צוללן פסיפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןצוללן פסיפי
צוללן פסיפי בלבוש קיץ, אלסקה
צוללן פסיפי בלבוש קיץ, אלסקה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: צוללנאים
משפחה: צוללניים
סוג: צוללן
מין: צוללן פסיפי
שם מדעי
Gavia pacifica
לורנס, 1858
תחום תפוצה

תחום התפוצה של הצוללן הפסיפי

  מקייץ
  חורף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צוללן פסיפי (שם מדעי: Gavia pacifica) הוא מין של עוף ימי מהסוג צוללן שבמשפחת הצוללניים. כפי ששמו מציין הוא מצוי לחופי האוקיינוס השקט הצפוני בין סיביר לאלסקה ודרומה יותר. במראהו הוא דומה מאוד למין צוללן שחור-גרון.

בישראל נרשמה תצפית יחידה, ב-29 בדצמבר 2023 בלגונת השלום באילת.[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללן הפסיפי נחשב למין יחיד יחד עם הצוללן שחור-הגרון, עד לסיווגו כמין עצמאי בשנת 1985.

משמעות שם הסוג Gavia היא מילה לטינית ל"יללת ים",ששומשה על-ידי חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן.[3] שם המין הספציפי pacifica הוא מהמילה הלטינית לאוקיינוס השקט.[4]

הסיווג הפילוגנטי של המין היה במחלוקת, והיה נהוג לסווגו בקלייד יחיד עם המין ממנו פוצל, צוללן שחור-גרון; אך מחקר שעשה שימוש בגנום מיטוכונדרי ואינטרוני תמך בהצבת הצוללן הפסיפי בענף של הצוללן הצפוני והצוללן לבן-המקור. לפי החלוקה הראשונית, הפיצול בין הצוללן הפסיפי לשחור-גרון התרחש לפני כ-6.5 מיליון שנים.[5]

זהו מין מונוטיפי, כלומר לא תוארו תת-מינים נפרדים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללן הפסיפי דומה לגרסה מעט קטנה ואלגנטית יותר של צוללן שחור-גרון. אורכו 58–74 ס"מ, מוטת כנפיו 110–128 ס"מ ומשקלו 1–2.5 ק"ג.[6] לבוגר בלבוש חיזור יש ראש אפור, גרון שחור, חלקים תחתונים לבנים וחלקים עליונים מפוספסים בשחור-לבן. לגרון השחור יש ברק סגלגל. בלבוש חורף הניצוי עגמומי יותר, עם סנטר וצוואר לבנים, והמקור מקבל גוון אפור או לבנבן.

בכל הניצויים, היעדר כתם צד לבן מבדיל אותו מצוללן שחור-גרון הדומה לו למדי. לפרטים בלבוש חורף לרוב יהיה פס צוואר כהה ודק המפריד בין הסנטר לגרון, אם כי לעיתים הוא דהוי וקשה לראותו, במיוחד בפרטים צעירים בשנתם הראשונה.

בדומה לצוללנים אחרים, רגליו ממוקמות בחלק האחורי של גופו ומקשות עליו ללכת על היבשה, אך עוזר לו לשחות במיומנות מתחת למים. המבנה הפיזיולוגי של הצוללן הופך את ההמראה מהיבשה לבלתי אפשרית כמעט, והוא דורש כ-30–50 מטר במים כדי לבצע המראה מוצלחת.[7] דרישה זו מגבילה את האגמים בהם המין מסוגל להרבות וליזון מהם.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו משתרעת באגמים לאורך הטונדרה של צפון-מזרח אסיה, קנדה ואלסקה. הוא חי גם קרוב יותר לאוקיינוס ובחורף הוא נודד דרומה דרך הים עד ליפן, סין, שתי הקוריאות, ארצות הברית ומקסיקו. לעיתים נדירות הוא נודד מזרחה למערב האוקיינוס האטלנטי, ולעיתים נדירות אף יותר הוא נצפה בחופים המזרחיים שלו, בעיקר באיים הבריטיים; אך נרשמו תצפיות בודדות גם בנורווגיה (5 תצפיות), שוודיה (2), דנמרק (3), פולין (1), ספרד (2), שווייץ (1), וישראל (1).[8]

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללן הפסיפי בונה את הקן שלו על הקרקע בגדות אגמים עמוקים. הקן עשוי מערימת צמחייה.[9]

התטולה מכילה ביצה אחת או שתיים בגוון צהבהב או ירוק עם כתמים חומים בגדלים משתנים. גודל הביצים בדרך כלל 76 על 47 מילימטרים. למרות שהביצים מוטלות במרווחי זמן של כמה ימים, הבקיעה מתרחשת לרוב במרווחים של לא יותר מיממה. הדגירה נמשכת 23 עד 25 ימים.[10]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא בעל רגליים גדולות המצויות באחורי גופו והוא נע ביבשה באופן מגושם. הוא גם מעופף חלש אך יודע לשחות וצלול ביעילות, מה שנתן לו את שמו. הוא ניזון מתחת למים מדגים, רכיכות ויצורי ים דומים. לעיתים הוא ידוג בחבורות הרודפות יחד אחרי להקות דגים, צוללות תחתן ומאלצות את הדגים מעלה כלפי פני הים.[11] באופן כללי הוא נצפה משחר אחר מזון קרוב יותר לחוף מאשר מיני צוללן אחרים.[12]

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל אוכלוסיית הצוללנים הפסיפים מוערך בכ-930,000–1,600,000 פרטים בוגרים, האוכלוסייה מוערכת כיום במגמת עלייה, ומתפרסת על פני טווח רחב ביותר של כ-15,700,000 קמ"ר; בשל כך מוגדר המין המצב שימור ללא חשש על-ידי הרשימה האדומה של IUCN.[13][14]

מאמצי השימור הנוכחיים מתמקדים סביב ניטור אוכלוסיית הצוללנים ומעקב אחר אוכלוסיות והתנהגויות קינון. מחקר מעמיק שנערך לאחרונה על אוכלוסיית הצוללנים הפסיפים במערב אלסקה הארקטית מצא שאוכלוסיית הצוללנים שם גדולה למעשה פי 1.5–2.0~ בערך ממה שנחשב בקבות מעקבים אוויריים קודמים. המחקר הצביע על פלישה פוטנציאלית לשמורת הנפט הלאומית באלסקה (NPRA), אחד משטחי הגידול העיקריים של הצוללנים הפסיפים, על-ידי חברות גז טבעי ונפט כאיום פוטנציאלי על הצוללנים הפסיפים.[15]

מזהם סביבתי המזיק במיוחד לאוכלוסיית הצוללנים הפסיפים הוא מתכות כבדות כמו כספית, שניתן לראות בבית הגידול שלהם כתוצאה מכרייה באזורים בהם הצוללנים הפסיפים נודדים וצדים. הוכח כי רמות גבוהות של כספית בסביבה מהוות סיכון בריאותי משמעותי לאוכלי דגים כמו הצוללנים הפסיפים.[16] כספית נלקחת על ידי דגים קטנים המהווים מקור מזון עיקרי בתזונת הצוללן. כאשר צוללן אוכל את הדג הוא ישלב את הכספית מהדג בגופו, מה שעלול לגרום להשפעות בריאותיות שליליות.

בנוסף, הוכח שלכידות וביקורים בקן על-ידי חוקרים עשויים להיות בעלי השפעה משמעותית על שיעורי ההישרדות בקיני הצוללנים הפסיפים. כאשר החוקרים לוכדים צוללנים פסיפים בזמן הקינון או הדגירה על הביצים, ללא קשר למידת הקירבה שלהם לקן עצמו בזמן הלכידה, שיעורי ההישרדות של הדור הבא יורדים.[17] סביר להניח שהדבר נובע מהעובדה שהצוללנים הפסיפים מקננים בחלק מבודד של מערב אלסקה והם אינם רגילים בדרך כלל לאינטראקציה אנושית מכל צורה שהיא. שיעור ההישרדות המופחת של צאצאיו של הצוללן כאשר הורה נלכד או בעקבות ביקור בקן מצביע על כך שהאוכלוסייה עלולה להתמודד עם השלכות חמורות מחדירת מגע אנושי.

קיימים גם דיווחים על צוללנים פסיפים הבולעים פלסטיק מזוהם, בעיה שהופכת למדאיגה יותר ויותר בקרב עופות ים בקנדה וברחבי העולם. למרבה המזל, התנהגות הציד התת-ימית של הצוללנים משאירה אותם בסיכון נמוך יחסית למוות מצריכת פלסטיק, שכן רוב הפסולת המזוהמת הקיימת צפה על פני המים.[18]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צוללן פסיפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צוללן פסיפי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אוריאל לוי, ‏שחיית פרידה מ-2023: עוף מאלסקה ודולפין מהודו נפגשו בארץ, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בינואר 2024
  3. ^ Johnsgard, Paul A. (1987). Diving Birds of North America. University of Nevada–Lincoln. ISBN 0-8032-2566-0.
  4. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 288. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  5. ^ Sprengelmeyer, Quentin D. (2014). A phylogenetic reevaluation of the genus Gavia (Aves: Gaviiformes) using next-generation sequencing (Master of Science). Northern Michigan University.
  6. ^ [1] (2011).
  7. ^ "Online bird guide, bird ID help, life history, bird sounds from Cornell". All About Birds (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-10-06.
  8. ^ Pacific Diver sightings, tarsiger.com
  9. ^ Hauber, Mark E. (1 באוגוסט 2014). The Book of Eggs: A Life-Size Guide to the Eggs of Six Hundred of the World's Bird Species. Chicago: University of Chicago Press. p. 54. ISBN 978-0-226-05781-1. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Hauber, Mark E. (1 באוגוסט 2014). The Book of Eggs: A Life-Size Guide to the Eggs of Six Hundred of the World's Bird Species. Chicago: University of Chicago Press. p. 54. ISBN 978-0-226-05781-1. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ Hauber, Mark E. (1 באוגוסט 2014). The Book of Eggs: A Life-Size Guide to the Eggs of Six Hundred of the World's Bird Species. Chicago: University of Chicago Press. p. 54. ISBN 978-0-226-05781-1. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Bull, John L.; Farrand, Jr., John (1994). The National Audubon Society Field Guide to North American Birds: Eastern region (2 ed.). Knopf. pp. 338–339. ISBN 978-0-679-42852-7.
  13. ^ "The IUCN Red List of Threatened Species". IUCN Red List of Threatened Species. נבדק ב-2020-10-06.
  14. ^ Pacific Loon (Gavia pacifica) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  15. ^ Schmidt, Joshua H.; Flamme, Melanie J.; Walker, Johann (2014). "Habitat use and population status of Yellow-billed and Pacific loons in western Alaska, USA". The Condor. 116 (3): 483–492. doi:10.1650/CONDOR-14-28.1. ISSN 0010-5422. JSTOR 90008469. S2CID 84904494.
  16. ^ Jackson, Allyson; Evers, David C.; Eagles-Smith, Collin A.; Ackerman, Joshua T.; Willacker, James J.; Elliott, John E.; Lepak, Jesse M.; Vander Pol, Stacy S.; Bryan, Colleen E. (באוקטובר 2016). "Mercury risk to avian piscivores across western United States and Canada". Science of the Total Environment (באנגלית). 568: 685–696. Bibcode:2016ScTEn.568..685J. doi:10.1016/j.scitotenv.2016.02.197. PMC 5461577. PMID 26996522. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Uher-Koch, Brian D; Wright, Kenneth G; Schmutz, Joel A (2019-02-01). "The influence of chick production on territory retention in Arctic-breeding Pacific and Yellow-billed loons". The Condor (באנגלית). 121 (1): duy021. doi:10.1093/condor/duy021. ISSN 0010-5422. S2CID 198160438.
  18. ^ Provencher, Jennifer F.; Bond, Alexander L.; Mallory, Mark L. (במרץ 2015). "Marine birds and plastic debris in Canada: a national synthesis and a way forward". Environmental Reviews. 23 (1): 1–13. doi:10.1139/er-2014-0039. ISSN 1181-8700. {{cite journal}}: (עזרה)