דבורה קידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבורה קידר, 2013

דבורה (הלטר) קידר (נולדה ביוני 1924) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית, יקירת העיר תל אביב לשנת המאה לעיר, כלת פרס רוזנבלום ופרס תמרה רובינס וכלת פרס מפעל חיים של טקס התיאטרון הישראלי בשנת 2013 ושל אמ״י בשנת 2017. כמו כן קידר היא הזוכה הראשונה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית משנה על תפקידה בהצגה חמץ מאת שמואל הספרי וזוכת שני פרסי אופיר. ב-2017 קיבלה קידר תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[1][2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר נולדה בליטא וב-1925 עלתה לישראל. ב-2009 זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו.

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע הישראלי שיחקה קידר בסרטים "אולי תרדו שם" (1964) לצד אריק איינשטיין ואורי זוהר, "הבן האובד" (1968) לצד מוסקו אלקלעי, "התמהוני" (1970), "מתנה משמיים" (1973) לצד עזרא דגן ו"מבצע יונתן" של מנחם גולן (1977) לצד יהורם גאון, גילה אלמגור ואסי דיין.

ב-1978 שיחקה בסרט הפולחן "אסקימו לימון" של בועז דוידזון לצד ענת עצמון, יפתח קצור ויהונתן סגל, בתפקיד אמו הפולנייה של בנצי, התפקיד שבו היא ידועה ביותר, ובסרטי ההמשך: "יוצאים קבוע" (1979), "שפשוף נעים" (1981), "ספיחס" (1982), "רומן זעיר" (1983) ו"הרימו עוגן" (1985). גם סרטי ההמשך זכו להצלחה רבה, נחקקו בזיכרונם של רבים, ומרבים לצטט משפטים רבים מתוכם.

בשנת 1993 שיחקה קידר בסרטו של אנריקה רוטנברג "נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי ושמיל בן ארי. הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר ישראלי, ביניהם לסרט ולבמאי, וכן לקידר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.

ב-2015 זכתה בפרס אופיר על משחקה בסרט "ציפורי חול", בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.

בתיאטרון ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר למדה משחק בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה ובהמשך החלה את דרכה בתיאטרון. לאחר סיום לימודיה הצטרפה לתיאטרון הקאמרי. בין ההצגות בהן שיחקה לאורך השנים בתיאטרון "המלך אובו" מאת אלפרד ז'ארי, "חתונת הדמים", "לאחר הנפילה" . בשנת 1987 השתתפה לצד יוסי בנאי, מוסקו אלקלעי ויונה אליאן בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, שתרגם נתן זך וביים עמרי ניצן בתיאטרון הבימה. בשנת 1996 השתתפה בהצגה "היורשת" מאת גורן אגמון ובבימויו של עידו ריקלין בתיאטרון בית ליסין. בשנת 2000 שיחקה בתפקיד האם בהצגה "קרום" מאת חנוך לוין ובבימויו של מיכאל גורביץ. בהמשך השתתפה בין היתר ב"נומה עמק", "פילומנה" מאת אדוארדו דה פיליפו וב"חמץ" מאת שמואל הספרי ובבימויו.

קידר (מימין) בהצגה "מועדון האלמנות העליזות" לצד ליא קניג ורבקה גור

לקראת שנות האלפיים חזרה לתיאטרון הבימה, והשתתפה בין היתר בהצגות "לב טוב" מאת גלעד עברון ובבימויו של חנן שניר, "תמרה" מאת ליאורה ריבלין, "משפחה" מאת רביד דברה ובבימויה, "מועדון האלמנות העליזות" מאת איוון מנצ'ל, "רעל ותחרה" בבימויו של משה קפטן, "לילה במאי" מאת הסופר א.ב. יהושע ו"החותנת" מאת רשף לוי (על פי אנדרו ברגמן) ובבימויו של אלון אופיר. ב-2010 השתתפה במחזה "מוריס שימל" מאת חנוך לוין ובבימוי יעל רונן בתפקיד טלגרפציה, בהפקתו הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי בישראל. ב-2011 השתתפה בהצגה "מלכת היופי של ליניאן" לצד ליליאן ברטו. ב-2014 החלה לשחק בהצגה "המאהב" על פי א.ב. יהושע בבימויו של שיר גולדברג בתיאטרון הבימה בתפקיד ודוצ'ה.

בהמשך השתתפה במחזה "כולם רוצים לחיות" מאת חנוך לוין ובבימיו של אודי בן משה בתיאטרון הקאמרי בתפקיד אמו של פוזנא וב"אדיפוס: תיאור מקרה" בבימויו של חנן שניר בתפקיד הנביא טירסיאס. קידר השתתפה גם בסדרת הטלוויזיה "זגורי אימפריה" ב-HOT3 בתפקיד הדודה מסעודה פינטו מעכו. מסוף 2015 משתתפת קידר בהצגה "מה עושים עם ג'ני?" בתפקיד דודה אודורה לצד ליא קניג. ב-2017 החלה להשתתף בהצגה "שלוש אחיות" מאת אנטון צ'כוב, קופרודוקציה של תיאטראות הבימה והקאמרי בבימויו של חנן שניר.

קידר היא כלת פרס מפעל חיים של עמותת פרסי התיאטרון הישראלי לשנת 2013.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר אלמנה מיצחק, אם לבן ובת וסבתא לנכדים ולנינים. מתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קודמת:
1992 - אביטל דיקר
זוכת פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
לשנת 1993 - דבורה קידר ("נקמתו של איציק פינקלשטיין")
הבאה:
1994 - אורלי זילברשץ בנאי
קודמת:
2014 - דאנה איבגי
זוכת פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
לשנת 2015 - דבורה קידר ("ציפורי חול")
הבאה:
2016 - רובא בלאל-עספור