פלסטיניאן איירליינס
 | |||||
 | |||||
| בואניג 727 של פלסטיניאן איירליינס | |||||
| נתונים כלליים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך הקמה | 1995 | ||||
| תאריך פירוק | דצמבר 2020 | ||||
| מיקום המטה | עזה | ||||
| נתוני חברת תעופה | |||||
| |||||
| |||||
| palairlines.net | |||||
פלסטיניאן איירליינס (בערבית: الخطوط الفلسطينية) הייתה חברת תעופה וחברת הדגל של הרשות הפלסטינית. החברה הוקמה ב-1 בינואר 1995 בעזה, והחלה לפעול בשנת 1997 משדה התעופה של פורט סעיד כשברשותה שני מטוסי פוקר 50 שנתרמו על ידי ממשלת הולנד, ומטוס בואינג 727 שנתרם על ידי הנסיך הסעודי אל-וליד בן טלאל. בחודש ינואר 1997 הפעילה החברה שבע טיסות שכר לג'דה לרגל החג' והובילה 325 נוסעים סך הכל. ב-23 ביולי 1997 ביצעה החברה את הטיסה הסדירה הראשונה שלה בין נמל התעופה הבינלאומי אל עריש לנמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עליה, ובמשך השנה שלאחר מכן המשיכה והפעילה טיסות סדירות וטיסות מזדמנות למספר יעדים במזרח התיכון ובצפון אפריקה.
עם פתיחתו של נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת בדרום רצועת עזה בנובמבר 1998, היה זה למרכז פעילותה של החברה, והיא החלה לטוס ממנו לעמאן ולקהיר. במהלך שנת 1999 הפעילה החברה 1,482 טיסות סך הכל והטיסה 60,446 נוסעים, שהיוו 70% מכלל הנוסעים בשדה[1]. בשנה זו הצטרפה פלסטיניאן איירליינס ליאט"א ולהתאחדות חברות התעופה הערביות.
באמצע שנת 2000 הגיע היקף פעולתה של החברה לשיאו. היא הפעילה טיסות לעמאן, נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק, לרנקה, קהיר[2], ג'דה, אבו דאבי, דובאי ולדוחה. החברה חכרה מטוס איליושין Il-62 ורכשה שני מטוסי דאש 8. עוד הזמינה החברה שני מטוסים קטנים נוספים ושקלה את הזמנתם של שלושה מטוסי בואינג 737 במטרה להתחיל בשירותי טיסה לאירופה.
עם תחילת האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2000, נאלצה החברה להפסיק את טיסותיה. המגבלות שהטילה ישראל על פעולתו של שדה התעופה בעזה והריסתו בסוף שנת 2001, אילצו את החברה להעביר את מרכז פעילותה לנמל התעופה הבינלאומי אל עריש. שני מטוסי הדאש 8 נמכרו ושניים משלושת המטוסים האחרים קורקעו. מטוס פוקר 50 בודד המשיך ופעל בקו אל עריש-עמאן שלוש פעמים בשבוע ולאחר מכן פעמיים בשבוע[2]. בחודש אפריל 2008 הפסיקה החברה את פעילותה לחלוטין, ומטוסיה אוחסנו בעמאן ובקואלה לומפור[3]. לחברה שני מטוסי פוקר 50 ומטוס בואינג 727. בחודש מאי 2012 שבה החברה לפעול מחדש, ולהפעיל שתי טיסות שבועיות בכל כיוון בין נמל התעופה הבינלאומי אל עריש ונמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עאליה[4].
החל משנת 2017, החברה לא ביצעה עוד טיסות כלל ומטוסיה הוחכרו חלק מהזמן לחברת התעופה ניז'ר איירליינס הפועלת במדינת ניז'ר שבמערב אפריקה[5]. ב-19 באוגוסט 2020, לאחר שהסתיים החוזה מול חברת התעופה האפריקנית, שלא חודש בשל משבר הקורונה והשפעתו החמורה על התעופה העולמית, הודיעה החברה על העמדה למכירה באופן מיידי של 2 מטוסי הפוקר 50 שלה[6].
בדצמבר 2020 הודיע משרד התחבורה והתקשורת ברשות הפלסטינית כי פלסטיניאן איירליינס תיסגר לצמיתות[7]. בעת הסגירה שירתו בחברה 8 עובדים בלבד[8].
צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
צי המטוסים של החברה בעת סגירתה:
| כלי טיס | בצי | בהזמנה | הערות |
|---|---|---|---|
| פוקר 50 | 2 | – | הוחכרו לניז'ר איירליינס |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Palestinian Airlines History Pages
- ^ 1 2 ליאור גרינבאום, רש"ת הפלשתינית תנסה לגייס 8 מיליון דולר לשיפוץ והפעלת שדה דהנייה, באתר גלובס, 6 בינואר 2002
- ^ CH-Aviation
- ^ אליאור לוי, אחרי 7 שנים: "פלסטיניאן אירליינס" חוזרת לאוויר, באתר ynet, 9 במאי 2012
- ^ סטפן אייזלין, Palestinian Airlines macht ohne Flieger weiter, אתר aeroTELEGRAPH, 27 באוגוסט 2020
- ^ סטפן אייזלין, Palestinian Airlines verkauft die gesamte Flotte, אתר aeroTELEGRAPH, 19 באוגוסט 2020
- ^ פלסטיניאן איירליינס מפסיקה לטוס אחרי 25 שנה, וואלה! NEWS, 1 בינואר 2021
- ^ סטפן אייזלין, Palästinenser verlieren ihre Nationalairline, אתר aeroTELEGRAPH, 31 בדצמבר 2020