת מפני עצמה, על המשמר, 30 באוגוסט 1972
- ^ צפוי מבול חדש של סרטים ישראלים - לפסטיבל ונציה, דבר, 17 באוגוסט 1972
- ^ זאב רב-נוף, פסטיבל קאן נפתח ב"גודספל", דבר, 14 במאי 1973