אניו מוריקונה
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1928 רומא, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 2020 (בגיל 91) רומא, איטליה |
| צאצאים |
4 |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה |
| מוקד פעילות |
איטליה |
| שנות פעילות | 1946 – 2020 |
| סוגה |
פסקול סרטים |
| עיסוק |
מלחין, מנצח, פסנתרן, מלחין של מוזיקה לסרטים, מעבד מוזיקלי |
| כלי נגינה |
חצוצרה |
| חברת תקליטים |
וירג'ין רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
אניו מוריקונה (באיטלקית: Ennio Morricone; 10 בנובמבר 1928 – 6 ביולי 2020[1]) היה מלחין ומנצח איטלקי, זוכה פרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים ופרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר. הלחין במהלך הקריירה שלו מוזיקה ליותר מ-500 פסקולים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ברומא לליברה רידולפי ולמריו מוריקונה, במשפחה בת חמישה ילדים. לאמו הייתה חנות בדים קטנה ואביו עבד כנגן חצוצרה בהרכבים שונים. אביו לימד אותו לקרוא תווים ולנגן במספר כלים. הוא החל בלימודי נגינה בחצוצרה באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה וסיימם בהצלחה ב-1946.
מוריקונה התפרסם בעיקר בשל פסקולים שכתב לסרטים. הוא כתב מוזיקה ליותר מ-500 סרטים וסדרות טלוויזיה, בהם כ-30 מערבונים. מוריקונה זכה בתהילת עולם על המנגינה שהלחין לסרט "הטוב, הרע והמכוער" (1966). בשנים שלאחר מכן הוא זכור בשל המוזיקה שהלחין לסרט "המיסיון" (שם הסרט תורגם בשעתו לעברית כ"המשימה") משנת 1986 בכיכובם של רוברט דה נירו וליאם ניסן, כשהמנגינה הבולטת ביותר היא "האבוב של גבריאל", שזכה לגרסאות כיסוי ווקאליות ואינסטרומנטליות רבות. "ימים ברקיע" בבימויו של טרנס מאליק, "זאב" של מייק ניקולס, "הבלתי משוחדים" של בריאן דה פלמה, "סינמה פרדיסו" ו"הדבר". קוונטין טרנטינו נוהג לשלב מנגינות של מוריקונה בחלק מסרטיו, אם כי המנגינות נלקחו מפסקולים קודמים ולא נכתבו במיוחד לסרטיו. ברם, לסרטו השמיני של טרנטינו, "שמונת השנואים" (2015), מוריקונה הלחין את הפסקול.
ב-2007 קיבל פרס אוסקר לשם כבוד על תרומתו למוזיקה בקולנוע. הוא היה המלחין השני בהיסטוריה של טקסי האוסקר שקיבל פרס על מפעל חיים. ב-2015 קיבל פרס אוסקר נוסף, על הפסקול שהלחין לסרטו של טרנטינו "שמונת השנואים".
באוקטובר 1956 נישא למרי טרוויה, אותה פגש ב-1950. לשניים נולדו שלושה בנים ובת. רעייתו כתבה מילים למספר פסקולים שהלחין. בתו, אנדראה, גם היא מלחינה ומנצחת. בנו, ג'ובאני, הוא קולנוען המתגורר בניו יורק.
אניו מוריקונה נפטר ב-6 ביולי 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט של אניו מוריקונה
אניו מוריקונה, ברשת החברתית פייסבוק
אניו מוריקונה, ברשת החברתית טוויטר
אניו מוריקונה, ברשת החברתית אינסטגרם
אניו מוריקונה, ברשת החברתית myspace
אניו מוריקונה, סרטונים בערוץ היוטיוב
אניו מוריקונה, באתר iTunes (באנגלית)
אניו מוריקונה, באתר Spotify
אניו מוריקונה, באתר Last.fm (באנגלית)- אניו מוריקונה, באתר Komponisten der Gegenwart
אניו מוריקונה, באתר AllMusic (באנגלית)
אניו מוריקונה, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אניו מוריקונה, באתר Discogs (באנגלית)
אניו מוריקונה, באתר Songkick (באנגלית)- אניו מוריקונה, באתר Genius
- אניו מוריקונה, באתר DNCI
.svg){kind=icon}
אניו מוריקונה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בן שלו, הצלילים המכאיבים, המוזרים, הנצחיים של אניו מוריקונה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2007
- טליה אלון, אניו מוריקונה (2020-1928): הרהורים על מוזיקה וקולנוע, באתר "דיומא", 14 ביולי 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מלחין הסרטים וזוכה האוסקר אניו מוריקונה הלך לעולמו בגיל 91 וואלה תרבות, 6 ביולי 2020
| סרטי סרג'ו לאונה | ||
|---|---|---|
| סרטים | הענק מרודוס (1961) • בעבור חופן דולרים (1964) • הצלפים (1965) • הטוב, הרע והמכוער (1966) • היו זמנים במערב (1969) • בעבור חופן דינמיט (1971) • היו זמנים באמריקה (1984) | |
| שותפים בולטים | אניו מוריקונה • קלינט איסטווד | |
| זוכי פרס באפט"א למוזיקה הטובה ביותר בסרט | |
|---|---|
|
