פצ'אמאמה
 | |
| ייצוג של פצ'אמאמה בקוסמולוגיה, על פי חואן דה סנטה קרוז פאצ'אקוטי ימקי סלקמאיגה (1613), על בסיס תמונה במקדש השמש קוריקנצ'ה בקוסקו | |
| תפקיד | אלת האדמה, החיים, הקציר, החקלאות, היבולים והפוריות |
|---|---|
| כינוי | "אמא אדמה", "המלכה פצ'אמאמה" |
| תרבות | תרבויות האנדים, אימפריית האינקה |
| אב | ויראקוצ'ה |
| בן או בת זוג | פצ'ה קמק (אנ'), אינטי |
| צאצאים | אינטי, מאמא קייה |
פצ'אמאמה (בקצ'ואה ובאיימרה: Pachamama) היא אלה הנערצת על ידי העמים הילידים של הרי האנדים. במיתולוגיה של האינקה היא אלה מסוג האלה האם, ואלת הפוריות השולטת בנטיעות ובקציר, מגלמת את ההרים וגורמת לרעידות אדמה. היא גם אלה עצמאית הנוכחת תמיד, בעלת כוח יצירתי משלה לקיים חיים על פני כדור הארץ. המקדשים שלה הם סלעים מקודשים, או גזעים של עצים אגדיים, והאומנים מתארים אותה כאישה בוגרת הנושאת יבולים של תפוחי אדמה ועלי קוקה. פצ'אמאמה היא המקור לארבעת יסודות הקוסמולוגיה בקצ'ואה - מים, כדור הארץ, השמש והירח. הכוהנים הקריבו לה קורבנות של למות, קוי (cuy, שרקנים) וילדים (טקס הקפקוצ'ה (Capacocha)) ושרפו בגדים מקושטים מיניאטוריים.[1] פצ'אמאמה היא אימם של אינטי אל השמש, ומאמה קייה אלת הירח, בת הזוג של אינטי.
לאחר הכיבוש הספרדי של אימפריית האינקה, המירו הספרדים את דת האוכלוסיות הילידות של האזור לקתוליות. כתוצאה מסינקרטיזם דתי, נקשרה דמותה של מרים הבתולה לזו של הפצ'אמאמה עבור רבים מהילידים.[2]
כאשר תרבויות האנדים יצרו אומות מודרניות, רבים עדיין האמינו שדמותה של פצ'אמאמה היא טובה, ונדיבה במתנותיה, והשם המקומי ל"אמא טבע". במאה ה-21, עמים ילידים רבים באמריקה הדרומית מבססים חששות לסביבה באמונות עתיקות אלו, ואומרים שהבעיות צצות כאשר אנשים לוקחים יותר מדי מהטבע כי הם לוקחים יותר מדי מפצ'אמאמה.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם פצ'אמאמה מתורגם בדרך כלל כ"אמא אדמה". תרגום מילולי יותר יהיה "אם העולם" (בשפות איימרה וקצ'ואה). ניתן להתייחס לאלת האינקה במספר דרכים; הדרך העיקרית היא פצ'אמאמה. שמות נוספים עבורה הם: ""מאמה פאצ'ה", "לה פצ'אמאמה" ו"אמא אדמה".
טקסים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באימפריית האינקה סגדו לפצ'אמאמה ולבנה ובעלה, אינטי, כאלים מיטיבים. אימפריית האינקה השתרעה במאה ה-16 בהרי האנדים ומישור חוף האוקיינוס השקט בבוליביה, אקוודור, צפון ומרכז צ'ילה, פרו וצפון ארגנטינה של ימינו, והשפיעה על הדת והמיתולוגיה של תושבי אזורים אלו. צאצאיהם שמרו על חלק מהפולחן. אנשים בדרך כלל מרימים כוסית לכבוד פצ'אמאמה לפני פגישות וחגיגות. באזורים מסוימים, אנשים מבצעים סוג מיוחד של נסך המכונה צ'אייה (challa) על בסיס יומי. הם שופכים כמות קטנה של צ'יצ'ה על הרצפה, עבור האלה, ואז שותים את השאר.
לפצ'אמאמה יש יום פולחן מיוחד שנקרא "מארטס דה צ'אייה" (Martes de challa, יום שלישי של צ'אייה). אנשים קוברים אוכל, זורקים סוכריות ומדליקים קטורת כדי להודות לפצ'אמאמה על היבול שלהם. בחלק מהמקרים החוגגים מסייעים לכוהנים מסורתיים, הידועים בשם יאטיריס (yatiris) באיימרה, בביצוע טקסים עתיקים כדי להביא מזל טוב או את רצונה הטוב של האלה, כמו הקרבת שרקנים או שריפת עוברי לאמה (אם כי זה נדיר כיום). הפסטיבל חופף לחג הנוצרי של יום שלישי (היום שלפני יום רביעי של האפר), שנחגג גם בקרב הקתולים כקרנבל או מרדי גרא.
הטקס המרכזי של פצ'אמאמה הוא "צ'אייה" או "פאגו" (Pago, תשלום). הוא מתבצע במהלך כל חודש אוגוסט, ובמקומות רבים גם ביום שישי הראשון של כל חודש. טקסים אחרים מבוצעים בזמנים מיוחדים, כמו ביציאה לטיול או במעבר על פני אפאצ'טה (סוג של גל-עד). לדברי מריו רבי (Mario Rabey) ורודולפו מרלינו (Rodolfo Merlino), אנתרופולוגים ארגנטינאים שחקרו את תרבות האנדים משנות ה-70 עד שנות ה-90:
הטקס החשוב ביותר הוא הצ'לאקו. צ'לאקו (Challaco) הוא עיוות של המילים בקצ'ואה "צ'אלאי" (ch'allay) ו"צ'אלאקוי" (ch'allakuy), המתייחסות לפעולה של הזלפה מתמשכת. בשפה הנוכחית של האיכרים של דרום האנדים המרכזיים, המילה צ'אלאר (challar) משמשת במובן של "להאכיל ולהשקות את האדמה". הצ'לאקו מקיף סדרה מורכבת של שלבים פולחניים שמתחילים בבתי המשפחה בלילה הקודם. הם מבשלים אוכל מיוחד, הטיחטינצ'ה (tijtincha). הטקס מגיע לשיאו באגם או בנחל, שם האנשים מציעים סדרה של מנחות לפצ'אמאמה, כולל "אוכל, משקאות, עלי קוקה וסיגרים".
טקסים ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקסים לכבוד פצ'אמאמה מתקיימים כל השנה, אך הם גדושים במיוחד באוגוסט, ממש לפני עונת הזריעה. מכיוון שאוגוסט הוא החודש הקר ביותר בחורף בדרום האנדים, אנשים מרגישים פגיעים יותר למחלות. אוגוסט נחשב אפוא כ"חודש מסובך". במהלך תקופה זו של פגיעות מאמינים אנשי האנדים שהם חייבים להיות ביחסים טובים מאוד עם הטבע כדי לשמור על עצמם ועל היבולים ובעלי החיים שלהם בריאים ומוגנים. על מנת לעשות זאת, משפחות מבצעות טקסי טיהור על ידי שריפת צמחים, עצים ופריטים אחרים על מנת להפחיד רוחות רעות, שלפי אמונתם נמצאות בשפע יותר בתקופה זו. אנשים גם שותים מאטה (משקה חם דרום אמריקאי), שלדעתם מעניק מזל טוב.
בלילה שלפני 1 באוגוסט מתכוננות המשפחות לכבד את פצ'אמאמה על ידי בישול כל הלילה. לאחר מכן המארח של ההתכנסות חופר בור בקרקע. אם האדמה תצא יפה, זה אומר שתהיה שנה טובה; אם לא, השנה לא תהיה שופעת. לפני שמותר למישהו מהאורחים לאכול, על המארח לתת תחילה צלחת אוכל לפצ'אמאמה. אוכל שנותר נשפך על האדמה ומתאספים מדקלמים תפילה לפצ'אמאמה.
מצעד יום ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
האטרקציה העיקרית של פסטיבל פצ'אמאמה היא מצעד יום ראשון. הוועדה המארגנת של הפסטיבל מחפשת את האישה המבוגרת ביותר בקהילה ובוחרת בה את "מלכת הפצ'אמאמה של השנה". בחירה זו התרחשה לראשונה בשנת 1949. נשים ילידיות, בפרט נשים בכירות, נתפסות כהתגלמות המסורת. וכסמלים חיים של חוכמה, חיים, פוריות ורבייה. מלכת פאצ'מאמה שנבחרה מלווה על ידי הגאוצ'וס, המקיפים את הרחבה על סוסיהם ומצדיעים לה במהלך מצעד יום ראשון. מצעד יום ראשון נחשב לשיא הפסטיבל.
פצ'אמאמה ו"העידן החדש"[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז סוף המאה ה-20 התפתח מנהג של העידן החדש של פולחן פצ'אמאמה בקרב עמי האנדים הלבנים והמסטיסים. המאמינים מקיימים פולחן שבועי המתקיים בימי ראשון וכולל קריאות לפאצ'מאמה בקצ'ואה, אם כי ייתכנו כמה אזכורים בספרדית. יש להם מקדש, שבתוכו יש אבן גדולה ובה מוטבע מדליון, המסמל את קבוצת העידן החדש ואמונותיה. קערת עפר בצד ימין של האבן היא שם כדי לייצג את פצ'אמאמה, בגלל מעמדה כאמא אדמה.[3]
סוכנויות נסיעות מסוימות נעזרו בתנועת העידן החדש המתהווה בקהילות האנדים (שאובות משיטות פולחן קצ'ואה) כדי להאיץ בתיירים לבקר באתרי האינקה. לתיירים המבקרים באתרים כמו מאצ'ו פיצ'ו וקוסקו, מוצעת גם הזדמנות להשתתף במנחות פולחניות לפצ'אמאמה.
פצ'אמאמה ונצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקסים רבים הקשורים לפצ'אמאמה מבוצעים בשילוב עם אלה של הנצרות, עד כדי כך שמשפחות רבות הן נוצריות ופצ'אמאמיסטיות בו-זמנית.
לפי המלומד מנואל מארסל (Manuel Marzal) קיבל פולחן פאצ'מאמה בפרו של ימינו, במקרים מסוימים, מאפיינים נוצריים או פורש מחדש במסגרת דתית קתולית. טקסים כמו הקורבן לפצ'אמאמה שילבו "סמלים ותפילות נוצריות מסוימות" והיו גם "מושא לפירושים מחדש של הנצרות", הן מרומזים והן מפורשים. אחד הפירושים המחודשים הללו היא שפצ'אמאמה מייצגת את השפע הטבעי שנוצר על ידי אלוהים. עבור חלק מתושבי האנדים, כך כתב, "פצ'אמאמה איבדה את זהותה המקורית והפכה לסמל ההשגחה של האל האחד, או [...] מציאות מקודשת המזינה את האנושות מטעם האל".
על פי רעיונות דומים, זיהה האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בשתי הדרשות שנאמרו בפרו ובבוליביה את המחווה לפצ'אמאמה כהכרה של האבות הקדמונים בהשגחה אלוהית שבמובן מסוים הקדימה גישה נוצרית כלפי הבריאה. ב-3 בפברואר 1985 הוא הצהיר כי "אבותיכם, על ידי חלוקת כבוד לאדמה (מאמה פאצ'ה), לא עשו דבר מלבד להכיר בטובו של אלוהים ובנוכחותו המיטיבה, שסיפקולהם מזון באמצעות האדמה שהם עיבדו".[4] ב-11 במאי 1988, הוא הצהיר שאלוהים "יודע מה אנחנו צריכים מהמזון שהאדמה מייצרת, המציאות המגוונת ורבת הביטויים הזו שאבותיכם כינו "פצ'אמאמה" והמשקפת את עבודת ההשגחה האלוהית כפי שהיא מציע לנו את מתנותיו לטובת האדם".[5]
מארסל גם קבע כי עבור חלק מתושבי האנדים, פצ'אמאמה שומרת על "תפקיד מתווך" בין אלוהים לאדם במסגרת קתולית בעיקרה הדומה לזו של הקדושים בנצרות. כמה חוקרים אתנוגרפיים ציינו גם זיהוי סינקרטי של פצ'אמאמה עם הבתולה מריה. קיים גם זיהוי סינקרטי של פצ'אמאמה בתור הבתולה של קאנדלאריה.[6]
באוקטובר 2019 הוצגו יצירות אמנות ילידיות של אמזוניה בגני הוותיקן, ובכנסייה רומית, לפני הסינוד של הבישופים לאזור פאן-אמזונאס. פסלי עץ בדמות אישה בהריון כונו בתקשורת "פצ'אמאמה", אף על פי שאינם תואמים את הייצוג המסורתי של פצ'אמאמה, והפסלים נקראו "גבירתנו של האמזונאס" באירוע.[7] האפיפיור פרנציסקוס התנצל כאשר הם נגנבו והושלכו לטיבר על ידי תוקפים שהאשימו שהפסלים מייצגים עבודת אלילים. בהצהרתו הבהיר האפיפיור כי "לא הייתה כוונה לעבודת אלילים" בהבאת הפסלים לוותיקן. הקרדינל גרהרד מולר הצהיר כי "הטעות הגדולה הייתה להכניס את האלילים לכנסייה, במקום להוציא אותם החוצה".[8][9]
שימוש פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמונה בפצ'אמאמה מופיעה באופן בולט בנרטיב הלאומי הפרואני. הנשיא לשעבר אלחנדרו טולדו ערך השבעה סמלית ב-28 ביולי 2001 במאצ'ו פיצ'ו. הטקס כלל איש דת קשיש דובר קצ'ואה שנתן מנחה לפצ'אמאמה. כמה אינטלקטואלים מהאנדים מזהים את פצ'אמאמה כדוגמה ללאומנות אתנית המקדמת זהות של עם ילידי.
נשיא בוליביה לשעבר, אבו מוראלס, הזכיר את שמה של פצ'אמאמה, וכן השתמש בנאומים לאורך כהונתו בשפה ובסמלים שהיו מופנים ישירות לאוכלוסיית הילידים של בוליביה.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Murra, John V. (1962). "Cloth and Its Functions in the Inca State". American Anthropologist. 64 (4): 714.
- ^ Lynette Yette, Virgin Mary/Pachamama Syncretism: The Divine Feminine in Early-Colonial Copacabana
- ^ Hill, Michael D. (2010). "Myth, Globalization, and Mestizaje in New Age Andean Religion". Ethnohistory. 57 (2): 263–289. doi:10.1215/00141801-2009-063.
- ^ John Paul II (1985-02-03). "Homily in Cuzco, Peru".
- ^ John Paul II (1988-05-11). "Homily in Cochabamba, Bolivia".
- ^ Manuel Paredes Izaguirre. "COSMOVISION Y RELIGIOSIDAD EN LA FESTIVIDAD" (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-2010-08-28.
- ^ Horn, Trent. "Pachamama, Celibacy, and the Amazonian Synod". www.catholic.com. Catholic Answers.
- ^ "Pope Francis's apology over Amazon statues theft". BBC News. 25 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Guardian view on 'pagan idols' in the Vatican: church culture wars should concern us all". The Guardian. 31 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Information Services Latin America". ביולי 2006.
{{cite web}}: (עזרה)
