פקודת העיתונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פקודת העיתונות הייתה פקודה אשר נחקקה בשנת 1933 על ידי השלטון המנדטורי בארץ ישראל, במטרה לתת לשלטונות מכשיר פיקוח יעיל על העיתונות היהודית והערבית ובכך לדכא גילויים של מחאה ומרי נגד השלטון. הפקודה ספגה ביקורת על פגיעתה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות, ולכן בוטלה בשנת 2017.

פקודת העיתונות קבעה שעל מנת להוציא עיתון נדרש רישיון מהממשל. בנוסף, פקודת העיתונות העניקה לשלטון את הסמכות לסגור עיתון, אם פורסם בו חומר כלשהו העלול לדעתו "לסכן את שלום הציבור", וכן ניתנה סמכות לסגור את בית הדפוס שבו הודפס העיתון.

תקנות ההגנה (שעת חירום) שנחקקו בשנת 1945 על ידי השלטון המנדטורי מחזקות עוד יותר את הפיקוח של הממשל. גם הן, כמו פקודת העיתונות, חייבו הגשה לביקורת מוקדמת של הצנזורה הצבאית כל פרסום בכתב, בין עיתון ובין ספר. סעיף 87 בתקנות קובע כי "הצנזור רשאי לאסור בצו, בדרך כלל או במיוחד, לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי, או עלול להיות עשוי לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי". בסעיף שלאחריו, סעיף 88 נאמר: "הצנזור רשאי לאסור בצו לייבא או לייצא, להדפיס או לפרסם, כל פרסום... שיבואו או יצואו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות או להיעשות, פוגעים, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי".

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה פורסמה בחוקי ארץ ישראל ב-19 בינואר 1933. בשנת 1937 ניתנה לנציב העליון הסמכות להורות על סגירת עיתון אם לדעתו מתפרסם בו דבר שיש בו כדי לסכן את שלום הציבור, או שהעיתון מפרסם ידיעות שקר או שמועות שקר שיש בהן כדי לעורר בהלה או יאוש. בשנת 1939 נוספה לסמכות הזו גם הסמכות לסגור את בית הדפוס שבו נדפס העיתון שנסגר, או לאסור על בית דפוס זה להדפיס כל עיתון אחר.

בדומה למרבית הפקודות, גם פקודה זו צורפה על ידי מועצת המדינה הזמנית לספר החוקים של מדינת ישראל. הסמכות למתן רישיונות ולסגירת עיתונים נמסרה לשר הפנים.

בגרסתה המקורית כללה הפקודה חובה למסור שני עותקים מכל גיליון למשרד המזכיר הראשי ושני עותקים למושל המחוז. בתיקון לפקודה מפברואר 1953 שונתה חובה זו לחובה למסור עותק אחד מכל גיליון לגנזך המדינה, אחד לספריית הכנסת, אחד למשרד הפנים, אחד למשרד החינוך והתרבות, אחד לממונה על המחוז, ושני עותקים לספריה הלאומית.[1] בתיקון משנת 2000 בוטלה החובה למסור עותק למשרד החינוך והתרבות, והחלקים העוסקים בספרים ובדברי דפוס אחרים בוטלו.[2]

האגודה לזכויות האזרח הגישה שלוש עתירות לבג"ץ בדרישה לבטל את פקודת העיתונות.[3] בעקבות העתירה השלישית הודיע שר הפנים אריה דרעי שיקדם הצעת חוק שתבטל את פקודת העיתונות.[4]

בפברואר 2017 אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית לביטולה של הפקודה בשל הפגיעה בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולחופש העיסוק.[5] ב-29 במאי 2017 אושרה בקריאה שנייה ושלישית הצעת החוק לביטול הפקודה.[6][7]

הפעלת הסמכות לסגירת עיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1953 פרסם העיתון "הארץ" ידיעה לפיה מדינת ישראל עומדת להעמיד 200 אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית להילחם במלחמת קוריאה. הידיעה הייתה משוללת יסוד, והממשלה הכחישה אותה, ואולם בינתיים שימשה הידיעה בסיס למאמר ביקורת חריף בעיתון "קול העם", שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. במאמר נכתב, בין היתר, שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 ימים, וזאת מתוך שימוש בסמכותו לפי פקודת העיתונות. העיתון עתר לבג"ץ בטענה שנפגע חופש הביטוי. נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט קיבל את עתירת העיתון בהתבססו על מגילת העצמאות, ובפסק דין ארוך ומנומק (בג"ץ קול העם) ביסס את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי בישראל.
  • ביוני 1960 הורשעו שישה מאנשי תנועת "אל-ארד" בפרסום עיתון ללא רישיון, בניגוד לפקודת העיתונות,[8] ונדונו לקנסות ולמאסר על תנאי.[9]
  • במאי 2017, לאחר שהחלו הליכי החקיקה לביטול פקודת העיתונות, הורה משרד הפנים על סגירת המקומון בשפה הרוסית "אילת לייב", שנים אחדות לאחר שהחל לצאת לאור, משום שלא ביקש רישיון להוצאת עיתון כנדרש בפקודת העיתונות. לאחר חשיפת ההוראה בעיתון "הארץ" חזר בו משרד הפנים מהוראה זו.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wikisource-logo.svg פקודת העתונות, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק לתיקון פקודת העיתונות, התשי"ג-1953, באתר הכנסת
  2. ^ חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000, באתר הכנסת
  3. ^ בג"ץ 2459/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, ניתן ב-2 באפריל 2003
    דן יקיר, ביטול פקודת העיתונות - בג״ץ 6175/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 30 בנובמבר 2016
  4. ^ אלירן מלכי, דרעי מבטל את "פקודת העיתונות" מתקופת המנדט הבריטי, באתר כלכליסט, 10 במרץ 2016
  5. ^ הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז-2017, ה"ח הממשלה 1115 מ-1 בפברואר 2017
  6. ^ "החלטה היסטורית: בוטלה פקודת העיתונות - שנותרה מימי המנדט הבריטי". nana 10 - חדשות. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2017. 
  7. ^ News1 | בוטלה סופית פקודת העיתונות המנדטורית, www.news1.co.il
  8. ^ עורכי "אל ארד" הורשעו; פסק הדין יינתן מחר, דבר, 9 ביוני 1960
  9. ^ הופחת הקנס של פעילי "אל ארד", הצופה, 12 באוקטובר 1960
  10. ^ יהונתן ליס, משרד הפנים לא יאכוף את פקודת העיתונות ולא יסגור את העיתון באילת שהפר אותה, באתר הארץ, 29 במאי 2017