פריץ קורנברג
 | |
| לידה |
14 בינואר 1890 באד פירמונט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1944 (בגיל 54) |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של ברלין (1920) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| צאצאים |
נעמי ביטר |
  | |
פריץ (פרץ) קורנברג (בגרמנית: Fritz Kornberg; 14 בינואר 1890[1] – 18 בספטמבר 1944) היה אדריכל יהודי ממוצא גרמני שפעל בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריץ קורנברג (Fritz Kornberg) נולד בכפר הולצהאוזן (Holzhausen) שליד עיירת המרפא באד זולזפלן (Bad Salzuflen), במערב ממלכת פרוסיה של הקיסרות הגרמנית (כיום במדינת סקסוניה תחתית בגרמניה). אחרי סיום לימודיו בתיכון מקצועי במגמת טכנולוגיית הבניה ב-1910, החל ללמוד הנדסת בניין במכללה הטכנית בשרלוטנבורג שבברלין. מלחמת העולם הראשונה קטעה את לימודיו, שאותם השלים בין השנים 1918 ל-1919 אחרי שירות בצבא הגרמני.
עם הסמכתו כאדריכל החל לעבוד במשרדו של אלכסנדר ברוולד[2] והצטרף ל"אגודת בוני ארץ ישראל" בברלין (Palästina-Baugesellschaft) מיסודו של אלכסנדר לוי, עד שבספטמבר 1920 עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף לחברת "קדם", שהייתה המשך לאגודה הברלינאית[3], אשר בעת המעבר לארץ ישראל נוהלה כבר על ידי המהנדס יוסף לוי[דרוש מקור]. ב-1924 עבר להתגורר בשכונת תלפיות בירושלים ופתח בה משרד עצמאי. ב-1928 נבחר לעמוד בראש אגודת המהנדסים והאדריכלים בירושלים.
אחד מתכנוניו החשובים של קורנברג היה תכנון גימנסיה רחביה; על פי תכנונו, היה הבניין אמור להיות בצורת אווירון, ולכלול אגף מרכזי שבו ישכנו הספרייה וחדרי ההנהלה, ושני אגפים בצדדים שיקושרו ביניהם במעברים מקורים. בתכנון תוכננו גם מגרש משחקים ופינה בה בריכת נוי בה שוחים דגים. בשל בעיות תקציב הושלמה רק הקומה הראשונה של הבניין, ואחרי מותו של קורנברג הושלמה הבנייה עם תכנונם של האדריכלים ברוצקוס ורצ'קובסקי[4].
קורנברג תכנן גם את בית עגנון ב-1931 בתלפיות. בדומה לאדריכלים אחרים בתקופה עיצב קורנברג גם את הריהוט לבית החדש. את מראה הבית הוא תכנן כמבצרי וסגור, חלונות הברזל מסורגים וחלקם נראים כחרכי ירי. הבית בנוי בסגנון מודרני, בקווים ישרים ובמראה קובייתי, והוא מצופה בטיח ולא באבן, בדומה לרוב הבתים בתלפיות, אך בשונה מרוב הבתים בירושלים. ממכתבים ששלח עגנון לרעייתו אסתר (כמופיע בקובץ 'אסתרליין יקירתי') מתלונן הסופר על הבית, שאינו מוצא חן בעיניו, על "הרהיטים המכוערים" ועל הצבעים הלא מוצלחים שבחר קורנברג לאריחי הרצפה וצבע הקירות: "...ודאי כתב לך ברין[5] שקורנברג צבע את הבית בצבע נורא ומגוחך. כנראה נצטרך חצי שנה להתבייש בפנינו ובפני האורחים מחמת צבע הבית.".
אשתו זינה ניהלה במשך שנים את "פנסיון קוֹרנברג" בביתם שברח' קלאוזנר 15 בתלפיות[6] שבו צולם סרט הטלוויזיה "מי ורדים מפורט סעיד". בתם היא הפסלת נעמי ביטר. בנם, דניאל קורנברג, בוגר מחזור י"א כדורי, נפל ב-9 ביוני 1948 בקרב לוביה בגליל התחתון.
מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1921-2 בית אלפרד זלצמן, בקעה ירושלים[7].
- 1922 בית-הופיין, רח' אידלסון/הס תל אביב.
- 1923 גימנסיה רחביה, ירושלים (מקום ראשון).
- 1923 מרכז מסחרי בחיפה (מקום שני אך תוכניתו היא זאת שהתקבלה לבסוף).
- 1923-25 בניין המעבדה לכימיה, הפקולטה למכונות, בית החי והתיאטרון הפתוח[8] באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
- 1924 שיפוץ בית טיכו (כולל תכנון חלק מן הריהוט).
- 1925 תוכנית בינוי חדשה לאוניברסיטה העברית (לא נתקבלה).
- 1930 חדר האוכל בגבע[9].
- 1934-5 מפעל עסיס ברמת גן.
- 1931 בית עגנון בשכונת תלפיות בירושלים.
- בנייני כפר הנוער בן שמן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "פרץ (פריץ) קורנברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3828
- פרץ קורנברג, דבר, 18 בספטמבר 1944
- "קורנברג, פרץ", בתוך: אליעזר פרנקל, כרונולוגיה: תולדות האמנות: אדריכלות, עיצוב, פיסול, ציור, תל אביב: הסדנא לעיצוב ואדריכלות, 1993, פרק 13: ארץ ישראל – עליה שלישית ובני עליה שנייה, עמ' 556, באתר sadnafrenkel
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בספרו של פרנקל נפלה, כנראה, שגגה.
- ^ עמנואל טל, פרקים בהתהוותו ועיצובו של חדר-האוכל הקיבוצי (1935-1926), קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 134–160.
- ^ עדינה מאיר-מריל, אלכסנדר לוי, מתכנן 'בית הפגודה' בתל-אביב - ארכיטקט נשכח, קתדרה .
- ^ אמנון רמון, דוקטור מול דוקטור גר: שכונת רחביה בירושלים – היסטוריה, הווי מסלולי סיור, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1988, עמ' 125
- ^ קרוב משפחה של אסתר עגנון.
- ^ פנסיונים ומלונות, דבר, 8 ביולי 1964
- ^ דוד קרויאנקר, גם הם היו חלוצים, באתר הארץ, 18 באפריל 2006
- ^ על אף שלבסוף לא הוא תכנן אותה אלא בנימין חייקין.
- ^ ראו שרטוט והסבר בעמנואל טל, פרקים בהתהוותו ועיצובו של חדר-האוכל הקיבוצי, קתדרה .