פנינה רינצלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנינה רינצלר
PninaRintsler.jpg
לידה 8 ביולי 1979 (40)
מדינה ישראל
עיסוק מנהלת אמנותית, שחקנית, במאית, זמרת, משוררת, מטפלת בפסיכודרמה
מקום לימודים בית הספר למשחק "הדרך", התיאטרון האלטרנטיבי-שלומי, אוניברסיטת חיפה
פרסים והוקרה הפרס הארצי על קידום החברה הישראלית באמצעות אומנות המשחק מטעם שח"ם.(2019)

פנינה רינצלר (נולדה ב-8 ביולי 1979) היא מנהלת אמנותית, אמנית יוצרת, שחקנית, במאית, זמרת, משוררת ומטפלת בפסיכודרמה ישראלית. מנכ"לית ומייסדת מרכז התיאטרון בלוד. זוכת הפרס הארצי על קידום החברה הישראלית באמצעות אומנות המשחק מטעם שח"ם (ארגון השחקנים בישראל).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בירושלים למשפחה דתית. מגיל צעיר שרה וניגנה בלהקות נוער מקומיות. בהמשך, שיחקה בתיאטרון הקטרון הירושלמי. בגיל 18 עברה להתגורר בתל אביב.

שרתה כמורה חיילת לקליטת עלייה, מש"קית מורות חיילות וכזמרת בלהקת היחידה. למדה משחק בבית הספר "הדרך" ותיאטרון אלטרנטיבי בשלומי. בהמשך, השלימה בהצטיינות תואר ראשון בתיאטרון טיפולי ותואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה. השתלמה ב"מרכז גרוטובסקי" עם אנסמבל תיאטרון "אודין".

במשך חמש עשרה שנה, הופיעה כליצנית רפואית בבתי חולים ובמקלטים בזמני מלחמה. מטפלת בפסיכודרמה בבתי ספר ותיכונים בלוד.

בשנת 2012 ייסדה וניהלה את פסטיבל "לצאת מהקרון".

בשנת 2014 הקימה את "המרכז לתיאטרון לוד".

ב-2019, הוענק לה פרס קידום החברה הישראלית באמצעות אומנות המשחק, בקטגוריית פרס פעילות יוצאת דופן מטעם שח"ם, ארגון השחקנים בישראל. בשנה זו, יצא לאור ספר שיריה הראשון, "שלושים רגעים שותקים" בהוצאת "פרדס".

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק, בימוי, יצירה וניהול אומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה הראשונות של רינצלר נולדו במהלך לימודיה במסגרות השונות והן נובעות מתוך חומרים אישיים, המציגים אמירה פוליטית-חברתית נוקבת. חלקן יצרה לבדה וחלקן במסגרת ניהול קבוצות תיאטרון ופסטיבלים. אמני הפרינג' סמדר יערון ודודי מעיין, מהווים עבורה מקורות השראה לדרכה התיאטרונית. מעיין, משמש חבר ועד מנהל של עמותת "המרכז לתיאטרון לוד", אותו הקימה פנינה ב-2014, מיום היווסדה.

"טיפול שורש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה הראשונה של רינצלר, "טיפול שורש", בבימויה של נטלי תורג'מן, נולדה מתוך תהליך עבודה ב"מרכז לתיאטרון אלטרנטיבי - שלומי". "טיפול שורש" מספרת על רינת, ילדה שמשקה את עצמה לבדה בדרך לא דרך, עוברת מסכת של התעללות, הרס עצמי, מתבגרת לעיני הקהל עד שמצליחה להצמיח עצמה מחדש. היצירה אומצה על ידי תיאטרון עכו והייתה מועמדת לפרס המבצע בטקס "קיפוד הזהב".

יצירות במסגרת פסטיבלי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, הייתה שותפה ל"תמונה משפחתית", פרויקט שנוצר על ידי תשעה בוגרים מבית ספר לתיאטרון אלטרנטיבי שלומי בשיתוף בית הספר לתיאטרון חזותי ירושלים, במסגרת "חלונות ראווה" בפסטיבל עכו.

ב - 2012 ניהלה רינצלר את "אנסמבל 7 בום", שהורכב מירושלמים ומירושלמים לשעבר, יהודים וערבים. עמו, יצרה אירוע תיאטרוני, רב תחומי , שנבע בעקבות המצב הביטחוני בו גדלה בירושלים. "אנסמבל 7 בום", אותו ביימה רינצלר וגם שיחקה בו, עלה בפסטיבל עכו.

שיחקה והייתה שותפה ביצירה "הליכה למעשה" (בימוי: נטלי תורג'מן), שעלתה בפסטיבל "ניסוי כלים", 2013.

במסגרת פסטיבל "מסרחיד", המועלה בתיאטרון עכו, יצרה וביימה את הצגות היחיד "תמתין" (2013) בהשתתפות קאדר הריני ו"אובססיה" (2015) בהשתתפות השחקן סובחי חוסרי. "תמתין", עלתה גם בתיאטרון "תמונע" בערבית ובעברית. "אובססיה", שזיכתה את חוסרי בפרס הראשון לשחקן הטוב ביותר, הועלתה גם בעברית, במסגרת התיאטרונטו.

פסטיבל "לצאת מהקרון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 ייסדה רינצלר את "לצאת מהקרון" - פסטיבל לתיאטרון ואמנות הפרפורמנס, בשיתוף עמותת אמני פרפורמנס. הפסטיבל, בו שימשה רינצלר הן כמפיקה והן כמנהלתו האומנותית, עודד יצירות פרפורמנס לא קונבנציונליות שבדקו את פריצת הגבולות במרחב מוגבל. כמו גם, העניק לצופים חוויה תיאטרונית שונה ומאתגרת. מדי שנה הועלו בין שמונה לעשר הפקות מקור, שהתקיימו בתוך ומסביב לקרון רכבת משומר במתחם התחנה, תל אביב. בין משתתפי הפסטיבל לאורך ארבע שנותיו, היו גם סמדר יערון וחוני המעגל, חבר ההנהלה האומנותית, לצידה של נטלי תורג'מן.

"המרכז לתיאטרון לוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, לאחר עשיה תיאטרונית ייחודית בתל אביב ובמרכזי תיאטרון הפרינג' הצפוניים יותר, החליטה פנינה רינצלר להקים את "המרכז לתיאטרון לוד" אותו היא מנהלת עד היום, תוך שהיא מפתחת שפה תיאטרונית ייחודית דרך מחקר ותיאטרון פיזי. אחת ממטרותיו העיקריות של המרכז, שהוקם בהשראה ובליווי של המרכז לתיאטרון עכו והמרכז לתיאטרון אלטרנטיבי בשלומי, היא לעבוד מתוך הקהילה שבה הוא מצוי. כאשר היצירה והקהילה בראש מעינה וללא תקציב מובטח, עברה פנינה לעיר לוד וגיבשה חזון אותו היא מקיימת עד היום - לעבוד עם, בתוך ומתוך הקהילה. פנינה אספה עמה שחקנים אתם עבדה קודם לכן, חלקם חברי קבוצת "אנסמבל תמנונים" וחלקם שעברו ללוד מתוך אג'נדת התיאטרון. כולם עובדים גם כמנחי תיאטרון בלוד בנוסף ליצירה האמנותית המקצועית של האנסמבל. קבוצת המייסדים של המרכז כוללת, מלבד רינצלר, את הילה בראל, קדאר הריני, סיון בן ישעיה, שריאל יגודנק, ליהי אברמזון, נעמה רודריגז, סובחי חוסרי ורותם זיו.

השחקנים בהובלתה של רינצלר מייצרים יצירות בעלות משמעות, כאשר הנושאים נובעים מתוך חומרי הגלם המצויים בעיר. את הקבוצות הקהילתיות אותן הם מנחים, הקימה פנינה בתחילת הדרך, גם כן בהתנדבות, מתוך אהבת היצירה, תחושת השליחות והרצון להשפיע תרבותית בתוך קהילה. על מנת לתווך את אמנות המשחק גם לתושבים שאינם מורגלים להיכנס לאולמות, כחלק מתהליך היצירה, מוציאה פנינה את שחקני האנסמבל לרחוב, למפגש עם הקהילה, להתנסות בחומרים שייכנסו לאחר מכן לאולם. מאז שהוקם, העלה אנסמבל השחקנים, בה וממנה החוצה, שש הפקות מקור בעלות תוכן חברתי, שמשכו אל העיר קהלים מכל הארץ. וכך, בשנים האחרונות, הפך "מרכז לתיאטרון לוד", למוסד מרכזי ומוכר בעיר הזוכה להכרה בפועלו גם מחוצה לה:

  • מזיקים (2015-2016), יצירה ראשונה לאנסמבל "המרכז לתיאטרון לוד".
  • מקודשת, מקודשת, מקודשת (2016), אירוע תיאטרוני. עלה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
  • השבט אמר את דברו (2017), הפקת מקור של "המרכז לתיאטרון לוד".
  • אסירי תודה (2017), הפקת מקור העוסקת ביהודי צפון אפריקה בתקופת השואה. עלתה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
  • תלושים (2018), הפקת מקור העוסקת בתקופת המעברות בארץ. עלתה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
  • שעת אפס (2019), הפקת מקור מחקרית, המתבוננת במערכת החינוך אז והיום.

בשנת 2019, הוענק לפנינה רינצלר פרס שח"ם, בקטגוריית קידום החברה הישראלית. בנימוקי הבחירה כתבו השופטים:

"התיאטרון זורם בעורקיה של פנינה ככלי מחבר ומקרב, השליחות שבדבר היא אבן היסוד של פנינה, ליצור על מנת להשפיע, לעורר, להעביר את כלי התיאטרון כשפה נוספת דרכה אפשר לייצר מציאות מיטיבה יותר, שהיא מעל לגבולות הגזע המין והדת.[...]"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]