ציפורי טרף, ציפורי שיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ציפורי טרף, ציפורי שיר
Uccellacci e uccellini
ציפורי טרף, ציפורי שיר.png
בימוי פייר פאולו פאזוליני
הופק בידי אלפרדו ביני
תסריט פייר פאולו פאזוליני
עריכה נינו ברגאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טוטו, נינטו דאבולי
מוזיקה אניו מוריקונה
צילום טונינו דלי קולי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1966
משך הקרנה 88 דקות
שפת הסרט איטלקית
סוגה דרמה קומית, סרט פנטזיה, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ציפורי טרף, ציפורי שיראיטלקית: Uccellacci e uccellini, תרגום חופשי: ציפורים רעות, ציפורים קטנות) הוא סרט סאטירי איטלקי משנת 1966 בבימוי של פייר פאולו פאזוליני. בסרט מככבים הקומיקאי המפורסם טוטו ומאהבו הצעיר של פאזוליני באותם ימים, נינטו דאבולי. הסרט לא זכה להצלחה קופתית גדולה כשיצא אך זכה להתעניינות מחודשת שנים לאחר מכן עקב היותו בין היצירות האחרונות של טוטו, ואחד מהסרטים השנונים ביותר של פאזוליני שעם השנים ייקבע את מקומו כאחד ההוגים האיטלקים החשובים של המאה ה-20[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מגוללת את סיפורם של טוטו ובנו נינטו ומתארת את הליכתם בכביש בסמוך לרומא. במהלך צעידתם הם פוגשים עורב מדבר המצטייר כמלומד מרקסיסט. מאוחר יותר בסרט אף מופיע כיתוב הסבר (intertitle) המאשש זאת:

«Per chi avesse dei dubbi o si fosse distratto, ricordiamo che il Corvo è un intellettuale di sinistra – diciamo così – di prima della morte di Palmiro Togliatti» ("לאלו המטילים ספק או למי שהוסחה דעתו, נציין כי העורב הוא אינטלקטואל שמאלני (מה שנקרא), מאלו שנראו לפני מותו של פלמירו טוליאטי").

העורב מספר לשניים את סיפורם של צ'יצ'יליו ונינטו (המגולמים גם הם על ידי טוטו ונינטו), שני נזירים פרנציסקנים בני המאה ה-13, הנשלחים כמשלחת מיסיונרית להפיץ את הנצרות בקרב הציפורים. עם חלוף הזמן מצליחים הנזירים ללמוד את השפות של שני סוגי ציפורים ולשכנעם לאמץ את ערכי הנצרות. אך אז פורצת מלחמה בין סוגי הציפורים על רקע פירושים שונים לדת. העורב מצטרף לטוטו ובנו והם צועדים יחדיו בדרך. מכאן והלאה מציג הסרט את שלל החוויות המשונות העוברות על השלושה בדרכם. הם עוצרים בחווה חקלאית ומגורשים ממנה על ידי בעל הבית. מיד אחר כך הם נשלחים לגרש משפחה ענייה מביתה עקב אי תשלום חוב. לאחר מכן הם פוגשים חבורת שחקנים ועוזרים להם לדחוף את מכוניתם, ומגיעים ל"מפגש הראשון של רופאי שיניים חוקרי דנטה" (לשון נופל על לשון באיטלקית: «primo convegno dei dentisti dantisti»).

לאחר מכן מוצג קטע אותנטי ארוך מהלווייתו של מנהיגה המפורסם ביותר של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית פלמירו טוליאטי. מיד אחריו טוטו ונינטו הורגים את העורב ואוכלים את בשרו. הסרט מסתיים כאשר השניים פוגשים בצידי הדרך פרוצה ומבלים איתה כל אחד בתורו, כשהם מסתירים זאת איש מרעהו.

אמצעים אומנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מכיל מאפיינים של סוריאליזם ופנטזיה, אך גם של נאו-ריאליזם וסרט מסע. כיום מקובל לראות את הסרט כקומדיה אלגורית וכביקורת חברתית על איטליה של שנות ה-60. כבר מסצנת הפתיחה הסרט משרה אווירה הומריסטית: כותרות הסרט עם שמם של אנשי ההפקה מושרות כשיר קריוקי על רקע הירח. נוסף על כן, הסרט עושה שימוש בהקבלה של שני אירועים סמוכים בעלילה: טוטו ובנו מגורשים מחווה ואז מגרשים בעצמם, או לפחות מנסים, משפחה ענייה מביתה; סצנת אכילת העורב המרקסיסט עוקבת לסצנת הלוויתו של טוליאטי וקורצת למלחמה שפרצה בין שני סוגי הציפורים בסיפור של הנזירים קודם לכן, וכדומה[2]. גם דמויותיהם של טוטו ונינטו מקבילות לדמויותיהם של שני הנזירים המגולמים על ידי אותם שחקנים.

היעדרן של זהויות ברורות של הדמויות ושל עלילה ישירה תורמים לאווירה הסימבולית של הסרט. הסרט אינו מסביר לאן הולכים טוטו ונינטו או מהיכן באו, להוציא פרטים בודדים המופיעים בסרט כמו שלטי הרחוב "איסטנבול - 4,253 קילומטרים" או "קובה - 13,257 קילומטרים".

גם הליהוק של הקומיקאי טוטו מהווה הצהרת אומנותית. טוטו ידוע כקומיקאי עממי העוסק בעיניני היומיום, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הביקורת הערכית שפאזוליני מטיח בפרות הקדושות של החברה[3]. כמו כן, המבטא הנפוליטני של טוטו אינו תואם למבטא הרומאי של בנו נינטו.

פאזוליני טען שסרט זה הוא האהוב עליו מכל סרטיו, שכן הוא הסרט היחיד שלא התאכזב ממנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gian Piero Brunetta. Cent'anni cinema italiano. Laterza, Bari. 1991 p. 494
  2. ^ Pencak, William. The Films Of Derek Jarman. McFarland Company Publishers. 2002. PP 182.
  3. ^ http://www.inside.jsfs.co.il/cinema_grade2sem1/hawks-and-sparrows