פרו טאפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרו טאפור (Pedro Tafur or Pero Tafur) (1410-1484), נולד בקורדובה, בספרד, בין השנים 1435-1439 יצא למסע חוצה מדינות ויבשות, הוא ביקר בארץ ישראל, אפריקה, אסיה ואירופה. כתב ספר על מסעו בעולם, המהווה חלון הצצה לימי הביניים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו טאפור נולד בקורדובה בתחילת המאה החמש עשרה, בסביבות שנת 1410. טאפור מגיע מהמעמד הגבוה בספרד: הוא בן למשפחת אצילים ספרדית, וקרוב משפחתו הוא דון אנריקו דה גוזמן, הרוזן של ניבלה והמפקד הראשי של מסדר קלטרווה. טאפור יצא למסע נרחב בעולם בשנים 1435-1439, כשהוא בן עשרים וחמש בלבד. לאחר שחזר ממסעו הארוך ומלא ההרפתקאות, התמסד והתיישב בקורדובה, וזמן מה לפני שנת 1452 התחתן עם דונה חואנה דה הורוזקו, ונולדו להם בן ושלוש בנות. לפי רשימות של עיריית קורדובה, פרו טאפור ובנו היו חברי מועצת העיר בשנת 1479, וככל הנראה הוא היה פעיל ציבורי תקופה ארוכה יותר, אך הרשימות הקיימות כיום הן חלקיות ביותר. בארכיון העיר ניתן למצוא את חתימתו[1] על מספר מסמכים . טאפור נפטר בשנת 1484.[2]

ספרו של פרו טאפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1453-1457, כעשרים שנה לאחר המסע, טאפור מתמסר לכתיבת סיפור מסעו. כתב היד של הספר מתפרס על פני מאות עמודים, והודפס לראשונה במדריד בשנת 1874. שמו המלא של הספר הוא "הרפתקאותיו ומסעותיו של פרו טאפור בחלקים שונים של העולם המלהיב (1435-1439)"[3] הספר נערך על ידי ד. מרקוס חימנז דה לה אספדה, על פי כתב היד היחיד אשר השתמר בדורנו. עקב הגיל והשימור הלקוי של כתב היד, ישנן מילים ומשפטים החסרים בו. במבוא לספר חסרים כמה חלקים, וככל הנראה העמוד האחרון של כתב היד חסר, מה שגורם להפסקת הסיפור בפתאומיות.

מסעו של פרו טאפור בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעו של פרו טאפור מתחיל בשנת 1435. הוא עוזב את קורדובה, ומצטרף לניסיון תקיפה של המעוז המוסלמי בגיברלטר. ניסיון התקיפה נכשל, ודון אנריקו דה גוזמן, מנהיג הצליינים, נהרג בקרב. הכוחות המובסים, ואיתם פרו טאפור, פנו בחזרה לסאן לוקאר, ומשם יוצא טאפור בשיירה בת שלוש ספינות לכיוון איטליה. במפרץ ליון שתי ספינות נסחפו ללב ים והקשר עמהן נותק, ורק ספינתו של טאפור הצליחה להגיע לחוף מבטחים. במהלך הסערה פרו טאפור עובר חוויה מטלטלת, המתוארת על ידו כהתגלות, ואשר גורמת לו לנדור נדר, ומיד בהגיעו לג'נובה הוא הולך לכנסייה למלא את נדרו. את הימים שנשארו לו בגנואה הוא מנצל להתאוששות מהמסע הקשה, ומתאר כי זו הפעם הראשונה שבה התחיל להכיר את אלוהים. מגנואה טאפור ממשיך לסייר באיטליה ופוגש את האפיפיור הגולה אאוגניוס הרביעי, ממנו הוא מבקש רישיון לנסוע לירושלים. טאפור היה שמח להמשיך מיד במסעו לירושלים, אך אניות הצליינים לארץ הקודש יצאו רק לקראת יום עליית ישו השמימה, בחודש מאי. את הזמן שנותר לו הוא מנצל לביקור ברומא וברחבי איטליה, ומשם יוצא כמתוכנן לארץ הקודש ומבקר בירושלים ובסביבותיה.

מארץ הקודש ממשיך מסעו לבירות, קפריסין ומשם למצרים. במצרים טאפור מבקר בקהיר, ומנצל את ההזדמנות להשלים את מסעו באתרי הקודש של ארץ ישראל ולשם כך מצטרף לשיירה אשר נוסעת להר סיני, למנזר סנטה קטרינה, ומשם שב לקהיר ולאלכסנדריה. ממצרים טאפור ממשיך לרודוס, כיוס, טרויה ומשם לקונסטנטינופול. בקונסטנטינופול הוא נפגש עם הקיסר יוחנן השמיני פאלאיולוגוס, מאחרוני הקיסרים של האימפריה הביזנטית. הוא מסייר בטורקיה ומשם ממשיך לטרפזונטס ולקאפה, מרכז הסחר לחופי הים השחור. לאחר מכן חוזר לוונציה, ואף נפצע בדרך, במהלך ניסיון להצלת עבדים נוצרים במיצרי הדרדנלים. מוונציה הוא יוצא למסע נרחב באירופה: פרארה, מילאנו, בזל, קלן, מכלן, בריסל, ברוז' גנט, אנטוורפן, מיינץ, פראג, ברסלאו, וינה, בודה, נוישטט ואגם גארדה הם רק חלק מהאתרים אותם ביקר במהלך מסעו . במהלך מסעו הוא יוצר קשרים עם המתורגמן הראשי של הסולטן, הנוסע המפורסם ניקולו דה קונטי, פוגש את קיסר טרבזון, ואת השליט המונגולי בקאפה, נפגש עם דוכס מילאנו, עם הארכיבישוף בקלן ועם פיליפ הטוב דוכס ברוגונדיה. בשנת 1439, לאחר חמש שנות נדודים והרפתקאות, פרו טאפור חוזר לספרד.

מסעו של פרו טאפור בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במאי 1436, יום עליית ישו השמימה, פרו טאפור מפליג מוונציה לארץ הקודש. לאחר טלטלות בים, אוניית הצליינים עוגנת בנמל יפו, הצליינים מקבלים רישיון מעבר מהסולטאן, שוכרים חמורים, ויוצאים לדרך. בביקורם בארץ ישראל הם מגיעים למקומות קדושים רבים: רמה[4], מנזר סנט ג'ורג', אמאוס, ירושלים על אתריה הרבים: מנזר הר ציון, ביתה של מרים הבתולה חדר הסעודה האחרונה, כנסיית הקבר, הר הגולגולתא, מקום משיחת ישו, מקום ההתגלות של ישו למריה מגדלנה, השדה הקדוש, עמק יהושפט, הר הזיתים והאתרים סביבו, הם צופים במקדש שלמה, בבית של פילאטוס וקיפא, דרך הייסורים, בית אנה הקדושה, בית פטרוס הקדוש, בתי סנט ג'יימס, קבר אבשלום, מעיין שנבע על ידי מרים הבתולה, מקום נפילת ישו עם הצלב, מצודות דוד המלך, ומקומות קדושים נוספים. הם מבקרים גם באתרים הסמוכים לירושלים: בית לחם: כנסיית המולד; ביתו של אליהו הנביא; וחדר הלימוד של הירונימוס. מנזר יוחנן המטביל, הטירה של מריה מגדלנה, כנסיית לזרוס, הירדן ואתר הטבילה, ים המלח, יריחו, קרנטל, לקראת סיום הביקור בארץ ישראל, פרו טאפור נכנס להרפתקה אישית ונועזת. הוא מנסה להסתנן בלילה למקדש שלמה[5], בעזרת נוצרי שהתאסלם, למרות סכנת המוות בניסיון זה. למרות הסכנה, הוא יוצא בשלום מביקור זה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חתימתו של פרו טאפור, כפי שנמצאה בארכיון העיר קורדובה
  2. ^ הנתונים על חייו של פרו טאפור מבוססים על מאמר שפורסם בשנת 1902 בכתב העת של האקדמיה המלכותית להיסטוריה (של ספרד) (Boletin de la Real academia de la Historia (vol, xli, pt. iv)) ונכתב על ידי D. Rafael Ramirez de Arellano. עיקרי הדברים מובאים במבוא לספרו של פרו טאפור.
  3. ^ https://depts.washington.edu/silkroad/texts/tafur.html
  4. ^ כנראה הכוונה לרמלה
  5. ^ הכוונה לכיפת הסלע