צב ים גלדי

צב ים גלדי
צב ים גלדי
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	צבים
תת־סדרה:	צבים חבויי-צוואר
על־משפחה:	צבי ים
משפחה:	צבי ים גלדיים
סוג:	צבי ים גלדי
מין:	צב ים גלדי
שם מדעי
Dermochelys coriacea ‏ונדלי, 1761
תחום תפוצה

צב הים הגִלדי (שם מדעי: Dermochelys coriacea) הוא מין צב הים והצב הגדול ביותר בעולם כיום, והזוחל הרביעי במשקלו בעולם, אחרי שלושה סוגי תנינאים. הוא קרוי "גלדי" על שום הגלדים המצויים על גופו. פרטים מבני מין זה עשויים להגיע לאורך של 2.7 מטרים (8.9 רגל), ולמשקל של 900 קילוגרם (2,000 ליברות). שריונו עשוי עצמות רבות (ולא לוחות קרניים, כשריונם של צבי הים האחרים), ובניגוד לצבי הים האחרים, חלקו העליון של שריונו מכוסה בעור ובשר שומני. חום-גופו גבוה מחום הסביבה, בדומה לבעלי דם חם. צב הים הגלדי הוא המין היחיד בסוגו שחי כיום. צב הים הגלדי מצוי בכל הימים הטרופיים של העולם, ומופיע לעיתים גם בחופי ישראל.

טקסונומיה ואבולוציה

צב הים הגלדי הוא המין היחיד שנותר במשפחתו, צבי ים גילדיים (Dermochelyidae), בעוד כל שאר המינים במשפחה זו נכחדו.

שמו של צב הים הגלדי נובע ממבנה שריונו, שנראה מכוסה גלדים.

קרובי משפחה של צב הים הגלדי חיו באוקיינוסים מלפני 110 מיליון שנה (זמן התפתחות משפחות צבי הים ה"אמיתיות"), ורובם נכחדו עם סוף תקופת הקרטיקון ואירוע ההכחדה הגדול שבו נעלמו מרבית זוחלי הים הגדולים (ביחד עם הפטרוזאורים). צב הים הגלדי קרוב לששת מיני צבי הים המודרניים האחרים, אך המשפחה הקרובה ביותר לצב הים הגלדי, משפחת הפרוטוסטגיים שבה היה גדול הצבים מאז ומעולם – הארכלון, הייתה משפחה שבה שריון הצבים היה עשוי עצם במקום לוחות קרניים, נכחדה כליל בסוף תקופת הקרטיקון.

אנטומיה ופיזיולוגיה

אנטומיה

גופם של צבי הים הגלדיים הוא ההידרודינמי ביותר מבין צבי הים. גופו בנוי בצורת דמעה, עם שתי זרועות חתירה קדמיות חזקות וגדולות בהרבה מזרועות החתירה האחוריות. כמו לכל צבי הים האחרים זרועות החתירה של צבי הים הגלדיים שטוחות על מנת להקל על שחייה בים פתוח. לצב הים הגלדי אין טפרים על אף אחת מהגפיים שלו. הפרופורציה בין זרועות החתירה לגוף אצל צבי הים הגלדיים היא הגדולה ביותר מבין צבי הים הקיימים כיום. זרועות החתירה הקדמיות יכולות להגיע לאורך של 2.7 מטר, הזרועות הארוכות ביותר מבין כל צבי הים המודרניים.

לצבי הים הגלדיים מספר מאפיינים המבדילים אותם מכל צבי הים האחרים. הבולט ביותר הוא החוסר בשריון קרני. במקום לוחות קרניים, שריון הצב הגלדי מורכב מעור וקשקשים קשיחים. בשריון הצב עוברות שבע "רמות" שמתאחדות בקצה השריון. כל החלק העליון של הצב הוא בצבע כחול כהה עם נקודות אפורות ולבנות קטנות. החלק התחתון של הצב הוא בצבעי כחול בהיר עד לבן. צבעי גוף אלה מאפשרים הסוואה מימית כמעט מושלמת, מאחר שמי שמביט עליו מלמעלה יתקשה לראות אותו על רק הקרקעית הכהה ומי שמביט בו מלמטה יתקשה לראות אותו על רקע השמיים הכחולים בהירים. לצב הים הגלדי אין שיניים. במקום שיניים קצה הפה שלו מעוצב בצורת מקור קשיח וחד, בפנים הפה יש מעין קוצים שעוזרים לצב לבלוע ומונעים מטרפו לברוח.

השוואה בין גודלו של צב ים גלדי לבין בן אדם

צבים בוגרים מגיעים לרוחב של 1–1.75 מטר ולאורך של 1.83–2.2 מטר אורך כולל, ול-250–700 קילוגרם. ייתכן שצבי ים גלדיים עשויים להגיע גם לאורכים של 2.5 מטר ומשקל של טון. בזמן הבקיעה צבי הים הגלדיים הם כבר גדולים יותר מכל צבי הים האחרים, ומייד לאחר הבקיעה הם מגיעים לאורך של 6.13 סנטימטרים ולמשקל של 46 גרם.

לצבי ים גלדיים יש מאפיינים המצביעים על התאמה לחיים בסביבה של מים קרים, כגון מערכות ויסות חום ושכבת שומן מגוננת, אף על פי שהם נמצאים בדרך כלל בימים טרופיים.

פיזיולוגיה

צבי הים הגלדיים הם בין הזוחלים המודרניים היחידים בעלי יכולת לשמור על טמפרטורת גוף קבועה באמצעות שימוש בחום שנוצר ממטבוליזם. נמצא שאצל חלק מצבי הים הגלדיים המטבוליזם מהיר פי שלושה מהמטבוליזם המצופה אצל זוחל בגודל הזה, אך מחקרים חדשים מראים כי ישנם פרטים בהם המטבוליזם אינו חורג מהמטבוליזם המצופה. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להגיע להערכה חד משמעית.

שיטה אפשרית נוספת של צבי ים גלדיים לשמור על חום גוף היא תנועה בלתי פוסקת כמעט. צבי ים גלדיים נחים רק 0.1% מהיממה, ולכן הם מבלים את רוב זמנם בתנועה המייצרת חום ובכך שומרת על חום גופם. בזכות מערכת ויסות החום שלהם, שכבת השומן שלהם, וגודלם העצום הם מסוגלים לשמור על טמפרטורת גוף קבועה יחסית, בלי קשר לטמפרטורת הסביבה. נמצאו צבים בוגרים שטמפרטורת הגוף שלהם הייתה גבוהה ב 18 מעלות מטמפרטורת המים בהם הם שחו.

צבי ים גלדיים מסוגלים לצלול לעומקים עצומים של 1,280 מטר. זמן הצלילה הרגיל שלהם הוא 3–8 דקות, כשלפעמים הם צוללים לזמנים ארוכים יותר של 30–70 דקות.

צבי הים הגלדיים הם הזוחלים המודרניים המהירים ביותר, והם מסוגלים לשחות במהירות 35.28 קמ"ש, אף על פי שהם בדרך כלל שוחים במהירויות איטיות של 1.8–10.8 קמ"ש (להשוואה, שיא העולם האנושי עומד על פחות מ-9 קמ"ש).

תפוצה

צב הים הגלדי הוא בעל חיים בעל תפוצה קוסמופוליטית גלובלית. מכל סוגי צבי הים החיים כיום, לצב הים הגלדי התפוצה הרחבה ביותר, מאלסקה ונורווגיה בצפון ועד לניו זילנד ודרום אפריקה בדרום. מרבית צבי הים הגלדיים נמצאים בימים טרופיים וסוב-טרופיים, כשאוכלוסיות קטנות מצויות גם בחוג הארקטי. שלוש האוכלוסיות הגדולות ביותר, שביניהן יש קשר גנטי מועט, הן האוכלוסייה האטלנטית, מזרח-פסיפית, ומערב-פסיפית. אף על פי שצבי ים מקננים בחופי האוקיינוס ההודי והים האדום, לא ברור מה מצבה של אוכלוסייתם באזור זה.

תפוצת צב הים הגלדי אזורי קינון מרכזיים-אדום אזורי קינון משניים-צהוב

ההערכות עומדות על 26,000 עד 43,000 קינים בשנה, ירידה דרמטית מההערכה בשנות ה-80, שהיא 115,000 קינים בשנה.

תת-אוכלוסייה אטלנטית

האוכלוסייה האטלנטית מתפרשת על פני כל האוקיינוס האטלנטי, מגרינלנד ועד דרום אפריקה. מאחר שמדוזות שמשמשות מזון לצבי הים הגלדיים מצויות בימים קרים, ניתן למצוא את צבי הים הגלדיים גם בצפון האוקיינוס האטלנטי. למרות תפוצתו הרחבה, חופים מעטים של האוקיינוס האטלנטי משמשים לקינון.

אתרי הקינון החשובים ביותר הם במרכז אמריקה, הקאריביים, וגבון שבאפריקה. שיעור הקינון בחופי גבון הוא הגבוה ביותר באזור (וייתכן שאף בעולם), ובשנה 30,000 צבות מקננות על חופי גבון בין החודשים אוקטובר לאפריל. בחופים הצפוניים של דרום אמריקה, חופים נבחרים הם אתרי קינון בשביל צבי ים רבים, בעיקר צבי ים גלדיים בפלורידה נספרים כמה מאות קינים בשנה. בקוסטה ריקה יש אתרי קינון נוספים.

תת-אוכלוסייה פסיפית

האוכלוסייה באוקיינוס השקט מחולקת לשתי תת-אוכלוסיות. אוכלוסייה אחת מקננת בגינאה החדשה, איים נוספים באינדונזיה, ואיי סולומון, ומצויה בצידו הצפוני של קו המשווה, ומגיעה עד חופי ארצות הברית בצפון אמריקה. האוכלוסייה המזרח פסיפית נמצאת בחצי הכדור הדרומי, ליד דרום אמריקה, ומקננת במקסיקו, פנמה, אל סלבדור, ניקרגוואה וקוסטה ריקה.

האוכלוסייה באוקיינוס השקט מונה רק 2,300 נקבות מקננות, מה שעושה אותה לאוכלוסייה בסכנת ההכחדה החמורה ביותר מכל האוכלוסיות האחרות.

תת-אוכלוסייה דרום-סינית

בעבר התקיימה תת-אוכלוסייה פסיפית שלישית בדרום סין ודרום מזרח אסיה, אך אוכלוסייה זו הושמדה כמעט לחלוטין בידי בני אדם. בחופים במלזיה בהם בעבר הייתה כמות הקינים הגדולה ביותר בעולם נותר נטוש ומאז שנות ה-90 לא ניתן למצוא שם קינים. הסיבה העיקרית לדלדול באוכלוסייה היא צריכת ביצי צבים בידי בני אדם בדרום מזרח אסיה, היכן שהם נחשבים למעדן.

תת-אוכלוסייה באוקיינוס ההודי

נכון לשנת 2015 נעשה מעט מאוד מחקר על אוכלוסיית צבי הים הגלדיים באוקיינוס ההודי והים האדום. ידועות אוכלוסיות מקננות מסרי לנקה ועד לאיי ניקובר. הצבים שמקננים באזורים אלה יוצרים אוכלוסייה נפרדת עם מגוון גנטי שונה מהאוכלוסיות האחרות ועל כן נחשבים לתת אוכלוסייה נפרדת.

התנהגות ומחזור חיים

סביבת מחיה

צבי ים גלדיים חיים בדרך כלל בים הפתוח. מדענים עקבו אחר צב ים גלדי ששחה במשך שנתיים מחופי קליפורניה לאינדונזיה. צבי ים גלדיים עוקבים אחרי המדוזות (אותן הם אוכלים) במהלך היום, מה שגורם להם להעדיף מים עמוקים ביום ומים רדודים בלילה (מדוזות מתקרבות לפני הים במהלך הלילה וחוזרות למעמקים ביום). שיטת ציד זו גורמת להימצאותם של צבים במים קרים מאוד. צב אחד נמצא צד במים בטמפרטורה של °0.4 צלזיוס. צבים גלדיים עוקבים אחר טרפם לעומקים של מעל 1000 מטר, עמוק יותר מהגבולות הפיזיולוגיים של כל החיות הצוללות מלבד לווייתני מקור וראשתנים גדולי-ראש.

צבי ים גלדיים מעדיפים לקנן בחופים שיוצאים ישירות לים פתוח, ונמנעים מלקנן בחופים עם שוניות אלמוגים.

הזנה

בוושט של צבי ים גלדיים יש מעין קוצים חדים מונעים מטרפם לברוח ועוזרים לצב לבלוע את טרפו.

צבי ים גלדיים ניזונים כמעט אך ורק ממדוזות. הם בין היצורים היחידים ששומרים על גודל תקין של אוכלוסיית המדוזות באזורים בהם הם חיים, באזורים מהם הם נעלמים אוכלוסיית המדוזות מתרבה ללא שליטה.

צבי ים פציפיים מהגרים 6,000 קילומטר מאתרי הקינון באינדונזיה עד לאמריקה על מנות לאכול מדוזות קליפורניות. אחת הסיבות העיקריות לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים היא שקיות שצפות באוקיינוס. צבי ים חושבים ששקיות אלה הן מדוזות, ואוכלים את השקיות. מוערך שכשליש מצבי הים הגלדיים הבוגרים בלעו פלסטיק במהלך חייהם. פלסטיק מגיע לאוקיינוס מחופים מערביים מפותחים, ובקליפורניה בלבד משתמשים ב-19 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה.

מספר זנים של צבי ים אוכלים פלסטיק לעיתים קרובות, וגם כמויות קטנות של פלסטיק עלולות להרוג צב ים בוגר, מאחר שהפלסטיק לא מתעכל וסותם את מערכת העיכול של הצבים. הפלסטיק בקיבה גורם לספיקה איטית יותר של חומרי מזון, מה שגורם לעיכוב ופגיעה בגדילה של צבי הים ובכך גורם להם להגיע לבגרות מינית בגיל מאוחר יותר או לא להגיע לבגרות מינית כלל. המקום בו צבים אוכלים הכי הרבה פלסטיק הוא במפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה.

תוחלת חיים

מעט מאוד ידוע על תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים. מחקרים מסוימים מעידים על תוחלת חיים של "30 שנה או יותר", אחרים על "50 שנה או יותר", ואחדים אף על "90 שנה או יותר". בהתחשב בתוחלת החיים של צבי ים אחרים תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים עומדת ככל הנראה על בין 50 ל 90 שנה, אך מחקרים נוספים זקוקים להבהרה מוחלטת.

טריפה

כריש טיגריסי, אחד הטורפים של צבי ים גלדיים

צבי הים הגלדיים (כמו כל סוגי צבי הים) חשופים לטריפה בעיקר בתור צעירים. צבי הים נטרפים עוד לפני בקיעתם מהביצה. עשרות סוגים של טורפי חוף ניזונים מביצי צבי ים, כולל סרטנים, לטאות כוח, דביבונים, חוטמנים, כלבים, קויוטים, גחנים, שחפים ועוד. גם אם הביצים לא נטרפות והצבים בוקעים רבים מטורפי החוף מנסים לטרוף את הצבים במרוצתם מהקן אל הים, לדוגמה פרגטות ועופות אחרים. גם כאשר הם מצליחים להגיע לים, הצבים הצעירים נטרפים על ידי טורפים ימיים רבים, כמו כרישים, דיונונים, עופות ים, ודגים טורפים. למרות שריונם הרך יחסית, לצבי ים גלדיים בוגרים כמעט אין טורפים, אך לעיתים רחוקות טורפים גדולים במיוחד כגון עמלץ לבן, כריש טיגריסי, או קטלן מצליחים להילחם ולטרוף צבי ים גלדיים בוגרים. כשנקבות עולות על החוף לקנן הן פגיעות מאוד, ולעיתים נטרפות על ידי בעלי חיים יבשתיים גדולים כגון יגוארים או תניני ים.

צבי ים בוגרים מגנים על עצמם מטורפים באגרסיביות רבה. צב ים גלדי בגודל בינוני נצפה רודף אחר כריש שניסה לנשוך אותו, ולאחר שהכריש ברח הפנה את האגרסיביות שלו אל הסירה שממנה צפו מדענים במרדף עם הכריש. צבי ים גלדיים צעירים מעבירים יותר זמן באזורים טרופיים מצבי ים גלדיים בוגרים.

צבי ים גלדיים נודדים מרחקים ארוכים, בין הימים הקרים בהם הם ניזונים אל הימים הטרופיים בהם הם מתרבים ובוקעים. צבות ים שנתפסו בחופי דרום אמריקה באוקיינוס האטלנטי נתפסו שוב בצד השני של האוקיינוס במרוקו וספרד.

מחזור חיים

רבייה

ההזדווגות מתרחשת בים הפתוח. זכרים לעולם לא יוצאים מהים לאחר שהם נכנסו אליו בפעם הראשונה, בניגוד לנקבות שעולות ליבשה על מנת לקנן. אחרי שזכר פוגש בנקבה (שייתכן שהפרישה פרומונים שמעידים על כך שהיא מיוחמת וכך מושכת את הזכר) הזכר משתמש בתנועות ראש, נשיכות, התחככויות, ותנועות זרועות על מנת למשוך את הנקבה. נקבות מזדווגות פעם בשנתיים או שלוש. למרות זאת, צבי ים גלדיים מסוגלים לקנן כל שנה. ההפריה היא פנימית, ומספר זכרים בדרך כלל מזדווגים עם נקבה אחת. לא נראה שיש לפוליאנדריה זו יתרון הישרדותי כלשהו לצאצאים על פני שיטות רבייה אחרות.

צאצאים

צבת ים גלדית עם תטולתה

צבת ים גלדית מכסה את הקן שלה.

בזמן שצבות ים ממיני צבי ים אחרים חוזרות כמעט תמיד לחופים בהם הן בקעו על מנת להטיל ביצים, צבות ים גלדיות בוחרות לעיתים קרובות להטיל ביצים בחופים אחרים. הנקבות בדרך כלל בוחרות חופים בעלי חול רך מפני שסלעים קשים פוגעים בהם בקלות בגלל שריונם הרך. לחופי הקינון כמעט תמיד יש שיפוע מתון לתוך הים במקום שיפוע תלול. אף על פי ששיפוע זה עוזר לנקבה לעלות על החוף על מנת להטיל, היא מסכנת את הצבים הקטנים מפני שלטורפי ים כגון סרטנים יותר קל לגשת לחופים כאלה. הנקבות יוצרות את הקן ומטילות את ביציהן בלילה, כשסיכויי הטריפה הם הקטנים ביותר. מאחר שצבים גלדיים מבלים את כל חייהם בתוך האוקיינוס, עיניהם לא מותאמות לראיית לילה על היבשה. סביבת הקינון הטיפוסית היא רצועת חוף צרה שבצידה האחד הים ובצידה השני יער חשוך וצפוף. הניגוד בין היער החשוך לבין הגלים הבוהקים באור ירח (בגלל הקצף) משמש כוונון לנקבות שאחרי שהן מטילות את ביציהן בכיוון האפל של היער הן חוזרות לכיוון המואר של הים.

הנקבות בונות את הקן שלהן מעל לקו השיא של הגאות באמצעות זרועות החתירה שלהן. נקבה יכולה להטיל עד 9 תטולות בעונת רבייה אחת. עוברים בערך 9 ימים בין הטלה להטלה. גודל תטולה ממוצע, הוא 110 ביצים, כשבערך 85% מהביצים בוקעות. אחרי ההטלה, הנקבה מכסה בזהירות את הקן בחול על מנת להסתירו מטורפים.

התפתחות

התפתחות התאים מתחילה שעות ספורות אחרי ההזדווגות, אך מושהית בתהליך הגסטרולציה עד להתפתחות של תאים עובריים, עד שהאם מטילה את הביצים. לאחר ההטלה ההתפתחות ממשיכה, אך העוברים נותרים רגישים מאוד לתנועה ותנועות קלות יכולות להרוג אותם עד שהממברנות מתפתחות לחלוטין ביום ה20 עד ה 25. לאחר התפתחות הממברנות התפתחות האיברים השונים מתחילה כמעט מיד. הביצים בוקעות אחרי בין 60 ל -70 יום. כמו אצל זוחלים אחרים, טמפרטורת הקן קובעת את מינם של הצאצאים. כשהשמש שוקעת הצאצאים חופרים החוצה מהקן ורצים אל הים.

צב ים גלדי תינוק

עונת הקינון של צבי ים גלדיים משתנה בהתאם לאזור מחייתם. בקוסטה ריקה עונת הרבייה היא בין פברואר ליולי, בגינאה בין מרץ לאוגוסט, ובאוקיינוס האטלנטי גם כן בין פברואר ליולי.

חשיבות לבני האדם

אנשים במקומות שונים בעולם עדיין מלקטים ביצי צבי ים. איסוף ביצים בדרום מזרח אסיה היא הסיבה העיקרית לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים, בכל העולם. במלזיה (בה כבר נכחדו צבי הים הגלדיים), הביצים נחשבות למעדן. באיים הקאריביים נפוץ איסוף של ביצי צבי ים גלדיים בתור אמצעי להגדלת יכולת מינית (אמונה טפלה כמו האמונה בקרן הקרנף בדרום מזרח אסיה).

צבי ים גלדיים הם ציידי מדוזות ראשיים ושומרים על גודל קבוע של אוכלוסיית המדוזות. בין היתר זה תורם לבני האדם בכך שזה מונע ממדוזות להתקרב לחופים, וגם בכך שמדוזות ניזונות מדגיגונים צעירים, שלאחר מכן גדלים להיות דגים אותם בני אדם דגים בדיג תעשייתי למטרות מאכל.

שימור

מרגע שצבי ים גלדיים מגיעים לבגרות יש להם מעט מאוד טורפים טבעיים. הם בעיקר חשופים לטריפה כאשר הם צעירים ולפני שהם בקעו מן הביצה. ציפורים, יונקים קטנים ועוד בעלי חיים שנתקלים בקיני צבי ים חופרים החוצה את הקינים ואוכלים את הביצים. ציפורי חוף וסרטנים אוכלים צבי ים גלדיים לאחר שהם בוקעים כשהם רצים למים. כאשר הם נכנסים למים, הצבים הצעירים נעשים טרף של דגים טורפים גדולים ושל סוגים שונים של ראש רגלאים.

שקיות פלסטיק מזכירות מאוד מדוזות, מה שגורם לצבי ים גלדיים לאכול אותן.

אמנם בני אדם מעמידים פחות איום לצבי ים גלדיים מאשר לזני צבי ים אחרים מאחר שבשרם של צבי הים הגלדיים מכיל יותר מדי שמנים ושומנים, מה שמוריד את הביקוש לבשרם, אך בני אדם עדיין מעמידים איום לצבי ים גלדיים דרך פעולות לא אקולוגיות אחרות באופן לא ישיר. באופן ישיר, בני אדם כן צדים חלק מצבי הים הגלדיים למטרות מאכל, וגורם שיותר משפיע, בני אדם באזורים מסוימים (בעיקר דרום מזרח אסיה) בעולם לוקחים את הביצים מקינים של צבי ים גלדיים למטרות מאכל, מה שפוגע מאוד באוכלוסייתם.

פעולות רבות של בני האדם פוגעות בצבי הים הגלדיים באופן לא ישיר. כזן שחי בים פתוח, צבי ים גלדיים נתפסים לעיתים קרובות בטעות על ידי רשתות דגים. מפני שהם גדולים מאוד גם ביחס לצבי ים אחרים, צבי ים גלדיים לפעמים נשארים לכודים ברשתות דיג למרות מנגנונים שמונעים מצבי ים להילכד ברשתות דיג. בשנות ה-90 נתפסו בממוצע כ-1,500 נקבות בשנה. זיהום, גם פיזי וגם כימיקלי, יכול להיות קטלני לצבי ים גלדיים. צבים רבים מתים מרעב שנגרם כתוצאה מחסימת מעיים, שנגרמת כתוצאה מבליעת שקיות פלסטיק ובלונים שנראים כמו מדוזות. ביצי צבי ים גלדיים נמדדו, והתברר שהן מכילות כמות גדולה של מזהמים.

מצב אוכלוסיות

צב הים הגלדי הוא רשום באמנת וושינגטון להגנה על בעלי חיים בסכנת הכחדה, כלומר ייצוא וייבוא של צבי ים גלדיים הוא אסור על פי החוק הבינלאומי.

לפי הרשימה האדומה של IUCN צב הים הגלדי רשום תחת ההגדרה של פגיע (VU), כשתת האוכלוסיות עומדות במצבים הבאים:

• תת-אוכלוסייה מזרח פסיפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
• תת-אוכלוסייה מערבית באוקיינוס ההודי (האוכלוסייה שמגיעה בין היתר למפרץ אילת): סכנת הכחדה חמורה (CR)
• תת-אוכלוסייה מזרחית באוקיינוס ההודי: אין מספיק נתונים (DD)
• תת-אוכלוסייה צפון-מערב אטלנטית: ללא חשש (LC)
• תת-אוכלוסייה דרום-מזרח אטלנטית: אין מספיק נתונים (DD)
• תת-אוכלוסייה דרום-מערב אטלנטית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
• תת-אוכלוסייה מערב פסיפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)

שימור האוכלוסיות הפסיפית והמזרח אטלנטית היה בין עשר הבעיות הגדולות ביותר בדוח על מצב צבי הים שפורסם בשנת 2006. הדוח ציין ירידה משמעותית באוכלוסייה במקסיקו, קוסטה ריקה ומלזיה. צוין גם שהאוכלוסייה המזרח אטלנטית מאוימת בעיקר על ידי לחצי דיג ממדינות במזרח דרום אמריקה.

"ארגון צבי הים הגלדיים" נוסד המטרה להגן על צבי ים בכלל, אך בעיקר על צבי ים גלדיים. הארגון ייסד מקלט לצבי ים גלדיים בקוסטה ריקה.

נזכרו רק שלושה אתרי הטלת ביצים של הצב הגלדי. שניים מהם נמצאים בים הקריבי, אחד מהם בקוסטה ריקה, האתר השלישי נמצא בפפואה המערבית, מערב גינאה החדשה, אינדונזיה.

יוזמות מקומיות ולאומיות

ישנם חוקים לשימור צבי ים גלדיים במספר מדינות.

בארצות הברית צבי הים הגלדיים הוגדרו כזן בסכנת הכחדה ב-2 ביוני 1970. העברת "חוק הגנת הזנים בסכנת הכחדה" ב-1973 תרמה מאוד להדגשת סטטוס זה. ב-2012 החברה האמריקאית לסביבה מימית ואווירית הגדירה 110,000 קילומטר רבוע בחופי האוקיינוס השקט בקליפורניה, אורגון וושינגטון כ"סביבה קריטית". "חוק ההגנה על זנים בסיכון" בקנדה אסר ציד וסחר בצבי ים גלדיים במים הטריטוריאליים של קנדה. צב הים הגלדי גם מוגדר כזן בסכנת הכחדה לפי "ועדת סטטוס בעלי חיים בסכנת הכחדה" בקנדה. אירלנד ווילס החלו בפרויקט שימור של צב הים הגלדי במספר אוניברסיטאות. באמצעות מימון שניתן על ידי האיחוד האירופי, תוכנית שימור צבי הים הגלדיים האירית מתרכזת במחקר כגון תיוג ומשדור צבי ים גלדיים.

"ארגון ארת'ווץ'" (מילולית: ארגון משמר כדור הארץ), ארגון בינלאומי שמאחד מדענים ומתנדבים למטרות מחקר סביבתי בינלאומי, הקים תוכנית שימור שנקראת "צבי הים הגלדיים של טרינידד". מטרת התוכנית היא לשמר את אוכלוסיית צבי הים הגלדי בחופי טרינידד, ומתנדבים עובדים יחד עם מדענים וארגון שמירת טבע מקומי. האי טרינידד שנמצא קרוב לחופי ונצואלה ידוע במגוון האתני שלו ובעושר התרבותי שלו. זהו גם אחד מאתרי הקינון החשובים ביותר עבור צבי הים הגלדיים הענקיים. כל שנה, מעל 2,000 נקבות עולות על החוף על מנת להטיל ביצים. מאחר שאוכלוסיות צבי הים הגלדי קטנות בקצב מדאיג, כל צב ים נוסף חשוב למאמצי השימור.

מספר מדינות קריביות החלו ליצור תוכניות שימור, כמו "תוכנית מעקב צבי הים של סיינט קיט", שמתמקדת בייצור תיירות אקולוגית בנושא צבי ים גלדיים להעלאת המודעות בנושא מצבם של צבי הים הגלדיים והאיומים עליהם בצד האטלנטי של קוסטה ריקה, בכפר בשם פריסימה יש יוזמה מסוג זה. פריסימה היא חוף חולי מבודד אליו מגיעים מספרים גדולים של נקבות על מנת להטיל ביצים, אך ציידים בלתי חוקיים משמידים את רוב הקינים. מאז 1998, הכפר החל להפעיל תוכנית להדגרת צבי ים גלדיים ושחרורם לטבע. הארגון בפריסימה הוא ארגון על בסיס תרומות שמתקיים מתיירות אמריקנית ותורמים, ואוסף תרומות על מנת להסדיר שמירה על החוף כדי להגן על הקינים מציידים. הפארק הלאומי מיומבה, בגבון שבמרכז אפריקה, נוצר על מנת להגן על חוף הקינון הכי חשוב באפריקה לצבי הים הגלדיים. יותר מ-30,000 נקבות מקננות כל שנה בחופי מיומבה בין החודשים ספטמבר לאפריל.

באמצע 2007 מחלקת הדיג המלזית הציגה תוכנית לשבט צבי ים גלדיים על מנת לשחזר את האוכלוסייה המתמעטת בצורה דרסטית של מלזיה. למרות זאת, מספר ביולוגים מפקפקים בהצלחת התוכנית מאחר שעד אז שיבוט הצליח רק ביונקים גדולים כגון כבשים, חזירים, כלבים וחתולים, וגם זה עם בעיות בריאותיות רבות ותוחלת חיים קצרה מהמצופה. אלפי צבי ים גלדיים נהגו לקנן בחופי מלזיה, ובחופים מסוימים המספרים הגיעו ליותר מ-3,000 נקבות בשנה בשנות ה-60 המאוחרות. מאז האוכלוסייה נכחדה לחלוטין, כשב-1993 עלו לקנן על החוף שתי הנקבות האחרונות שנצפו.

בברזיל, רביית צבי הים הגלדיים מפוקחת ומעודדת על ידי "פרויקט TAMAR", שעובד על הגנה על קינים של צבי ים וניסיונות למנוע פגיעה לא מכוונת על ידי סירות דיג. הספירה הרשמית האחרונה של נקבות מקננות בברזיל העלתה שבע נקבות מקננות בלבד. בינואר 2010 עלתה לקנן נקבה אחת שהטילה מספר מאות ביצים. מאחר שצבי ים גלדיים מעולם לא קיננו באזור זה קודם, התקרית משכה תשומת לב רבה לאזור וביולוגים הגנו על הקינים מנזק, אף על פי שחלק גדול מהביצים לא היה פורה.

גם באוסטרליה צבי הים הגלדיים מוכרזים כזן בסכנת הכחדה ומוגנים בחוק.

צבי ים גלדיים בישראל

בישראל צבי הים הגלדיים נדירים ביותר, והם נצפים אך ורק לעיתים נדירות. צבי ים גלדיים לא מקננים בישראל מפני שהחול בחופי ישראל עבה מדי בשבילם ועלול לשרוט ולפגוע בהם אם הם עולים לקנן.

מאז שנות ה-50 נצפו רק 33 צבים. בין התצפיות האחרונות ניתן למנות:

• 2008 - דייגים עזתים לכדו ושחטו צבת ים גלדית מול חופי עזה. הדייגים טענו שלבשר הצב "סגולות מרפא".
• 2012 - צב ים גלדי נלכד בטעות ברשת דייגים מול חופי אשדוד. הוא שוחרר חזרה לטבע מיד לאחר מכן.
• פברואר 2013 - נצפה צב ים גלדי מול חופי תל אביב.
• אפריל 2013 - נצפה צב ים גלדי באורך 2 מטר בחופי אשדוד.
• מאי 2015 - צב ים גלדי באורך 1.8 מטר נתפס ברשתות דיג, אך לאחר שנתגלה שוחרר מהרשת והוחזר למים.
• פברואר 2019 - נצפה צב ים גלדי מול חופי אשקלון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צב ים גלדי בוויקישיתוף

• צב ים גלדי, באתר ITIS (באנגלית)
• צב ים גלדי, באתר NCBI (באנגלית)
• צב ים גלדי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צב ים גלדי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• צב ים גלדי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צב ים גלדי, באתר GBIF (באנגלית)
• צב ים גלדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
• צבי ים - המשרד להגנת הסביבה(הקישור אינו פעיל)