צב ים גילדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצב ים גלדי
Leatherback sea turtle on the beach Tinglar (5839996429).jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
על־משפחה: צבי ים
משפחה: צבי ים גלדיים
סוג: צבי ים גילדי
מין: צב ים גילדי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dermochelys coriacea
‏(Q1445443, 1761)
תחום תפוצה
Lieux pontes tortues luth.png

צב הים הגִלדי (שם מדעי: Dermochelys coriacea) הוא מין צב הים הגדול ביותר בעולם כיום, והזוחל הרביעי הכבד בעולם, אחרי שלושה סוגי תנינאים. בעבר היה צב גדול עוד יותר - הארכלון. הוא קרוי "גלדי" על שום הגלדים המצויים על גופו. פרטים מבני מין זה עשויים להגיע לאורך של 2.7 מטר, ולמשקל של 900 ק"ג. שריונו עשוי עצמות רבות (ולא לוחות קרניים, כשריונם של צבי הים האחרים), ובניגוד לצבי הים האחרים, חלקו העליון של שריונו מכוסה בעור ובשר שומני. חום-גופו גבוה מחום הסביבה, בדומה לבעלי דם חם. צב הים הגלדי הוא המין היחיד בסוגו שחי כיום. צב הים הגלדי מצוי בכל הימים הטרופיים של העולם, ומופיע לעתים גם בחופי ישראל.

טקסונומיה ואבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הים הגלדי הוא המין היחיד שנותר במשפחתו (Dermochelyidae), בעוד כל שאר הזנים במשפחה זו נכחדו.

שמו של צב הים הגלדי נובע ממבנה שריונו, שנראה מכוסה גלדים.

קרובי משפחה של צב הים הגלדי חיו באוקיינוסים מלפני 110 מיליון שנה (זמן התפתחות משפחות צבי הים ה"אמיתיות"), ורובם נכחדו עם סוף תקופת הקרטיקון ואירוע ההכחדה הגדול שבו נעלמו מרבית זוחלי הים הגדולים (ביחד עם הפטרוזאורים). צב הים הגלדי קרוב לששת זני צבי הים המודרניים האחרים, אך המשפחה הקרובה ביותר לצב הים הגלדי, שכללה גם את הצב הענק ארכלון, והייתה משפחה בה שריון הצבים היה עשוי עצם במקם לוחות קרניים, נכחדה כליל בסוף תקופת הקרטיקון.

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופם של צבי הים הגלדיים הוא ההידרודינמי ביותר מבין כל צבי הים האחרים. גופו בנוי בצורת דמעה, עם שתי זרועות חתירה קדמיות חזקות וגדולות בהרבה מזרועות החתירה האחוריות. כמו לכל צבי הים האחרים זרועות החתירה של צבי הים הגלדיים שטוחות על מנת להקל על שחייה בים פתוח. לצב הים הגלדי אין טפרים על אף אחת מהגפיים שלו. הפרופורצייה בין זרועות החתירה לגוף אצל צבי הים הגלדיים היא הגדולה ביותר מבין צבי הים הקיימים כיום. זרועות החתירה הקדמיות יכולות להגיע לאורך של 2.7 מטר, הזרועות הארוכות ביותר מבין כל צבי הים המודרניים.

לצבי הים הגלדיים מספר מאפיינים שמבדילים אותם מכל צבי הים האחרים. הבולט ביותר הוא המחסור בשריון קרני. במקום לוחות קרניים, שריון הצב הגלדי מורכב מעור וקשקשים קשיחים. בשריון הצב עוברות שבע "רמות" שמתאחדות בקצה השריון. כל החלק העליון של הצב הוא בצבע כחול כהה עם נקודות אפורות ולבנות קטנות. החלק התחתון של הצב הוא בצבעי כחול בהיר עד לבן. צבעי גוף אלה מאפשרים הסוואה מימית כמעט מושלמת, מאחר שמי שמביט עליו מלמעלה יתקשה לראות אותו על רק הקרקעית הכהה ומי שמביט בו מלמטה יתקשה לראות אותו על רקע השמיים הכחולים בהירים. לצב הים הגלדי אין שיניים. במקום שיניים קצה הפה שלו מעוצב בצורת מקור קשיח וחד, בפנים הפה יש מעין קוצים שעוזרות לצב לבלוע ומונעות מטרפו לברוח.

השוואה בין גודלו של צב ים גלדי לבין בן אדם

צבים בוגרים מגיעים לרוחב של 1-1.75 מטר ולאורך של 1.83-2.2 מטר אורך כולל, ול 250-700 קילוגרם. ייתכן וצבי ים גלדיים מסוגלים להגיע גם לאורכים של 2.5 מטר ומשקל של טון. בזמן הבקיעה צבי הים הגלדיים הם כבר גדולים יותר מכל צבי הים האחרים, וישר לאחר הבקיעה הם מגיעים לאורך של 6.13 סנטימטר ומשקל של 46 גרם.

לצבי ים גלדיים יש מאפיינים שמצביעים על התאמה לחיים בסביבה של מים קרים, כגון מערכות ויסות חום ושכבת שומן מגוננת, למרות שהם נמצאים בדרך כלל בימים טרופיים.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי הים הגלדיים הם בין היחידים מבין הזוחלים המודרניים בעלי יכולת לשמור על טמפרטורת גוף קבועה באמצעות שימוש בחום שנוצר ממטבוליזם. נמצא שאצל חלק מצבי הים הגלדיים המטבוליזם מהיר פי שלושה מהמטבוליזם המצופה אצל זוחל בגודל הזה, אך מחקרים חדשים מראים כי ישנם פרטים בהם המטבוליזם אינו חורג מהמטבוליזם המצופה. מחקרים נוספים צריכים להיערך על מנת להגיע להערכה חד משמעית.

שיטה אפשרית נוספת של צבי ים גלדיים לשמור על חום גוף היא תנועה כמעט בלתי פוסקת. צבי ים גלדיים נחים רק 0.1% מהיממה, ולכן הם מבלים את רוב זמנם בתנועה שמייצרת חום ובכך שומרת על חום גופם. בזכות מערכת וויסות החום שלהם, שכבת השומן שלהם, וגודלם העצום הם מסוגלים לשמור על טמפרטורת גוף קבועה יחסית, בלי קשר לטמפרטורת הסביבה שלהם. נמצאו צבים בוגרים שטמפרטורת הגוף שלהם הייתה גבוהה ב 18 מעלות מטמפרטורת המים בהם הם שחו.

צבי ים גלדיים מסוגלים לצלול לעומקים עצומים של 1,280 מט. זמן הצלילה הרגיל שלהם הוא 3-8 דקות, כשלפעמים הם צוללים לזמנים ארוכים יותר של 30-70 דקות.

צבי הים הגלדיים הם הזוחלים המודרניים המהירים ביותר, והם מסוגלים לשחות במהירות 35.28 קמ"ש, למרות שהם בדרך כלל שוחים במהירויות איטיות של 1.8-10.8 קמ"ש.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הים הגלדי הוא בעל חיים בעל תפוצה קוסמופוליטית גלובלית. מכל סוגי צבי הים החיים כיום לצב הים הגלדי התפוצה הרחבה ביותר, מאלסקה ונורבגיה בצפון ועד לניו זילנד ודרום אפריקה בדרום. מרבית צבי הים הגלדיים נמצאים בימים טרופיים וסוב-טרופיים, כשאוכלוסיות קטנות מצויות גם בחוג הארקטי. שלוש האוכלוסיות הגדולות ביותר, שבביניהן יש קשר גנטי מועט, הן האוכלוסייה האטלנטית, מזרח פציפית, ומערב פציפית. למרות שצבי ים מקננים בחופי האוקיינוס ההודי והים האדום, לא ברור מה מצבה של אוכלוסייתם באזור זה.

תפוצת צב הים הגלדי אזורי קינון מרכזיים-אדום אזורי קינון משניים-צהוב

ההערכות כיום עומדות על 26,000 עד 43,000 קינים בשנה, ירידה דרמטית מההערכה בשנות ה - 80, שהיא 115,000 קינים בשנה.

תת-אוכלוסייה אטלנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה האטלנטית מתפרשת על פני כל האוקיינוס האטלנטי, מגרינלנד ועד דרום אפריקה. מאחר שמדוזות שמשמשות מזון לצבי הים הגלדיים מצויות בימים קרים, ניתן למצוא את צבי הים הגלדיים גם בצפון האוקיינוס האטלנטי. למרות תפוצתו הרחבה, חופים מעטים של האוקיינוס האטלנטי משמשים לקינון.

אתרי הקינון החשובים ביותר הם במרכז אמריקה, הקאריביים, וגבון שבאפריקה. שיעור הקינון בחופי גבון הוא הגבוה ביותר באזור (וייתכן שאף בעולם), ובשנה 30,000 צבות מקננות על חופי גבון בין החודשים אוקטובר לאפריל. בחופים הצפוניים של דרום אמריקה, חופים נבחרים הם אתרי קינון בשביל צבי ים רבים, בעיקר צבי ים גלדיים בפלורידה נספרים כמה מאות קינים בשנה. בקוסטה ריקה יש אתרי קינון נוספים.

תת-אוכלוסייה פציפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה באוקיינוס הפציפי מחולקת לשתי תת-אוכלוסיות. אוכלוסייה אחת מקננת בגינאה החדשה, איים נוספים באינדונזיה, ואיי סולומון, ומצויה בצידו הצפוני של קו המשווה, ומגיעה עד חופי ארצות הברית בצפון אמריקה. האוכלוסייה המזרח פציפית נמצאת בחצי הכדור הדרומי, ליד דרום אמריקה, ומקננת במקסיקו, פנמה, אל סלבדור, ניקרגוואה וקוסטה ריקה.

האוכלוסייה באוקיינוס הפציפי מונה רק 2,300 נקבות מקננות, מה שעושה אותה לאוכלוסייה בסכנת ההכחדה החמורה ביותר מכל האוכלוסיות האחרות.

תת-אוכלוסייה דרום-סינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר התקיימה תת-אוכלוסייה פציפי שלישית בדרום סין ודרום מזרח אסיה, אך אוכלוסייה זו הושמדה כמעט לחלוטין בידי בני אדם. בחופים במלזיה בהם בעבר הייתה כמות הקינים הגדולה ביותר בעולם נותר נטוש ומאז שנות ה 90 לא ניתן למצוא שם קינים. הסיבה העיקרית לדלדול באוכלוסייה היא צריכת ביצי צבים בידי בני אדם בדרום מזרח אסיה, היכן שהם נחשבים למעדן.

תת-אוכלוסייה באוקיינוס ההודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2015 נעשה מעט מאוד מחקר על אוכלוסיית צבי הים הגלדיים באוקיינוס ההודי והים האדום. ידועות אוכלוסיות מקננות מסרי לנקה ועד לאיי ניקובר . הצבים שמקננים באזורים אלה יוצרים אוכלוסייה נפרדת עם מגוון גנטי שונה מהאוכלוסיות האחרות ועל כן נחשבים לתת אוכלוסייה נפרדת.

התנהגות ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבת מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי ים גלדיים חיים בדרך כלל בים פתוח. מדענים עקבו אחר צב ים גלדי ששחה במשך שנתיים מחופי קליפורניה לאינדונזיה. צבי ים גלדיים עוקבים אחרי המדוזות (אותן הם אוכלים) במהלך היום, מה שגורם להם להעדיף מים עמוקים ביום ומים רדודים בלילה (מדוזות מתקרבות לפני הים במהלך הלילה וחוזרות למעמקים ביום). שיטת ציד זו גורמת להימצאותם של צבים במים קרים מאוד. צב אחד נמצא צד במים בטמפרטורה של°0.4 צלזיוס. צבים גלדיים עוקבים אחר טרפם לעומקים של מעל 1000 מטר, עמוק יותר מהגבולות הפיזיולוגיים של כל החיות הצוללות מלבד לוויתני מקור  וראשתנים גדולי ראש.

צבי ים גלדיים מעדיפים לקנן בחופים שיוצאים ישירות לים פתוח, ונמנעים מלקנן בחופים עם שוניות אלמוגים.

הזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוושט של צבי ים גלדיים יש מעין קוצים חדים מונעים מטרפם לברוח ועוזרים לצב לבלוע את טרפו.

צבי ים גלדיים ניזונים כמעט אך ורק ממדוזות. צבי הים הגלדיים הם בין היצורים היחידים ששומרים על גודל תקין של אוכלוסיית המדוזות באזורים בהם הם חיים, ובאזורים מהם הם נעלמים אוכלוסיית המדוזות מתרבה ללא שליטה.

צבי ים פציפיים מהגרים 6,000 קילומטר מאתרי הקינון באינדונזיה עד לאמריקה על מנות לאכול מדוזות קליפורניות. אחת הסיבות העיקריות לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים היא שקיות שצפות באוקיינוס.צבי ים חושבים ששקיות אלה הן מדוזות, ואוכלים את השקיות. מוערך שכשליש מצבי הים הגלדיים הבוגרים בלעו ועיכלו פלסטיק במהלך חייהם. פלסטיק מגיע לאוקיינוס מחופים מערביים מפותחים, ובקליפורניה בלבד משתמשים ב19 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה.

מספר זנים של צבי ים אוכלים פלסטיק לעתים קרובות, וגם כמויות קטנות של פלסטיק עלולות להרוג צב ים בוגר, מאחר שהפלסטיק לא מתעכל וסותם את מערכת העיכול של הצבים. הפלסטיק בקיבה גורם לספיקה איטית יותר של חומרי מזון, מה שגורם לעיכוב ופגיעה בגדילה של צבי הים ובכך גורם להם להגיע לבגרות מינית בגיל מאוחר יותר או לא להגיע לבגרות מינית כלל.המקום בו צבים אוכלים הכי הרבה פלסטיק הוא במפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה.

תוחלת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים. מחקרים מסוימים מעידים על תוחלת חיים של "30 שנה או יותר", אחרים על "50 שנה או יותר", ואחדים אף על "90 שנה או יותר". בהתחשב בתוחלת החיים של צבי ים אחרים תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים עומדת ככל הנראה על בין 50 ל 90 שנה, אך מחקרים נוספים זקוקים להבהרה מוחלטת.

טריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריש טיגריסי, אחד הטורפים של צבי ים גלדיים

צבי הים הגלדיים (כמו כל סוגי צבי הים) חשופים לטריפה בעיקר בתור צעירים.צבי הים נטרפים עוד לפני בקיעתם מהביצה. עשרות סוגים של טורפי חוף ניזונים מביצי צבי ים, כולל סרטנים, לטאות כח, דביבונים, חוטמנים, כלבים, קויוטים, גחנים, שחפים ועוד. גם אם הביצים לא נטרפות והצבים בוקעים רבים מטורפי החוף מנסים לטרוף את הצבים במרוצתם מהקן אל הים, לדוגמה פריגטות וציפורים נוספות. גם כאשר הם מצליחים להגיע לים, הצבים הצעירים נטרפים על ידי טורפים ימיים רבים, כמו כרישים, דיונונים, ציפורי ים, ודגים טורפים אחרים. למרות שריונם הרך יחסית, לצבי ים גלדיים בוגרים כמעט אין טורפים, אך לעתים רחוקות טורפים גדולים במיוחד כגון קרחה לבנה, כרישים טיגריים, או אורקות מצליחים להילחם ולטרוף צבי ים גלדיים בוגרים. כשנקבות עולות על החוף לקנן הן פגיעות מאוד, ולעתים נטרפות על ידי בעלי חיים יבשתיים גדולים כגון יגוארים.

צבי ים בוגרים מגנים על עצמם מטורפים באגרסיביות רבה. צב ים גלדי בגודל בינוני נצפה רודף אחר כריש שניסה לנשוך אותו, ולאחר שהכריש ברח הפנה את האגרסיביות שלו אל הסירה שממנה צפו מדענים במרדף עם הכריש. צבי ים גלדיים צעירים מעבירים יותר זמן באזורים טרופיים מצבי ים גלדיים בוגרים.

צבי ים גלדיים נודדים מרחקים ארוכים, בין הימים הקרים בהם הם ניזונים אל הימים הטרופיים בהם הם מתרבים ובוקעים. צבות ים שנתפסו בחופי דרום אמריקה באוקיינוס האטלנטי נתפסו שוב בצד השני של האוקיינוס במרוקו וספרד.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההזדווגות מתרחשת בים הפתוח. זכרים לעולם לא יוצאים מהים לאחר שהם נכנסו אליו בפעם הראשונה, בניגוד לנקבות שעולות ליבשה על מנת לקנן. אחרי שזכר פוגש בנקבה (שייתכן שהפרישה פרומונים שמעידים על כך שהיא מיוחמת וכך מושכת את הזכר) הזכר משתמש בתנועות ראש, נשיכות, התחככויות, ותנועות זרועות על מנת למשוך את הנקבה. נקבות מזדווגות פעם בשנתיים או שלוש. למרות זאת, צבי ים גלדיים מסוגלים לקנן כל שנה. ההפריה היא פנימית, וזמספר זכרים בדרך כלל זדווגים עם נקבה אחת. לא נראה שיש לפוליאנדריה זו יתרון הישרדותי כלשהו לצאצאים על פני שיטות רבייה אחרות.

צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבת ים גלדית עם תטולתה
צבת ים גלדית מכסה את הקן שלה.

בזמן שצבות ים ממיני צבי ים אחרים חוזרות כמעט תמיד לחופים בהם הן בקעו על מנת להטיל ביצים, צבות ים גלדיות בוחרות לעתים קרובות להטיל ביצים בחופים אחרים. הנקבות בדרך כלל בוחרות חופים בעלי חול רך מפני שסלעים קשים פוגעים בהם בקלות בגלל שריונם הרך. לחופי הקינון כמעט תמיד יש שיפוע מתון לתוך הים במקום שיפוע תלול. למרות ששיפוע זה עוזר לנקב לעלות על החוף על מנת להטיל, היא מסכנת את הצבים הקטנים מפני שלטורפי ים כגון סרטנים יותר קל לגשת לחופים כאלה. הנקבות יוצרות את הקן ומטילות את בציהן בלילה, כשסיכויי הטריפה הם הקטנים ביותר. מאחר שצבים גלדיים מבלים את כל חייהם בתוך האוקיינוס, עיניהם לא מותאמות לראיית לילה על היבשה. סביבת הקינון הטיפוסית היא רצועת חוף צרה שבצידה האחד הים ובצידה השני יער חשוך וצפוף. הניגוד בין היער החשוך לבין הגלים הבוהקים באור ירח (בגלל הקצף) משמש כיוונון לנקבות שאחרי שהן מטילות את ביציהן בכיוון האפל של היער הן חוזרות לכיוון המואר של הים.

הנקבות בונות את הקן שלהן מעל לקו השיא של הגאות באמצעות זרועות החתירה שלהן. נקבה יכולה להטיל עד 9 תטולות בעונת רבייה אחת. עוברים בערך 9 ימים בין הטלה להטלה. גודל תטולה ממוצע, הוא 110 ביצים, כשבערך 85% מהביצים בוקעות. אחרי ההטלה, הנקבה מכסה בזהירות את הקן בחול על מנת להסתירו מטורפים.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות התאים מתחילה שעות ספורות אחרי ההזדווגות, אך מושהית בתהליך הגסטרולציה עד להתפתחות של תאים עובריים, עד שהאם מטילה את הביצים. לאחר ההטלה ההתפתחות ממשיכה, אך העוברים נותרים רגישים מאוד לתנועה ותנועות קלות יכולות להרוג אותם עד שהממברנות מתפתחות לחלוטין ביום ה20 עד ה 25. לאחר התפתחות הממברנות התפתחות האיברים השונים מתחילה כמעט מיד. הביצים בוקעות אחרי בין 60 ל -70 יום. כמו אצל זוחלים אחרים, טמפרטורת הקן קובעת את מינם של הצאצאים. כשהשמש שוקעת הצאצאים חופרים החוצה מהקן ורצים אל הים.

צב ים גלדי תינוק

עונת הקינון של צבי ים גלדיים משתנה בהתאם לאזור מחייתם. בקוסטה ריקה עונת הרבייה היא בין פברואר ליולי, בגיניאה בין מרץ לאוגוסט, ובאוקיינוס האטלנטי גם כן בין פברואר ליולי.

חשיבות לבני האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים במקומות שונים בעולם עדיין מלקטים ביצי צבי ים. איסוף ביצים בדרום מזרח אסיה היא הסיבה העיקרית לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים, בכל העולם. במלזיה (בה כבר נכחדו צבי הים הגלדיים), הביצים נחשבות למעדן. באיים הקאריביים נפוץ איסוף של ביצי צבי ים גלדיים בתור אמצעי להגדלת יכולת מינית (אמונה טפלה כמו האמונה בקרן הקרנף בדרום מזרח אסיה).

צבי ים גלדיים הם ציידי מדוזות ראשיים ושומרים על גודל קבוע של אוכלוסיית המדוזות. בין היתר זה תורם לבני האדם בכך שזה מונע ממדוזות להתקרב לחופים, וגם בכך שמדוזות ניזונות מדגיגונים צעירים, שלאחר מכן גדלים להיות דגים אותם בני אדם דגים בדיג תעשייתי למטרות מאכל.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע שצבי ים גלדיים מגיעים לבגרות יש להם מעט מאוד טורפים טבעיים. הם בעיקר חשופים לטריפה כאשר הם צעירים ולפני שהם בקעו מן הביצה. ציפורים, יונקים קטנים ועוד בעלי חיים שנתקלים בקיני צבי ים חופרים החוצה את הקינים ואוכלים את הביצים. ציפורי חוף וסרטנים אוכלים צבי ים גלדיים לאחר שהם בוקעים כשהם רצים למים. כאשר הם נכנסים למים, הצבים הצעירים נעשים טרף של דגים טורפים גדולים ושל סוגים שונים של ראש רגלאים.

שקיות פלסטיק מזכירות מאוד מדוזות, מה שגורם לצבי ים גלדיים לאכול אותן.

אמנם בני אדם מעמידים פחות איום לצבי ים גלדיים מאשר לזני צבי ים אחרים מאחר שבשרם של צבי הים הגלדיים מכיל יותר מדי שמנים ושומנים, מה שמוריד את הביקוש לבשרם, אך בני אדם עדיין מעמידים איום לצבי ים גלדיים דרך פעולות לא אקולוגיות אחרות באופן לא ישיר. באופן ישיר, בני אדם כן צדים חלק מצבי הים הגלדיים למטרות מאכל, וגורם שיותר משפיע, בני אדם באזורים מסוימים (בעיקר דרום מזרח אסיה) בעולם לוקחים את הביצים מקינים של צבי ים גלדיים למטרות מאכל, מה שפוגע מאוד באוכלוסייתם.

פעולות רבות של בני האדם פוגעות בצבי הים הגלדיים באופן לא ישיר. כזן שחי בים פתוח, צבי ים גלדיים נתפסים לעתים קרובות בטעות על ידי רשתות דגים. מפני שהם גדולים מאוד גם ביחס לצבי ים אחרים, צבי ים גלדיים לפעמים נשארים לכודים ברשתות דיג למרות מנגנונים שמונעים מצבי ים להילכד ברשתות דיג. בשנות ה-90 נתפסו בממוצע כ-1,500 נקבות בשנה. זיהום, גם פיזי וגם כימיקלי, יכול להיות קטלני לצבי ים גלדיים. צבים רבים מתים מרעב שגרם כתוצאה מחסימת מעיים, שנגרמת כתוצאה מבליעת שקיות ניילון ובלונים שנראים כמו מדוזות. ביצי צבי ים גלדיים נמדדו, והתברר שהן מכילות כמות גדולה של מזהמים.

מצב אוכלוסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הים הגלדי הוא רשום באמנת וושינגטון להגנה על בעלי חיים בסכנת הכחדה, כלומר ייצוא וייבוא של צבי ים גלדיים הוא סור על פי החוק הבינלאומי.

לפי הרשימה האדומה של IUCN צב הים הגלדי רשום תחת ההגדרה של פגיע (VU), כשתת האוכלוסיות עומדות במצבים הבאים:

  • תת-אוכלוסייה מזרח פציפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
  • תת-אוכלוסייה מערבית באוקיינוס ההודי (האוכלוסייה שמגיעה בין היתר למפרץ אילת): סכנת הכחדה חמורה (CR)
  • תת-אוכלוסייה מזרחית באוקיינוס ההודי: אין מספיק נתונים (DD)
  • תת-אוכלוסייה צפון-מערב אטלנטית: ללא חשש (LC)
  • תת-אוכלוסייה דרום-מזרח אטלנטית: אין מספיק נתונים (DD)
  • תת-אוכלוסייה דרום-מערב אטלנטית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
  • תת-אוכלוסייה מערב פציפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)

שימור האוכלוסיות הפציפית והמזרח אטלנטית היה בין עשר הבעיות הגדולות ביותר בדוח על מצב צבי הים שפורסם בשנת 2006. הדוח ציין ירידה משמעותית באוכלוסייה במקסיקו, קוסטה ריקה ומלזיה. צויין גם שהאוכלוסייה המזרח אטלנטית מאויימת בעיקר על ידי לחצי דיג ממדינות במזרח דרום אמריקה.

"ארגון צבי הים הגלדיים" נוסד המטרה להגן על צבי ים בכללי, אך בעיקר על צבי ים גלדיים. הארגון ייסד מקלט לצבי ים גלדיים בקוסטה ריקה.

יוזמות מקומיות ולאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חוקים לשימור צבי ים גלדיים במספר מדינות.

בארצות הברית צבי הים הגלדיים הוגדרו כזן בסכנת הכחדה ב-2 ביוני 1970. העברת "חוק הגנת הזנים בסכנת הכחדה" ב 1973 תרם מאוד להדגשת סטטוס זה. ב-2012 החברה האמריקאית לסביבה מימית ואווירית הגדירה 110,000 קילומטר רבוע בחופים האוקיינוס הפציפי בקליפורניה, אורגון וושינגטון כ"סביבה קריטית". "חוק ההגנה על זנים בסיכון" בקנדה אסר ציד וסחר בצבי ים גלדיים במים הטריטוריאליים של קנדה. צב הים הגלדי גם מוגדר כזן בסכנת הכחד לפי "ועדת סטטוס בעלי חיים בסכנת הכחדה" בקנדה. אירלנד ווילס החלו בפרויקט שימור של צב הים הגלדי במספר אוניברסיטאות. באמצעות מימון שניתן על ידי האיחוד האירופי, תוכנית שימור צבי הים הגלדיים האירית מתרכזת במחקר כגון תיוג ומשדור צבי ים גלדיים.

"ארגון ארצוואץ'" (מילולית: ארגון שעון כדור הארץ), ארגון בינלאומי שמאחד מדענים ומתנדבים למטרות מחקר סביבתי בינלאומי, הקים תוכנית שימור שנקראת "צבי הים הגלדיים של טרינידד". מטרת התוכנית היא לשמר את אוכלוסיית צבי הים הגלדי בחופי טרינידד, ומתנדבים עובדים יחד עם מדענים וארגון שמירת טבע מקומי. האי טרינידד שנמצא קרוב לחופי ונצואלה ידוע במגוון האתני שלו ובעושר התרבותי שלו. זהו גם אחד מאתרי הקינון החשובים ביותר עבור צבי הים הגלדיים הענקיים. כל שנה, מעל 2,000 נקבות עולות על החוף על מנת להטיל ביצים. מאחר שאוכלוסייות צבי הים הגלדי קטנות בקצב מדאיג, כל צב ים נוסף חשוב למאמצי השימור.

מספר מדינות קריביות בחלו ליצור תוכניות שימור, כמו "תוכנית מעקב צבי הים של סיינט קיט", שמתמקדת בייצור תיירות אקולוגית בנושא צבי ים גלדיים להעלאת המודעות בנושא מצבם של צבי הים הגלדיים והאיומים עליהם בצד האטלנטי של קוסטה ריקה, בכפר בשם פריסימה יש יוזמה מסוג זה. פריסימה היא חוף חולי מבודד אליו מגיעים מספרים גדולים של נקבות על מנת להטיל ביצים, אך ציידים בלתי חוקיים משמידים את רוב הקינים. מאז 1998, הכפר החל להפעיל תוכנית להדגרת צבי ים גלדיים ושחרורם לטבע. הארגון בפריסימה הוא ארגון על בסיס תרומות שמתקיים מתיירות אמריקנית ותורמים, ואוסף תרומות על מנת להסדיר שמירה על החוף כדי להגן על הקינים מציידים. הפארק הלאומי מיומבה, בגבון שבמרכז אפריקה, נוצר על מנת להגן על חוף הקינון הכי חשוב באפריקה לצבי הים הגלדיים. יותר מ-30,000 נקבות מקננות כל שנה בחופי מיומבה בין החודשים ספטמבר לאפריל.

באמצע 2007 מחלקת הדיג המלזית הציגה תוכנית לשבט צבי ים גלדיים על מנת לשחזר את האוכלוסייה המתמעטת בצורה דרסטית של מלזיה. למרות זאת, מספר ביולוגים מפקפקים בהצלחת התוכנית מאחר שעד כה שיבוט הצליח רק ביונקים גדולים כגון כבשים, חזירים, כלבים וחתולים, וגם זה עם בעיות בריאותיות רבות ותוחלת חיים קצרה מהמצופה. אלפי צבי ים גלדיים נהגולקנן בחופי מלזיה, ובחופים מסוימים המספרים הגיעו ליותר מ-3,000 נקבות בשנה בשנות ה-60 המאוחרות. מאז האוכלוסייה נכחדה לחלוטין, כשב 1993 עלו לקנן על החוף שתי הנקבות האחרונות שנצפו.

בברזיל, רביית צבי הים הגלדיים מפוקחת ומעודדת על ידי "פרויקט TAMAR", שעובד על הגנה על קינים של צבי ים וניסיונות למנוע פגיעה לא מכוונת על ידי סירות דיג. הספירה הרשמית האחרונה של נקבות מקננות בברזיל העלתה שבע נקבות מקננות בלבד. בינואר 2010 עלתה לקנן נקבה אחת שהטילה מספר מאות ביצים. מאחר שצבי ים גלדיים מעולם לא קיננו באזור זה קודם, התקרית משכה תשומת לב רבה לאזור וביולוגים הגינו על הקינים מנזק, למרות שחלק גדול מהביצים לא היה פורה.

גם באוסטרליה צבי הים הגלדיים מוכרזים כזן בסכנת הכחדה ומוגנים בחוק.

צבי ים גילדיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל צבי הים הגלדיים נדירים ביותר, והם נצפים אך ורק לעתים נדירות. צבי ים גלדיים לא מקננים בישראל מפני שהחול החופי ישראל עבה מדי בשבילם ועלול לשרוט ולפגוע בהם אם הם עולים לקנן.

מאז שנות ה 50 נצפו רק 33 צבים. בין התצפיות האחרונות ניתן למנות:

  • ב-2008 דייגים עזתים לכדו ושחטו צבת ים גלדית מול חופי עזה. הדייגים טענו שלבשר הצב "סגולות מרפא".
  • ב-2012 נראה צב ים גלדי מול חופי אשדוד ומלכד בטעות ברשת דייגים. הוא שוחרר חזרה לטבע מיד לאחר מכן.
  • בפברואר 2013 נצפה צב ים גלדי מול חופי תל אביב
  • באפריל 2013 נצפה צב ים גלדי באורך 2 מטר בחופי אשדוד
  • מרץ 2015 - צב ים גלדי באורך 1.8 מטר נתפס ברשתות דיג, אך לאחר שנתגלה שוחרר מהרשת והוחזר למים. ‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צב ים גילדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה ב ynet על הצב שנתפס ברשת ושוחרר בשנת 2015