שלומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלומי
Shlomi logo.png
שלט שלומי בצומת חניתה
שלט שלומי בצומת חניתה, בכניסה המזרחית לשלומי
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה גבי נעמן
גובה ממוצע[1] ‎73 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 6,351 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 210
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.6% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 1,049 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 168
תחום שיפוט[2] 5,910 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 180
33°04′33″N 35°08′56″E / 33.075926778589°N 35.1487522876067°E / 33.075926778589; 35.1487522876067
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3808
    - דירוג מדד ג'יני 177
לאום ודת[2]
יהודים: 91.8%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 8.2%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.9%
גילאי 5 - 9 8.9%
גילאי 10 - 14 8.3%
גילאי 15 - 19 7.5%
גילאי 20 - 29 13.0%
גילאי 30 - 44 19.6%
גילאי 45 - 59 18.2%
גילאי 60 - 64 5.5%
גילאי 65 ומעלה 11.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 3
תלמידים 867
 –  יסודי 581
 –  על-יסודי 286
מספר כיתות 36
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל שלומי נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס

שְׁלוֹמִי היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא שוכנת בגליל המערבי, כקילומטר מגבול לבנון, כ-4 קילומטרים מזרחית לים התיכון ו-3 קילומטרים מזרחית לראש הנקרה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960.

היישוב נקרא על שמו של שלומי, אביו של אחיהוד ששימש כנשיא שבט אשר: "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא, אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי" (במדבר, ל"ד, כ"ז).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלומי נוסדה כמעברה, על שטח הכפר הערבי הנטוש אלבסה[3][4][5][6][7]. תחילה שכנו בבתים הנטושים שבמקום עולים ממזרח אירופה, בעיקר מבולגריה. ב-1952 הצטרפו גם עולים מתימן ומתוניסיה והוקמו 150 פחונים לשיכון המתיישבים הנוספים[8]. על פי התכנון הראשוני היה אמור לקום במקום מושב, אך באותה עת כבר הוקם בסמוך, בסוף שנת 1949, מושב בצת, היה חשש שאין מספיק מקורות מים באזור לגידולים חקלאיים של מושב נוסף, ורבים מהמתיישבים הראשונים עזבו[9]. במקום מושב הוחלט שהיישוב ישמש כמרכז אזורי למתן שירותים ליישובי הסביבה. בשנת 1956 החלה בניית השיכונים ביישוב, 300 יחידות בבתים דו-משפחתיים, דרומית להריסות הכפר אל-באסה[10]. באותה עת הגיעו לשלומי עולים ממרוקו ובסך הכל מנה היישוב כ-850 תושבים, אך היו בו רק שלושה ברזי מים[11].

בעת קבלת מעמד של מועצה מקומית ב-1960 מנתה שלומי 2,000 תושבים[12], אך כ-500 תושבים עזבו אותה עד שנת 1969[9]. במקביל החל חוסלה המעברה וכל התושבים עברו לבתי קבע[13]. היישוב לא התפתח כמרכז אזורי ורוב תושביו התפרנסו מעבודות מזדמנות בחקלאות ביישובי הסביבה[14].

בתחילת שנות ה-70 סבלה שלומי, בין השאר עקב קרבתה לגבול[15] ומחסור במקומות תעסוקה, מקשיים חברתיים וכלכליים[16]. מספר הצעות הועלו לשיפור המצב, כולל סיפוח היישוב לעיר נהריה[17]. דוד חזן, שנבחר כראש המועצה המקומית בשנת 1970, יזם תוכנית שיקום שכללה הקמת אזור תעשייה מודרני, מרכז קהילתי ובריכת שחייה[18]. בשנות ה-80 הייתה שלומי ליישוב מבוסס, באזור התעשייה כבר פעלו 25 מפעלים שנהנו מהטבות של אזור עדיפות לאומית, ביניהם מפעל של חברת זוגלובק (שהוקם כבר ב-1972). הוחל בהקמת שכונת "בנה ביתך" ומרכז השתלמויות של הסתדרות המורים[19].

בשנות ה-90 נקלטו בשלומי כ-1,000 עולים מחבר המדינות (למעלה מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה). באותה תקופה הגיעו גם כמה מאות תושבים מאזור הצפון לשכונת הווילות "פסגת שלומית" בזכות מחירי הנדל"ן הזולים, יחסית. בשנת 1998 החלה בנייתה של שכונה חדשה של בתים צמודי קרקע, צפונית ומזרחית לשלומית הוותיקה[20].

לאורך תקופה ארוכה סבל היישוב מירי קטיושות של הפת"ח והחזבאללה. בשנת 2000, עם יציאת צה"ל מלבנון נפסק לתקופה ירי הקטיושות למעט אירועים נקודתיים[21]. בשנת 2003 נהרג נער בשלומי כתוצאה מירי של חזבאללה[22]. במאי 2005 וכן במאי וביולי 2006 (מלחמת לבנון השנייה) שב היישוב לסבול מירי קטיושות מלבנון.

לאחר שכמעט כל עתודות הקרקע של שלומי נוצלו (היישוב משתרע של כ-3,000 דונם), הוחל בתכנון תוכנית מתאר חדשה הכוללת הגדלת תחום שיפוטה של המועצה ב-3,000 דונמים נוספים. מתוך שטח זה, 380 דונם מיועדים לתעשייה. שאר השטח מיועד לדיור ומוסדות ציבור שונים[23]. במרץ 2010 אושרה התוכנית המאפשרת את הגדלת היישוב עד 25,000 תושבים[24].

רב המועצה המקומית הוא הרב משה אלחרר.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשלומי 6,351 תושבים (מקום 210 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשלומי דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 69.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,165 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[25]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלומי נמצאים מעבר לבתי ספר יסודיים גם מוסדות החינוך הבאים:

  • בית ספר שש-שנתי של רשת אורט ישראל, הכולל חינוך בזרם הממלכתי והממלכתי דתי (נפתח בשנת 2007 כחטיבת ביניים). בשנת הלימודים תשע"ח נפתחה כיתת מחוננים.
  • מכללת ארז - מרכז להכשרה מקצועית. מרכז השתלמויות למורים בתחומים טכנולוגיה ומדעי הטבע
  • מרכז שלומי לעבודה ויצירה
  • בית ספר להעשרת למחוננים
  • מרכז הקוד הפתוח לקהילה

תרבות, ספורט ופנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי הוקם בסוף שנת 2000 ביוזמת משרד התרבות והספורט באזור התעשייה הישן בשלומי, בהנגרים תעשייתיים[26]. היוצרים במרכז שלומי הם: דודי מעיין, פבלו זלצמן, פנצ`ו אדלברג, נטע פלוצקי, אלן קוז`ינסקי ועוד[27]. בשלומי מתנ"ס המשרת גם את התושבים ביישובים סמוכים, בריכת שחיה, אולם תרבות ואולם ספורט. כמו כן שוכנת לרגלי רכס חניתה אכסניית נוער. בדרום-מערב שלומי, בסמוך לגן ההרפתקאות נמצא אתר ארכאולוגי ובו רצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית. ממצאים ארכאולוגיים נוספים נמצאים בשטח הכפר אל-באסה, צפונית לאזור התעשייה. שם נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הרומית, מערות קבורה ושרידי מנזר מהתקופה הביזנטית וכן שרידים של מבנים מימי הביניים.

הבית המצויר בשלומי הוא אתר תיירות הפתוח למבקרים. זהו ביתה של האמנית עפיה זכריה אשר בשנותיה המאוחרות צבעה את כל קירות הבית והתקרה בצבעים נועזים[28].

מזרחית לשלומי שוכן יער חניתה, בגבהים שבין 100 ל–400 מטרים מעל פני הים, ומשתרע על שטח של 2,300 דונם. מידע נוסף על יער חניתה: מסלולי טיול, פריחות ועוד, ניתן למצוא באתר של המועצה המקומית שלומי "יער קהילתי שלומי".

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור התעשייה משתרע על 500 דונם ובין המפעלים המצוים בו ניתן למנות את מפעל הבשר והנקניקיות של חברת "זוגלובק" ואת "מפעל מתכת חניתה" המייצר כלים ומכשירי חיתוך לתעשיית המתכת. שלומי מהווה מרכז מסחרי אזורי למושבים ולקיבוצים בסביבה.

המועצה שייכת לאשכול רשויות גליל מערבי - תאגיד כלכלי לפיתוח וקידום כלכלי של האזור.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנהר-אלרעי, עליזה, בר יצחק, סיפורי-עם משלומי, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשמ"ב 1982. (הספר בקטלוג ULI)
  • שלומי שלנו: ליהוד הגליל ולישוב הספר, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ח 1978. (הספר בקטלוג ULI)
  • נוריאל, יוסף, ידיעון : ... מועצה מקומית שלומי: עיירת פיתוח וספר בגליל המערבי החותרת לקידמה, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
  • כלפון-סטילמן, ידידה, ממרוקו לשלומי: שרידיה של תרבות חומרית, חיפה: החברה למחקר מדעי שימושי, אוניברסיטת חיפה, תשמ"ג 1982. (הספר בקטלוג ULI)
  • נוריאל יוסף, המועצה המקומית שלומי 1969-1973: סיכום הקדנציה השלישית, חיפה: אופסט פוטו פרינט, תשל"ד 1974. (הספר בקטלוג ULI)
  • דפי רקע: סיור עיתונאים בכירים בשלומי, 26,11,1972, שלומי: מועצה מקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
  • זסלבסקי, דוד, סקר רמת הפיתוח: שלומי, ספטמבר 1970 תש"ל, תל אביב: מוציא לאור לא ידוע, 1970 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ Walid Khalidi, All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington DC: Institute for Palestine Studies, 1992, p. 9
  4. ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, מטח, 2010, עמ' 919
  5. ^ עורך: זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 307
  6. ^ Benny Morris, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, p. xx
  7. ^ סיבוב בשרידי אל-באסה ובמערת קשת, חלון אחורי
  8. ^ אריה כנרתי, עיירות פיתוח בגליל תובעות דיור ועולים, דבר, 1 בדצמבר 1972
  9. ^ 1 2 מאיר הראובני, פיזור אוכלסיה נוסח שלומי, למרחב, 3 ביולי 1970
  10. ^ מוקם השיכון לתושבי מעברת שלומי, הארץ, 25 ביוני 1956
  11. ^ 3 ברזי־מים משמשים 850 נפשות במעברת שלומי ..., על המשמר, 12 ביולי 1956
  12. ^ מועצה מקומית עצמאית לעיירת הפיתוח שלומי, הארץ, 23 בדצמבר 1960
  13. ^ מעברת שלומי תחוסל בקרוב, דבר, 15 באוגוסט 1960
  14. ^ יוסי ביילין, שלומי יש בטחון אין אנשים, דבר, 31 במאי 1974
  15. ^ אסתר לודן, פרבר עוני בגבול לבנון, למרחב, 29 בספטמבר 1969
  16. ^ עמוס כרמלי, עיירת הקיפוח שלומי !, דבר, 25 בספטמבר 1970
  17. ^ עיירת הפיתוח שלומי לשטח שיפוט נהריה, מעריב, 27 בינואר 1971
  18. ^ מנחם רהט, שלומי מ"סף גסיסה ל-7500 תושבים", מעריב, 13 ביוני 1976
  19. ^ אורלי טל, שלומי - עיירה בתנופה, מעריב, 6 במרץ 1988
  20. ^ שרון קדמי, ‏שלומי: קודם כל הקרקע של משפחת ראש המועצה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2000
  21. ^ אורי אס, 3 פצועים בשלומי מירי נ"מ של חיזבאללה, באתר הארץ, 22 ביולי 2003
  22. ^ נער משלומי נהרג מאש חיזבאללה; צה"ל תקף בצפון, באתר ynet, 10 באוגוסט 2003
  23. ^ דוד חיון, ‏שלומי: המחוזית אישרה הרחבת איזור התעסוקה ובית העלמין, באתר גלובס, 21 במרץ 2004
  24. ^ רנית נחום-הלוי, הפשרת קרקע מסיבית תהפוך את שלומי לעיר: צפוי לגדול מ-6,000 תושבים כיום לכ-25 אלף, באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2010
  25. ^ פרופיל שלומי באתר הלמ"ס
  26. ^ הבמה נותנים במה לתרבות אתר הבמה
  27. ^ יאיר אשכנזי, התיאטרון האלטרנטיבי באמת בישראל מתקיים במקום לא צפוי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2019
  28. ^ עופר אדרתהבית המצויר של עפיה זכריה בשלומי הוא יצירת אמנות עם סיפור קורע לב, באתר הארץ, 18 במאי 2017