צ'וקקיראו
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
Inca civilization  |
| נבנה |
1536 |
| סוג |
אתר ארכאולוגי |
| מיקום | |
| מדינה |
פרו |
| קואורדינטות | 13°23′41″S 72°52′20″W / 13.394742°S 72.872243°W |
  | |
צ'וקֵקיראו (בספרדית: Choquequirao, בקצ'ואה: Chuqik'iraw) היא עיר עתיקה בדרום פרו השוכנת בסמוך לרכס הרי הסלקנטאי ולעיר קוסקו. הוקמה ונשלטה בעבר על ידי האינקה, ודומה במבנה שלה ובארכיטקטורה שלה למאצ'ו פיצ'ו.
פירוש המילה "צ'וקי" היא מתכת יקרה או זהב ו"קיראו" משמעותה עריסת תינוק. העיר ננטשה ונחשפה מחדש לאחר חפירות ארכאולגיות. העיר נמצאת בגובה 3,050 מטר גובה וניתן להגיע אליה ביומיים הליכה (אין גישה לכלי רכב).
העיר נוסדה ב-1536 וננטשה ב-1572. שטחה 18 קמ"ר והיא מכילה מבני אבן וטרסות.
על פי משרד התיירות הפרואני, העיר שימשה כעמדת בדיקה טרם מעבר לעיר וילקבמבה וכן מרכז מנהלי עבור גורמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. העיצוב העירוני שלה כלל סמלים של האימפריה, נקודות פולחן לאל אינטי (אל השמש של האינקה), לאלת האדמה, לאל המים ולאלים נוספים. זאת לצד בתים מפוארים למנהיגים, בתים פשוטים לאמנים, מבנים לאחסון מזון וציוד, וטרסות חקלאיות.[1]
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר לא מוזכרת במקורות הספרותיים מתקופת קיומה, וככל הנראה בקשו בני האינקה לשמור את המקום בסוד מהכובשים הספרדים; ואכן, הקונקיסטאדורים לא הצליחו לגלות את דבר קיומה, והיא הפכה למעוז ההתנגדות האחרון של לוחמי האינקה מול הכובש הספרדי. לדברי איתן תודרס-וייטהיל מהניו יורק טיימס, המבקר הראשון בצ'וקקיראו שלא היה משבט האינקה בצ'וקקיראו, היה מגלה הארצות חואן אריאס דיאס בשנת 1710.[2]
ההתייחסות הכתובה הראשונה לעיר הייתה בשנת 1768, על ידי קוסמה בואנו, שהיה מוחרם באותו זמן. ב-1834 איגואנו דה סנטיאגו חשף מחדש את העיר וב-1837 לאונס אגראנד מיפה אותה לראשונה, אך מפות אלו נשכחו. העיר החלה לקבל תשומת לב רק בשנת 1909, כאשר היירם בינגהאם השלישי, מגלה מאצ'ו פיצ'ו, ביקר בצ'וקקיראו. ב-1970 החלו החפירות הארכאולוגיות באתר וב-1993 החלה מלאכת השיקום. מוערך כי נכון לשנת 2011 נחשפו כ-30% עד 40% משטחו.[3][4]
מבנה האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה האדריכלי וההנדסי של צ'וקקיראו מתאפיין בהתאמה יוצאת דופן לטופוגרפיה התלולה של רכס האנדים. שטחה של העיר מורכב ממערכות אדירות של טרסות, המקיפות את המדרונות. לצד תפקידן החקלאי, שימשו הטרסות כקירות תמך הנדסיים חיוניים שמנעו את סחיפת הקרקע וייצבו את המבנים והמקדשים שבחלק העליון של האתר. מערכת המים המורכבת סייעה לא רק להשקות את השטחים החקלאיים, אלא גם לווסת את הזרימה ולמנוע הצפה של הטרסות והתמוטטות שלהן.[5]
האתר הארכאולוגי מחולק ל-12 מתחמים בהם פלטפורמות ומבנים ששימשו לטקסים, וכן מערכת טרסות חקלאיות האופיינית ליישובי האינקה, אשר אפשרה את השימוש החקלאי במדרונות. מערכת מורכבת של אמות מים הסדירה את ההשקיה של הטרסות וחלק מהמבנים שימשו למגורים ולאחסון מזון.
מתחם 1 – המתחם הגבוה והצפוני ביותר באתר. מכיל 5 מבנים על גבי טרסות בגבהים שונים, מקדש, כיכר וכיכר קטנה יותר. שניים מהמבנים מוערכים כ"קולקה" (מבנה לאחסון מזון שהיה נפוץ במערכת הדרכים של האינקה), והשלושה הנוספים בעלי צורה ארוכה יותר, אשר שימשו על פי ההשערה למגורי הכהנים.[6]
מתחם 2 – המתחם מכיל 16 בימות לטקסים, כמו גם תעלות מים המסתעפות בין הבמות ומחוברות לתעלת מים מרכזית.[7]
מתחם 3 – נמצא בין מתחם "חנאן" (שמעליו) למתחם אורין (שמתחתיו), ומכיל מה שמוערך ככיכר המרכזית – "האוקאיפאטה". מסביב לכיכר יש 3 מבני חנויות. בחלק הצפוני של המתחם, אזור המיועד לטקסים. בחלק המזרחי מבנים בעלי שני מפלסים.[7]
מתחם 4 – נמצא בחלק הדרומי של האתר, ומכונה "אורין". המבנה המרכזי מכיל קירות שככל הנראה שימשו בטקסים, היות שאחד מהם מכונה "קיר של מנחות לאבותינו".[7]
מתחם 5 – במתחם אושנו – גבעה שאחת מפאותיה מיושרת ומעליה בימה אליפטית ששימשה לטקסים.[7] חומה קטנה מקיפה את הגבעה. מהבימה ניתן לצפות על הכיכר המרכזית שבמתחם 3, ועל פסגות ההרים המושלגות ונהר האפורימק.
מתחם 6 – מתחם המכונה חצר הבית או מגורי הכהנים. נמצא מדרומית לאזור "אורין". מכיל 4 טרסות ששמשו לטקסים. על קיר הטרסות מעוצב זיגזג באבנים לבנות בדמות נחש.[8]
מתחם 7 – ממוקם בצד המזרחי של האתר וניתן להגיע אליו באמצעות שביל ייעודי. מכיל טרסות חקלאיות שגבוהות באופן ניכר משאר הטרסות במתחמים השונים באתר.
מתחם 8 – ממוקם בצד המערבי של האתר וניתן להגיע אליו באמצעות שביל ייעודי. מכיל כ-80 טרסות חקלאיות המחולקות על ידי תעלות מים שמזרימות מטה מים, מהכיכר המרכזית. על קירות הטרסות מעוצבות דמויות של למות באבנים לבנות המכונות "למות השמש".[9]
מתחם 9 – מתחם המכיל מבני מגורים של עובדים ומשפחות. המבנים בנויים על פלטפורמות מלאכותיות בצורת מעגל או מלבן ומחוברים ביניהם במדרגות וסמטאות צרות.
מתחם 10 – מתחם המכונה "פאראקטפאטה". במתחם 18 שלבי טרסות ובמקביל להן תעלת מים ומדרגות.[10]
מתחם 11 – מתחם המכונה "פקצ'יוק", שמשמעותו הוא "האחד עם המפל". מכיל 80 טרסות חקלאיות שהן הרחבות ביותר מבין הטרסות במתחים השונים באתר. כמו כן, מכיל 3 מזרקות מים ששימשו לשתייה ולתעלות המים.
מתחם 12 – מתחם הנמצא במרחק 3 שעות מהמתחם העליון ומכיל 57 טרסות ותעלות מים. ובריכה שמוזנת על ידי מי מעיין. בחלקו העליון מבנים ששימשו לטקסים. במתחם נמצאו שברי קרמיקה, כלי אבן ועצמות.[11]
מסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסלול לאתר מיועד למטיבי לכת אך ניתן לבצע אותו ברכיבה על גבי פרדות. מדובר במסלול הלוך-חזור הנמשך 3 עד 5 ימים (כ-60 ק"מ) אשר כולל ירידה ועליה תלולה.
ראשיתו בעיירה קצ'ורה הנמצאת כ-4-5 שעות נסיעה מקוסקו. ממנה ירידה עד לנהר האפורימק (הפרש גובה של ק"מ וחצי), וחציתו על גשר תלוי; לאחר מכן עליה עד לאתר (הסמוך לעיירה מראמפטה (marampata), הפרש גובה של ק"מ וחצי). הכניסה לאתר בתשלום של 55 סול (US$20), במסלול מספר מחנות בתשלום גם כן, עבור המטיילים הפוקדים את האתר.
בשנת 2012 התקבלה החלטה על בניית רכבל בעלות של 220 מיליון סול (שווה ערך ל-82.7 מיליון דולר אמריקאי) שיוביל לאתר.[12]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Choquequirao, Peru's Tourism Office, 2011
- ↑ Ethan Todras-Whitehill on the New York Times
- ↑ Cusco travel guide, September 5, 2011
- ↑ Trail to Choquequirao, El Comercio Newspaper, Lima, Peru, May 13, 2009
- ↑ Doris Esenarro, Silvia Bacalla, Tatiana Chuquiano, Jesica Vilchez Cairo, Geoffrey Wigberto Salas Delgado, Mauricio Renato Bouroncle Velásquez, Alberto Israel Legua Terry, Ana Guadalupe Sánchez Medina, Ancestral Inca Construction Systems and Worldview at the Choquequirao Archaeological Site, Cusco, Peru, 2024, Heritage 8, 2025-11-21, עמ' 494 doi: 10.3390/heritage8120494
- ↑ Burga, Manuel.(2008). p. 103-104.
- 1 2 3 4 Burga, Manuel. (2008). p. 104
- ↑ Burga, Manuel. (2008). p. 104-105.
- ↑ Burga, Manuel. (2008). p. 105.
- ↑ Burga, Manuel. (2008). p. 106
- ↑ Burga, Manuel. (2008). p. 106.
- ↑ רכבל לצ'וקקיראו